Hammercult כובשים את אירופה – יומן מסע חלק שלישי

מאת: יקיר שוחט

Day 9: 12.11 Pinarella di Cervia (Italy) – Pizza, Pasta, no English

"מי לעזאזל עושה 4 הופעות יום אחרי יום באיטליה?" הייתה שאלה ששמענו לפני הטור. אבל כשיש ביקוש – יש הופעות. מאוד, אבל מאוד אוהבים את DRI באיטליה. אולי אפילו יותר מידי, אבל על זה נרחיב בהמשך. לאיטליה נסענו דרך אוסטריה, והגענו לעיר שמעולם לא שמעתי עליה, ואפילו עכשיו אין לי מושג איך לבטא את השם הזה כמו שצריך. הנוף ההררי היה יפייפה – אוסטריה מדהימה. כשהגענו למועדון הRock Planet לא הייתי בטוח אם הגענו למקום הנכון: המבנה היה נראה כמו אולם חתונות קזחי שמנוהל על ידי בוראט. קצת משעשע שזה אולם המטאל המוביל בעיר, כי לפי הלו"ז שמפרסם המועדון, Gorgoroth מופיעים פה עוד שבועיים יחד עם Vader וגם Cro-Mags יהיו פה עוד שבוע, והרשימה עוד ארוכה. אחרי פריקה של הציוד, הגישו לנו ארוחת ערב. פיצה ופסטה כמובן. יצאנו לחפש משהו אחר לאכול – אבל כל מסעדה פתוחה בעיר מגישה פיצה או פסטה. 2 המאכלים האלה ילוו אותנו במשך ה-4 ימים הקרובים. האיטלקים אנשים מאוד חמים, די מזכירים את הישראלים (אפילו עקפו אותי בתור בסופרמרקט, ממש כמו בארץ) רק עם הבדל אחד עיקרי: הם לא מדברים אנגלית. בכלל. כלום. את הימים הקרובים העברנו בשפת הסימנים כלפי חוץ וחיקויים של זאב רווח בינינו לבין עצמנו.

גם כאן, במועדון של בוראט המשיך אריה לקחת פיקוד על הסאונד של DRI וכרגיל עשה עבודה מצויינת. כאן, להבדיל ממועדונים אחרים, בהופעה של DRI הקהל נמנע מלעשות Stage Dive – כנראה בגלל שהריצפה של המועדונים הייתה מכוסה קרמיקה… מי שעושה סטייג' דייב ולא יתפסו אותו כנראה שישבור את כל העצמות. הקהל מאוד נהנה בכל את מההופעות של 2 הלהקות, וכמו שלמדנו, האגדה של DRI חיה ובועטת חזק באיטליה, כי הקהל, לא רק מילא את המועדון, אלא גם חנק את חברי הלהקה מרוב אהבה לאחר ההופעה.

Day 10: 13.11 Rome (Italy) "Shalom, My Jewish is no very good"

רומא, ה-עיר המרכזית באיטליה. חיכינו להופעה הזאת. גם כאן, כמובן, הגישו לנו פיצה ופסטה לארוחת ערב. חברי DRI שמאסו באוכל הזה יצאו לחפש סניף מקומי של מקדונלדס. הם חזרו בידיים ריקות. אנחנו שמאסנו גם אנחנו יצאנו החוצה לחפש מסעדה אחרת – רק בשביל למצוא פיצריות אחרות. המיתוס אמיתי רבותי. מי היה מאמין שאחרי כלכך הרבה ג'אנק פוד בדרכים נעשה הכל בשביל לראות שוב את פרצופו של רונלד מקדונלד. אני מניח שבשביל האמריקאים שאיתנו בסיבוב ההופעות הזה, המצב הרבה יותר קשה.

במהלך הערב פגשנו את אדון קוראדו, הפרומוטר המקומי של 3 ההופעות הראשונות באיטליה. קוראדו נראה כמו גירסת ההארדקור של יהודה ברקן מהסרט "אבא גנוב". החל מזקנו הלא מטופח, עד לנעלי הסרסור אותן הוא נועל. מה היה קורה אם צי'קו בן דוד המלח היה מנגן בAgnostic Front. בחור מגניב.

כמו כן, פגשנו את אישתו לשעבר של קורט ברכט, ואת בנו בן ה-8. כן, לבן אדם יש גרושה וילד באיטליה, אותם הוא מבקר כל סיבוב הופעות. אישתו לשעבר של קורט, שאני לא זוכר כל כך את שמה, לא בעניין של מטאל. היא חושבת שגם DRI וגם אנחנו מחורבנים. נו טוב, זה מסביר למה כשהתחלנו לנגן הבן החמוד שלהם התחיל לבכות. צריך לחנך אותם מגיל צעיר לסגנון.

המקום, שלהערכתי יכל היה להכיל גג 300 איש היה מפוצץ עד אפס מקום. ממש היה קשה לזוז בתוך המועדון במצב רגיל, ובלתי אפשרי אפילו בזמן ההופעה של DRI. היו אנשים שנשארו בחוץ בזמן ההופעה כי פשוט אי אפשר היה להכנס. בסוף ההופעה שלנו ניגש אלינו איטלקי מבוגר ונחמד, ואחרי שהוא סיים לגמגם מילים בעברית ולנשק אותנו (כן, במיוחד את אריה) הוא סיפר לנו בחצי עברית, חצי איטלקית, חצי אנגלית קלוקלת שהוא בעבר היה בישראל בקיבוץ, אבל ה"יהודית" שלו לא כל כך טובה. הוא מאוד נהנה מההופעה ושמח לראות שהמטאל חי ובועט בישראל. הבטחנו לו שהמטאל חי בארץ בכל הכוח.

Day 11: Milan (Italy) "They tried to steal my shit! Can you believe those crazy fucks?"

מילאנו. גם היום פיצה ופסטה לארוחת ערב. אני אחסוך לכם את תיאורי האוכל ואספר את מה שבאמת היה מעניין. במהלך סיבוב ההופעות עד עכשיו עצרה אותנו בדרכים משטרה מקומית (כולל שוטרים סמויים) כ-4 פעמים. לא נורא, אבל שום דבר לא יכל להכין אותנו לדבר הבא. אחרי פריקת הציוד, וממש לפני הסאונד צ'ק של DRI, התפרצה למקום משטרת מילאנו, עצרה את כל האופרציה של המקום והחלו בחיפוש במקום, בדיקת מסמכים (כולל דרכונים שלנו ושל DRI) ועיכוב של כל הנוכחים במקום. זה לגיטימי כששוטרים עוצרים אנשים שנראים חשודים, אבל להתפרץ למועדון עוד לפני שעות הפעילות שלו ולעכב את הנוכחים ולהתחיל בחיפוש במקום? די מסריח. לאחר שמסר את הדרכון לשוטרים, קורט היה נראה קצת מודאג. הוא סיפר לנו שבגלל שהוא חי תקופה באיטליה, והחל בתהליכי קליטה אותם לעולם לא סיים, ובכלל עם כל המצב המשפחתי שלו – אישה לשעבר וילד באיטליה, שאולי יצוץ להם משהו במחשב שידרוש שיעכבו אותו או יבקשו בירור בירוקרטי כזה או אחר. כמה חוקים נשארו פרוצים מתקופת מוסוליני?

אריה ומעיין ניצלו כל דקה אפשרית להעמיד פנים שהם אינם מדברים אנגלית, לחייך לשוטרים האיטלקים בפנים ולקלל אותם בעברית צחה. הם ממש נהנו מזה. אני קיוויתי שהשוטרים לא יעברו לרכב ויערכו חיפוש בציוד האישי של DRI. אתם יכולים לנחש למה. אחרי שעוכבנו במשך שעה, השוטרים החזירו לנו את הדרכונים ועזבו את המקום. לקורט הייתה תאוריה שהם "חיפשו" להתנכל לבעלי המועדון, שהוא בעל אופי סוציאליסטי/קומוניסטי. מי יודע.

סוף סוף הדלתות נפתחו והערב התחיל. את ההופעות פתחה להקת קראסט מקומית בשם Light Up. ניגנו קראסט דיי מסורתי, שירים בעורך 40-50 שניות, מלווים בצרחות הסטנדרטיות של הז'אנר, רק עם מבטא איטלקי כבד. אחריהם הגיע תורנו לפרק את המקום. אחרי כל כך הרבה הופעות הכל עובד בצורה אוטומטית, ולמרות שבין כל שיר ושיר עלו לי גרעפסים של פיצה, האיטלקים לא הבינו מה פגע בהם. הקהל רצה עוד, אבל בגלל עיכוב של המשטרה היינו בלו"ז צפוף. אין הדרן היום חבר'ה. ואז עולים DRI. כבר כתבתי קודם כמה הלהקה פופולרית באיטליה וכמה הם אהובים פה, אבל שום דבר לא הכין אותם למה שעמד לקרות במהלך ההופעה. הארלד הבסיסט המשוגע עולה כל הופעה עם "שקית הפתעות" שמכילה בעיקר קישקושים ומסכות שונות. אותה הוא מניח בצד הבמה ומידי פעם מוציא מסכה אחרת בהתאם לשיר. המקום היה צפוף והקהל האיטלקי שעמד בשורה הראשונה היה באטרף. באמצע ההופעה אחרי שהמקום הפך לבמת "סטייג' דייב" אחת ענקית הקהל החליט לקחת "חתיכות ממרוביליה" מהלהקה למזכרת. זה התחיל במעריץ שניסה לגנוב את המסכות של הארלד מהבמה. למזלו מעיין המתופף שלנו היה שם כדי לתפוס את הבחור בזמן לפני שהוא לוקח את הציוד ובורח משם. בזמן שהארלד נלחם על האביזרים שלו עם הקהל, הוא שכח להלחם על ציוד אחד וטיפה יותר חשוב – הבס שלו. מעריץ אחר תפס את הגיטרה של הארלד והתחיל למשוך אותה לכיוונו. בזמן שהארלד נלחם על הבמה, לקורט ברכט, סולן הלהקה חיכתה הפתעה אחרת, אולי אפילו פחות נעימה. מעריצים מהקהל תפסו את הרגליים שלו, הפילו אותו מהבמה ומשכו אותו אליהם. קורט נפל מהבמה לכיוון הקהל, שבלם את הנפילה שלו. החבר'ה האלה אהובים פה, אבל יש קווים אדומים. ההופעה הופסקה למספר דקות עד שהאבטחה הדלה והלהקה התחילו להשתלט על העניינים. הלהקה, ללא גישת "רוק סטאר" שהייתה מבריחה את רוב הלהקות שאני מכיר חזרה לבקסטייג' וגורמת לביטול ההופעה, קיבלה את התנהגות הקהל באהבה (יחסית) וההופעה המשיכה כרגיל. כמו בכל ערב, הקהל דרש הדרן, והלהקה חזרה לבמה עם Abduction, Violent Pacification ו Five Year Plan. החבר'ה האלה גדולים.

Day 12: Gorizia (Italy\Slovenia?) Best club on the tour!

אחרי נסיעה ארוכה הגענו לעיר Gorizia שנמצאת ממש על גבול סלובניה. המועדון עצמו בו הייתה ההופעה נקרא Pieffe Factory. מה שמדהים במקום זה העובדה שכל האופרציה (להוציא את הבישול והבר) מנוהלת על ידי איש אחד. אריק, בעל המקום, משמש כמנהל כללי, סאונדמן ופרומוטר – ועושה הכל בצורה חלקה ומצויינת. הבן אדם הארדקור לפרצוף.

מה שמאוד אהבתי במועדון, מעבר לפוסטרים המגניבים שתלויים בכל מקום (המתעדים כל הופעה רצינית שהייתה במועדון, החל מDecapitated עד לTexas Terry- , שאגב השאירה כמה מסרים סקסיים על המיטה שבה נימנמתי) היא אווירת הארדקור של המועדון. המקום צועק מטאל/פאנק/הארדקור, ממש כאילו נלקח מאיזה סרט. אז נכון, היינו במועדון הBackstage במינכן שהוא ענקי ומפואר, אבל יש משהו במועדונים הקטנים שאני אוהב. קשה להסביר, אבל אני בטוח שיש מי שיודע על מה אני מדבר.

את ההופעות פתחה להקה איטלקית בשם Spalvadory שמנגנת סוג של פאנק מלוכלך ודי מגניב. אחריהם עלו Keller, הרכב ת'ראש מטאל סלובני די טוב שמזכיר לפרקים את Kreator. כשהם סיימו אנחנו עלינו לבמה, ועשינו את מה שאנחנו יודעים לעשות היטב. במהלך ההופעה שאלתי את הקהל האם יש לנו פה חברים מאיטליה. צעקות אישור הגיעו מחלק קטן מהקהל, מה שלא השאיר לי מקום להרבה מסקנות. מיד שאלתי האם יש לנו חברים מסלובניה בקהל – והמקום ברובו הגדול הגיב בשאגות התלהבות. הקהל, שהיה מורכב ברובו מסלובנים שחצו את הגבול לאיטליה (שזה בערך הליכה של איזה קילומטר) אבל גם מאיטלקים מקומיים – הראו הרבה אהבה לHammercult ואנחנו נהנינו מכל רגע. כמו בכל ערב, אחרינו עלו DRI, והפעם האלימות של הקהל הגיע לשיא חדש. המקום, שמסוגל להכיל 250 איש, היה מלא עד אפס מקום. כל הכרטיסים נמכרו עד האחרון, וחלק מהאנשים אפילו נשארו בחוץ. היה מחניק וקשה לנוע בזמן ההופעה של האימבצילים המלוכלכים והרקובים. כשיש הרבה התלהבות, אלימות (שנכון, ברובה "בריאה" אבל היו דברים מעולם) ומחנק – זה בלתי נמנע שאנשים יפגעו. במהלך הערב שלפו ממעגל הפוגו אדם שהתעלף במהלך ההופעה. הוא התמוטט ברחבה, ונלקח החוצה לנשום אוויר. שם הוא שכב מעולף תוך כדי שחבריו מסביב מנסים לעזור לו. תמיד צריכים להיות זהירים, ולפעמים אפשר ממש לצפות מראש שדברים כאלה יקרו.

ההופעה הסתיימה לבסוף, ושוב הקהל, שרובו מגיע מסלובניה ולא מקבל הרבה הופעות מטאל איכותיות, בטח שלא בסדר גודל של אגדה כזאת, חנק את DRI באהבה. כאן סיימנו את ההופעות באיטליה ופרשנו למלון במרחק דיי קצר משם, בתוך סלובניה .

עד כאן הופעה מספר 12, שחתמה את ההופעה הרביעית באיטליה. מחר אנחנו חוזרים לגרמניה לעוד 3 הופעות, ומשם חוזרים להולנד ולבלגיה. אנחנו חיים בשביל החרא הזה.