מאת: חברי להקת Red Rose

להקת המטאל הישראלית The Afterlife רכשה לא מעט מעריצים בתקופת פעילותה. הלהקה, שהוקמה בשנת 2002 בנתניה, נחשבה במשך כמה שנים לאחת מלהקות הפאוור מטאל המוצלחות יותר שיצאו מישראל, עד שהתפרקה ב-2007 עם הוצאת האלבום Insanity. לאחר הפירוק, נראה היה כי הסצנה איבדה את אחת מלהקות המטאל המלודי היחידות שהיו למדינה, עד להודעת הקמתה של Red Rose – להקת מטאל מלודי חדשה המורכבת חלקית מיוצאי The Afterlife. לאחר שכאן במטאליסט שמענו על כוונתה של הלהקה החדשה לטוס לדנמרק להקלטת אלבום הבכורה שלה עם מפיק המטאל הוותיק Tommy Hansen (שהפיק בעבר הרכבים כגון Helloween ו-Hatesphere, וידוע גם כאחיו של סולן ומפיק דני אחר, Jacob Hansen), ביקשנו מחבריה שיכתבו יומן מסע קצר המתאר את דרכם להקלטות, במהלכן, ובחזרה מהן.

יום 1 (ספטמבר 13) – המסע הארוך…

ברוכים הבאים ליומן המסע של להקת Red Rose! קודם כל אנחנו רוצים לציין שהמסע הזה הוא אירוע גדול וחשוב בחיינו המוזיקליים. לאחר כשנה וחצי של הכנת החומר עיבוד ועבודה קשה יצאנו לדרך. הכל התחיל ביום שני, ב-2 בלילה. הגענו לשדה התעופה "בן גוריון". היעד – דנמרק, הורסנס. הצוות – ליב לאייטר (זמר), אלנור אלייב (גיטרה), אלי ריב (בס), דאיון קריסטן (קלידים), וחבר טוב של הלהקה – גריגורי שטריל. טיסה ראשונה: תל אביב – וינה. ½3 שעות באויר, 4 שעות המתנה בשדה תעופה ענק של וינה, ואז, טיסה הבאה: וינה – קופנהגן. עוד שעתיים באויר. לסיום, רכבת מעיר הבירה של דנמרק להורסנס (עיר שנמצאת באי השני של המדינה). 4 שעות נוספות של נסיעה ברכבת, קצת וויסקי לחימום הגרון, וסוף סוף, עייפים אבל מאושרים, הגענו למקום, שבאף חלום רטוב לא יכולנו לדמיין שנגיע עליו. היינו ב-Jailhouse Studios של Tommy Hansen האגדי!

יום 2 (ספטמבר 14) – היכרות, ויאללה עבודה!

התעוררנו ב-9 בבוקר, עדיין בשוק מהעובדה שחצינו את כל האירופה. שתינו קפה, וירדנו מהבית לסטודיו A. טומי כבר היה בפנים ועבד על מיקסים של להקה אחרת כלשהי. לאחר היכרות קצרה, הוא עשה לנו סיבוב בסטודיו כדי להראות לנו ציוד איתו הוא עובד. בין היתר היו שם דברים ממש היסטוריים כמו מגבר ראשון של פנדר, או מיקרופון גרמני משנת 1932… לכל דבר בסטודיו היה סיפור משלו. אז לאחר הסיור המעניין ישבנו לשתות כוס קפה, ובנינו תוכנית של אופן ההקלטה. הוחלט שנתחיל מגיטרות, נמשיך עם הקלידים, נשלב בשירים המוכנים גם שירה על הדרך, ובסוף נקליט באס ובאקינג ווקלס (אבל נראה איך העניין מתגלגל). התוכנית מוכנה, ואין זמן לפספס, אז אחרי הפסקת צהריים קצרה, התחלנו להעביר קבצים של הקלטות התופים שהבאנו מהארץ, ולבנות פרוייקט בתוכנת העריכה (למתעניינים מביניכם, טומי משתמש ב-Pro Tools HD). כאשר הכל היה מוכן, הגיטריסט שלנו, אלנור אלייב, התחיל בעבודה הקשה. בשבילו זה באמת היה קשה מכולנו, כי גיטרות צריך להקליט לפחות פעמיים בכל שיר. וכך הגלגל התחיל להסתובב.

ימים 3 עד 10 (ספטמבר 15-22) – עבודה, עבודה, עבודה…

נכנסנו לרצף של ימים מטורפים! כל יום 8 שעות בסטודיו, זה היה ממש כיף, אבל זה עוד יותר מעייף – גיטרות, קלידים, שוב גיטרות, שירה, שוב קלידים, שירה ובס, סולואים… טומי שמע כל פיפס קטן, ולא ויתר על שום אי סדר או חצי טון שהתפספס! ככל שתמונת השירים שלנו הלכה והתפתחה, טומי היה נראה מתעניין יותר ויותר. הוא ממש נכנס לעניין, והתחיל לעזור לנו בעיבודים קטנים לשירים, עזר בבדיקת הטקסטים (אפילו התקשר לחברו האנגלי כדי לוודא שהמשפט בשיר אכן נכון!), עזר בבניית הרמוניות לבאקינג ווקלס. הוא גם השתתף בהקלטות של שירה! וכאשר הגיע הזמן לזמר שלנו – ליב לאייטר – להראות מה הוא יודע לעשות, טומי ממש התלהב מה"טנור הרוסי" שלו, וציין שזה נדיר שקול של מישהו מבקיע בתדירויות כאלה… דאיון קריסטן (הקלידן) ממש התלהב כאשר הגיע הזמן להקליט קטע על המונד (The real Hammond!). מזל שכתבנו שיר שבדיוק מתאים לסאונד שלו. "Can you feel the four angels singing?" – שאל טומי. זו בהחלט היתה חוויה בלתי נשכחת.

הכי מהיר בהקלטות היה הבסיסט שלנו – אלי ריב. הוא הצליח להקליט את כל האלבום במשך 5 שעות! ככה זה כשעושים שיעורי בית, ילדים. אבל מה? בשאר הימים הוא השתעמם ורק חשב על הרצון שלו להמשיך בהקלטות… בזמן שמישהו הקליט, כל שאר חברי הלהקה היו לידו, או הסתובבו בחדר הסמוך, שתו קפה והסתכלו על גלריית הפרסים של טומי – בעיקר על עבודתו עם להקת Helloween. בערבים בילינו בבית או יצאנו לטייל ברחובות הריקים של הורסנס. מסתבר שאנשים יוצאים לבלות רק בסופי שבוע ורק בשעה ממש מאוחרת – 12 בלילה עד 5 בבוקר. במשך השבוע הזה הכנו שיר נוסף לחומר שתכננו להקליט. שיר אקוסטי, שנכתב ע"י ליב. ולאחר העיבוד וההקלטה, הוא יצא אחד הטובים מבין כל השירים שבאלבום. לקראת היום העשירי היינו צריכים להפרד מגיטריסט היקר שלנו, שסיים להקליט הכל, והיה צריך לעזוב. כך הסתיים השבוע העמוס והחשוב.

ימים 11 עד 13 (ספטמבר 23-25) – עריכות של החומר המוקלט והפרידה

עריכות קטנות, לוקחות הרבה זמן… עם צוות מצומצם התחלנו לעבור שיר שיר, לתקן דברים קטנים, להתאים סאונד, לערוך תדירויות, ולעשות באלנס נכון. הלחץ כבר ירד – הקלטנו כל מה שצריך, ונשאר רק לארוז את זה יפה. התעסקנו בכל הדברים האלה יומיים, ואז טומי ביקש חופשה ליום האחרון. הוא היה מותש יותר מכולנו (וזה ברור למה). אז יום אחרון נשאר לנו להתארגנות, ובלילה של ה-25 בספטמבר יצאנו לדרך הביתה.

במשך העבודה בסטודיו הבנו שבחרנו את המקום הנכון להקליט בו. טומי לימד אותנו מלא דברים חדשים (בלי הכוונה ללמד אפילו). הוא בן אדם פתוח, טוב לב, עם חוש הומור, מוזיקאי גדול והכי חשוב – הוא יודע לעבוד עם אנשים. מאוד נהיננו לעבוד איתו! זאת הייתה חוויה בלתי נשכחת, ונסיון לכל החיים. מה שנשאר להגיד – אנחנו בוודאי נחזור לשם.