Ozzy Osbourne – על 4 אלבומים קלאסיים

לכבוד הגעתו של נסיך האופל, Ozzy Osbourne, לישראל, ישבו האחים לבית מיאסניקוב לכתוב על ארבעה אלבומים של המטורף הבריטי שמהווים נכס צאן ברזל של ז'אנר ההבי מטאל. למרות שבקריירת הסולו שלו הוציא Ozzy כעשרה אלבומים, צימצמנו את הרשימה לאותם ארבעה שמהווים לא פחות מקלאסיקות של הז'אנר, והנה הם לפניכם.

Blizzard Of Ozz
אלון מיאסניקוב: ב-1980 יצא אלבום ששינה את פני ז'אנר ההבי מטאל, כזה שזכה לקיתונות של לעז ובוז מצד אחד, ומחמאות ושבחים אדירים מהצד השני. כזה שנחשב עד היום לאחד מאלבומי המטאל הגדולים בעל הזמנים, ומצד השני עדיין מסומן ע"י הימין השמרני בארה"ב כאחד האלבומים המסוכנים ביותר שנעשו. כשיצא Blizzard Of Ozz היה זה לא פחות מנס עבור Ozzy. שנתיים אחרי העזיבה המתוקשרת שלו מ-Black Sabbath (עזיבה \ פיטורין), Ozzy בעיקר ישב בחדרו במוטל בלוס אנג'לס כשהוא שותה או לוקח סמים לסירוגין, והייתה זו אשתו הצעירה, Sharon Osbourne, שהוציאה אותו מהתרדמת היצירתית, ועזרה לו בשכירת צוות נגנים מקצועי, מהגדולים שניגנו יחדיו באלבום מטאל, ובראשם הגיטריסט הצעיר Randy Rhoads, לשעבר מלהקת הגלאם Quite Riot.

האלבום הוא אחד מאלבומי המטאל הכבדים של התקופה, והשילוב של הריפים הכבדים והנגינה הוירטואוזית של Rhoads, בשילוב עם הקול של Ozzy, והטקסטים שכתב, עושים אותו לאלבום חובה לכל מטאליסט מתחיל. החל מ-"I Don't Know", אחד מהמנוני המטאל הגדולים של שנות השמונים, דרך "Crazy Train", שיר שהפך לאחד המזוהים ביותר עם Ozzy וקבוע בכל הופעה שלו, ועד לשיר הכבד והידוע לשמצה ביותר, "Suicide Solution".

למי שלא יודע, מאוחר יותר בשנות השמונים Ozzy הועמד למשפט בארה"ב עקב השיר, שבעצם מתאר את האלכוהוליזם ממנו סבל כסוג של התאבדות עם השראה עיקרית ממותו של Bon Scott, סולנה המיתולוגי של AC/DC. לאחר שצעיר אמריקאי אחד התאבד, ושני ניסה, אך פשוט הוביל לעיוות מוחלט של פניו עקב יריית רובה ציד עצמית לפנים – היו אלו הוריהם של הצעירים, בשילוב של סוללת עורכי דין ובגיבוי אירגונים נוצריים שמרנים, שתבעו מספר אמני מטאל נודעים כאחראים לאסון. Ozzy ו-Judas Priest עלו על דוכן הנאשמים, הסבירו את עצמם – ויצאו זכאים.

"Mr. Crowley" הוא אחד מאותם שירי מטאל גדולים באמת, ריפים ענקיים, פזמון גדול מהחיים, נושא קושר שעוסק באליסטר קראולי, המיסטיקן הבריטי שכונה בזמנו: "האדם המרושע ביותר בעולם", ואת הסולו שנכנס בכל רשימה שמכבדת את עצמה לרשימת הסולואים הגדולים בכל הזמנים. "Goodbye To Romance" הוא ככל הנראה האנטי-תזה לשירים הכבדים, בלדה רכה, אפילו קיטשית, מהסוג ש-Ozzy התעקש לעשות כמעט בכל אלבום שהגיע לאחר מכן, ככל הנראה צורך מתבקש בסצנת המטאל האמריקאית של שנות השמונים.

Blizzard Of Ozz הוא אחד משני אלבומים בלבד שהקליט Ozzy עם Randy Rhoads, לפני שזה נהרג במרץ 1982 בתאונת מטוס מטופשת – כשנהג האוטובוס של ההרכב לקח את Rhoads וצעירה נוספת לטיסה במטוס הקטן שלו, במהלך נסיון להבהיל את חברי ההרכב שישנו באוטובוס ההופעות, המטוס התרסק, ושלושת הנוסעים נהרגו במקום. Blizzard מכר למעלה מ-4 מיליון עותקים בארה"ב בלבד, וביסס את Ozzy כאחד מאמני הרוק והמטאל המצליחים באמריקה, אך הוא גם בעצם מצבה נצחית לשילוב של כשרון, יכולת ותזמון נכון ביצירת אחד מאלבומי המטאל הגדולים שהוקלטו מעולם.

Bark At The Moon
אלון מיאסניקוב: ב-1983 יצא אלבומו השלישי של Ozzy, והראשון עם הגיטריסט Jake E. Lee, שהחליף את Randy Rhoads לאחר מותו של האחרון. למרות ש-Lee נטה יותר בסגנון נגינתו לרוק אמריקאי, היכולת שלו לא הייתה רחוקה מזו של Rhoads האגדי, והשילוב עם הבסיסט האוסטרלי Bob Daisly, שעבד טוב כל כך בשני האלבומים שלפני – הפך את האלבום לאחד מהטובים ביותר שהקליט Ozzy מאז ומעולם.

שיר הנושא הוא אחד מהמנוני המטאל הגדולים של שנות השמונים, וכמעט כל מי שמכיר אותו – זוכר אותו הרבה בזכות הוידיאו קליפ שצולם לו." Bark At The Moon" הציג את Ozzy כמטורף מזמר, שגם משנה צורה והופך לאדם זאב. האיכות הגותית של הקליפ, והאיפור המוצלח מאד של Ozzy כאיש זאב, הפכו אותו לאחד הקליפים הידועים ביותר בתולדות המוזיקה, וסמן דרך בקריירה של Ozzy. יכול להיות שהעובדה ש-Ozzy משחק אדם במאה ה-19 כששיערו נפוח וצבוע בגוונים כמיטב האופנה של שנות השמונים נראית כזאת מוזרה – אבל בסופו של דבר זה רק מוסיף לקסם של הקליפ הקלאסי הזה.

"You're No Different", השיר הבא, הציג את יכולתו של Ozzy כמוזיקאי גדול, ולא רק מוזיקאי מטאל מוכשר. זה הוא שיר קודר, עם טקסט נוגע ואישי שמאפיין לא מעט מהטקסטים של Ozzy. השילוב של קלידים עם נגינת גיטרה כמעט מהפנטת של Lee הופכים את השיר לשיר מטאל ענק, שמעולם לא זכה לרמת המודעות שזכו שירים אחרים של Ozzy – אבל הוא עדיין אחד הטובים בהם. "Centre Of Eternity" הוא אחד השירים שממשיכים את מה שהפך כבר מזמן להיות קרוי בשם "ריף Ozzy Osbourne" – כלומר, ריף מטאלי מהיר וסוחף, מהסוג שגם שיר הנושא מתדהר בו. השיר נשמע כמו שיר שנכתב והוקלט בשנות השמונים, זו חלק מגדולתו.

"So Tired" הוא הבלדה המתבקשת באלבום של Ozzy משנות השמונים, ולמרות שהוא לא חולה באותה כמות קיטש שכמה שירים אחרים של Ozzy מאותן שנים לקו בהם (הדואט עם Lita Ford הוא דוגמה לקיטש מזעזע באמת), אבל כשהוא ממשיך לשיר מעולה כמו "Waiting For Darkness" ניתן לסלוח לו. האלבום מכר למעלה מ-3 מיליון עותקים בארה"ב, והמשיך את צעדת הניצחון של Ozzy לאחר עזיבתו את Black Sabbath. באופן מוזר, למרות שמבחינת המבקרים האלבומים של Ozzy עם Sabbath היו נעלים לאין שעור על חומר הסולו שלו, האלבומים שהוציא Ozzy בשנות השמונים לבדו מכרו הרבה יותר ממה ש-Sabbath קיוו אי פעם למכור – עוד סוג של ניצחון למטורף מברמינגהם שבאנגליה.

The Ultimate Sin
אלעד מיאסניקוב: כאלבום הראשון של Ozzy שעלי אכתוב – החלטתי לבחור באלבום משנת 1986 שנקרא The Ultimate Sin ויצא כ-4 שנים לאחר מותו של Randy Rhoads בתאונת מטוס. בשלב זה Ozzy כבר חזר לעצמו ובעזרתה של אשתו, הבולדוזר המשיך ליצור ולהופיע עם ההרכב חדש שכלל את הגיטריסט הצעיר Jake E. Lee (מ-Dio, Rough Cutt, RATT, Badlands) כמחליפו של Randy, ו-Randy Castillo (גם Mötley Crüe) כמתופף (ז"ל ב-2002), וכן Philip Soussan כבסיסט.

באלבום יש כמה המנונים חשובים ביותר בעולם המטאל: שיר הנושא "The Ultimate Sin", גם "Thank God For The Bomb", "Secret Loser", "Killer Of Giants" וכמובן "Shot In The Dark". מבחינת הסאונד והעטיפה זהו אלבום קלאסי המסמל את השיא של שנות ה-80'. סאונד קצת פרימיטיבי להיום, אבל כל פריט, צליל ותו בולט וחד – המשך ישיר של האלבום הקודם Bark At The Moon. סגנון התיפוף של Randy מזכיר רבות את Tommy Aldridge הוותיק שניגן ב-Bark. כמובן ש-Jake מהווה יורש הולם ל-Randy ולמעשה יחד עם Randy Castillo קבע תו תקן למשרת הגיטריסט והמתופף של Ozzy – מהירות, מלודיות ווירטואוזיות.

שיר הנושא נפתח באותן מכות על תופי הבס וכניסה של ריף כוחני של Jake. לא צריך לחכות הרבה ו-Ozzy מגיע. השיר הולך ונבנה עד מעין שיא בצורת סולו של Jake, בהמשך האלבום יהיה שימוש נוסף בתהליך. השיר איטי במקצבו, אך עדיין סוחף ומבחינתי אחד מהשירים החשובים בארסנל של Ozzy. השיר שחותם את האלבום, "Shot In The Dark" מוריד את הקצב לכיוון הבלדה אך עדיין עושה שימוש בריף כבד ועוצמתי.

No More Tears
אלעד מיאסניקוב: באלבום No Rest For The Wicked משהו השתנה מבחינת Ozzy. הסאונד השתפר פלאים והפך להיות חד ואת משרת הגיטריסט תפס Jefferey Wielandt, סליחה, Zakk Wylde. השינוי הביא לשיא שהוא האלבום No More Tears. האלבום שיצא ב-1991, מבחינתי הוא בין אלבומי המטאל החשובים ביותר, אולי אפילו בעשירייה הפותחת בכל הזמנים. האלבום החזיר לתודעה הכללית את Ozzy ושם אותו במיינסטרים הודות להשמעות חוזרות ונישנות ב-MTV. האלבום גם זיכה את Ozzy בפרס ה-Grammy. מבחינתנו זהו הישג זניח, כיוון שזהו פרס של תעשייה מושחתת ונצלנית שמהללת גיבורי תרבות דוגמת פינק, ליידי גאגא ובריטני שפריץ. אבל ניתן ל-Ozzy את הכבוד הראוי לו.

האלבום נפתח בקולם של ילדים קטנים המחפשים את חברתן. הבעיה היא ש-"Mr. Tinkertrain" הידוע בחיבתו לילדים קטנים כנראה הגיע אליה. פתיחה ענקית לאלבום ענק. Ozzy דוחק את יכולותיו הווקליות לקצה וחבריו ללהקה מסייעים לו ותומכים בתיפוף כבד ובריפים אופייניים רק ל-Zakk. את מילות השירים הבאים Lemmy מ-Motorhead כתב. הסאונד מפוצץ, חד, ברור ומהוקצע שעבר תחת ידיו של Michael Wagener (אחראי על מיקס של אלבומי מטאל רבים מ-W.A.S.P ועד Master Of Puppets של Metallica).

"I Don't Want To Change The World" ממשיך את הקו העוצמתי שהותווה לפני מספר דקות. השיר קליל, רוקי ומכיל בתוכו מעיין מחווה ל-Hair Metal שהסתיים ודעך מספר שנים לפני צאת האלבום. "Mama, I'm Coming Home" הוא קטע רגוע, בלדה, הנפתחת בפריטה, המזכירה את ה-Country Rock האמריקאי. לחץ הדם עולה חזרה עם "Desire", שגם הוא יחד עם השניים הקודמים נכתב ע"י Lemmy. ריף פשוט מלווה בעובדת מצילה למשך חצי דקה פותח את הרצועה ומוביל אותה לריף מהיר ובסיסי. וזה ממשיך, Ozzy מצליח להחזיק את האלבום, שיר אחרי שיר ללא נפילה.

שיר הנושא "No More Tears", מדהים בעוצמתו ואיכותו. שיר פשוט שבאס ותיפוף מחזיקים את עיקר המבנה. Zakk וצורת הנגינה הייחודית שלו תוקף מדי פעם באותו ריף ייחודי. השיר הוליד גם קליפ שהוקרן ללא הפסקה ב-MTV בכל שעות היום. כיוון שקצר עמוד הוורד ואני לא אוהב לחפור יותר מדי אדלג לרצועה השביעית "Hellraiser". מילות השיר נכתבו גם ע"י Lemmy. באלבום March Or Die הלהקה מבצעת אותו בשנית. השיר מופיע בגרסה של Ozzy בפסקול של הסרט הנושא את שמו, אחד מסרטי האימה היותר טובים שנעשו בשנות ה-90'.

לטעמי, No More Tears הוא הפסגה של Ozzy ומבחינות רבות, כפי שציינתי היינו אחד מעשרת אלבומי המטאל החשובים ביותר. שיר אחר שיר ההאזנה אינה משעממת, המיקוד לא נפסק וכך גם ההנאה. תמיד יהיו אלו שיתווכחו ויטענן כי Ozzy אינו רלוונטי אם בגלל חומר הסולו שלו – "זה לא Black Sabbath" או בגלל שמכר עצמו ל-MTV עם ההשתתפות בסדרת הריאליטי על משפחתו, או ההתנצחויות הדביליות של אשתו עם כל מיני אומנים ויוצרי. אבל בשורה התחתונה Ozzy נשאר נאמן לאמת שלו, למוזיקה שלו ולמעריצים שלו. לסיכום, אלבום חובה בכל מאגר דיסקים (ואני מדגיש את שני המילים האחרונות כיוון שאנחנו נגד ולא מאמינים במאגרי MP3).

בסיכומו של דבר, Ozzy המשיך והוציא אלבומי ענק, אלבומו השני Diary Of A Madmen, היווה המשך די ישיר לאלבום הבכורה, ו-No Rest For The Wicked היה האלבום הראשון והחזק עם Zack Wylde, אך כשמסכמים קריירת סולו בת 30 שנה – לדעתנו (אלעד ואני) – אלו ארבעת הכוכבים האמיתיים, ארבעת אלבומי מטאל מהגדולים שנכתבו מאז ומעולם, וחלק גדול ממה שעושה את Ozzy Osbourne לאחת מהדמויות החשובות ביותר בהתפתחות הז'אנר הקרוי הבי מטאל.