אחדות השבט – סיקור הופעת Orphaned Land לציון עשור לצאת "All Is One"

בדומה לבני ישראל, גם מטאליסטים יכולים להיות עם קשה עורף. ככתוב בספר "שמות", זמן לא רב לאחר צאתם מארץ מצרים, התרפקו בני החורין והעבדים בדימוס על זכר סיר הבשר שהותירו מאחור, והזיכרון הבררני הקולקטיבי שבו לקו העלים והשכיח מהם את המרורים שאכלו בארץ הנילוס. להבדיל, גם לחלק מהמטאליסטים יש נטייה להתייחס בביטול או בשאט נפש להווה, והם יעדיפו להתכרבל בחיקו החמים של אזור הנוחות המוכר והאהוב; לשלוף מן המדף אלבום ישן נושן, להתבונן בעטיפתו, לתת ללחלוחית להיקוות בקצה העין ולהיזכר בערגה בימים עברו. חלק מחסידי הנוסטלגיה יקוננו מרה על כך שהולך ופוחת הדור; אחרים ינערו בזעם את חוצנם מאומנים שהעריצו אך שלשיטתם הניפו דגל לבן ונכנעו או התמסרו לתכתיבי המיינסטרים. האשמות על התמסחרות לא זרות גם ל-Orphaned Land ואלה הוטחו בלהקה בשתי הזדמנויות: בפעם הראשונה לאחר צאת "Mabool" ב-2004 ופעם נוספת ב-2013, עם צאת אלבומה החמישי במספר של הלהקה, "All Is One". בחלוף עשור מאז ראה אור, זכה האלבום – שבזמן אמת ספג קיתונות של ביקורת על היותו "ידידותי" לרדיו ולאוזן הלא מטאלית – לעדנה, גם אם מאוחרת, כשהמוני מעריצים התכנסו ביום 23/05 באולם "רידינג 3" שבצפון תל־אביב – יפו כדי לחגוג עשר שנים לצאתו. כמאמר השיר "Through Fire and Water" שנכלל ב-"All Is One", מעריצי הלהקה הוכיחו שהם הולכים עם נושא הערצתם באש ובמים. אש ומים היו יסודות הטבע הדומיננטיים באותו הערב, כשחברי הלהקה העלו את האולם בלהבות ונתנו הופעה בלתי נשכחת וסוחפת, מתחילתה ועד סופה.

כמו בכל הופעה של "אורפנד לנד", גם בהופעה החגיגית שהתקיימה בסוף מאי, הטור העורפי של המעריצים שהמתינו בסבלנות בשערי ה"רידינג 3" לא היה הומוגני, אלא ייצג פסיפס רב־גוני ומגוון למדי של החברה הישראלית, בתוספת מעריצים מחו"ל שהגיעו במיוחד להופעה.

בעוד שבחוץ אזרחים מוצאים עצמם לא אחת משני צדי המתרס, בתוך האולם רחב הידיים שררה אידיליה. כמו ביקום מקביל אוטופי, ליד דוכני המרצ' המושקעים של "אורפנד לנד"; של להקת החימום DPS ושל Hellscore, הרכב הא־קפלה בניצוחה של נועה גרומן שמלווה את "אורפנד לנד" בהופעותיה, התגודדו יחדיו חילונים גמורים לצד חובשי כיפות; מאמינים אדוקים ושומרי מסורת לצד אתאיסטים מושבעים; קעקוע של "Memento Mori" וכיפת "רבי נחמן"; מעריצים ותיקים שדואגים לשמר את המסורת גם בקרב צאצאיהם וצעירים שנשבו בקסמיה של הלהקה הוותיקה. האחרונים העדיפו להתמקם ברחבה שסמוכה לבמה; ממתינים בדריכות להופעתה של להקת החימום "די־פי־אס", שתוזמנה ל-20:30. המבוגרים יותר, בעיקר אלה שהגיעו על טפיהם, העדיפו לשמור על מרחק בטוח.

אף שלבמה לא נזרקה דיסקית שחורה, חמשת חברי "די־פי־אס" – הסולן אורן בלבוס, הגיטריסטים אופיר לוי ורן המאירי, הבסיסט גיא "גרגי" גולן והמתופף ניר ברוך – עולים לבמה עם אגרסיות של שחקני הוקי קרח ועם אש בעיניים. וגם השירים שהם מבצעים הם שירים של אש וקרח: מלודיק דת' שמוקפץ במחבת על אש גבוהה עם הרבה פלפל צ'ומה ומנה גדושה של גרוּב.

הפתיחה המתגלגלת של "Haunted", השיר הראשון בסט ליסט, לבטח החרידה משלוותם את בעלי הכנף באזור נמל רידינג, והסכנה הייתה רחוקה מלחלוף גם בשיר השני, "Connect the Realms in Turns", שבו ה-BPM מהיר ואגרסיבי אף יותר, ושבו הווקאלז האימתניים בלאו הכי של אורן, תוגברו בקולותיו של אייל פאר שלקח חלק בביצוע שיר זה. הגיטריסטים אופיר ורן שולטים היטב במלאכת הכסאח, אך מעניינים לא פחות הם הקטעים שבהם, כמו בשיר זה, הם מנגנים תפקידים מאופקים ומעודנים, על גבול הפוסט מטאל, עם ניחוח ים־תיכוני חמקמק.

הסינגל הטרי של הלהקה, "Once Human", מתקבל בהתלהבות, ובשיר שלאחריו מתארחת נעמי שפושניק מ-Forcas בדואט גראול משובח.

לכל אורך ההופעה, אורן מפציר בקהל לפתוח מוש פיט ולקראת הסוף נענים הנוכחים לקריאתו ונפרדים לשני מחנות ניצים שעומדים זה מול זה בוול אוף דת', כמו קטבים זהים של מגנט שנדחקים בבת אחת לכיוונים מנוגדים.

הפרדת כוחות וקיטוב הם אנטיתזה לרוח האלבום "All Is One", שלרגל יום חגו התקבצו ובאו הנוכחים. משירי האלבום נשבה רוח אחרת: של פיוס ואחווה, של בניית גשרים, של מציאת המשותף והמאחד על פני השונה והמפלג; לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

בחלוף עשר שנים לצאתו, המסר האקומני של "All Is One" הוא בבחינת עוד חזון למועד; משאלת לב שרחוקה ככל הנראה מלהתגשם בעתיד הנראה לעין. אך בזמן אמת ובקרב הנוכחים באולם, ההרמוניה ואחדות הלבבות הורגשו ביתר שאת.

הצלילים הראשונים של "The Cave", השיר שעמו פותחת הלהקה את הופעותיה בשנים האחרונות ושלמרות אורכו היחסי זוכה לפופולאריות רבה, מספיקים כדי שהקהל ייצא מגדרו; יתרגש גם בפעם העשירית למראה הסולן קובי פרחי, הבסיסט אורי זילכה, הגיטריסטים חן בלבוס ועידן אמסלם והמתופף מתן שמואלי, מנגנים מטאל טהור, טעונים אנרגיות שדואגות בכל פעם מחדש להרחיק מעליהם את קהות החושים של כוח האינרציה.

נדבך מרכזי בביצוע השיר הם חברי "הלסקור", שבעצמם מהווים גשר בין מזרח לבין מערב, בין מוזיקה קלאסית לבין מטאל. שירת המקהלה האופראית, על גווניה השונים, משתלבת היטב עם קולו החם של קובי.

בפוסט שפרסם לפני ההופעה, סיפר קובי כי הוא סובל מצינון קשה. יחד עם זאת, הדבר לא ניכר או לא הורגש כלל בהופעה, לפחות לפי התרשמותי (הכותב אינו רופא אף אוזן גרון אם תהיתם – א.ע.).ואף שלפני ביצוע השיר השני בסט ליסט, "Our Own Messiah" הוא ביקש סיוע מהקהל, הוא הוכיח בשיר זה ובשירים נוספים, שהוא כלל לא זקוק לעזרה, כשם שלא נזקק לשום תגבורת או לשחקני חיזוק בשירים אחרים.

תגובות צוננות או קרירות היו מנת חלקו של האלבום החמישי של "אורפנד לנד". גם אם לא מדובר היה בבאקלאש אלים וגם אם איש לא העז לקרוא בשלב זה של הקריירה תיגר על מעמדה הבלתי מעורער של הלהקה בסצנת המטאל הישראלי וגם הרבה מחוצה לה, היו מי שהאשימו אותה בהתמסחרות או לחלופין בפזילה למיינסטרים, כפי שקובי עצמו סיפר לפני הביצוע של השיר הראשון מתוך "All Is One" בהופעה, "Our Own Messiah".

גם אם, למגינת לבם של חלק מהמעריצים, "All Is One" התרחק מאוד מהדת'־דוּם של תחילת הדרך ומהדת' המלודי בשלב מאוחר יותר לכיוון סאונד מלוטש ורך יותר, עם בלדות סנטימנטליות ושיר אחד בודד ויחיד בגראול ("Fail" שיוזכר בהמשך), האלבום כולל כמה משיריה הטובים והמורכבים של הלהקה, כאלה שראויים לעמוד בשורה אחת עם שירים קנוניים אחרים.

כך, האלבום כולל לצד עיבודים תזמורתיים אוריינטליים מרהיבים, גם כמה מרגעיו היפים של קובי כסולן, עם ביצועים ווקאליים שהודגמו היטב בלייב באותו הערב. היכולת שלו להעפיל לטונים גבוהים, באפס מאמץ נראה לעין, ולשאול בתחינה עמוקה פואטית, כמו שליח ציבור שמבקש רחמים על צאן מרעיתו, " Why do we hold on to these prayers? All these years and nothing has been changed", מעוררת השתאות. עדות למנעד הווקאלי המרשים של הדינמיות שלו כסולן סיפק "Let The Truce Be Known" שבו התארח אדיר לייבו שהעניק לשיר גוון גראנג'י ייחודי, ואת קול הבריטון החם של קובי זכה הקהל לשמוע ב-"The Simple Man". ואם למישהו היה ספק בכך שהאלבום שעמד במרכז ההופעה כולל גם רגעים מטאליים, כמו למשל בשיר שהוזכר זה עתה, מספיק היה להביט במחוות הגופניות של אורי; הבסיסט הוותיק והברומטר המטאלי של הלהקה, שמעניק מעין תו תקן ב"הייר ספין" סוער ואנרגטי.

"Brother", אחד השירים הסנטימנטליים באלבום ואחד הטובים והמעניינים של הלהקה מבחינת הליריקה, זכה לעיבוד אקוסטי. בביצוע השיר לקחה חלק המוזיקאית מורן מגל, ששיתפה פעולה עם הלהקה בעבר ושהגיעה במיוחד להופעה ממקום מושבה בברלין. הוויברטו של קובי בשיר זה קיבל את מלוא תשומת הלב, כשמחיצות הכלים מוזיקליים שמסביבו נשרו כמעט לחלוטין, מותירות אותו כמעט בגפו מול הקהל.

אחד השירים הייחודיים באלבום הוא "Fail", ולא רק בגלל היותו השיר היחיד מ-"All Is One" שכולל שירה בגראול. מדברי ההקדמה לביצוע, ניכר היה שהוא רוחש לו חיבה יתרה ושהוא קרוב מאוד לליבו.

המילים הנוקבות – דברי תוכחה שנאמרים בלהט במשקל רגשי משתנה – בתוך מוטיבים מוזיקליים שמשתנים במהלך השיר, הם שיקוף לסערת הרגשות שבה מצוי הדובר. ובהתאם, הביצוע הדרמטי, היה אחד מרגעי השיא של ההופעה, כשקובי מביא את להט היצרים שטמון במניפסט האנטי־מלחמתי, לכדי נקודת רתיחה שבה הגראול הזועם הופך את המלל ללשונות אש בוערות.

וכמו קובי, נראה היה שגם יתר החברים בלהקה ביקשו, בדומה לסניגורים נחושים במשפט חוזר, להוציא לאור את צדקתם של שירי האלבום, להעניק להם חיות מחודשת ולקרב אותם למעמד של השירים הקנוניים ברפרטואר של "אורפנד לנד".

למרות זאת, הרושם שנוצר, לפחות אצל כותב שורות אלה, הוא שחרף החיבוק החם לשירי "All Is One", שחלקם לא נכללים בימים כתיקונם בסט ליסט, שירים אלה עדיין לא העפילו למדרגה ששמורה לשירים מ-"Mabool" עם האפיות הסוחפת שלו או מ-"El Norra Alila" המוקדם יותר עם המיסטיות הקודרת שלו. "All Is One" אולי נגיש הרבה יותר מקודמיו, אך כמו המכורים למרקוח ביצירה "חולית", המעריצים שגדלו על אלבומים קודמים כמהים לאנרגיות שמעוררת בהם הברוטאליות המטאלית הבלתי מתפשרת, לתחושת המסתורין האקזוטית שטמונה בשירים הישנים ולפוטנציאל של חלק מהם לעורר במאזין תחושה עילאית, דמוית טראנס.

אך גם מעריצים, שמסרבים בתוקף להשתחרר מהתקפי נוסטלגיה, אם אכן היו כאלה בנמצא באותו הערב, יכולים היו להפיק הנאה מרובה מאחת מהופעות המטאל המשובחות של השנים האחרונות: מהופעה קולחת ודינמית שלא חורקת או מקרטעת אפילו לרגע, מהמינון המדויק של היצמדות לגרסת האלבום לצד עיבודים מפתיעים ובעיקר – מניצחון רוח האחדות והפיוס ששורה על האלבום על גאווה ועל דעה קדומה.