The Sisters Of Mercy – בחזרה למקדש

"האם Nick Holmes הוא ה-Andrew Eldritch החדש? או שהוא המשיח?"… הכתובת הזו הופיעה על גרסת התקליט של האלבום Icon של Paradise Lost – ניק הולמס הוא הסולן של Paradise Lost, אנדרו אלדריג` הוא הסולן ומנהיג The Sisters Of Mercy – והכוונה ברורה: בלי האבא לא היו ילדים והילדים כדרכם של מטאליסטים – נותנים כבוד למורי הדרך שלהם. להגיד שבלי The Sisters Of Mercy לא הייתה Paradise Lost לא יהיה בהכרח נכון, אבל אין ספק שחלק עצום במוזיקה של הלהקה מגן העדן האבוד ושל מאות ואולי אלפי להקות עוצבה בזכות ובהשפעת The Sisters Of Mercy.

The Sisters Of Mercy הוקמה בתחילת שנות השמונים לטענת חבריה בהשפעה של להקות כמו Motorhead. קשה למצוא במוזיקה של הלהקה נגיעות של Motorhead, אולי רק הבס הדומיננטי והשירה הפרונטלית, בכל אופן אנדרו אלדריג` הוא מעריץ של Motorhead וניק הולמס מעריץ של The Sisters Of Mercy, ומה עם Draconian אתם שואלים? או עם Katatonia? ובכן, הם מעריצים של Paradise Lost ובזאת תמו 5 שורות של שושלת המזון בקרב לובשי הבגדים השחורים…

אלבום הבכורה של The Sisters Of Mercy שיצא ב-1985 ונקרא First And Last And Always הוא בעיני אחד מעשרת האלבומים הכי טובים ששמעתי בחיים, על השיר הראשון "Black Planet מבהיר לנו אנדרו את ראיית העולם שלו – קודרת, שחורה, מלווה באסתטיקה מענגת ומבט מיוסר שגם ביום הכי קר בשנה לא מוריד את משקפי השמש. את השיר השני "Walk Away" חידשו (נחשו…?) Paradise Lost עשר שנים לאחר צאת האלבום. כל שיר מעשרת השירים כאן הוא ענק – "Marian" הגותי עד אימה, "Nine While Nine" הבודד והמיוסר, "Logic" המטאלי יותר, והשיא מגיע בשיר הסיום "Some Kind Of Stranger" שם עולה הזעקה לשמיים והכאב שמזוקק מתוך מסך עשן מאיים יוצא החוצה במלוא הדימום, השירה שם מרעידה את הלב, פעם בחיים מגיע שיר כזה.

Floodland האלבום השני מ-1987 היה ההמשך הישיר, הוא מראה צד אפל ומתועש של אירופה באמצע האייטיז, משקף את הקונפליקט בין הקומוניזם למערב, את הבדידות האיומה והקרה ממנה באו השירים ואת האמירה הייחודית של ההרכב, המעטפת המוזיקלית נפלאה אף היא – חורפית, גותית, מרגשת ויוקרתית. Vision Thing שבא ב-1990 הביא שינוי לכיוון יותר מטאלי מבחינת הכתיבה, רבדי הקלידים ועיבודי הגותיקה פינו מקומם לגיטרות בועטות ונפלאות והאלבום הציג את The Sisters Of Mercy כהרכב המתקדם מאלבום לאלבום ומצליח לשמור על רף גבוה מאד של איכות. למרות הקדרות המטאליות והגותיות בחומר נחשבה הלהקה במהלך שנות השמונים לבולטות שבלהקות הרוק ואוזכרה לא פעם בשורה אחת עם להקות כמו Depeche Mode או The Cure, Bauhaus או The Smiths.

1992 הביאה ל-The Sisters Of Mercy את השיר המצליח "Temple Of Love" בו שיתפה הלהקה פעולה עם הזמרת הישראלית עפרה חזה שהיתה אז שם חם באירופה לאחר מכירות של מיליון עותקים מהאלבום הבינלאומי שלה. הדואט של אנדרו ועופרה כבש את המועדונים ונחשב עד היום לאחד מלהיטי הלהקה המצליחים ביותר. "הסיסטרז" הצליחו לשמר את מעמדם כאלוהים ברוק הגותי דווקא בגלל שלא "לכלכו את הידיים" ולא הוציאו אלבומים בינוניים ומשעממים בניינטיז, למעשה Vision Thing היה אלבום האולפן המלא האחרון שלהם, ובעיני זה נפלא, את מה שהם עשו בשלושה אלבומי אולפן וכמה סינגלים להקות אחרות לא עשו ולא יעשו גם ב-20 אלבומים. בישראל ובעולם הצלחתה של הלהקה חצתה גבולות מוזיקליים, מקהל ניו וייב אלקטרוני ש-The Sisters Of Mercy הייתה הדבר הכבד ביותר שהם שמעו ועד מטאליסטים אוהבי ברוטליות שהלהקה נגעה להם בדיוק במקום העמוק והשחור שכה מוכר להם.

באמצע היו אוהבי רוק, גותי, כל סוג של אלטרנטיבי, תעשייתי, פאנק – כל סוג של מוזיקה כמעט והטרוגניות יפייפיה בקהל, נכון שבארץ מזהים את הסיסטרז מאד עם דור מועדוני ת"א של האייטיז (הפינגווין, קולנוע דן, הליקוויד וכיו"ב) אך ההצלחה של הלהקה בארץ חצתה מרחק רב יותר מאשר את רחוב יהודה הלוי 47 בת"א במרתף, למעשה כפי שכבר אמרתי קודם: דיברו על The Sisters Of Mercy באותו משפט כשדיברו על Depeche Mode או The Cure, הישג שאפילו Bauhaus של פיטר מרפי לא הגיעו אליו עקב היותם אוונגרדים מדי. The Sisters Of Mercy היא אגדה, אגדה לא כמו Blind Guardian או Morbid Angel אלא אגדה כמו Metallica או Iron Maiden – להקה עם אלבומים מושלמים וחומר עוצר נשימה שגם היום, 20 שנה לאחר שנכתב נשמע עוצמתי ומעולה באותה המידה.

כמה שירים שאתם חייבים להכיר:
"Black Planet", "Marian", "Walk Away", "First And Last And Always", "Nine While Nine", "Some Kind Of Stranger", "1959", "Alice", "Dominion", "Lucretia My Reflection", "Flood 2", "Vision Thing", "Something Fast" ו-"Temple Of Love".

כמה רפרנסים למטאל שבטח לא ידעתם:
Paradise Lost עשתה קאבר ל-"Walk Away"; ענקית הת'ראש Kreator עשתה קאבר ל-"Lucretia My Reflection"; גם Warrel Dane סולן Nevermore עשה באלבום הסולו שלו את אותו קאבר בדיוק; Cradle Of Filth עשו אף הם קאבר ל-"No Time To Cry"; אמן-העל Dan Swanö (איש Bloodbath ו-Edge Of Sanity) גם עשה קאבר ל-"Lucretia My Reflection" ואף הקליט ב-1993 את השיר "Sacrificed" באלבום השלישי של Edge Of Sanity עליו אמר "זה שיר שהוא חיקוי וגניבה מ-The Sisters Of Mercy, אחת הלהקות הגדולות בכל הזמנים, זה שיר מחווה."; להקת הפאוור מטאל Shaman (לשעבר Angra) עשתה קאבר ל-"More"; כמובן שלא מעט להקות עשו קאבר לשיר "Temple Of Love" ביניהן Crematory ו-Deadlock.

שירי מטאל שנוצרו בהשפעה ישירה של The Sisters Of Mercy:
Anathema – "Sleepless", Katatonia – "Dancing December", Edge Of Sanity – "Sacrificed" + "Black Tears", Cemetary – "Sweet Tragedy", Paradise Lost – "As I Die", Moonspell – "Wolfheart", Tiamat – "Brigther Than The Sun", Kreator – "Golden Age"… דיי להקשיב לאלבומים של כל הלהקות האלו או לסגנון השירה של Moonspell, Tiamat או כל להקה אחרת מכאן כדי להבין את ההקשר הברור כשמש, אה.. שמש… אין דבר כזה בעולם שלנו… ב-4 למאי לא תזרח שמש בת"א אבל אני ועוד אלף איש נזרח מאושר מבפנים, בלב ונקבל חוויה של פעם בחיים.