אני הכי אוהבת לכתוב סקירות שמפגישות בין עולמות שממלאים אותי, והפעם, בין המוזיקה לספרות, בזכות הקומיקס והמוזיקה המופלאה של להקת Damim הבריטית. אז מה מצפה לנו כאן? קצת על אלבומם האחרון של הלהקה שיצא רגע לפני הקורונה, קצת על הקומיקס, קצת על האיפי שיצא ממש לפני כמה שבועות והרבה על הלהקה המיוחדת שעומדת מאחורי כולם והסיפור המרגש שלהם. זה סיפור על מה ששבר רבים מאיתנו, ועל הכאב הכל כך אישי שיכול לשבור כל אחד, ובעיקר על המוזיקה והקומיקס שהצליחו להחזיר אותם למסלול. הסקירה הזאת תתפרסם בשני מקומות, שני הבתים שבהם אני כותבת. מי שיקרא אותה במגזין "מטאליסט" מוזמן להכיר את הצד חובב הספרים שלי, ומי שיקרא אותה כסקירה על ספר מוזמן להיחשף דווקא לעולם המטאל האפל מהצד השני.

Damim היא להקת דת' מטאל מלונדון. יש שיכוונו את הסגנון שלהם לכיוון הבלאק, יש שיעניקו לו את הכותרת פרוגרסיב ויש דווקא שיגידו שהם נוטים לדת' המלודי. האמת כנראה נמצאת איפה שהוא באמצע, והם מציגים לעולם מוזיקה בסגנון ייחודי שאולי שמענו דומים לו, אבל בדיוק כזה יש רק להם. הקשר היהודי קיים כמובן, השם "Damim" בהחלט מתייחס למילה בעברית "דמים". הסולן, גיטריסט ומייסד הלהקה, Nathaniel Underwood הוא יהודי ובעל קשר סמלי ליהדות ולישראל, לפחות מספיק כדי להתעניין גם במה שקורה כאן.

בגלגולה הראשון של הלהקה, שהחל בשנת 1997, היא נקראה "Dam". לאחר מספר דמואים הוציאה הלהקה שני אלבומים שלא זכו לתהודה רבה. אלבומם הראשון הוא יצירת דת' מטאל מעניינת, בטעמים של בלאק ות'ראש שמתערבבים יחד. בהחלט אלבום עם ריפים מעניינים שמגיעה לו האזנה נוספת. הוא בעל פתיחה חזקה, ריצה מהירה לכל אורכו עם כמה מנוחות רגעיות לקטעי מעבר אינסטרומנטליים וסיום ברגע של שקט ומיד לאחריו קאבר ל-Carcass.

האלבום השני ממשיך גם הוא בקו הכבד והמתבקש של הדת' מטאל העוצמתי, אבל הפעם עם ניחוחות חדשים. מצד אחד, הכבדות של הבלאק עוטפת את האלבום, ומצד שני המהירות והעוצמה של הת'ראש מלווים אותו. הפעם הקטעים האינסטרומנטליים מתמעטים, למעט קטע אחד לקראת סופו של האלבום. כל היתר הוא 40 דקות של ריצה חסרת מעצורים, עמוסה בטקסטים חכמים ומוזיקה עוצמתית.

מאז אלבומם השני בשנת 2007 נשמעה דממה מכיוונם. במשך מעל לעשור נראה שחדלו מפעילות, אך כשנת'ניאל החליט להחזיר את הלהקה לפעילות, זה נעשה בכל הכוח. הוא גייס סביבו חבורת נגנים מוכשרים וכבר בתחילת 2018 הופיעו בלונדון כחימום לענקית הדת' מטאל Pestilence. בספטמבר אותה השנה, הם הופיעו בManchester Death Fest. 2019 לחלוטין הייתה השנה של Damim, שהוציאו אלבום נוסף בלייבל הענק Candlelight לצד להקות כמו Opeth ו-Emperor ולאחר מכן הופיעו בפסטיבל הענק Bloodstock.

אלבומם A Fine Game of Nil שיצא באותה השנה סימל בהחלט את יריית הפתיחה מחדש. מה שהיה יכול להיחשב לחלקי או לא מוכן בגלגולה הראשון של הלהקה הפך הפעם ליצירה שלמה, מלאת רגש וכוח. ההשפעות השונות על הלהקה התכנסו לכדי אלבום דת' מטאל יוצא דופן, עם מוזיקה מיוחדת ושירים שבנויים כהלכה, לצד ריפים מעניינים שמשאירים את המאזין בהקשבה.

הם עוד הספיקו לחמם את Deicide ולצאת לטור ברחבי UK עם Hour of Penance ו-Cryptic Shift, רגע לפני שהכל נגמר. הטור הסתיים ב14 לפברואר 2020. במרץ 2020, כמו שזכור לכולנו, העולם השתגע. בריטניה, שספגה את אחת ההתפרצויות האלימות ביותר של הקורונה כבר בגל הראשון, נכנסה לסגר ולסחרור שאף אחד לא ידע איך יסתיים. חברי להקת Damim, שהספיקו בדיוק לעלות על גל ההצלחה, נסגרו בביתם כמו יתר תושבי בריטניה ולא ידעו מתי יוכלו להופיע שוב. ניתן רק לדמיין את הקיפאון אליו נכנסו חברי הלהקה, כמו כל להקה, שרק רוצה להופיע ובפועל נשארת בבית.

אך ישנו עוד סיפור שמבליח בשורות בודדות בMetal Archives, בשורה בקצה האלבום, כאלו שיכולות לסמן שמשהו לא כשורה, להצביע על הכאב של כותבי המוזיקה, מבלי לצעוק אותו בחוצות העיר. העדות הראשונה לכך היא כשמסתכלים על חברי הלהקה באלבומים בגלגולה הראשון, ושם מוצאים את השם Daniel Rombul, שניגן גיטרה באלבום הראשון ובאס באלבום השני, ואת שנת פטירתו – 2019. גם בקצה האלבום החדש, בשורה קטנה, מופיעה הקשה לדניאל – האלבום הוא לזכרו.

דניאל היה חבר בלהקה מתחילת דרכה. הוא חי את חייו באנגליה, אך טייל ברחבי העולם במסגרת עבודתו. קשה למצוא פרטים רבים על סיפורו של דניאל, אבל משפחתו מתארת אותו כמוזיקאי מחונן ואדם חיובי שהיה מלא באור ואהבה לסביבתו. דניאל נהרג בתאונה טראגית במהלך נסיעת עבודה בדובאי, והוא בן 35, בסוף 2019.

בין סגר לסגר הלהקה השתדלה להופיע, אבל נת'ניאל והלהקה כנראה התאמצו מאוד להתרומם מהמשברים האישיים והעולמיים שפקדו אותם. אך נת'ניאל לא היה מוכן לוותר על החברים ועל המוזיקה, ולא הסכים לאפשר ללהקה שלו לדעוך. הוא חיפש פתרון. כזה שיאפשר לו להמשיך ביצירה, גם כשהעולם כולו עוצר. כזה שיסיח את דעתם של חברי הלהקה שלו מהאפוקליפסה שבחוץ, יחזיר את החיוך לפנים שלהם ויחזיר את האור לחיים, גם בתקופות הקשות ביותר.

אז נת'ניאל הגה רעיון. הוא עיבד אותו, וקרא למתופף, Flow Toulman. יחד הם כתבו סיפור, ופנו למאייר Alan O’neil, המוכר יותר בשם Zon. Zon הוא אמן מודרני מיוחד במינו, שמתמחה בעיצובים בסגנון קומיקס ומבצע עבודות בהזמנה, עטיפות לאלבומי להקות (מטאל כמובן), ובעיקר קומיקס. יחד, הם הביאו את היצירה של הלהקה למדרגה חדשה ויצרו את הקומיקס "The Bloodied". הקומיקס מספר את סיפורם של חברי הלהקה, אבל העולם הוא לא בדיוק כמו שהכרנו אותו.

המדממים, The Bloodied, הוא סיפורם של ארבעה מוזיקאים שלא ממש מוצאים את עצמם, ובמקרה נושאים את שמותיהם ואופיים של חברי להקת דמים. כבל גיטרה מסתורי, שללהקה רגילה כנראה היה יכול להרוס הופעה, מצליח הפעם להביא למצב גרוע בהרבה. הכבל המסוכן משחרר לעולמנו רוע שהיה קשה לתאר. המוזיקה מחרישת האוזניים של חברי הלהקה היא הדבר היחידי שיכול להילחם בו, אבל האם זה יהיה מספיק? כמו חוברות קומיקס רבות, גם זאת היא מעין פתיח לעומד לבוא. החוברת המרשימה מתאפיינת בציורים מרהיבים שמעבירים באופן מצוין את החיבור העמוק לעולם הקסם והמטאל, לרוע המסתורי ששוחרר לעולם ולרביעיית הנגנים שינסו להציל אותו.

לאחרונה, שחררה הלהקה גם EP חדש, שכולל שני שירים חדשים ועוד שני ביצועים בלייב לשירים מאלבומם האחרון. במקרה, אלו שירים עם שמות מגניבים במיוחד – "בשפה שהם מבינים" ו"צאצא של עמלק", אלו גם השירים הפותחים המצוינים של האלבום. ומה בעתיד? חלקו השני של הקומיקס צפוי לצאת בקרוב מאוד (מאוד!), והעטיפה שלו נראית מרשימה במיוחד. בקרוב הלהקה צפויה להופיע גם בפסטיבל Tolminator בסלובניה ומיד לאחר מכן לחמם את ענקית הדת' מטאל Be’lakor בלונדון. ללא ספק, גם מוזיקה חדשה בדרך אלינו.

סיפורה של דמים הוא סיפור מרגש על להקה נחושה, שסירבה לוותר. מציאות קשה שדחפה את חבריה ליצור עוד ועוד, ביותר ממדיום אחד. זה סיפור מעורר השראה על להקה שפשוט לא מוכנה לוותר, ואין שום ספק שאנחנו עוד נראה אותם גם על הבמות הגדולות ביותר באירופה. בינתיים, נשאר רק לחכות ולעקוב. אני ממליצה בחום לשמוע ולהתרשם מהמוזיקה המצוינת באלבומם האחרון, ולחובבי הז'אנר – גם לקרוא את הקומיקס.