בוא לבר, Eternal Gray ו-Betzefer בבארבי

ערב יום שישי, אם בדה"כ אני נוטה לבלות את הערב עם חברתי באיזה פאב אפלולי, יורד על כמה גינסים, ואחר כך צונח לשנת שיכורים ערבה, הפעם גררתי עצמי להופעה שעל הנייר כבר נשמעה כמבטיחה ביותר. שתי להקות מצמרת המטאל הישראלי, Eternal Grey – להקת הדת' הוותיקה, ו-Betzefer, להקה צעירה יותר אבל אחת מהמנוסות ביותר שלנו, זאת הייתה סיבה מספקת כדי לנתק אותי מהגינס שלי ולעשות דרכי (עם החברה, היא לא תלך לפאב לבד) למועדון הבארבי ביום שישי בחצות.

בוא לבר

טעות ראשונה שלי לאותו ערב הייתה להגיע כל כך מוקדם, כשבהזמנה כתוב חצות הכוונה היא שההופעות המעניינות באמת יתחילו בשעה 2:00 בערך, וכך אכן היה. הבארבי מפונה משולחנות ומקומות ישיבה, ככל הנראה בהכנה למספר האנשים, תחזית שהסתברה כמדויקת, שתי הלהקות היו סיבה מספקת כדי להביא למקום מספיק קהל כדי שהבארבי יראה עמוס לחלוטין. בשעה 1:00 בערך עולה להקת החימום, "בוא לבר" הם להקת פאנק עם כמה נטיות הארד קור, ומהווה בעצם פרויקט צד של כמה מוזיקאים מוכרים, הגיטריסט וסולן הוא ישי מ-Useless ID, וכך גם חרפק, המתופף, ואילו הבסיסט והסולן השני הוא Evil Haim, איש להקת Whorecore, שנראה כאילו ברח מ-Mastodon… השילוב של הלהקה כחימום נראה מוזר בהתחלה, אבל משום מה, בערב הזה זה עבד.

הח'ברה האלה בהחלט שולטים בחומר שלהם, פאנק חתרני בועט, הרבה אנרגיה, לא מעט הומור. קצת מוזר לי היה לשמוע שירי פאנק בעברית, אבל אך שהוא זה הסתדר. חרפק, שנראה כפליט מה-Backstreet Boys הפגין מופע מרשים של תיפוף אנרגטי, עבודת בס מפרט מהירה וטובה של חיים, נגינת פאנק עם נגיעות מטאליות של ישי, ונראה היה כי הקהל אפילו די נהנה מהחומר, מה שלא מנע מההרכב לעלוב בקהל המטאליסטים, כמיטב מסורת הפאנק. אין ספק שהיה צריך לספק להרכב איזה Spitoon, השלושה ירקו במהלך ההופעה לכל כיוון אפשרי, ישי ירק על הבימה, חרפק על גבו של חיים, וחיים על הקהל, מה שנאמר, מאנאג' א-טפו. למרות שבקהל היו רק שני פאנקיסטים שקפצו במעיין מעגל פוגו של שני אנשים, ההופעה הקצרה עדיין הסתימה בנימה חיובית מאד.

Eternal Gray

לאחר חצי שעה של הכנות עלו Eternal Grey, ההרכב, אחד הוותיקים והטובים בארץ שבאמתחתו גם אלבום דת' שיצא בחו"ל, יוצר דת' טכני מושפע בכבדות מ-Morbid Angel שהפך להיות ברוטאלי יותר עם כניסתו לתפקיד הסולן של אורן בלבוס, אחד הגראוליסטים החזקים בארץ, שיודע גם לתת שואו חזק במיוחד. הסאונד לעומת זאת, אכזב, בשיר הראשון שמעו בעיקר את הבס, בשני או בשלישי הגיטרה של דורי קצת נעלמה, ובאחד מהם היא התנתקה לגמרי, מה שכן, לאחר מכן, הדברים הסתדרו והלהקה נכנסה להופעה כמו שצריך.

כמו שהיה צפוי, הקהל הגיב טוב יותר לחומר מהאלבום, זה שהוא מכיר, מאשר לחומר החדש, למרות משבחינת הרמה אני דווקא מעדיף את החומר המאוחר יותר, שנשמע לי יותר ישיר ויותר בוגר. כמעט בכל השירים הקהל קפץ כמו מטורף ויצר מעגל פוגו מסיבי. אורן, כרגיל, עשה עבודה מצוינת בלדרבן את הקהל לכדי אקסטאזה, ודורי, מעבר לעבודה המצוינת שלו עם אוריה, הגיטריסט השני, הפגין ווירטואוזיות מרשימה בנגינת לידים א-לה Azagthoth.

תופעה מצחיקה אחת התחילה במהלך ההופעה שלהם והמשיכה לזאת של בצפר, לא מעט ח'ברה צעירים זינקו על הבימה לצורך איזה Stage Dive כיפי, ומצאו עצמם מזנקים עם הראש קודם לרצפה, אני וחברתי הבטנו בתדהמה בעוד מטאליסטים צנחו להם כמו זבובים מתים על רצפת הבארבי במקום שיתפסו בהם ויניחו אותם בעדינות. מקרה קיצוני אחד היה כשמטאליסט צעיר, לא רזה במיוחד, עלה על הבימה בהתלהבות, צרח נשמתו לקהל, וקפץ במלוא האנרגיה, רק כדי למצוא עצמו מבצע צניחה ללא מצנח על הרצפה הקשה… אאוץ'… עוד מקרה משעשע היה כשאיזה סטייג' דייבר לא זהיר החליט שהוא מפסיק את ההופעה ולוקח לאורן את המיקרופון לטיול בקהל, תוך כדי קפיצה הסתבכה רגלו בחוט המיקרופון, וכך מצא עצמו אורן משחק "משוך בחבל" עם קהל מטאליסטים נלהב שהחליט שגם הוא רוצה לשיר, למזלנו, אורן ניצח.

Betzefer

לאחר הופעה אגרסיבית ומרוכזת שהשאירה את הקהל תשוש, החלו ההכנות לעליית ביצפר. Evil Haim הוא גם הבאק ליינר של ביצפר, ובעקבות עבודה מהירה ומקצועית שלו ושל שאר הצוות, המתנו רק כרבע שעה בערך לעלייתם. שוב הייתה תקרית משעשעת, חברי הלהקה ממתינים בצידי הבימה לעלייתם, אבל מישהו החליט שהוא מעדיף לשמוע Meshuggah ברקע, עד שמר בוא "Mastodon" לבר עלה על הבימה והודיע לו שיש גם תכנון לעוד הופעה בהמשך הערב…

אין ספק שביצפר הם חיית הופעות ברמה הגבוהה ביותר, הלהקה טחנה את אירופה בהופעות אין ספור וזה ניכר בכל שלב של ההופעה שלהם. זה מתחיל בעלייה של ההרכב לבימה – הם עולים כשהם מנגנים, עם סאונד סופר הדוק, הטוב ביותר בערב, הגיטרה של מתן יושבת למעלה בבאלאנס, עם סאונד Entombed חריף, והלהקה מזנקת ישר למים, בלי הרבה חוכמות. הערב הורכב משילוב של חומר ישן עם הרבה חומר מאלבום הבכורה ב-Roadrunner, כשאין ספק לגבי רמת הבגרות והאיכות של החומר המאוחר יותר לעומת החדש, מעבר לכך ההרכב גם ביצע לראשונה כמה שירים חדשים מהאלבום שנמצא בדרך, והם לא רק שנשמעים לא פחות טוב מהחומר המוכר, אחד או שניים מצליחים גם להתעלות עליו.

אביטל כרגיל צורח את נשמתו, שואג, שר, בכמה מהצרחות פרצופו מאדים עד שנראה כאילו הוא הולך להתפוצץ מרוב כעס, מה שהיה יושב יפה בשואו של הלהקה אבל חותך את ההופעה מוקדם.. הוא גם עושה הרבה כדי להלהיב את הקהל, שקופץ ומזנק כמו מטורף, ויוצר מעגלי פוגו גדולים ואלימים. התופעה שהתחילה ב-Eternal ממשיכה כאן, אנשים קופצים מהבימה ואת הנפילה בולמת רק הרצפה, לחלק יש מזל והם נתפשים ונוחתים בשלום, אבל יותר מידי חללים נופלים להם במהלך ההופעה… כרגיל במהלך ערב שכזה גם הקטינות מתחילות לאבד הכרה – במהלך ההערב ספרנו למעלה מ-4 בחורות צעירות שכנראה שתו קצת יותר מידי וניקו את הרצפה מאבק.

הקהל המשיך להפתיע, צרחות וקפיצות מטורפות במהלך ההופעה המלהיבה של ההרכב, אבל כשמסתיים שיר – דממה. כאילו מדובר בקהל של נזירים שתקנים, אביטל בוהה בקהל בסוף כל שיר רצחני, והקהל פשוט בוהה בו בחזרה, תופעה מוזרה ביותר. אין ספק שביצפר מביאים טעם של חו"ל לארץ, הם נשמעים כמו Pantera ו-Entombed עם עוד קצת הארד-קור במיקס, הם יושבים הדוק יותר מחגורה על מיקי בוגנים, הם שטופי אנרגיה אלימה, והם מבצעים את השירים שלהם במקצועיות שהייתי מצפה לה מלהקות מבוגרות בהרבה. ההופעה הזאת פשוט הוכיחה שוב שהם אחת ממספר בודד של להקות בארץ שיודעות לעשות הופעה משולמת מכל כיוון.

לקהל אולי כדאי פעם הבאה לספק קצת רד-בול, יכול להיות שהם היו בשוק מהמקצועיות של ההרכב, ואולי פשוט היו עייפים מידי כשהתחילה ההופעה בשעה 2:30 בערך, אבל אין לי ספק שגם ככה הם נהנו משלושת הלהקות הטובות שעלו בערב. יצאנו משם ב-4:30, עייפים אך מרוצים, על גינס כבר וויתרתי, חוש השמיעה שלי לקח עוד צעד אחד לכיוון התחרשות מוחלטת, אבל זה בהחלט היה שווה את זה.