Ronnie James Dio – כך נוצרה אגדה
רשימת אגדות המטאל היא רשימה ארוכה, אבל במקומות הראשונים יש רק את הנבחרים ביותר, אנשים כמו Rob Halford איש Judas Priest, או Ian Gillian סולן Deep Purple, ובאותה רשימה, בעילית המובחרת, מופיע Ronnie James Dio, שנכנס אליה בעקבות שירות בלהקת Rainbow, מסלול קצר ב-Black Sabbath ומסלול מרשים ביותר כאומן סולו.
RJ Dio נולד בעצם כ-Ronald James Padavona בארה"ב בשנת 1949, הוא התחיל את הקרירה המוזיקלית הענפה שלו בנגינה על בס ועל חצוצרה עוד בגיל צעיר מאד, וכבר בגיל זה התחיל ליצור להקות והרכבים רבים שבהם גם ניגן. להקתו המאוחרת ביותר באותה תקופה הייתה The Electric Elves, שבתחילת שנות השבעים קיצרה שמה ל-Elf, באותה להקה ניגן גם בן דודו, David Feinstein בגיטרה, שאח"כ המשיך ללהקת The Rods ומשם לקריירת סולו עכשווית.
הלהקה השיגה חוזה ואלבומם הבכורה שלהם הופק ע"י Roger Glover, איש Deep Purple, להקה שעמדה אז בשיא הצלחתה ולאחר מספר שנים פגשו חברי הלהקה את Ritchie Blackmore, הגיטריסט של Deep Purple, שבדיוק עזב אותם וחיפש הרכב חלופי. למרבית חברי להקת Elf הוצע להצטרף אליו, כאשר Dio היה בראשם, וכך נולדה Rainbow. הלהקה השיגה הצלחה מסחרית מכובדת ביותר, אלבומים כמו Ritchie Blackmore's Rainbow מ-75', Rainbow Rising מ_76' ו-Long Live Rock N' Roll היו להצלחות שבין השאר גם הזניקו לתודעה מספר שירים שיכנסו לספרי ההיסטוריה של מוזיקת הרוק הכבד.
מספר שנים לאחר מכן, בעוד Rainbow ממשיכים להחליף סולנים, מצא Dio את מקומו ב-Black Sabbath מחוסרי Ozzy. הסולן האגדי היה בדיוק המחליף שרצו ב-Sabbath והלהקה הוציאה את אחד מהאלבומים הטובים ביותר שלה בדמות Heaven And Hell, שהופק ע"י Martin Birtch, מי שהפיק בין השאר את ההופעה האגדית של Deep Purple בשם Maid In Japan. אלבום שני ולא פחות מוצלח בשם Mob Rules יצא לאחר מכן, ואז הוציאה הלהקה אלבום הופעה כפול בשם Live Evil, אשר לאחריו נפרדה הלהקה מ-Dio, וזאת לאחר חילופי האשמות הדדים בין חברי הלהקה ובינו על כך שכל צד התגנב לאולפן בלילה והעלה או הוריד את השירה במיקס של האלבום…
Dio החליט לפתוח בקריירת סולו, הרוק הכבד היה בשיאו באמצע שנות השמונים ובשנת 83' הוא הוציא אלבום שנחשב לאחד הקלאסים של הז'אנר, Holy Diver שהכיל טקסטים מעולם הפנטזיה, והיווה חלופה מעניינת לגל הרוק הכבד הפופי שהצליח באותה תקופה. מדובר באלבום כבד, אגרסיבי, כשקולו החזק של Dio הרחיק אותו כמה רמות מעל מרבית האלבומים שיצאו באותה תקופה. גם האלבום שאחריו, The Last In Line, הגיע למכירות פלטינה בארה"ב, ו-Dio עמד ברמה אחת עם Ozzy וקריירת הסולו המטאורית שלו, ממלא אצטדיונים ומוכר מיליוני תקליטים. הרצף נמשך עם עוד שני אלבומים מעולים, Dream Evil ו-Sacred Heart ואז פנה Dio גם לעזור לרעבים בדמות פרויקט Live Aid משלו, בגרסת רוק כבד, שבו הוא גייס כמה מאומני המטאל הגדולים ביותר שיצרו את השיר "Stars" המפורסם.
משם המשיך Dio עם עוד אלבום איכותי אבל שונה בדמות Lock Up The Wolves, ואז ביצע פניה מפתיעה וחזר ל-Black Sabbath, הלהקה הוציאה את האלבום Dehumanizer, אלבום טוב מאד, אולי הטוב ביותר שהוציאה הלהקה בחמש עשרה השנים שמאז, כששיר אחד גם נכנס לפסקול של הסרט Wayne's World שיצא באותה שנה. גם הפעם הסיפור נגמר רע, על פי טענות Dio הלהקה יצאה לסיבוב הופעות עולמי, והוא מצא עצמו מחוץ לה בלי לשמוע על כך אפילו…
וכך, Dio פשוט חזר לקריירת סולו, הוא ניסה דרכו עם כיוונים קצת שונים בדמות האלבומים Strange Highways ו-Angry Machines, שנטו לסאונד וגישה מודרנית יותר. לאחר ניסיון קצר בסגנון הזה הוא חזר למקורות ההבי מטאל הקלאסי שלו בדמות האלבום Magica, שהיווה חזרה גם לטקסטים העוסקים בנושאי פנטזיה וגם סימן את חזרתו של Craig Goldy, גיטריסט העבר המצוין שלו, ואיתו שני נגני עבר מעולים אחרים, Jimmy Bain הבסיסט, ו-Simon Wright המתופף, האלבום הגיע להצלחה מסוימת, אבל היה זה האלבום שאחרי, Killing The Dragon, שהיווה חזרה אמיתית לאיכות של אלבומי העבר שלו והכיל כמה מהרגעים הטובים ביותר שלו מאז שנות השמונים.
ב-2004, יצא אלבום האולפן האחרון שלו בינתיים, Master Of The Moon, אולי האלבום הכבד ביותר שיצר, שוב עיסוק בנושאי פנטזיה, ושוב נגינה מעולה של צוות הנגנים הוותיק, האלבום זכה לביקורות מעולות בקרב עיתונאי המטאל השונים, כשהדבר המפתיע ביותר בו הוא עד כמה זהה נשמע קולו של Dio לקול שבו השתמש עוד בשנות השבעים.
כעת Ronnie James Dio מגיע לארץ, לסט שיכלול את כל האלבום הראשון שלו (Holy Diver), ועוד מבחר להיטים מכל התקופות ומכל הלהקות. בשבילי זה מהווה הזדמנות ראשונה לראות בהופעה אגדה של ממש, אחד הקולות הגדולים ביותר ברוק הכבד מאז ומעולם, ואני משוכנע שגם הפעם Dio לא יאכזב.
Dio ולהקתו – אסור להחמיץ