Metalist Festival 2005 – הצהרה אחרונה

תמיד היה לי חלום לבנות במה ענקית עם ים של אנשים ממול, תאורה מפלצתית, שני מפלסים על הבמה, פירוטכניקה, עשן, אווירה, העיקר שיהיה לנו פסטיבל כמו בחו"ל. תמיד הייתי אדם תחרותי ומהפכן, וההרגשה של להיות הראשון שמגיע להישגים מסוימים לא משתווה לאף סכום כסף בעולם. מן הסתם הכסף לא יכל להיות המניע פה, כי מי שחושב רק על הכסף לא יצליח להשיג כלום. "מטאל עושים באהבה או לא עושים בכלל", וכך גם הפקות. סביר להניח שאם הייתי בוחר תחום אחר להתעסק בו הייתי גם מרוויח, אבל המציאות הדיי מרה במטאל היא שמה לעשות.. האהבה הזו לא מכניסה ממון. ככל שההכנסות גדולות כך גם ההוצאות.

נתקלתי באנשים שניסו לחשב את הרווח שלנו ועל-פי החישובים שלהם אני אמור לנסוע ביגואר חדשה ולנגב את התחת בדולרים. אז חדשות לי בשבילכם, ברוב הפעמים שהוצאתם סכום כלשהו לכרטיס אנחנו שילמנו פי 10 מהכיס כדי שהחלום שלכם יתגשם ולפעמים פי 100, וכן, לפעמים גם הרווחנו. סעמאק, זכותנו המלאה. וכל זה לא כי אנחנו לא יודעים ביזנס אלא כי אנחנו סוחרים במתכת הכי זולה ולא רצויה בשוק, במתכת שבעלי המועדונים לא אוהבים וחברות האבטחה לא אוהבות,זו מתכת שעולה הרבה כסף אבל מה שהיא מכניסה לא שווה הרבה, לא בארץ. זו מתכת שיקר וקשה מאד להטיס במיוחד לארץ כמו שלנו, כשצריך לשקר ללהקות שממש בטוח פה ואין פיגועים ושבעצם אפילו בשוויץ יותר מסוכן. זו מתכת שאף אחד מלבד רובי פורל האגדי לא ניסה להתעסק איתה. אמנם היו ניסיונות, אבל מה שנראה לקהל כהופעה מוצלחת – נגמר בד"כ עם נזק כואב בכיס של מי שניסה.

העבודה על פסטיבל מטאליסט השלישי החלה חצי שנה לפני התאריך המקורי עם הרבה עליות ונפילות והרבה מאד לילות בלי שינה וחודשים ללא שכר. בפסטיבל נבנתה הבמה הכי איכותית שיכולנו לבנות, הבמה הגדולה ביותר מאז הופעתה של מטאליקה בארץ ב- 99, ונשכרו החברות הטובות ביותר בארץ על מנת לספק את הסאונד, האבטחה, התאורה ומה לא! החברות הטובות והיקרות ביותר. מבחינת מהלך ההפקה הכל דפק כמו שצריך והתמרונים הלוגיסטיים המסובכים עבדו מעולה אחד אחרי השני. כשמגהדת' כבר הייתה על הבמה הכל נראה גמור ויכולתי להתרווח לראשונה ולהסתכל על הבמה. כח עליון החליט שברזל אחד בלבד ישבר באחד ממחסומי הלחץ שליד הבמה, מחסומי לחץ תקניים, בדיוק, אבל בדיוק, אותו סוג של מחסומים שהשתמשנו בהם בפסטיבלים הקודמים. בעקבות השבר קרסו גם המחסומים הסמוכים.

המחסומים ושאר חלקי מתחם הפסטיבל אושרו על ידי צוות שלם של מהנדסי בטיחות מספר שעות לפני פתיחת השערים והמשטרה אישרה את קיומו של הפסטיבל וללא שעת סיום כמו שנטען מאוחר יותר בעיתונות. מחסומי הלחץ הוחלפו תוך 20 דקות מכיוון שההפקה דאגה למחסומים נוספים, אך לובשי התכלת החליטו אחרת, למרות תחנונים וזעקות וניסיונות חוזרים ונשנים להבין מה עובר להם בראש הם החליטו לסגור את האירוע ולא לאפשר ללהקה לעלות לבמה. וכל זאת למרות שהגדרות הוחלפו. ועל כן, אני רוצה להודות למדינת ישראל וללובשי המדים, על כך שבגללם להקה מארה"ב נאלצה לחזור הביתה ועל כך שהם "תרמו" לשמה הטוב של המדינה בתקשורת העולמית ועל כך שהם "עוזרים" לקדם את התרבות בישראל, במיוחד את זו שהם מכירים. אני מודה לכם שהשמדתם את מפעל החיים שבנינו שנקרא "מטאליסט הפקות" ואני במיוחד מודה לכם על כך שאתם שם כדי לעמוד לצידינו כשצריך אתכם.

בשנייה אחת הכל נפל וקרס. אני הראשון שהיה מאושר שהכל יגמר מושלם, כפי שאני הראשון שנפגע כאשר הכל קרס. הייתי רוצה שכולכם תצאו עם התחושה הטובה שנכחתם בפסטיבל מוצלח. זה לא מה שישנה את העובדה שקרה מה שקרה. אני בכל אופן, יצאתי משם בידיעה שהקהל לא יהיה מסוגל להבין את פשר הפסקת הפסטיבל, ולכן, החלטתי לסגור את "מטאליסט הפקות".