באו, פירקו והלכו – Biohazard בבארבי

צילום: טל צבר

פייר? בחיים לא הייתי מעריץ או מאזין גדול של Biohazard, נתקלתי בהם בחנויות דיסקים מדי פעם במדפים, ידעתי שהם חשובים בערך כמו Agnostic Front ו Sick of it All אבל עד הראיון שלי לא מזמן עם המתופף שלהם Danny אף פעם לא שמעתי אותם פרט ל Urban Discipline וגם אותו לא שמעתי לעומק. למעשה, פרט ל Youtubeים, צ'יזבטים של זקני מטאל והמון כבוד ששורר אליהם ובצדק לא ידעתי ממש למה לצפות, חוץ מהרגשת בטן שאמרה שיהיה טוב, ובעקבות השיחה עם Danny גם ידעתי בוודאות שהם יגיעו, כי ההופעה פה הייתה עבורם תחנה חשובה. אז במוצ"ש האחרון הגעתי נטול ציפיות לבארבי, פגשתי המון אנשים שבאו ביחד איתי להיזכר בפלא שהיה בפעמים הקודמות שהיו פה – או לצפות בו בפעם הראשונה, לערב שנפתח עם בשני הרכבים מקומיים שסגנונית ישבו +- קרוב ללהקה ואחרי שהכל נגמר בסביבות חצות יצאתי עם הלם קרב אחרי אחת ההופעות הכי טובות שהבארבי חווה ושהמטאל/הארדקור הישראלי חווה מימיו.
Eternal Struggle
ז'אנר: Hardcore Metal
להקות דומות: Terror, Walls of Jericho, Soon In Here

פעם ראשונה שיוצא לי לראות את Eternal Struggle אז לא ממש היה לי למה להשוות, אבל ממה ששמעתי בבית והרושם שקיבלתי מההרכב הבנתי מהר מאוד שמדובר בהרכב הארדקור מטאל כשר למהדרין על כל המשתמע בכך. בנוסף לכשרות שכבר נתתי יש במוזיקה של ההרכב טויסט מעניין בדמות סולן וסולנית שצועקים יחדיו ובנפרד ונותנים איזה שהוא גוון נוסף למוזיקה שדי קשה לחדש בה. אבל עזבו לחדש, ES עושים את העבודה נאמנה ונותנים בראש על פי הספר: צעקות יותר ופחות גבוהות של שני הסולנים, בס שומני וצעקות חיזוק של הבסיסט מתי שצריך ותיפוף מדויק שהולם את המידות של הלהקה. בתחילת ההופעה אומנם הורגשה קרירות מסוימת מהקהל ומהלהקה ואין ספק שהבמה הענקית והמעמד לא היו קלים אבל מהאמצע ואילך כל הראשים בסביבה עלו וירדו עם כל Breakdown ופיצוץ. הופעה נחמדה של הרכב מצוין ומרענן בהארדקור המקומי שדי מדשדש לו. עם עוד כמה הופעות ועבודה של ההרכב ואין שום סיבה שיותר אנשים לא יכירו אותם.

Shredhead
ז'אנר: Thrash-Groove Metal
להקות דומות: Pantera, Testament, Municipal Waste

תמיד מרגיש לי מוזר לסקר את Shredhead כי זו אחת הלהקות האהובות עלי במטאל הישראלי ובעיני אחת מלהקות היצוא הפוטנציאליות הטובות שיש לנו פה בסצנה, וקשה לי להיות אובייקטיבי כשזה נוגע אליהם.

בכל זאת הופעה בבארבי וחימום להקה מחו"ל זה מקום לא פשוט ונעליים גדולות מאוד שלרוב מי שנכנס אליהן הם Betzefer, Orphaned Land או להקות בליגה הבינלאומית שחתומות בלייבלים בינלאומיים ומסתובבות בעולם, מקום שהחברים ממודיעין עדיין לא ממש הגיעו אליו פרט להופעה מצוינת ב Wacken לפני כשנתיים. Shredhead כשמם כן הם, באים כדי לעשות דבר אחד בלבד – לבוא ולשבור כל ראש וראש בקהל והם ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם עד תום. החל מבחירת השירים שכללה חומר ישן וחדש, הופעת במה ממקוצעת כהרגלם ושואו שרק הולך ומתהדק. המכות של התופים היו חזקות יותר, הגיטרות ניגנו מהר יותר וההדבאנגים של כולם היו כמקשה אחת. מדובר בלהקה שהיא מכונה שאיננה ניתנת לעצירה וחוץ ממי שמוזיקלית הם לא קוסמים לו אי אפשר להישאר אדיש לתופעה הזאת שחוצה פערי גיל וקהל. אובייקטיבי או לא אובייקטיבי – אני לא יכול להישאר סטטי אל מול ההופעה שלהם ומבחינתי הם חיממו ויותר לקראת ההופעה שלשמה התכנסנו.

Biohazard
ז'אנר: Hardcore Metal\Alternative Metal
להקות דומות: Body Count, Agnostic Front, Madball

כמו שרשמתי בהקדמה, מעולם לא העמקתי בהרכב. מכיר טוב הרכבי נו מטאל שצמחו אחריהם וגם בהארדקור תמיד העדפתי את Hatebreed על הלהקות היותר ותיקות. ככה שמצד אחד ידעתי שמדובר בהופעה מוצלחת אבל לא ממש ידעתי למה להתכונן פרט למעשיות של חברים שיכלו באותה מידה להיות הגזמות פרועות או זכרון שהלך והואדר עם השנים. לכן שום דבר לא הכין אותי למה שקרה בהופעה עצמה. עוד לפני ההופעה שמתי לב שהמקום התמלא בפרצופים שלא מגיעים לרוב להופעות וחלקם אושיות מקומיות שרואים מדי פעם בהופעות מחו"ל אבל לרוב אני לא נתקל בהן. לצידם היו המון חבר'ה בגילי ואף ילדים יותר צעירים. כולם התכנסו בשביל לחזות בפלא, ולמרות שלי היה ברור שמדובר בחבורה של יהודים בשליחות שלא יבריזו הייתה גם איזושהי הרגשה של כיף באוויר על כך שהנה הגיע הרכב מחו"ל, לא הבריז, לא התעסק בחרמים ולא ניפח את השכל מסביב על פוליטיקה או המצב יותר מדי.

תוך כדי שמתנגן ה Intro עלה לו לבמה Bobby הגיטריסט, אני הרצתי איזו דאחקה שכולם מתרשמים מזה שה Roadie של ההרכב בודק סאונד וכולם חושבים שהנה מתחיל אבל חבר תיקן אותי במקום וכבר גרם לי להבין שהרושם שלי לא רחוק מהמציאות – החבר'ה של Biohazard מחוברים לקהל שלהם ברמת אחרת והקהל שלהם נראה כאילו הוא חלק מהלהקה. ההופעה התחילה לה אחרי Intro קצר והבלאגן התחיל. עשרות אנשים שאת רובם לרוב אני רואה צמודים לסיגריה או כוס בירה מתפרעים כמו ילדים בני 16, הבארבי רועד מעשרות צעקות, אגרופים וקהל משולהב ביחד עם להקה מלאה באנרגיות.

לא יודע מי מכם זוכר את הסיפור העגום על הסולנית של ה Cranberries שעצרה הופעה כי מישהו העז לעלות לה לבמה או אפילו את ההופעה של להקת הפאנק The Addicts שהייתה לה לא מזמן ובה הגיטריסט גער בקהל שהעז לעלות ולהפריע לו אבל פה זה ממש לא היה המקרה. הדיסטנס הזה שלהקה מופיעה שומרת מהקהל שלה לא היה נוכח פה אף לו לרגע. אנשים עלו לבמה וקפצו, שרו ביחד עם Billy, Bobby ו Scott ואף שרו לבד כשחברי הלהקה פשוט נותנים להם לצעוק למיקרופון את השירים במקומם. לפעמים זה היה קצת מוגזם במקרים של אנשים שפשוט החליטו להשתלט על ההופעה ועלו בערך כל שיר שני אבל רוב הזמן זה היה מקסים ומבורך ורק תרם להרגשה הנהדרת שהייתה באוויר.

Billy הסולן גיטריסט זרק משפטים בעברית, לא הפסיק לקפוץ כמו אחוז אמוק ורץ אל הקהל תוך כדי שהוא צועק למיקרופון, מנגן בגיטרה וכל הזמן כמעט ונוגע בקהל, גם Bobby לא נשאר חייב ובין הסולואים הסיבובים, הבעיטות באויר והקפיצות הפגין אהבה וגם לא הפסיק להתקרב אל הקהל, לנגן במרחק של 2 ס"מ מהפרצופים שלנו ולזרוק להופעה הזאת עוד מנות של אנרגיה פסיכית.

אני אומנם לא התמצאתי ב Setlist אבל רוב הקהל כן ואם בהופעות רגילות יש שירים שבהם יש יותר בלאגן ובחלקם ישנו פחות הפעם זה הרגיש כאילו ב 80% הבלאגן שלט, במובן הטוב של המילה. אנשים צעקו, התפרעו, קפצו, דפקו מכות והרעידו את המקום ובהתחלה ממש חששתי שהנה הפרקט של הבארבי קורס לו וכל הפוגו המיוזע קורס לו אל תוך חור ברצפה אבל הבארבי שרד גם את זה.Billy המשיך לדבר בין השירים תוך כדי שהוא מבקש בקשות לשירים, זורק מילים בעברית כמו "מה נשמע?" , "ערב טוב" ואף חותם ב "שיבוא השלום"(או משהו בסגנון)

אם חשבתי לי שההופעה לא יכולה להפוך למופרעת יותר אחרי כמה שירים אלימים הלהקה ירדה מהבמה רק כדי לעלות להדרן נחוץ לקול שאגות הקהל. לאחר מכן פנה Billy אל הקהל ושאל "אם מישהו אוהב פאנק רוק" שהיה כמובן הקדמה לקאבר המצוין שלהם לקלאסיקה של Bad Religion והמקום געש והתרגש עוד יותר. כמובן שאת הטוב ביותר שומרים לסוף וכשהתנגן לו ה Intro של הלהיט הקלאסי Punishment עלו לבמה כמה עשרות אנשים מהקהל עד שבקושי היה ניתן לראות את חברי הלהקה, למרות החשש שלי שלא יוכלו לנגן את השיר והחשש של ההפקה הישראלית ברגע האמת רוב הקהל ירד מהבמה עצמאית ונתן ללהקה לנגן את אחד הלהיטים הגדולים שלה.

היה ברור לי שאנחנו באחד השירים האחרונים ולא העליתי על דעתי איך ההופעה יכולה להפוך למשוגעת עוד יותר, אז Billy פנה אל הקהל ופשוט ניגן את השיר וצעק אותו כשהקהל מחזיק אותו באוויר אל מול המבטים הנלחצים של ההפקה שדאגה לשלומו. זה היה מחזה מדהים ואחד הדברים היותר פסיכים שראיתי והשאיר טעם מצוין לסיום של ההופעה הנהדרת הזאת.

אני לא יודע אם אשמע יותר Biohazard מעתה ואליך אבל אני בהחלט יודע שמדובר באחת מהופעות הלייב הטובות שראיתי בחיי. שילוב של להקה שמחוברת לקהל שלה ב 110% ופורחת ביחד איתו. הקהל הישראלי כיכב גם הוא, שהוכיח שוב שאנחנו קהל מטורף, נלהב ותומך וגם אם היו רגעים שבו אנשים הגזימו האהבה ששררה בין הקהל לבין הלהקה היא בהחלט אהבה של משפחה. אין לי ספק בכלל שיניב גלעד ומאיה שהיו הנפשות הפועלות מאחורי ההופעה אוהבים את ההרכב וההרכב החזיר בהמון אהבה להם ולכולנו. ההופעה הזאת באה כמו מים במדבר עבור הרבה אנשים שחלקם לא היו הרבה שנים בהופעות, חלקם חיכו 20 שנה ללהקה שתחזור ורובם הגדול פשוט היה צמא לאסקפיזם עם המצב הקשה שישנו לאחרונה וזכה לו ויותר עם הופעה מעולה של להקה מצוינת שגם אם הם קיימים כבר לא מעט זמן הם עדיין אוהבים נהנים ומתרגשים ממה שהם עושים ומאות האנשים שחוו את זה בלייב בבארבי יעידו על כך.