Orphaned Land – יומן מסע תורכיה-בולגריה (חלק ג')
הקדמה
טוב אז חזרנו מיוון לכמה ימים רק בשביל להתכונן על הקאברים שננגן בהופעה בתורכיה ובבולגריה. ביום חמישי, כמה שעות לפני הטיסה לתורכיה, הכול נראה מאורגן… לא שכחנו כלום… הפקנו לקחים מפעם קודמת אבל עדיין אני מפחד להיכנס לשאננות, אני מפחד אפילו להרגיש סתלבט רק מהטראומה של מה שקרה לנו עם הדרכון לפני הנסיעה ליוון, אני בטוח שאיך שאני ארים את הרגליים על השולחן יקרה משהו לא טוב… אומרים שמי שנכווה ברותחים נזהר בפושרים, אני בטראומה… אין מה לעשות.
28.1.05 – היום הראשון
איזה כיף זה ליסוע להופיע בפעם השלישית בתורכיה לעוד שתי הופעות, החברים שם ממש נהיו כמו משפחה ואנחנו כבר מרגישים שם לגמרי בבית. הגענו ביום שישי בצהריים, בשדה התעופה קיבלו את פנינו המפיק הטורקי טולגה ונטלי מהולנד, אחרי שהתאקלמנו במלון (המעפן יחסית לפעמים קודמות… אבל לא משנה) הלכנו ישר ל-"מפיסטו קפה" שם נקבע לנו סשן חתימות.
אנחנו מגיעים למקום, מקבל אותנו שלט ענק שרשום עליו כל מיני דברים בתורכית, המילה היחידה שאני מזהה שם זה ORPHANED LAND. בכניסה מחכים לנו אייל ואפרת (הזוג המדהים שהופענו בחתונה שלהם באוקטובר!) ביחד עם ערן (אחיו) וחברה שלו וארז (המלך מ – Fatal) בנוסף במקום עצמו יש משהו כמו 150 מטאליסטים שהתגעגעו אלינו, ההרגשה היא הדדית ובמשך שעתיים חתמנו שם על פוסטרים, הצטלמנו וצחקנו.
מה אני יגיד לכם, חוץ מזה שזה הכיף של החיים – הקטע הגדול של הסשן חתימות – ניגש אליי בחור טורקי, כביכול לא נראה ממש מטאליסט, מבוגר יחסית, לובש סוודר אדום, הוא לוחץ לי את היד, מסתכל לי בעיניים ואומר לי בעברית סחה – "מזמור לדוד ה' רועי לא יחסר"… אני מסתכל עליו ושנינו ממשיכים ביחד – "בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני, נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו, גם כי אלך בגיא צלמוות לא ארע רע כי אתה עימדי, שבטך ומשענתך המה ינחמוני…" (תוך כדי, אני דופק לאבי בעיטה מתחת לשולחן שיקלוט איזה קטע מטורף) – תורכיה, יום שישי, 150 איש באים לקבל חתימה מחבורה של "חייוואנים" ואחד מהם מדקלם איתי את כל תהילים כ"ג ועוד בעברית, הוא מן הסתם, מוסלמי טורקי….
אנחנו חוזרים למלון אחרי ארוחה על מנת לנוח קצת, התחושה שלי היא התרגשות גדולה עם חששות, ממה אני חושש? באותו רגע מכמה דברים – מעולם לא הופענו 3 הופעות ב-4 ימים במקומות שכל אחד מהם רחוק אחד מהשני 8 שעות נסיעה באוטובוס, מה שאומר שלפחות ב-3 לילות, במקום לבלות במיטה נורמאלית, נבלה במושב של אוטובוס. מצד אחד, סתלבט לוקס, מצד שני, מפחיד. אני מפחד שהחבר'ה יהיו עייפים, שדברים לא יסתדרו, להופעה בחו"ל יש כמה סימני שאלה שתמיד מופיעים וגורמים לאי שקט מסוים, זה לא כמו שאנחנו מופיעים בארץ… יודעים מי הסאונדמן… איפה המועדון, איך הוא, מי זה, מה זה… מה המינוסים שלו וכו'.
פה אנחנו מגיעים כל פעם למקום שאין לנו שמץ מי הגריל אותו בכלל, איך הוא, מי הטכנאי, איך הציוד, כל פעם זה תעלומה שנפתרת רק ברגע שמגיעים, זה הלא נודע מבחינתי באותו רגע וזה מפחיד, מפחיד אותי גם איך כולם ינוחו נכון בתנאים האלה, יתלבשו נכון (בשביל לא להתקרר) ויאכלו נכון, ממש דאגות של אמא פולניה… עוד שאלה שמטרידה אותי – איך אני שומר על הקול שלי מהופעה להופעה? הקושי הגדול שלי הוא שאני משלב גראולים עם שירת קלין, הסולנים שעושים את זה בהופעות חיות, יודעים שמדובר בדבר קשה ומאתגר, בקיצור – מצבור סרטים קטלני – עשיתי מה שיכולתי בתור התחלה, השתדלתי לנוח ולא לדבר הרבה.
במלון, בנוסף לחברים מתורכיה, מהארץ ונטלי מהולנד פגשנו גם את רוקו ורינת שבאו מהארץ, את ארנסט ואשתו שבאו מאוסטריה, הבחור בא כמעט לכל הופעה שלנו! בנוסף, אפילו הגיע עייז – במיוחד מירדן, כל אחד מהאנשים, זהב, זהב!
סשן חתימות
29.1.05 – ההופעה באיסטנבול
אנחנו יוצאים מהמלון, בחוץ גשם פצצות, המפיק מתלונן בפניי "גם כן שם מצאתם לכם לטור הזה… לא מפסיק לרדת גשם בגללכם, מה יהיה אם לא יבואו אנשים?." אנחנו מגיעים ל"קזבלנקה" – מועדון ענק שבד"כ הוא דיסקוטק שמארח מסיבות, יש שם אחלה במה יחסית, הסאונד נראה סביר ולא רע יחסית ושני דברים שאני לא מבין כבר קורים במקום.
1. משום מה לא מדליקים אור על הבמה, כל הלהקה חיברה את עצמה שם לכלים בעיוורון כמעט מוחלט.
2. בכל מיני מקומות במועדון מטפטפים מים מה שמזכיר לי שאני לא זוכר אם עשינו ביטוח נגד התחשמלות, כל שנייה עובר מישהו עם סמרטוט ומנקה את הנזילות.
הסאונד צ'ק לקח שעות, הוא התחיל מצוין אבל בגלל שהקונסולה של ה-PA ממוקמת בבמה ובגלל שלא הביאו את כל המפרט שביקשנו, נתקלנו בקשיים, סוף סוף לפחות הדליקו לנו אור על הבמה, אנחנו ממשיכים ובינתיים כבר פתיחת הדלתות מתאחרת בשעתיים! אנחנו עוד לא מרוצים ממה שאנחנו שומעים. באיזה שהוא שלב, אנחנו עוד בסאונד צ'ק, אין לי מושג מי נתן את ההוראה – הדלת פתאום נפתחה ומאות אנשים התחילו להיכנס למקום. כולם קולטים אותנו ורצים לבמה כמו חבורה של הודים שרצים לגנגס בקומבמלה (אטרף של ריצה למי שלא הבין או למי שלא היה בהודו). הקהל שנכנס כבר תפס אותנו מנגנים בסאונד צ'ק את Kiss of Babylon – נעזוב את העובדה שאנחנו בסאונד צ'ק כן? הקהל כבר התחיל לשיר כאילו ההופעה התחילה, קטע הזוי לגמרי, סיימנו את הסאונד צ'ק וברחנו לבק סטייג.
המקום מתחיל להתמלא, אני מקבל דיווחים שהוא מפוצץ לגמרי. הלהקה המחממת LIL עולה לבמה, הבק סטייג' שלנו קפוא כמו פריזר להקפאת בשר. LIL יורדים מהבמה, אנחנו עושים סידורים אחרונים, במקום יש להערכתי 1,000 אנשים, אני מזהה את רוקו ואת ערן בקהל ומחמם לי את הלב לראות חבר'ה מהבית שם, האינטרו מתחיל, כל מיני טורקים ראנדומלים מאחלים לנו בהצלחה והנה אנחנו על הבמה! הקהל באופן מדהים, מכיר כ-ל מ-י-ל-ה מהשירים, כמו הקהל בארץ, אני מושיט להם את המיקרופון וכל המקום נשמע כמו הר געש של שירה בציבור, Seasons Unite, hear your orphaned child, Norra el Norra, A never Ending Way, Beloveds כל מה שרק תרצו, הם שרים!
ב – Aldiar al Mukadisa הגיחה לה לבמה פתאום – פיירוז, רקדנית בטן עם גוף פצצה ופנים אחרי הפצצה. המקום עוד שניה מתפוצץ מרוב חאפלה, חבר שלה, נראה כמו איזה סרסור שלא כדאי להתעסק איתו…. ההופעה מסתיימת בשיר הטורקי Estarabim הטורקים מוכיחים שכמה שהם שרו חזק את השירים של אורפנד, את השיר הזה אין אחד שלא מכיר מילה במילה. סיימנו, אנחנו פשוט יורדים מהבמה ונופלים אחד אחד מכל חברי הלהקה על הקהל, איזה אהבה, כמעט תלשו לנו איברים, לקחו לי את הכאפיה שלי ויש לאורי מזל שהאוזן שלו עוד עליו.
עזבנו אחרי כמה תמונות את המקום בחזרה למלון להתקלח ולהתכונן לנסיעה לאיזמיר. למטה בהמתנה לאוטובוס התחיל סשן מסאז'ים מטורף, האוטובוס מגיע, יאללה ביי איסטנבול, הלילה נישן על המושב של האוטובוס ובבוקר נראה מה הדאווין של המקום הזה שנקרא – איזמיר!
ההופעה באיסטנבול
30.1.05 – הנסיעה וההופעה באיזמיר
אנחנו עולים על האוטובוס, אני חושב לעצמי "איך לעזאזל נהיה פה עכשיו 8 שעות שבהם אנחנו אמורים לישון ואז יום למחרת נופיע באיזמיר וישר לאחר מכן, ניסע 19 שעות לסופיה?! ושם גם נופיע…" כנראה שאלה הם החיים בדרכים חשבתי לעצמי, זה כזה שילוב של שינה ואכילה לא סדירה וכיף בלתי ניתן לתיאור בהופעות ממקום למקום. בבוקר הגענו לאיזמיר, מזג האוויר חמים יותר מאיסטנבול אבל את מי זה מעניין בכלל??? איפה המפתח לחדר?!?! כולנו רוצים לתפוס שעתיים שינה על מיטה נורמאלית לפני שנגיע למועדון.
אנחנו קמים ב–14:00 ומתחילים להתארגן, ב–16:00 בערך יצאנו לכיוון המקום. המקום – דאנג'ן שמו (והוא באמת כמו איזה גרסה טורקית של הדאנג'ן שלנו רק יותר גדול), הוא בדיוק הפוך מהמועדון שהופענו בו אתמול באיסטנבול. המקום באיסטנבול היה מסחרי, גדול ונוצץ, פה – אנחנו בחתיכת מקום דחוס, חם, קטן יותר והכל שם ל-פנים, יש שם שתי קומות וזה ממש מועדון מטאל אנדרגראונד במלוא מובן המילה.
סאונד צ'ק – הקשר בין המפרט הטכני, תרשים הבמה שלנו לבין מה שקיים במקום הוא מקרי בהחלט, שוב חסרים דברים שביקשנו במפרט ושוב הסאונד צ'ק מתארך מעבר לרצוי. אומרים לנו שאי אפשר לארגן את הדברים שחסרים בגלל שאנחנו ביום ראשון והכל סגור…
אחרי התייעצות של שתי דקות ועצבים של מחסור שעות שינה החלטנו להודיע למפיק באיזמיר שאין הופעה בתנאים האלה!
המשך יבוא…
לגלריית התמונות מההופעה באיסטנבול…