Pantera – איחוד או לא

איך שראיתי את הקליפ נפלתי, לא הייתי צריך כמה האזנות, האזנה ראשונה ובום. 2 דברים העיפו לו השיער שעוד היה לי אז, הראשון היה הסולן המטורף שהזכיר לי בנשימה אחת את רוב הלפורד ובשניה את דיקינסון ועוד כמה, והשני היה הגיטריסט המטורף, ה 30 שניות האחרונות עם התחרות עליית טון של אנסלמו מול דאיימבג עשתה לי צמרמורות.

מייד התחלנו לחפש כל מה שאפשר היה על הלהקה הזו, מה שדי היה מוגבל לעוד איזכורים בהדבנגרס בול ואחרי זה בכל מיני מגזינים שמצאנו, פשוט – כי לא היה אינטרנט.
(לצעירים שביניכם, כן, היו תקופות שבהם אנשים צירו ממותות על קירות מערות, ותקופות שבהן לא היה אינטרנט)
משם והלאה היו חודשים מותחי עצבים עד להגעת הדיסק לארץ, למיטב זכרוני הוא נרכש בחנות דיסקוס באבן גבירול, והוא נחרש למוות במשך חודשים ארוכים.

כשיצא Vulgar Display כמובן שקפצתי משמחה, למרות שפחות התחברתי אליו מ Cowboys, תמיד אהבתי את הקצה המלודי של השירה שהיה ב Cowboys, למרות ש Mouth for a War, Walk ו This Love היו המנוני ענק, שגם התפרענו איתם על דרך קבע במועדוני המטאל של התקופה – הוא תמיד היה מספר 2 בשבילי.

את Far Beyond Driven כבר אהבתי הרבה פחות, השירה הפכה אגרסיבית יותר, השירים נמתחים יותר, ובגדול משם החלה ההתדרדרות שלי עם הלהקה כשכל אלבום פחות ופחות נוגע לי, עד שאת Reinveting The Steel אני חייב להגיד שעד היום לא ממש שמעתי כמו שצריך, ומה ששמעתי – שיעמם אותי.

כשהלהקה התפרקה ברעש, צילצולים, סמים וטינופת, זה כבר פחות הטריד אותי, למרות שהרצח של דיאמבג בהחלט הכה חזק, חלק מזה כידיעה שלעולם כבר לא נראה איחוד של ההרכב, לא אזכה לראות אותם בהופעה, ולא אזכה לשמוע אותם מקליטים אלבום חדש שיחזיר את ימי התהילה המוקדמים. אבל אם אהיה חייב להיות ישר עם עצמי, באיזה שהוא מקום צריך לרדת מכל ההתרגשות הזו של איחודים של הרכבים, עשור או עשרים לאחר התפרקותם.

בואו נודה על זה, גם אם דיאמבג היה חי היום, וגם אחיו ויני פול שנפטר לפני 4 שנים – זו לא הייתה אותה להקה. אולי אותם חברים, אבל אנסלמו זה לא אותו אנסלמו, ההתרגשות, האנרגיה ורוח הנעורים של להקה בשנות העשרים שלה נשמעת שונה מאד מזו של להקה שחבריה מתקרבים לשנות השישים שלהם,

גם מטאליקה, עם 3 חברי הרכב מקוריים (ובסיסט אחד חשוב שמאז שנת 1986 לא איתנו) לא נשמעים כמו מטאליקה של 1988, והם לעולם לא ישמעו כך שוב. אז מה הטעם בדיוק באיחוד?
מהסיבה הזו דווקא – אני חושב שמופע האיחוד של אנסלמו ורקס בראון זו דווקא חדשה טובה יחסית לאיחודים אחרים.

את דייאמבג ואת ויני כבר לא נשמע שוב אי פעם, זו עובדה. ורקס בראון לא באמת מעניין מישהו, בואו, הוא בסיסט סבבה, וזה הכול. אבל אנסלמו שר סט ליסט של פנטרה בלבד – זה כבר טוב,
זאק ווילד לא ילד, אבל הוא אחד הגיטריסטים הגדולים בז'אנר המטאל, אחד שנותן שואו חזק גם היום, ומנגן לא רק מעולה, אלא גם באופן שמזכיר לפרקים את הנגינה של דיאמבג, מעבר לזה שהוא היה אחד החברים הטובים והקרובים של דיאמבג ואחיו ויני.

ויני היה מתופף מצויין, אבל איך שאני רואה את זה – צ'רלי בנאנטה מ Anthrax הוא מתופף לא פחות טוב, וכנראה גם טוב יותר, והוא ללא ספק יבצע מושלם את שירי הלהקה.
אז נכון, זה לא באמת פנטרה בלי האחים לבית אבוט, אבל זה הדבר הכי קרוב שיהיה לנו, וזה נעשה עם אנשים שהכי מתאימים לזה.

או מצד אחד – מי באמת צריך איחודים? אני כנראה שלא,
אבל מצד שני – מי שכן רוצה איחודים, ובמקרה הזה – רוצה איחוד של פנטרה – אני באמת לא חושב שאפשר היה לייחל למשהו שטוב יותר או קרוב יותר ללראות את הלהקה הזו בהופעה, בהתחשב בכך ששניים מרכזים מחבריה – פשוט לא כאן יותר.

זה נכון מוסרית לאחד להקה שהיא בעצם כבר לא הלהקה? תראו, יש הרכבים שמופיעים היום שיש בהם חבר מקורי אחד במקרה הטוב והם פועלים תחת אותו שם שהוציא אלבומים קלאסים לפני שנים, ויש גם כאלה שאין בהם אפילו חבר מקורי אחד,

האם Skid Row הם עדיין Skid Row ללא סבסטיאן באך? האם Guns And Roses היו גאנז כשרק אקסל הוא חבר הלהקה המקורי? לא חסרות דוגמאות, אז אם אלה יכולים להופיע תחת השמות האלה – הרי שחצי מחברי Pantera, כשהחצי השני לא בין החיים – כן יכולים כנראה להתאגד תחת שם המותג הזה.

אין ספק שהרבה כסף רץ פה לטובת העניין, אבל לשאלה אם אתם תהיו מאלה שישלמו סכום עתק על כרטיסים, ואולי אפילו תטוסו לראות אותם בארה"ב, כי לא בטוח שסיבוב כזה יגיע גם לאירופה – זו כבר שאלה אחרת שכנראה בבסיסה עומדת השאלה האמיתית – האם זה באמת מבחינתם איחוד של Pantera, או סתם סיבוב הופעות של כמה מוזיקאי מטאל אגדיים בלי קשר לאיחוד כזה או אחר.

אני? אני אראה את זה בכיף, אם זה יגיע לארץ, אם זה יהיה במסגרת איזה פסטיבל באירופה שאגיע אליו, אבל אני בהחלט לא מתרגש מזה במיוחד.