Dissection – סיפורה של אגדה אפלה

Jon Andreas Nödtveidt נולד ביוני 1975, ואילו באוגוסט 2006 נמצא ירוי בדירתו, בפרוור שבשטוקהולם, שוודיה. הוא היה המוח אשר עמד מאחורי להקת-העל Dissection, להקה שמבחינת סגנון מוזיקלי (לא) היה ניתן להגדיר אותה כתערובת אפלה בין דת' מטאל מלודי לבלאק מטאל. זוג אלבומיה המצליחים ביותר, The Somberlain ו-Storm Of the Light's Bane נמנים בין אלבומים שאת ההשפעה שלהם על עולם המטאל בכלליות ועל סצנות הבלאק והדת' בכלל לא ניתן למדוד. מבחינת אנשים רבים, Jon Nödtveidt עומד בשורה אחת עם אמני אקסטרים מטאל אחרים מתחילת שנות ה-90'. בלתי אפשרי להפריד בין Dissection לבין האדם שעמד מאחוריה, הסיפור שלו זה הסיפור שלה והמוות של שניהם היה משותף.

שירת הסירנות: ההתחלה [1987-1991]

השנה היא 1989. בנורבגיה, הרכבים כמו Mayhem, Emperor, Satyricon, Darkthrone, Immortal ו-Enslaved כבר יצרו לעצמם קרקע וקהל מאזינים נאמן, כשהם מניחים את הבסיס המוזיקלי והאידיאולוגי למה שמספר שנים לאחר מכן, ייקרא "הגל השני של הבלאק מטאל". בישראל, Salem עובדת על חומר לדמו נוסף, ואילו בשוודיה כשנתיים לפני כן, ב-1987, מספר חברים מחליטים להקים להקת ת'ראש תחת השם Siren's Yell. הרכב קטן בעל דמו יחיד ולא מיוחד, כשהמוזיקה עצמה הייתה מושפעת מ-Slayer של אותן שנים.

שם, בין השאר התחילו את דרכם מוזיקאים כמו Mattias Johansson (לעתיד ב- Ophtalamia) ו-Ole Öhman (לעתיד ב-Deathstars). בשביל Nödtveidt זה היה הרכב המטאל הרציני הראשון שהוא לקח בו חלק, אך Siren's Yell עד מהרה מצאו את פירוקם ב-1989 לאחר ש-Ole עזב מבלי שמצאו לו מחליף. באביב אותה שנה, Jon התחבר מחדש עם Ole ושניהם הצטרפו ל-Rabbit's Carrot – הרכב ת'ראש נוסף משוודיה, אך Jon וחברו מעולם לא השתלבו שם באופן סופי, שכן הם רצו תמיד למשוך את הלהקה לצדדים אפלים יותר, הן מבחינה מוזיקלית (שהרי Jon הביא איתו את השפעות הדת' מטאל שהוא אוהב) והן מבחינה לירית, בעוד שלשאר חברי הלהקה היה נוח להישאר במשבצת ה-"כמו Metallica". הציפיות וסגנון הכתיבה התנגשו, והשניים מצאו עצמם פעם נוספת מחוסרי להקה.

אדם אחר, Peter Palmdahl שמו, שהיה חברו של Jon ובלהקת Siren's Yell היה אחראי על השירה, לקח על עצמו הפעם את תפקיד הבסיסט ואילו Nödtveidt השתלט על השירה (ועבודת הגיטרה), הכל בתוך רעיון החדש בשם Dissection, בסתיו אותה שנה. השניים החלו לרוץ על חומר ראשוני, ואילו ב-1990, Ole Öhman שדשדש מעט במקום, החליט להצטרף פעם נוסף לחבריו בהרכב החדש, כשכבר באותה שנה קסטת הדמו הבשרנית והראשונית, Severing Into Shreds, ראתה אור בכמה עשרות עותקים שנשלחו בעיקר למגזינים קטנים כש-Jon (שבין השאר תפקד כיחצן ובבעלותו היה מגזין האנדרגראונד Mega Mag) דואג לזרוק כמה עותקים שלו בהופעות של הרכבים אחרים. מאז, הלהקה מתחילה לרוץ עם הליינאפ שיגדל להיות מאוד משפיע בסצינת המטאל העולמית – Nödtveidt על הגיטרה והשירה, Palmdahl על הבס, ו-Öhman כמתופף (כש-Zwetsloot יצטרף בהמשך).

ב-1990, Entombed הופיעה במועדון קטן בשוודיה בקרבת Strömstad, כשחיממה אותה להקה קטנה ומקומית בשם Dissection, ובדומה למרבית הלהקות הצעירות, החשיפה היוותה מקפצת פרסום אדירה, והלהקה התחילה להיות מבוקשת למספר הופעות נוספות. The Grief Prophecy, הדמו המוכר יותר של Dissection, יצא בשנת 1990 והביא אותה לגובה חדש. הדמו, מבחינת הלהקה, היה להצלחה באנדרגראונד השוודי וגם בעולמי – הוא היה מבוקש בטריידרים והלהקה עצמה מכרה מעל 300 עותקים ממנו, בזמן שמארגני הופעות מתקשרים אל Jon ומציעים לו לבוא לנגן באירועי דת' מטאל מקומיים. Mattias Johansson אמנם הצליח למלא את תפקיד הגיטריסט השני בהצלחה במהלך אותן הופעות, אבל הוא לא היה פיתרון קבוע ולכן הלהקה גייסה את John Zwetsloot על מנת להשלים את החלק החסר בלהקה.

עותק של הדמו הגיע גם לידי אנשי הלייבל הצרפתי הקטן Corpsegrinder Records שהחתימה את Dissection על חוזה מוגבל, להוצאה יחידה על תקליט 7 אינץ' שתיקרא Into Infinite Obscurity, ב-1991. בין לבין, Jon היה קופץ לביקורים בעיר אוסלו, שם התחבר עם סצינת הבלאק מטאל ונכח באירועים ופגישות של ה-"Black Circle" (כפי שהיה ידוע אז), בו השתתפו מספר אנשים מסצנת הבלאק מטאל של נורבגיה. בשלב מסוים לאחר התאבדותו של Pelle (הידוע בכינוי Dead), סולן להקת Mayhem, הלהקה של Jon הקדישה לו את הקאבר לשיר "Freezing Moon" במהלך הופעה בעיר Falkenberg שבשוודיה. Into Infinite Obscurity לבסוף ראה אור בדצמבר, 1991, כשהוא מוגבל ל-1000 עותקים – אלה אזלו תוך מספר חודשים.

הקהל הגדול ביותר שהגיע להופעה של Dissection, בזמנו, היה באירוע רוק באיזור Kungshamn, בו הלהקה הופיעה מול 1000 איש (בזמן שהייתה רגילה להופעות בסדר גודל קטן), כשהיא מכסה את החומר מהדמו ומה-EP, ומבצעת קאברים ללהקות כמו Death ו-Possessed. עקב קשריו עם חברי הלהקות הנורבגיות, באותה שנה Jon וחברו Ole הוזמנו להתארח בערב בלאק מטאל באיזור Askim שבנורבגיה, שם Oyestin (הקרוי Euronymous), גיטריסט Mayhem, הזמין את Jon לבצע את "Freezing Moon" יחד איתו.

האופק השחור: השיא [1992-1997]

בשנת 1992, הלהקה, שכבר אספה לעצמה קהל נאמן, ופיתחה סאונד שהולך ונהיה מיוחד ומקורי, נכנסה לאולפן פעם נוספת על מנת להקליט EP קצרצר של ארבעה רצועות, שיקרא "The Somberlain: Promo 1992", אותו קיבל גם הלייבל השוודי No Fashion Records שהתרכז בעיקר באקסטרים, והחתים את הלהקה. באותה שנה, הלהקה נכנסה לאולפן פעם נוספת והקליטה את אלבום הבכורה שלה, הלא הוא The Somberlain, באולפני Unisound, כשמי שעמד מאחורי ההפקה היה Dan Swano המפורסם. בינתיים, חברת No Fashion ובעלה Tomas Nyquist נכנסו לצרות כלכליות עקב התלהבות-יתר מהרכבים שהיו חתומים אצלה, ונכנסה לחובות משמעותיים, עד שהבעלים מכר אותה לחברת House Of Kicks, גם היא שוודית. בגלל בעיות אלו ובעיות אחרות, האלבום לא יצא עד 1993.

האלבום קצר הצלחה מיידית, כשהוא מציג את הלהקה באופן הרבה יותר כבד, מקורי ושובר במעין ערבוביה בין דת' מטאל עם נגיעות מלודיות לבין המהירות והגישה של הבלאק מטאל והוא הוקדש למי שהיה חברו של Jon, גיטריסט Mayhem המנוח Euronymous שנרצח באותה שנה. תוך זמן מאוד קצר המוניטין של Dissection גדל למימדים גדולים הרבה יותר ממה שהחברים בה היו רגילים, ובדירוג האלבומים הנמכרים של הלייבל השוודי House Of Kicks (שלא נקף אצבע בכדי לקדם את מכירות האלבום, ובכל זאת הוא נפטר מלמעלה מ-8000 עותקים בשוודיה לבדה), The Somberlain תפס את המקום הראשון למשך זמן לא מבוטל.

עם ההצלחה, הגיעו יחסים פנימיים בתוך הלהקה לנקודת משבר ראשונה. דעות מוזיקליות נחלקו בין Jon הסולן לבין גיטריסט הרית'ם John Zweetslot (שהשתתף באופן פעיל בכתיבת השירים) וזה החל לפתח איבה כמעט גלויה כלפי חברי הלהקה, כשהוא מגיע פחות ופחות למפגשים, מבריז מחזרות גנרליות לפני הופעות ובכללי יוצר אווירה רעה. רעה מדי מבחינת חברי הלהקה, שבשלב מסוים פשוט בעטו אותו מההרכב, זמן קצר אחרי הופעתם המוצלחת האחרונה יחד באוסלו ב-1994. ממש בערב אותו יום, Jon הרים טלפון לגיטריסט Johan Norman (איש Satanized, פרויקט צדדי של מייסד Dissection) ושאל אותו אם בא לו לנסות לג'מג'ם איתם. התשובה הייתה חיובית והבחור מלא המרץ וההתלהבות (שחברי הלהקה הרגישו שהייתה מאוד חסרה ל-Zweetslot) עד מהרה התקבל כמחליף קבוע וראוי. איתו, הלהקה תרמה את השיר "Antichrist" לאלבום Satanic Slaughter – אחד מאלבומי המחווה הראשונים ל-Slayer. לאחר שנבעט מהלהקה בשנת 1995, Zweetslot הלך והקים את הרכב הדת' \ בלאק הלא מצליח בעליל Cardinal Sin יחד עם חברי Marduk לשעבר.

קצירת ההצלחה המירבית אחרי יציאת The Somberlain התרחשה אף היא ב- 1995, כשלאחר זמן מה של התקשרויות עם לייבלים שונים ובדיקת חוזים, לבסוף הלהקה הוחתמה אצל Nuclear Blast מגרמניה. אולפני Unisound הרגישו את זעם הלהקה פעם נוספת כשבתחילת מרץ 1995, חבריה נכנסו להקליט את מה שיגדל להיות האלבום האגדי השני שלהם, Storm Of The Light's Bane. האלבום שיצא בנובמבר 1995. החזיק בשורשים של The Somberlain והחומר המוקדם יותר, רק שיפר אותם במספר דרגות, כשהוא מחדד ומשחיז את ההתפתחות של Dissection ללהקה בעלת שם עולמי שכבר בועט את דרכו באלימות אל מחוץ לאנדרגראונד.

באותו זמן, פחות או יותר, Jon (יחד עם Johan) הצטרף לארגון השטניסטי-כאוסופי היושב בסקנדינביה, "מסדר המיזנטרופיה הלוציפריאני" (Misanthropic Luciferian Order או בקיצור MLO), מכיוון שמבחינת Jon ובניגוד לחלק מהאמנים האחרים בתחום, המוזיקה הייתה כלי למסרים, לאמונה ולאידיאולוגיה, ולא סתם מקבץ הלמות תופים וצעקות. שירים בלתי נשכחים כמו "Night's Blood", "Retribution – Storm of The Light's Bane", "Unhallowed", ו-"Soulreaper" כמובן, כמו שאר הרצועות באלבום, הפכו אותו לאחת מיצירות המטאל האפלות, המשפיעות והרעות (בצורה טובה) ביותר שידע העולם, כל אלו ועוד גרמו למעריצים ברחבי העולם לרוץ ולרכוש את האלבום החדש, ואילו Dissection החלה לכבוש את העולם, כשהיא מתחילה עם בריטניה וסיבוב הופעות קצר (כ-3 הופעות בלבד), כחימום ל- Cradle Of Filth.

מעט אחרי זה, Ole Öhman פורש מהלהקה בגלל "סיבות אישיות". Jon פונה פעם נוספת אל הרכבו המשני, Satanized ומוצא שם את Tobias Kellgren שהיה בעל אותה רמה של Ole ולא נפל ממנו ברמת המחויבות ללהקה. סיבובי ההופעות לא נגמרו עם בריטניה, המשיכו למדינות בהן Dissection לא דרכה עד ליציאת האלבום החדש, כמו בגרמניה, שווייץ, אוסטריה וצ'כיה. משם, Dissection רק גדלה וגדלה. סיבוב הופעות נוסף באנגליה עם Tomas Lindberg וחבורתו באותו זמן, At The Gates, רק בכדי להמשיך איתם ועם Morbid Angel לסיבוב הופעות נרחב בארה"ב שכלל לא פחות מ-20 הופעות. כשחזרו למולדתם, קפצו לביקור באוסלו, שם הלהקה עלתה על במת ה-Rockefeller (היכן שבעתיד יתרחש פסטיבל האקסטרים Inferno בכל שנה) לערב בלתי נשכח (שאני אישית הייתי כורת לעצמי איזה איבר לא חשוב בכדי להיות שם), יחד עם Satyricon ו-Darkthrone.

באפריל, הלהקה שחררה MCD בהוצאה מיוחדת לכבוד מה שהיה אמור להיות סיבוב הופעות משותף עם Satyricon וקראה לו Where Dead Angels Lie – ה-MCD זכה מאוחר יותר להצטרף להוצאתו המחודשת של Storm Of The Light's Bane כחלק מדיסק נוסף. שנת 1997 ראתה את אחד משיאי הלהקה, החל מהסיבוב המשותף באירופה עם Dimmu Borgir, Cradle Of Filth ו-In Flames, בשם Gods Of Darkness, דרך ההופעה בעיר הגרמנית Köln שבה הוקלט הוידאו-ספליט Live And Plugged Vol.2 (עם Dimmu Borgir שוב) וכלה בהופעת ההרכב בפסטיבל Wacken Open Air (שהיה אחת מהתחתנות הסופיות בסיבוב ההופעות World Tour Of The Light's Bane). את אותה הופעה הלהקה החליטה להקליט, וכך ראה אור האלבום Live Legacy שיצא לבסוף כשש שנים לאחר מכן, כל זאת מבלי להזכיר את העבודה ש-Dissection קיבלו עמדת הדליינרים כמעט בכל פסטיבל שאליו הגיעו באותו זמן, במיוחד כשל-Nuclear Blast היה יד בדבר.

שם המלאכים המתים שוכבים: הפירוק, הרצח, הסוף? [1997-2004]

בפסטיבלים של קיץ 1997, זה לא היה Peter Palmdahl שניגן עם ההרכב, אלא Emil (לימים Nightmare Industries מלהקת Deathstars), אחיו הקטן של Jon. המהלך הגיע כתוצאה מריבים אישיים חוזרים ונשנים עם Palmdahl שבסוף סגר את הבסטה, ועזב את הלהקה. כך החל המשבר הרציני השני של הלהקה – לסירוגין עם ההצלחה של האלבום וסיבובי ההופעות. Johan, שהיה חבר עם Jon בארגון ה- MLO, הפנה את גבו ובגד בארגון השטניסטי באותה שנה. Jon כידוע, היה חבר רציני ונאמן ב-MLO ואילו Johan פחד מ-"יום פקודה" שתינתן לסולן לשם נקמה כזו או אחרת, לכן זה החליט בוקר אחד להיעלם מהשטח, להיעלם מהלהקה, להפוך ללא-זמין ובלתי-נראה.

Tobias הגיטריסט, שלא היה קשור ל-MLO, נשאר בקשר עם Johan וחיפה עליו כשהוא מעמיד פנים שאינו יודע מה איתו, כשלבסוף גם האחרון עזב את הלהקה. נוצר מצב עגום ביותר לקראת סוף השנה: דווקא כשהלהקה נוסקת למעלה, מבוקשת במדינות רבות, המכירות בשיא והמגזינים רק משבחים – Jon Nödtveidt נותר לבדו (מלבד אחיו שמעולם לא היה חבר קבוע) בהרכב, ללא בסיסט, מתופף או גיטריסט. Nödtveidt, מלבד השתייכותו לארגון MLO, היה מקושר גם לאנשים אחרים בסצנת האקסטרים השוודית – אחד מהם, היה בחור בשם Vlad, שלפי עדויות הוא ו- Nödtveidt נהגו להסתובב יחד במשך תקופה מסוימת בשוודיה. Vlad היה בחור לא סימפטי במיוחד, כשאת חברתו באותו זמן הוא נהג להכות דרך קבע (עד שהיא תפסה שכל והתלוננה עליו, מה שגרם לפתיחת תיק במשטרה), וביחד עם Nödtveidt הם נכנסו לסכסוך עם מספר אנשים בסצנה השוודית, ביניהם IT מלהקת Abruptum, לו הם שלחו איומים ולא חסכו גם מאחותו וילדיה.

בעודם שוהים בעיר שטוקהולם בירת שוודיה ונהנים מזוג ערבי שתייה ומוזיקה, הגיע אליהם מהגר לובי הומוסקסואל בשם יוסוף איבן-מאדור, בן 37, תושב העיר, והחל לתשאל אותם לגבי מיסטיקה שטניסטית ושאר נושאים. שני המטאליסטים עד מהרה קיבלו החלטה והגיעו לדירה של Jon, משם הם אספו שוקר חשמלי, כמה ספידים (אמפטמין), 2-3 בירות ואת אקדחו האישי של Jon. השניים חזרו אל אותו יוסוף, כאשר Vlad מהמם אותו בעזרת השוקר, וכשהמהגר ניסה לברוח, Jon מיהר לתפוס אותו. Vlad ירה בו שני כדורים מרובה ציד, בראשו ובגבו. שניהם נתפסו, כאשר Vlad מקבל כ-10 שנים בכלא, ואילו Jon, שהודה בבית המשפט על אחזקת נשק בלבד, קיבל כ-8 שנים בכלא בעוון סיוע לרצח (מתוכן ישב 7). באותו זמן, Nuclear Blast החליטו להוציא את ה-Best Of הראשון של ההרכב, The Past Is Alive.

Jon בילה את זמנו בכלא Tidaholm – מתקן כליאה המיועד לרוצחים, אנסים ושאר פושעים רציניים. עם זאת, התנאים שלו היו יחסית טובים, חוץ מעבודת הכפיים במהלך התקופה, הוא קרא בכל יום והייתה לו גיטרה אקוסטית להתאמן עליה. באותו זמן, Jon נכנס באופן מעמיק יותר לכתבים, מקורות ומאמרים שטניסטיים ופילוסופיים אחרים, כאשר במשך תקופה לא קצרה היה מקבל מכתבים ממעריצים ודוחה ניסיונות מגזינים לבצע ראיונות איתו. חוץ מלימודים, Jon הקדיש את זמנו לדבר העיקרי, המוזיקה שלו. במוחו ובכתב הוא חידד חומר ישן, ועבד על חומר חדש, כשבסופו של דבר הושלמו 11 שירים והיו מוכנים להקלטה. אדם אחר הידוע בשם Faust, או בשמו האמיתי Bård Eithun, המתופף הנודע של להקת Emperor, ישב באותו זמן בכלא הנורבגי והתכתב עם Jon אותו הכיר עוד מביקוריו בנורבגיה וקשריו ל-Black Circle. השניים החליטו על צירוף Faust להרכב העתידי של Dissection, אך שיתוף הפעולה נגוז עד מהרה כשהשניים התווכחו ביניהם על מהות המסר והאידיאולוגיה של ההרכב.

העבר חי: התחייה [2004-2006]
"לא משנה איך תסובב את זה, מה שהיה, היה, ולא יכול להשתנות. אני מוכרח להמשיך הלאה עם חיי, לקחתי אחריות על מעשיי ושילמתי את המחיר בכלא. אני לא גאה בעובדה שאני רואה את אימי בוכה, אבל אני מסתכל קדימה בכוחות מחודשים." (Jon Nödtveidt, שבועיים לאחר שחרורו).

Jon שוחרר בספטמבר 2004, אחרי ריצוי של 7 שנים מתוך 8 שנגזרו עליו. הצעד הראשון שלו היה, לקשור עצמו אל הרכב חדש, ליינאפ שיציג את הלידה המחודשת של Dissection לעולם. הראשון שהצטרף היה המתופף Tomas Asklund המוכר יותר כ-Alzazmon מלהקת Dark Funeral. את תפקיד הבסיסט, קיבל Brice Leclercq שניגן עם Nightrage תקופה מסוימת. למצוא מחליף לגיטרה השנייה, התגלה כבעייתי בהתחלה, שכן לא הרבה עברו את האודישן הראשוני של Jon. לבסוף Davide Totaro, איש Aborym לשעבר, הצטרף לליינאפ ו-Dissection הייתה שלמה פעם נוספת.

בב-30 לאוקטובר של אותה שנה, הופעה יחידה ואיכותית בשם Rebirth Of Dissection התרחשה בשוודיה (עם אורחים וחברים ותיקים שכבר היו ב- Deathsatrs), כשהלהקה נותנת סט-ליסט של שעתיים (!), ומכסה חומר מכל התקופות. בתכנון האירוע היה אמור להתרחש במועדון לא גדול במיוחד, אך לאחר שראו כי מכירת הכרטיסים הגיעה למצב של סולד-אאוט במהירות שיא, ההופעה הועברה לאיצטדיון המרכזי של העיר, שם אלפי מעריצים משאר מדינות אירופה, ארה"ב ואפילו יפן הגיעו לחזות בלידה המחודשת של Dissection. באותה שנה, הלהקה שיחררה לאוויר העולם את ההוצאה המסמנת את חזרתה לסצנה ולחיים ובנובמבר יצא הסינגל "Maha Kali", אותו Jon הצליח להקליט עוד במהלך שהייתו בכלא עם ציוד רעוע – אחת מהסיבות שהדעות על הסינגל חלוקות, המעריצים התאכזבו מעט, המגזינים קטלו מעט, אבל כולם החזיקו בדעה שזה סתם שלב שצריך לעבור.

מיד לאחר מכן Dissection חזרה לאדמת אירופה עם חימום מאת Watain השוודים (להקה שהושפעה רבות מ-Dissection) ב-Rebirth Of Dissection European Tour 2004. הלהקה שיפדה כמעט את כל מדינות אירופה מאירלנד ועד סלובקיה, כשבשלב מסוים הוחלט להרחיב את סיבוב ההופעות וללכת לבקר את המעריצים המטורפים של מקסיקו. בשנת 2005, הלהקה הייתה אמורה להגיע למדינת ישראל הקטנטנה במסגרת פסטיבל "מטאליסט 2005", לצד להקת הת'ראש הותיקה Destruction ולצד Megadeth מארה"ב. עם זאת, Dave Mustaine, שבאותה תקופה החליט לחזור לחיקו של האפיפיור והחליט שהוא נוצרי מאמין, פתאום לא כל-כך אהב את הרעיון לנגן עם להקות אנטי-דתיות, הטיל וטו על ההופעה והפיל על ההפקה הישראלית לחץ אגואיסטי, כזה שהוא היה יוצא נגדו באלבומים של Megadeth, ובפשטות ציין שזה או הוא וחבורתו, או השטניסטים ההם משוודיה, כשברור איזה צד יצא כמנצח.

אלבומם האחרון של הלהקה, Reinkaos, יצא באפריל 2006, כשאת המימון להקלטות הלהקה הוציאה מכיסה, ללא חוזה עם לייבל כלשהו. ביוני של אותה שנה נקבע ל-Dissection תאריך חדש להופעה בארצנו, אך גם זו בוטלה על-ידי שילוב של חיטוט גורמים ישראלים מסוימים בעברו של Jon (והחלטה שהוא "אינו ראוי") ומצב בטחוני שלא כל השוודים בוטחים בו, כשלי אישית באותה הודעת ביטול, נגנז אחד החלומות הגדולים. הדעות על האלבום עצמו היו חלוקות, הוא היה הרבה יותר מלוטש מהסינגל האחרון, אבל לא מעט מעריצים הרגישו שמשהו השתנה לרעה, שאלה לא Dissection שהם הכירו. המבקרים בעיקר ישבו על הגדר, כשהם מבכים את Dissection הישנה ומצד שני מברכים על ההתפתחות שהלהקה צועדת אליה. גם חבריכם שכותב את מה שאתם כרגע קוראים, לא חיבב את האלבום המדובר יותר מדי. הצלחתי להתרגל אליו, אבל משהו שם לא היה במקום מבחינתי.

"מתוך כבוד למשפחת הקורבן, איני רוצה לשוחח על מה שקרה. הדבר היחיד שהייתי רוצה לומר הוא שאני לא גאה במעשיי. אני רוצה להניח את הרצח מאחוריי ולהמשיך קדימה. אני מרגיש כמו אדם חדש אחרי הזמן בכלא. התקופה שלפני המאסר מרגישה לי כמו חיים אחרים, עברתי הרבה מאז. התבגרתי יותר ואני מסתכל על נושא החיים והמוות בדרך חדשה לגמרי." (Jon Nödtveidt, שבועיים לאחר שחרורו).

האומנות האפלה: על הפרויקטים הצדדיים
The Black – הרכב הצד המצליח והידוע של Jon, פרויקט בלאק מטאל שוודי שהוציא אלבום מעולה בשנת 1994 בשם The Priest Of Satan ונשאר פעיל עד היום הזה בשינויי הרכב ובעל תמיכה מ-Pulverized Records. בשנת 2008 ההרכב הוציא אלבום נוסף הנושא את הכותרת Alongside Death.

Satanized – למעשה, זהו היה הפרויקט הראשון של Jon מחוץ ללהקתו המקורית. הוקם בשנת 1991 ופורק כחצי שנה לאחר מכן, עם רקורד של הקלטת חזרה אחת והופעה יחידה באותה שנה.

De Infernali – פרויקט אקספרימנטלי (שהוחתם ב-Nuclear Blast) המשלב את הנושאים האנטי-דתיים והשטניסטיים יחד עם מוזיקה הנעה בין אמביינט לסוג של אלקטרוני. להרכב יצא אלבום בשם Symphonia De Infernali ב-1997, כשבשיר אחד התארח Dan Swano בתפקיד השירה. לאחר אלבום זה, שלא קצר הצלחה משמעותית עם כניסתו של Jon למאסר, ההרכב גווע.

Terror – פרויקט נוסף שהוקם סביב תקופת The Somberlain, כאשר עם Jon משתפים פעולה חברים מ-At The Gates ו-Cradle Of Filth. החבורה ניגנה גריינדקור לתקופה מסוימת ובמהלך חייה הקצרים הספיקה להקליט דמו של שלושה שירים, לפני שהוחלט על פירוקה.

קוץ הארגמן: מותו של Jon Nödtveidt האגדי [13.8.2006]

ב-19 באוגוסט 2006, כשלושה ימים לאחר מותו של Nödtveidt, פתחתי בצהרי היום את האינטרנט וכמו כמעט בכל יום אחר, גם אני גלשתי בכמה אתרי חדשות, בכדי לראות מה נשמע בסצנה העולמית. העיניים קראו את הידיעות והלסת שלי לא נסגרה למספר רגעים ארוכים. ההודעה על מותו של Jon הכתה בי, כמעריץ של אקסטרים מטאל בכלליות וכאדם ששואב המון בחייו מ-Dissection, צבטה במקום לא מוגדר בגוף. מעט לפני ההתאבדות, Jon שלח זוג מכתבים לחברתו ואביו, בו הוא אומר שהוא ייעדר זמן מה כי הוא נוסע לטייל באזור טרנסילבניה. ביום רביעי, ה-13 באוגוסט, התקבלה במשטרת שטוקהולם הודעה על כך שחברי משפחת Nödtveidt לא מצליחים ליצור איתו קשר ושהם חוששים, במיוחד עקב המכתבים, בהם Jon גם רצה להודות לחלק מהאנשים אותם הכיר במהלך חייו.

אחד השוטרים שנכנסו לדירתו ב-Hässelby שבשטוקהולם, טען שהוא מצא את גופתו מוטלת במרכז של פנטגרם, המורכב מחמישה נרות בפינותיו, כשמולו פתוח התנ"ך השטניסטי, של ארגון "כנסיית השטן" האמריקאי, בהנהגת Anton LaVey. טענות אלה הופרכו בהמשך, שכן Jon מעולם לא השתייך לארגון ההוא, שנא את הכתבים של LaVey ותיעב את אופי האמונות שלו, כי מבחינתו זה היה שטניזם "צעצוע", לא אמיתי, זה לא היה אנטי-קוסמי מספיק, זה לא היה קשור לפילוסופיית הכאוס וזה היה מוגבל מדי ע"י החוקים החברתיים והאנושיים.

המשטרה טענה שכך היא מצאה אותו, כשמהצד השני גיטריסט הלהקה Davide Totaro (המוכר יותר כ-Set Teitan) מכחיש את הדברים ומדגיש את הקשר שהיה ל-Jon עם ארגון ה-MLO, שמאוחר יותר שינה את שמו ל- Temple Of The Black Light. הספר שהיה מונח מול גופת הסולן המנוח לא היה הוצאה של "התנ"ך השטניסטי" אלא כתבים של ארגון ה-MLO. רבים ניסו להשליך את ההתאבדות על מקרה של דיכאון קליני, שנאה עצמית ומחלות נפשיות. חברי הלהקה הנותרים הכחישו זאת, כשהם טוענים שמבחינתו של Jon, הוא הגיע למקסימום שהוא מסוגל להוציא מחייו, שהוא השיג כל מה שרצה להשיג.

בכל מקרה, אם הגעתם עד לכאן, סימן שבשבילכם Dissection הייתה יותר מסתם עוד להקה ומי שעמד מאחוריה היה יותר מסתם עוד אמן מטאל מקצועי ועל כך אני ועוד רבים אחרים מודים לו.

Jon Nödtveidt היה בן 31 כאשר ירה לעצמו בראש ברובה ציד.