אחוות השבירות בצפון – להקת Shiver בהשקת EP

במוצ"ש אחד מיני רבים, במועדון הוונדרבר, התקבצה לה קבוצה המורכבת ממיטב סצנת המטאל של הצפון לערב של מטאל מודרני נותן בראש, לכבוד יציאתו לאויר העולם של ה EP החדש של Shiver המפלצתיים. הגיעו לכבד אותם בנוכחותם הסנדקים מ Matricide, החברים מ Katastrof, האחים הגדולים מ Ferium ויחדיו הם נתנו בראש לכל מי שהיה חפץ בכך. הרבה סימני שאלה הופנו לגבי כמות הקהל שתגיע באותו ערב עקב הופעה מקבילה של ה Walkways בת"א אבל הקהל המקומי הוכיח שוב את התמיכה הבלתי פוסקת שלו ובין 100 ל150 איש הגיעו לוונדרבר(וכמספר דומה בת"א למי שדאג) לתמוך בחברים מ Shiver שמצידם באו מוכנים למלחמה עם כוונה ברורה להראות שהEP זו רק ההתחלה והיעד שלהם הוא כיבוש כל המטאל ביקום בדרך הכי שוברת ואלימה שרק ניתן.
Matricide
ז'אנר: Groove Metal
להקות דומות: A Life Once Lost, Misery Signals, Twelve Tribes

הראשונים להערב היו אנשי Matricide שהכינוי סנדקים לא ניתן להם לחינם. מדובר באחת הלהקות הותיקות במטאל הישראלי ובלהקה שידעה כמה גלגולים ושינוים סגנוניים ושרדה בצורה יותר ממכובדת לא מעט שנים של עשיה מטאלית. בשנים האחרונות ולמעשה מאז הוצאת ה EP הם נעים על הקו הדק שבין Groove Metal לבין Metalcore בטייק מכאיב משלהם, אלבום הבכורה שלהם היה אחת ההוצאות המקומיות המוצלחות בשנים האחרונות ולמעשה גם אם Ferium ו Shiver באים מאסכולה טיפה שונה בתוך המטאלקור אין ספק ש Matricide יכולים להחשב בקלות בתור הלהקה הכי מנוסה באזור הזה במטאל הישראלי ובכלל כחוד חנית של מטאל ישראלי. גם אם באופן אישי אני(דני) קצת פחות אוהב את הכיוון המוזיקלי העדכני שלהם כל הופעה שלהם מבחינתי היא בית ספר למטאל מבוצע כהלכה מא' ועד ת'. השנים והנסיון הטיבו עם כל חברי הלהקה ולמרות העזיבה של החבר המייסד יוגב סיטון בשנה שעברה הרביעיה הזאת עובדת על הבמה כהלכה והחסרון כמעט ואינו מורגש. אוריה, אופיר ושחר מתפרעים לא פחות מרן אליהו הסולן, שהוא שדון כריזמטי במיוחד שלמרות שזו לא הפעם הראשונה ולא השניה שאני רואה אותו הנוכחות הבימתית והווקאלית שלו מרשימה אותי כל פעם מחדש.

למעשה הדבר היחידי הרע שניתן להגיד על מטריסייד הוא גם המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת להם וזאת העובדה שהם מתוקתקים למהדרין, מוזיקלית ובימתית והם מנגנים ז'אנר שמתוקתק כמוהם ולמידותיהם. האם יש בזה משהו רע? תלוי את מי שואלים ומה הוא אוהב לשמוע. יש משהו טיפה רובוטי בכל העניין ולעתים הנוסחתיות שבנוסחה שלהם יכולה לשעמם או לעייף, אבל רוב הזמן אתה עסוק בלדפוק את הראש ללא היכר ולא פנוי באמת להתלונן או לחפש מגרעות בהרכב שזורם בצורה מופלאה שכזאת. הופעה מכובדת להרכב שבא לעשות כבוד לדור הבא בתת הסצנה שהם עזרו לבנות בעבודה קשה וממשיכים מבחינתי להיות אחת מנושאי הדגל שלה בארץ הקודש.

Katastrof
ז'אנר: Melodic Death Metal
להקות דומות: Ebony Tears, Carnal Forge, Gates Of Ishtar

Katastrof עלו כלהקה השנייה בערב. חיפה היא מן הסתם הטריטוריה של הכנופיה המלודית הזו, וזו הייתה לא רק הופעה בסימן הצדעה לסצינה המקומית, אלא גם הופעת פרידה מסולן הלהקה מאז ימי הקמתה פחות או יותר, אנדריי קוגן. Katastrof אינה זרה לסצינה החיפאית, או לסצינה הישראלית בכלל. בתור אחת מהשורדות האחרונות של ז'אנר ה-Melodic Death Metal שמבצעות אותו בלי תחנונים ובלי מחילות, אלא כמו שנכתב בספר – ההרכב יודע טוב מאד מה הוא עושה, איך לבצע זאת על במה, וכעת שיש להם כבר זה זמן מה אלבום שלם באמתחתם, הם מצליחים למנף את הצדדים הטובים יותר בז'אנר מעלה. חמושים בגיטריסט הנהדר איגור בנדיקטוס שמוביל כל סולו עם טאץ' בסטייל של Soilwork ו-In Flames הקלאסיים, ועם זמר אנרגטי שלא מהסס להשתולל ולהתפוצץ על הבמה – Katastrof הגיעו בהופעה הזו לסוג של שיא מסוים.

כן, יש להם עוד מה לעשות כדי לגמר את הלהקה הזו למצב מעולה, אבל חומרי הגלם בהחלט כבר פה. המוסיקה ממש מגניבה, הנוכחות של הלהקה על הבמה אולי לוקה קצת בחסר, במיוחד לצד אנדריי העוזב, אבל ההרכב מסוגל לגרום גם לקהל שלא מכיר את המוסיקה שלו בע"פ להתרשם לטובה. החסרונות העיקריים של הלהקה זה קצב מעט מנומנם, לא מעט בשל העובדה שהמתופף ארטם תומשביץ' לעתים בולט מעט לרעה בשל ביצועים מעט עייפים, אך גם הוא עושה את העבודה שלו בסופו של דבר נאמנה, מודע למגבלות שלו וליכולות שלו ודואג להחמיא למוסיקה רק שצריך ולא סתם ככה. הלהקה בהחלט הוכיחה שהיא יודעת מה היא עושה, עם שירים כמו Vengeance Be My Guide ששלהבו את הקהל, או הביצוע המעט מאולץ אך בסופו של דבר די מרגש של Dead Eyes Don’t Lie כשיר הפרידה מאנדריי – בו בסוף השיר לקח את הגיטרה של רומן קלבנוב המוכשר, כדי לבצע סולו גיטרה פרידה, שהיה האמת לא רע בכלל (לא טוב כמו רומן ואיגור עצמם, אבל נו – יותר טוב ממה שאני אוכל לעשות גם בעוד 25 שנה של אימונים).

Katastrof עשו פה מפגן כוח מעניין, שמצד אחד הוכיח שהם בשלים להחשב כלהקה אחות להרכבים החזקים יותר בארץ, מספיק כדי להבהב על הראדאר של אנשי המרכז שרגילים רק ל-Orphaned Land ו-Hammercult, ומצד שני – נפרדו מאחד מהמרכיבים הכי חזקים שיש להם, בעזיבתו של קוגן את ההרכב. כעת חובת ההוכחה נופלת על כתפיהם של איגור, רומן, ארטם ומיכאל – עליהם למצוא סולן עם כריזמה שלא תיפול מאנדריי גם אם מדובר בחיפושים ארוכים, אך מצד שני, להכות על הברזל שהוא חם ולמצוא מחליף כדי שיוכלו להתברג במהרה בקלחת ההופעות הישראלית ומעבר לה. שיהיה להם בהצלחה, אצלי הם קיבלו ציון טוב מאד.

Ferium
ז'אנר: Groove Metal
להקות דומות: Gojira, Mnemic, Becoming The Archetype

לראות את Ferium כיום לעומת לראות אותם לפני… כמה זמן עבר? 7 שנים מאז שיצא The New Law? משהו כזה? לא יאומן את המרחק הכביר שהלהקה הזו עשתה. לא רק בקילומטרז' באירופה, או בסגנון מוסיקלי, או בבשלות כללית כאמנים – מדובר במוצר שלם, בשל, ומעולה – שיכול לגרום לכל מי שחושד שבישראל אין מוסיקת מטאל מקצועית (בעיקר מכיוון שהוא דביל) לקפל את הכובע קיפול שמונה ולהתחיל לאכול אותו לאט-לאט. Ferium הם מפלצת. הם נשמעים ממש קרוב לאיך שהעטיפה שלהם נראית, שזה דרקון-קרנף אל-מת נוראי שלא ניתן לעצור אותו. זה בכל פינה ובכל מקום על הבמה, מטירן עזרא עם הקול השטני שלו שנשמע כמו מיליון דולר מהגיהנום, דרך חטיבת הגיטרות של אלרם וגיא שנשמעים מפלצתיים ביחד, עד לחטיבת הקצב בניצוחו המעולה של רון עמר, ככל הנראה מתופף המטאל הכי טוב בארץ, עם כל הכבוד לכל השאר, שלצידו יוני ביטון שמפציץ את הבס. כן, קל לראות ש-Ferium עושים הכול נכון, הכול מדויק והכול מתקתק. יש להם כמה דברים שמונעים מהם להיות הלהקה המושלמת, אבל מפגן הכוח של שיריהם בהופעה חיה הם בהחלט לא אחד מאלה. הלהקה הזו מתפוצצת על הבמה, ועם כמה שהערב הזה היה שייך ל-Shiver (ועל כך נרחיב בהמשך), Ferium נמצאים בקלות במצב שבו הם יכולים להרשות לעצמם להוביל את סצינת המטאל הישראלית על הכתפיים שלהם לבדם ולצעוק "אחריי!"

Ferium לא מהססת להפציץ בכל מה שיש לה מאלבום הבכורה המלא שלה, Reflections, מהשיר הפותח By The Book אשר פותח את אלבומם, דרך Change Of Winds הקצבי או כמו Business On Demands שמוכיח את עצמו פעם אחר פעם כלהיט גרובי ומעולה.

מול קהל חם ואוהב, אשר השתולל איתם כאילו מחר לא יום חול, ההופעה היוותה קרקע פוריה להפריח בה שיר חדש מאלבומם הבא, A Journey We Had, ולבדוק איך העולם יגיב אליו. האמת היא שבגדול מדובר באותו המתכונת, אין פה הפתעות – זו מוסיקה מעולה למי שאוהב אותה, ואני בהחלט בין האוהבים. קשה עוד לומר אם ישנה התפתחות ממשית בין אלבום לאלבום (כמו למשל הזינוק הבלתי-יאומן מ-The New Law שהיה מגניב אבל נשמע כמו אלף להקות אחרות, לעומת Reflections הייחודי והמצוין) אבל הרמה המצוינת נשמרת איתנה.

בסופו של דבר, Ferium גדלו להיות הנסיכים החדשים של המטאל הישראלי, לאחר שכמעט חשבנו שאיבדנו אותם אי שם בין 2009 ל-2013. הם עבדו קשה כנגד כל הסיכויים כדי להבטיח את מקומם בפיו של כל מטאליסט צעיר בארץ, והוכיחו נאמנה שאלה שעדיין לא שמעו עליהם, עוד ישמעו אם הם יודעים מה טוב להם. מפגן האש הקצרצר הזה היה ממש רק טעימה מהעתיד לבוא, ואני די בטוח שלאחר שהחבר'ה האלה יחזרו מהטור עם Otep ו-The Agonist באירופה, ועם אלבום שני ביד, הדברים ירקיעו לשחקים חדשים עבורם. זו הדרך, ידידיי – קחו רשמים.

Shiver
ז'אנר: Groove Metal
להקות דומות: Chimaira, Remembering Never, Bury Your Dead

ועכשיו לסיבה שכולנו נתכנסנו לכבודה. להקת המטאל Shiver, נכון ללפני שנתיים, בכלל לא היתה כאן. ייתכן והיא התקיימה בחדרי חדרים, אבל לא בקול התרועה כמו שהיא פרצה אל תודעתנו כאשר התנפלה עלינו עם תחרות ה-Metal Battle של שנת 2014, שם הוכיחו שיש להם אנרגיה, מוסיקה ועוצמה שיכולה להעמיד אותה בקלות נגד הגדולים בתחום במטאל הישראלי ומעבר אליו. מאז הלהקה הזו עבדה ממש קשה. אבל ממש. היה קשה שלא להבחין ב-Shiver בכל פינה. ועכשיו אפשר כבר לקצור את הפירות – ופרי העמל העיקרי הוא ה-EP שיצא להם לכבוד האירוע, Bones. Spirit. Ashes. Madness. מדובר ב-EP שמציג את הצד היותר אלים, אך הרבה פחות מבולגן, של ה-Groove Metal, וכמו אחיהם למשפחה הקרובה, Ferium, גם Shiver לוקחת הרבה מאד מאותן הלהקות כמו Lamb Of God, Gojira ו-Meshuggah. ועדיין – איכשהו, למרות שעדי אלקובי גדל ב-Ferium, התפתחה לה להקה נפרדת מבחינה מוסיקלית, אולי למרות החפיפה הסגנונית, כל ההגשה שונה. בעוד ש-Ferium מרבים להוכיח שהם נגני על בריפים מסובכים שמאתגרים את המאזין / הצופה בהם, Shiver עושים הרבה מאמצים כדי להביא ריפים מסובכים בצורה מופשטת וקליטה, של משקלים פשוטים וגרוביים, וכל זה תחת התופת המתבקעת מקולו של אור גרינברג, השד הזה שהם עשו להם בתור זמר בשנה וחצי האחרונות, שלוקחת אותנו להשפעות של Hardcore אלים יותר מצד אחד, ו-Death Metal אלים עוד יותר מהצד השני.

אבל די לדבר, בוא נדבר על מה שהיה בהופעה. ראשית – כהופעה ההולמת את השקת ה-EP, קיבלנו את כל הטעימות ממנו. שירים מ-Serve A Purpose קיבלו את מיטב התשואות, שלווה ישר לאחר מכן ב-Collecting Parts וב-Pieces Of Us. גם שירים שלא נכנסו ל-EP בגלל שהיו ישנים ולא ייצגו באופן מלא את הלהקה, כדוגמת Soulless, קיבלו את מקומם על הבמה, כמו כן שתי רצועות חדשות.

אצל Shiver הפער בולט מאד. להבדיל מ-Ferium שנשמעת אחידה ברמתה, וכולם נמצאים ברמה סופר-גבוהה, ב-Shiver ברור מאד שאור גרינברג מחזיק את הלהקה הזו על הכתפיים שלו. זה לא שהאחרים מנגנים לא טוב, חס ושלום, אבל אור הוא סולן מצוין, כריזמטי, שואב את הקהל אל תוך העבודה, ומשחק נכון על הדינמיקה כאיש מופע שצריך להשתולל ולהפעיל את הגרון הניחר שלו ללא הרף, לבין מי שצריך לתאם ולתווך את המוסיקה הזו אל הקהל בצורה קליטה וברורה. אולי זה מהניסיון הסופר-עשיר שיש ל-Ferium באמתחתם, אבל בינתיים הפער הזה הוא מה שהכי מחמיא ל-Shiver אך גם הכי פוגע בה. בעוד שאור נשמע ונראה כמו מטורף במסע קטל על הבמה, הלהקה שלו, שממש מתאמצת, לא עומדת בקצב האנרגיות הבוקעות ממנו, מה שגורם להם להחוויר.

אני מאד מקווה שזה משהו שישתנה בעתיד, כי את הנגינה הם כבר פחות או יותר סידרו לעצמם – ואולי בעצם אני לא הייתי כל כך תובעני איתם אם הרף לא היה מושם כל כך גבוה, אבל בסופו של דבר אם Shiver מתכוונים להיות כמו Ferium אחותה ולעמוד כתף אל כתף עם להקות כמו מלכי הז'אנר בחו"ל, הם צריכים להיות מודעים גם לחסרונות הכי קטנוניים, זוטרים ככל שיהיו, כי מבחינה מוסיקלית, זה בהחלט נשמע שהם ראויים לעמוד שם. עכשיו כמובן שיש לצפות לאלבום באורך מלא כדי לבדוק את הטענה הזו.

מבחינתי, שיא ההופעה היה Too Much To Bear המלודי יותר והכובש יותר, אך מבחינת הלהקה – דווקא Combined אשר סוגר את ה-EP הוא זה אשר זכה להשתתפות של אורחים, אלרם וטירן (שגם מתארח בשיר עצמו ב-EP) מ-Ferium באו לתת את הכבוד ולהפציץ עם חבריהם, הוא השיר שהיווה עבורם את השיא האמיתי והסוגר. לקראת סוף השיר, הוזמנו כל האומנים שהופיעו היום לבמה כדי לחרב איתם את המקום – ובסופו של דבר, נתנו את אקורד הסיום לערב הנהדר הזה. Shiver קנו את מקומם בנחלת הלהקות הטובות יותר שיש בארץ, וכעת הם יכולים להרשות לעצמם להפציץ את דרכם אל עבר חו"ל ואל עבר אלבום מלא. עד אז, תנו להם לנוח – ראו עליהם שהם השתוללו ממש הרבה.