Metal Till Dawn V – ההיסטוריה חוזרת

אם יש מאורע כלשהו שהייתי יכול להגדיר אותו כאירוע המטאל של שנות ה-2000 הוא ה-Metal Till Dawn, אם זה הראשון כבודד או אם זו המסורת שנדבקה מייד אחריו. ארץ ישראל כזכור הייתה מאד רדומה מבחינת סצינת המטאל – כמה שהמושג הזה יכול להוציא לאנשים מסוימים כבר את ארוחת הבוקר מהבטן – אין דרך אחרת להתמודד איתה. היא פה והיא כנראה תשאר פה, אלא אם יקרה אירוע חריג.

לכבוד התנהולו של ה-Metal Till Dawn החדש, החמישי במספרו, הייתי רוצה להסביר קודם כל למה האירוע היה כה מהותי למטאל הישראלי (ולא רק לקהילת "סצינת המטאל". כפי שאמרה לי גברת חכמה לפני כמה זמן "סצינה" זה המושג בו משתמשים הקלאברים חובבי המין הגברי. אז כדאי שנמצא ביטוי שאינו שמיש עוד).

Metal Till Dawn הראשון התרחש בשלהי שנת 2002. למעשה לפני שנתיים בערך. איך עבר הזמן מאז? נראה כאילו כל העולם התהפך. אז פורומי המטאל למיניהם היו פעילים בקושי, להקות שמהוות היום שם ודבר במטאל הישראלי כמו Eternal Gray, Betzefer, Stone of Tears או Barthelomeus night בקושי אמרו מילה או חצי מילה למאזין המטאל הישראלי הממוצע. Salem ו-Orphaned Land התעוררו משנתם הערבה (סאלם הופיעה עם Ancient rites ו-Lehavoth רק מספר חודשים לפני כן, בעוד Orphaned Land גיבשה את הליין-אפ הסופי שלה לכבוד הקאמבק הגדול) מה היה ההבדל בין הערב הזה לבין שאר האירועי המטאל בישראל עד כה?

ערב זה פתח שער לאירועים רבים אחרים בכך שהוא הציג ארסנל של 4 להקות, רחוקות מלהיות שם ודבר בהכרה של המטאליסט הישראלי הממוצע, חלקן בלי דמו או ניסיון הקלטה, שפשוט הביא באמצעות היחצנות הנכונה ותאריך הנכון, כמו כן הצמא הכללי למטאל כלשהו בארץ, את כמות האנשים המספקת לאירועים אחרים. לא הייתה פה הופעה של Azazel או Arafel (שהובילו את פסטיבל המטאל בירושלים רק שנה לפני כן) אלא אירוע צנוע בהרבה בקנה המידה של ההפקה שלו. סה"כ 4 להקות עולות על במה אחת (הייניקן בימה קלאב, אשר מסוכסך עם ז'אנר המטאל מאז) ומביאות את המיטב שהקנה להן הניסיון שלהן, בתקווה איתנה שזה לא פחות מליגה לאומית. למרבה הפלא הן הצליחו – והדבר יצר הד. הלהקות על הצדדים הטובים, הבינוניים, והרעים שבאירוע הפיקו ממנו את המיטב כנראה.

הנה סקירה קצרה על ארבעת האירועים שקדמו לאירוע הבא. אני לא חושב שהוא יתיימר לשנות את פני המטאל בארץ ישראל כמו שקודמיו הצליחו – אבל הוא בהחלט פה כדי לסמן את השרשתה של המסורת של הפקות מטאל שנותנות פשוט הופעה כאירוע מגוון על גווני הרוק הכבד שהוא מציג, ולא מתנגחת על משמעויות אחרות.

Metal Till Dawn

האירוע הראשון הוא יריית הפתיחה למה שאני רוצה לקרוא לו "הדור הרביעי של המטאל הישראלי". אם Salem הם בני הדור הראשון, ואיפשהו באמצע אפשר למצוא להקות כמו Azazel, Betrayer, Bishop of Hexen ו-Lehavoth בגלגול הבלאק מטאל שלהן, אז פה ניתן למצוא הופעות (כמעט) בכורה של להקות כמו Isolation, Distorted, Fatal ו-Decayed soul. אמנם רוב – אם לא כל הלהקות כבר הופיעו בעבר – זוהי ההופעה הראשונה של כל אחת מהן אל מול יותר מ-100 איש שבאו לראות אותן (ולא את הפסטיבל הסובב אותם, או את Edguy).

ההופעה התקיימה במועדון ההייניקן בימה קלאב, וההתנגשות יצרה אפקט לא נעים של כמה מטאליסטים שיכורים אשר החליטו לגרום נזק לרכוש המקומי, ובגלל כמה מטאליסטים טיפשים אשר תלשו את השלט המואר של המקום ושפכו כוסות בירה אל פסנתר בשווי רב למדי – מאז המקום החמיץ פנים ואף חמור מכך לכל אירוע אשר התיימר לנגן רוק כבד על כל הז'אנרים שלו.

הלהקה הראשונה שעלתה הייתה Distorted. כיום להקה מכובדת עם נסיון במה רב, והלהקה המובילה בארץ ובמזרח התיכון בכלל המובלת בידי סולנית. אמנם כבר בעלת נסיון של 3 ואף יותר שנים על הבמה, Distorted הייתה עדיין להקה הנוטה לגוון הגותי והאלטרנטיבי של המוזיקה יותר מאשר הצדדים של הדת' המלודי והחלקים הכבדים שהיא הקנתה לעצמה מאז. ההופעה התקבלה בתגובות צוננות מאד, ומאז אפשר בקלות לומר שהיא עברה את כברת הדרך הגדולה ביותר מלהקה אלטרנטיבית למחצה לאחת מלהקות המטאל המובילות בארץ. למרות הכל, הגוון הרך של Distorted הוא זה שנתן לה את הבמה המיוחסת בעמדת הפסטיבל "רוק בירוק" בשנת 2000 כאשר חיממה את Edguy ואת… מה לעשות, גם אביב גפן.

Fatal אשר עלו אחריהם ספגו את המנה ההפוכה. כלהקה אשר רק לפני זמן קצר קיבלה שבח מיוחד מביקורת אוהדת של מגזין הרשת "מתכות כבדות" אשר אמרה ש-Fatal היא להקת הדת' מטאל המלודית הטובה ביותר בארצנו – משלבת בין סולואים של הבי מטאל לבין קטעי בלאסט-ביטס של ברוטאל דרך ריפים של בלאק מלודי וקצב ת'ראשי. ממש דת' מלודי לפי הספר. ההופעה שלהם נפתחה באגרסיה מרשימה עם השיר Actsia והמשיכה עם רוב החומר מהדמו "Genocide" ששוחרר לו בזמנו. Fatal קיבלו יחס חם ואוהד מהקהל, אבל קשה להצביע מה גרם ללהקה הזאת לשקוע ולהעלם.

Isolation הייתה הלהקה השלישית, ולפי הבנתי היה לה ניסיון קודם בהופעות, אבל זו כנראה הייתה האחרונה בין האטרקטיביות שבהן. עם פתיח של טראנסים ומוזיקת דום-דת' לא מרשימה Isolation בעצם שרו את שירת הברבור שלהם בMetal Till Dawn, והביאו את החותם על תקופת הדום מטאל תוצרת ארץ זבת חלב ודבש. ההופעה התקבלה ברוח קרה עוד יותר מהתגובה אל Distorted הפחות מנוסה, ואפילו בכמה קריאות בוז ודברי לעג.

אחרונים עלו Decayed Soul – להקת הברוטאל דת' מטאל המשוגעת מאיזור רחובות ונס ציונה, אשר כיום התפרקה והתפזרה לכמה וכמה הרכבי מטאל. הופעתם של Decayed soul הייתה מפלצתית. המוזיקה אשר הזכירה להקות כמו Dying Fetus או Morbid Angel לפרקים הייתה כבדה כל כך לאוזן הבלתי מיומנת, שלא יכולתי להבין כמה בדיעבד הייתי יכול להנות בה.
אם יש הרכב אחד שאנחנו ממש מתגעגעים אליו זהו Decayed Soul, פה במערכת. אריאל, גיטריסט ב-Hertzog, Sewaged ושאר הרכבי ברוטאל קשים – החליט כנראה לאחרונה שהוא מיצה את עצמו בז'אנר הדת' מטאל ועבר ל-Bishop of Hexen, הרכב הבלאק מטאל הותיק בארץ, שמאחוריו אלבום אטמוספרי הזכור לטובה. ישי הגיטריסט ואיתן הסולן הקימו יחדיו את Breorn, להקת הסלאדג' מטאל הישראלית (כל כך שונה מלהקת האם, רחמנא ליצלן) אך לאחרונה איתן עזב אותם לאנחות. אילן המתופף עבר בלהקות כמו Hertzog, Barthelomeus night ו-Nightshit, והגריינדים המטורפים שלו עוד זכורים לנו עד היום. יגאל הבסיסט ערק ללהקת המטאל הטכני Skin Clock אשר אודה מנגנת על אש קטנה. ההופעה של הלהקה הייתה רבת עוצמה כמו המוזיקה שלה, כאילו היא באה מהביבים ולשם היא חזרו לאחר מכן. חבל שאני זוכר כל כך מעט מהאירוע, אבל הזמן עושה את שלו.

בסופו של דבר, רוב האנשים (במיוחד אלו שלא הרסו את רכוש המקום) יצאו מרוצים מהאירוע. הם חוו הופעות מטאל שהם אהבו, לא אהבו והיוו משהו באמצע, מגוונות מספיק מבחינה סגנונית (דום מטאל, דת' מלודי, דת' ברוטאלי וגותי-אלטרנטיב מטאל) צעד קטן לאדם, צעד גדול לאסופת המטאל הישראלית.

Metal Till Dawn 2 – The Revision

מכירים את זה שיש סרט המשך שהוא בערך באותו מתכונת כמו הראשון, אבל עם יותר תקציב? זה בערך הסיפור של Metal Till Dawn 2. אחרי שהראשון היה שובר קופות (תרתי משמע) הוחלט על ידי חברי Distorted, שאירגנו את הקודם, ובעצם את כל המסורת, להרים אותו הפעם בלא פחות מהבארבי, המקום השאפתני ביותר ללהקה צעירה נטולת אלבום, או בכלל (אם זה טוב ל-Dark funeral, זה טוב גם ל-Sitra). הפעם הערב היה מלודי בהרבה מקודמו. Distorted ו-Fatal, אחרי שיתוף הפעולה המוצלח עימם בפעם שעברה, שמרו על מקומם באירוע, ואליו צורפו שתי להקות צמאות במה חדשות. Sitra הנהריינית הותיקה (אשר חיממה בעבר את Betrayer ו-Azazel ואז יצאה להפסקה ארוכה בת 4 שנים, בה איבדו את הסולן עינב), להקת בלאק מטאל אטמוספרי מלודי וקליל לשמיעה, מגובת בנגנים מוכשרים אך חסרה בסולן (אותו החליף הפעם זהר, סולנה של Winterhorde אשר רק עלתה לגדולה מאז). הלהקה הצעירה באירוע, הייתה Abed, עליה אני פסול מלרשום מידע לא אובייקטיבי, רק אומר שתשלובת צעירה ונטולת ניסיון דאז בין ת'ראש מטאל לדת' מטאל אולדסקול. היו הרבה אנרגיות באירוע, עם זה בהופעה הקצרה של Abed או אם זה בשירי הבלאק היותר מהירים של Sitra, עד הביצוע החוזר של Actsia בסיומו של הערב על ידי Fatal.

האירוע הזה הצליח אף יותר מקודמו, משך קרוב ל-300 איש למקום והוכיח סופית שיש בית למטאל פה בארץ, במיוחד בעקבות העובדה שנזק רחב לא נגרם למקום, ולא מעט הופעות מטאל צעירות התקיימו בו מאז.

מאז Metal Till Dawn השני, Fatal הלכה וצמצמה את הנוכחות שלה. כמה הופעות פה ושם עד אשר שמועות על פירוק הלהקה הופיעו. לאחרונה היא מנסה לחזור על הרגליים (ההופעה האחרונה שלה הייתה מלפני יותר משנה וחצי – וגם אז הדבר היה באירוע מצומצם של ערן נקש) אחרי ההתפזרות בחו"ל ואירועים אחרים, קשה לשים יד על הדופק של הלהקה ולהבין עם היא עדיין פעילה, למרות שלאחרונה נראו ניצוצות חיים.

הלהקה שהרוויחה הכי הרבה מהאירוע היא Abed. ההופעה הקצרה ב-Metal Till Dawn פתח לה דלתות רבות כמו הופעות חימום לצד Eternal Gray, Nail within ואפילו אירוע ת'ראשינג תל-אביב באפריל 2003 כאשר חתמה אותו בסט ארוך מהרגיל, או הפקת חימום ללהקת הת'ראש-דת' השבדית Darkane. ללא ספק Abed חייבת המון למסגרת האירועים של ה-Metal Till Dawn, על ההזדמנות שניתנה לה שם לקחת במה בהופעת בכורה באירוע הקרוב להיות ממלכתי.

מעמדה של Distorted הלך והשתפר. הלהקה אשר החזירה לחיקה את המתופף המקורי אורי הביאה סט יציב ואיתן בהרבה, של מטאל מלודי מובל בשירה נשית, נוטה הרבה יותר לדום מטאל גותי מאשר האלמנטים האלטרנטיבים אשר בהקו בו בעבר.
Sitra פצחה את הקאמבק שלה בבום מרהיב של מוזיקה, מפגן מרומם רוח של לא מעט כשרונות החל מניר וחגי על עמדות הגיטרה, אודי המתופף המהולל, שגיא הבסיסט ועומר על הקלידים. ביחד לג'סטה קטנה ל-The Mirror של Dream Theater הלהקה זכתה בסאונד מופתי אותו עד היום איש לא הצליח לחקות על במות הבארבי, רק הפקות בסדר גודל בין לאומי הגיעו לרמה הזו.

אחרי שיתוף הפעולה עם זהר הובילה Sitra מספר אירועים איתו ובלעדיו, אם זה ערב בלאק מטאל בצפון או כמה הופעות באירועי We are family של נקש, עד לשיא בומבסטי בפסטיבל ה-Extreme rock 3 בו הופיעה בסט כובש של 45 דקות, גרפה את כמות האנשים המירבית באירוע ואף ביצעה (כאילו זו מסורת ב-Extreme rock) קאבר למטאליקה. אך השיא של סיטרא נראה כאילו הגיע פה ומשם הצניחה הייתה בלתי נמנעת.

Metal Till Dawn 3

ערב השנה החדשה של 2003, וליל הסילבסטר של 2002, הפרש גדול מאד בין האירועים אשר פתח פער גדול בין הלהקות המופיעות. המטאל הישראלי כבר שונה ללא היכר למעשה. Aborted ו-Aeba ביקרו בארץ בהופעות איכותיות, להקות גדולות צמחו מאפר להקות אחרות והשמחה הכללית הייתה גדולה.

Metal Till Dawn 3 היה למעשה שילוב של שני אירועים. מן מפגש מחזור ל-Distorted ו-Sitra מהאירוע הקודם, ול-Lehavoth ו-Hertzog מהאירוע שהתרחש רק לפני חודש באותו מקום בהופעת "נביאי הזעם" עם Aborted הבלגית. את האירוע פתחו הפעם Sitra, חמושים בסולן חדש בשם ספייק הלהקה הציגה הרבה חומר חדש אך לצערם החומר (אשר נטה לכיוון הדת' המלודי) היה רחוק מלהשמע מוצלח מבעד לגרונו של ספייק. הבחירה לקחת סולן בעל קול נקי הייתה בהחלט הכרזה רשמית של סינון האגרסיה של המטאל לטובת המוזיקה מאחוריה, נטישת ה"בלאק מטאל" לטובת ה-"פרוגרסיב מטאל" – אבל ספייק לא עשה את העבודה. הוא לא הסולן הראשון של Sitra אשר מזייף בהופעה חיה, אבל הוא זייף לכל אורך ההופעה, והדבר פשוט צרם לאוזניים. גם הביצוע ל-The clairvoyant של Iron maiden לא הציל אותם מהמפח נפש הגדול שחיכה להם אח"כ. מאז עזיבתו של ספייק לאחר ההופעה Sitra לא חזרה לבמה עד היום.

Distorted, להקה שאט אט גילתה יותר בשלות ורצינות מוזיקלית, הביאה שירים חדשים, אווירתיים אך עם זאת כבדים יותר ויותר. דמיון ללהקות כמו Lacuna coil הלך ונמוג ולהקות כמו Dark tranquility נשמעו יותר דומות ללהקה. קולה של מירי השתפר פלאים עם הזמן והם חצו את קו החצות אל השנה החדשה עם שיר אקוסטי בהופעת בכורה בשם As you lay. זו הייתה ההופעה האחרונה של דיסטורטד עד 11.9.2003 בה הם חזרו ובגדול.

Lehavoth נשמעו מטורפים מתמיד. חמושים אז בסולן הקודם, יובל "מולך" טלמור, שד כריזמטי נטול גבולות הלהקה הפציצה בברוטאל דת' מטאל מופרע וחולני מאלבומם החדש העתיד לצאת בהמשך השנה וגם חומר חדש שנכתב אחריו. Lehavoth התעלו על עצמם באירוע, והפעם בלי לשבור שיניים (כפי שקרה בהופעתם הקודמת לפני חודש ליובל אשר ניתץ את אחת משיניו על המיקרופון).

Hertzog, מי שהיו ההבטחה הגדולה אחרי Decayed soul (חמושים בשני נגנים מן ההרכב) לא סיפקו את הסחורה לעומת האחות הגדולה Lehavoth. להבדיל מהופעתם באירוע עם Aborted. החומר עצמו נשמע מרתק ופסיכוטי לא פחות, ואולי אף יותר משל Lehavoth, והופעתם של ערן ואריאל "קונן" (אשר כיום חולקים במה עם WhoreXcore) לא הייתה די בכך, ופאשלות קצת התפזרו במקום. ייתכן שמצב הרוח בלהקה התדרדר מאז והדבר גרם לפירוקה בסופו של דבר, עד שכל אחד מהנגנים מצא עצמו בהרכב אחר. לא זכורה לי הופעה נוספת של Hertzog אחרי האירוע הזה.

Metal Till Dawn 4 – Independence Day

יום העצמאות הישראלי נחוג ב-2003 שוב במכבי מיוזיק פקטורי הישן והטוב כמו ה-Metal Till Dawn הקודם, אך הפעם, לכבוד המספר 4, הוחלט על הבאת 5 הרכבים (!) לאירוע. עם ארסנל צנוע בהרבה של להקות, ולא גרנדיוזי כמו האירוע הקודם שהורכב מנבחרת הלהקות העולות של המטאל הישראלי, ה-Metal Till Dawn הרביעי היה הרכזת עצמאות ללהקות רבות בתחום המטאל.

את האירוע פתחה הופעת בכורה של Sewaged, הרכב הגור-גריינד מובל על ידי קולו המבעבע של ירון שחם, חותר קדימה בהופעה שהיא אנמית באופן יחסי לשאר ההופעות (שלהם או באופן כללי בערב). המתופף תום בלט לטובה במיוחד כאשר התיז בתיפוף מסחרר את הקצב המוזיקלי וזאת מבלי להניד עפעף (ועל כן נאמר…גריינדים חסרי הבעה). Sewaged הופיעו עוד מספר פעמים אח"כ אך מצבם בהווה בגדר תעלומה במקרה הטוב.

שניים הופיעו Armilos בהופעת בכורה כלהקה בת 5 חברים. הרכב הדת' מטאל הזה שנהייה לאחד מהבטחות הדת' מטאל של השנה אחרי שנים של ציפייה הביא הופעה מאכזבת למדי, בעלת סאונד עמום ומעורפלת להבנה. Armilos נשמעו לא בשלים עדיין להופעה, לא כחמישה נגנים בכל אופן. יש לציין שההופעה הנוספת שלהם הייתה אחרי שנה בדיוק מהאירוע, כהופעת חימום לסאלם בחיפה, שם הם נתנו את 100% שלהם והתעלו על עצמם בהחלט, מסירים כל טעם רע או דעה שלילית על הלהקה.

Sitra Achra הופיעו לאחר מכן. זהו הרכב בלאק מטאל הראשון למעשה שמופיע על במת Metal Till Dawn. נכון ש-Sitra (כל קשר בינם לבין Sitra Achra מקרי בהחלט) ניגנו בעבר בלאק מטאל – אבל התוצר של הקאמבק היה שילוב בין דת' מלודי, דום מטאל, פרוגרסיב מטאל וקצת בלאק מטאל – ועל כן הגרסה הציונית הראשנה שעלתה על במת Metal Till Dawn הייתה דווקא Sitra achra. ההופעה שלהם ענתה לסטנדרטים של הז'אנר, אך הם לא השאירו פיות פעורים כפי ש-Azazel ו-Bartholomeus night עשו בהופעתם הקודמת, ביחד איתם ועם Solitary, כ-4 חודשים לפני האירוע. מאז זכתה הלהקה לחמם את Melechesh וחנכה מתופף חדש, וכל זאת כמעט כשנה לאחר מכן.

Solitary היא אולי הלהקה שזינקה הכי רחוק מכל האירוע. ללא ספק הלהקה המובילה בערב, Solitary חיממב היטב את הקרקע אחרי שתי הופעות מוצלחות בערב בלאק מטאל עם Sitra achra, Azazel ו-Barthelomeus night, וכמו כן בערב מחווה למגה-דת' עם Azazel, Acropolis ו-Shwartzechaye. הדבר השאיר רושם טוב על חברי Distorted אשר לא הופיעו באירוע זה, אבל כבר הכינו תוכניות לאירוע הבא, ולכן בחרו ב-Solitary כלהקה אשר תחמם את האירוע בו יובאו שתי להקות מאירופה (Amon Amarth, Leng Tche) לאירוע אחד בבארבי. כמו כן אי אפשר לשכוח את הביצוע ההרסני ל-Cold של At the gates, לדעתי הופעתה הטובה ביותר של Solitary. לפחות ההמונית ביותר.

Skin clock, ההרכב של יאשה, יוצא Decayed soul, הופיע אחרון, כמן מופע שלוו למדי, מהול בנגינות טכניות, נע בין אלטרנטיבי לפרוגרסיבי, מאד מבלבל ומאד מתיש אחרי אירוע ארוך שכזה, ומובל גם הוא על ידי סולנית בשם ג'קי. ההופעה שלהם זכורה לטוב, אך זו ההופעה האחרונה ש-Skin clock הופיעו עם ג'קי על עמדת השירה כסולנית מובילה (למרות שהיא התארחה איתם בהופעת הקאמבק שלהם).

לסיכום

בסופו של דבר אירועי ה-Metal Till Dawn היו מבוססים בעיקר על כמה עקרונות.
א. גיוון הז'אנרים. מאלטרנטיב מטאל מובל בידי זמרת עד לברוטאל דת' מטאל אלים. מבלאק מטאל אפל עד לבלאק מטאל מלודי ופרוגרסיבי. מת'ראש-דת' עד לגור-גריינד. העיקר הגיוון.
ב. נתינת במה ללהקות חדשות, אם אילו להקות בהופעת בכורה (Abed, Sewaged) או להקות הזקוקות לפריצה מתוך הכוך שלהן (Armilos, Sitra Achra) או אם זו הופעת קאמבק מסחררת (Fatal, Sitra).
ג. Good and friendly violent fun.

מספר עובדות על ה-Metal Till Dawn:

1. אירועי Metal Till Dawn בעלי אחים חורגים. Embrace the dark היה מן "Metal Till Dawn 2 וחצי" שכזה, ונתן במה ללהקות כמו Armilos, Winterhorde, Erase והופעה של Distorted.

2. עוד אירוע בהפקה של חברי Distorted הוא אירוע נטול שם אשר התרחש בפברואר 2003, בה הופיעו Nail within בהופעת פרידה מחיים, והופעת פרה-השקת אלבום. איתם הופיעו Fatal (אשר הופיעו משום מקום ושוב נעלמו לאחר מכן) ו-Skin clock בהופעת בכורה.

3. להקות אשר התקשו להוכיח את עצמן בהופעה ב=-Metal Till Dawn, לקח להם זמן רב יחסית להתאפס על הופעות חדשות. Armilos, Sitra Achra, Sewaged הן דוגמאות נוחות.

4. הלהקות Isolation, Sitra ו-Hertzog כנראה נתנו את הופעתם האחרונה (לפי התיעוד) באירועי ה-Metal Till Dawn.

5. הקאברים אשר נעשו במהלך הופעות ה-Metal Till Dawn:
Distorted – The gentle art of making enemies (Faith no more) – MTD 1
Abed – The Philosopher (Death) – MTD 2
Sitra – The mirror (Dream Theater) – MTD 2
Sitra – The clairvoyant (Iron maiden) – MTD 3
Lehavoth – Time to act (Nasum) – MTD 3
Hertzog – Bringer of hope (Decayed soul) – MTD 3
Sewaged – Baby killer (Devourment) – MTD 4
Sitra Achra – I am the black wizard (Emperor) – MTD 4
Solitary – Cold (At the gates) – MTD 4

6. ב-"Metal Till Dawn 3" הופץ דיסק אוסף הנקרא Holy Shit המסכם את 3 השנים האחרונות של המטאל הישראלי בשעה וקצת. להקות אשר מופיעות שם והופיעו במסגרת Metal Till Dawn : Lehavoth, Decayed soul, Sewaged, Hertzog, Abed, Sitra. להקות הבולטות בחסרונן : Fatal, Solitary וכמובן Distorted.

7. האדם היחידי אשר הופיע בכל אירועי ה-Metal Till Dawn עד כה הוא אריאל אשכר. ב-MTD 1 ניגן כגיטריסט ב-Decayed soul. ב- MTD 2 ניגן כגיטריסט מחליף ב-Fatal. ב- MTD 3 ניגן כגיטריסט ב-Hertzog וב- MTD 4 ניגן כגיטריסט ב-Sewaged. יד המקרה?

8. קצת טרוויה:
– הלהקה אשר הגיעה הכי רחוק מהלהקות אשר השתתפו היא Lehavoth, כאשר עשו סיבוב הופעות בחו"ל ואף הקליטו אלבום בשבדיה ו-EP בבלגיה.
– הלהקה אשר לא הצליחה להמשיך את הדרך והופיעה לפני הכי מעט אנשים היא Isolation.
– הלהקה עם הסט הכי ארוך: Distorted – MTD 3
– הלהקה עם הסט הכי קצר: Sewaged – MTD 4
– הרגע הכי כואב: פתיחת הפוגו בהופעתם של Sewaged.
– הרגע הכי רומנטי: נשיקת סילבסטר לצלילי As you lay של Distroted.
– האינסטרומנטאלי הארוך ביותר: Sitra – The art of cynicism – MTD 2
– האינסטרומנטאלי הקצר ביותר: Solitary – Hatikva – MTD 4
– השיר הארוך ביותר: Solitary – Degenrate eyes
– השיר הקצר ביותר: Lehavoth – Reptile