Hang The DJ – על רחבת המטאל

אתם בטח מכירים את ההרגשה שאתם יוצאים למועדון וכל מה שאתם שומעים ברחבת המטאל הוא הלופ האינסופי של איירון מיידן \ מטאליקה \ פאנטרה \ מגהדת' וסלייר ואוליי פה ושם מייהם ואיזה קאניבל קורפס שבוע אחרי שבוע עד שאתם מגיעים למצב שבא לכם להישאר בבית ולשמוע לבד את האלבומים החדשים שקניתם?

אני מניח שזה קורה לכם בכל פעם שאתם יוצאים למועדון שמשמיע מטאל. איך זה שבעצם אף פעם לא משמיעים שירים מה-Masterplan החדש שנמכר כמו לחמניות או מה-Nightwish האחרון שהגיע לפלטינות משולשות, מרובעות ומחומשות בכל חריץ בעולם שלא לדבר על השמעות מתוך האלבומים האחרונים של Dissection ,Hatebreed ,In Flames ,Behemoth ושאר אלבומים חדשים שסיפקו "להיטי" מטאל. הרי לא יתכן שבעולם האלבומים האלה צועדים בראש המצעדים העכשויים ובישראל המטאל הפסיק להתקיים בשנת 1988. אפילו הלהקות הגדולות ביותר המשיכו להוציא אלבומים שזוכים להתעלמות מוחלטת כדוגמת המיידן, מגהדת' האחרונים. אז נכון שהם לא קלאסיקות אבל הם גם לא יהיו ללא השמעות.

מאחר ואין לנו ממש תוכניות מטאל ברדיו או בטלויזיה מלבד אוליי התוכנית המעולה "עמק ירוק" שמשודרת ברדיו האזורי "קול הכינרת" בימי שלישי בלילה לאוזני 0.00001% מאוכלוסיית המטאל, הדרך היחידה "לחנך" את קהל המטאל היא לתקלט עבורו גם חומר מהמילניום הנוכחי, לנגן גם להיטים מהשנה שנתיים האחרונות ועל ידי כך בעצם להכניס דם חדש למאגר הפליליסט המוצף בלהקות הישנות והחלודות.

כשנער בן 15 שומע במועדון משהו שהוא אוהב, הוא יסחב את זה איתו לאורך כל החיים. כך למשל הכרתי לפני יותר מעשור את ההרכבים הזניחים Arcturus ,Amorphis ו-Impled Nazarene שהלכו איתי דרך ארוכה. כך יקרה גם לדור החדש כשישמע את Aborted ואת Turisas בפלייליסט של המועדון האהוב עליו. הם יהיו הגיבורים הגדולים שלו בשנים הבאות.

הסיבה למחסור בתיקלוט מגוון נובעת משני מישורים עיקריים. הראשון הוא הבאת אושיות בולטות מסצנת המטאל המקומית ששנת הלידה שלהם בדרך כלל באיזור שנות השבעים והדבר החדש ביותר שאפשר לשמוע מהם לא עובר את הקו המוזיקלי האופנתי של סוף שנות השמונים הסוערות של סקנדינביה ופלורידה. והמישור השני הוא הבאת די ג'ייס שהידע המטאליסטי שלהם אכן מסתכם ב-MMM (מגהדת', מטאליקה, מיידן).

חיסרון נוסף בתיקלוט המטאל בארץ הוא שמלבד אורפנד לנד וסאלם נדיר למצוא בתיקיית הדי ג'ייס המהודרת אלבומי מטאל ישראליים ואני שואל את עצמי, היש חובב מטאל ישראלי אחד בארץ שלא מכיר את Systematycaly denied של Solitary או את Mechanical scyte של להקת Abed או את Sins in the process of creation של Eternal Gray? הרי קהל לא מגיע סתם להופעות שלהם. הפירגון להרכבים הישראלים מתחיל בדיוק שם. אם ברחבות האלטרנטיביות משמיעים בלי בעיה את היהודים ומשינה לצד Rage against the Machine ו-U2, אין סיבה שאראפל או ארמילוס לא ימצאו את מקומן בתיקלוט לצד Dimmu Borgir ו-Deicide.

ה-DJ לא אמור לתקלט לעצמו את הלהיטים שהוא אוהב אלא להיות ער לרחשי המוזיקה העולמית. Dark tranquility החדש צועד במקום השלישי בשוודיה, לא שווה לגלגל אותו גם בארץ לצד Solitary הישראלית שמכרה את כל העותקים מאלבום הבכורה שלה? ה-DJ`s לא מבינים בעצם שיש בידיהם את הכח להיות מהפכנים. לשנות, לחנך, לחדש וליצור זרם משלהם. הפלייליסט לא צריך להיות בנוי על טעם אישי בלבד אלא על שילוב בין נוסטלגיה, עדכניות ותמיכה במטאל הישראלי. לפי המתכון הזה העוגה תהיה מגוונת וטעימה.