הזומבים מפרקים את Halloween – סקירת הופעתם של Matricide, Walkways ו Shredhead

לכל מי שתהה כיצד מרימים ומקדמים ערב הופעות מקומי סולד אאוט שיפנה לשרדהד להדרכה (ביום א' בין השעות 17:00 ל- 17:01. התשלום בבירות ודם של בתולות). כל שלב בהרמת מסיבת ה- Halloween היה מושקע בטירוף ותוכנן נכון. הפרומואים המשוגעים שרצו איזה חודש לפני כן בפייסבוק (יש מישהו שלא נתקל באחד מסרטוני ה "זומבי ירוק מחרבן", "זומבי ירוק מחליק על סקייטבורד" וכו' בכיכובם של חברי שרדהד?), בחירת Matricide ו- Walkways הענקיות להופיע לצידם, הוצאת חולצה לכבוד האירוע וחלוקת חולצות בהגרלה למי שקונה כרטיס/מפיץ את פלאייר האירוע. רק השתלת שבב למוח שיגרום לי לחלום על שרדהד הם שכחו (מצטער, אתם לא הטיפוס שלי, אני לא חולם עליכם בלילות סתם ככה). עוד צעד חכם היה לבחור בפפאיתו ובאנשי סאונד איכותיים, לא עוד הופעות בלבונטין החשוך עם הסאונד המעצבן ועמודי התמיכה שמסתירים חלק מהלהקה. קיבלנו מקום ברמה שקושט לכבוד ליל כל הקדושים.
Walkways

הלהקה הראשונה שעלתה היתה להקת Walkways. הם חזרו לא מזמן מפסטיבל Wacken שם הם זכו במקום השני בתחרות ה- Metal Battle. בהתאם לנושא הערב, עלו חברי הלהקה מאופרים כזומבים לבנים, כאשר רן ירושלמי הסולן הרכיב עדשות מגע אדומות. אז נכון שהוא הרכיב אותן גם בוואקן (ואולי בעוד הופעות), אבל הן התאימו למראה הזומבי כאילו הוא צפה מראש שיום אחד יופיע בערב כזה והתכונן מראש.

סגנון המוזיקה של Walkways יושב על משבצת האלטרנטיב מטאל עם טאצ' של פרוגרסיב שעובר בין קטעים מלודים עם שירה עדינה לבין קטעים מקפיצים ובין קטעים כבדים עם צרחות. הסגנון יצר הופעה שונה מאוד משתי ההופעות שהיו בהמשך הערב ועם קהל מעורב יותר, לא רק מטאליסטים קשוחים שצורחים, הולכים פוגו ומניפים את אגרופיהם באויר בכעס. הלהקה עצמה היתה מקצועית מאוד והסאונד היה מעולה, הבולט מכולם היה כמובן רן הסולן שנתן הופעה ענקית, השירה שלו היתה מלאה ברגש עם נגיעות של טירוף והתקשורת עם הקהל היתה מהמרשימות ביותר שראיתי, הוא הקפיץ אותנו, הלהיב אותנו, שמר על קשר עין עם הקהל ונתן הרגשה שהוא נמצא בכל מקום במועדון.

ההופעה נפתחה עם Half The Man I Am שמתחיל בקטע מהיר ופסיכי ומזגזג בין קטעים רגועים לקטעים מהירים שבהם רן יורה מילים בקצב מטורף הוא פשוט נשמע כאילו שהוא אחוז בדיבוק פסיכוטי. בסיום השיר סיפר לנו אביחי הבסיסט על המזל הנאחס שלו בהופעות מאז Wacken, בהופעה הקודמת רן נחת לו על הרגל והיא כמעט נשברה, הפעם הוא הסתפק בחתך באצבע שלא נשמע כל כך גרוע אם אתם לא מנגנים על בס, אז אני משער שבסוף ההופעה לא כל הדם על הבמה היה הדם המזויף ששיך לתפאורת ה- Halloween. ההופעה המשיכה עם השירים Towards The Light ו- Out הלקוחים מאלבום הבכורה והקהל קפץ, רקד ושר עם הלהקה והפגין שליטה מרשימה במילות השיר. השיר הרביעי היה קאבר לשיר Duality של Slipknot, אתם יכולים לשנוא את סליפנוט או לחשוב שהשיר הזה לעוס, אבל הקהל שר בהתלהבות והשתולל והקשוחים התחילו פוגו, זה היה מתאים וכיף, וכל השאר לא מעניין. ההופעה המשיכה עם שיתוף של הקהל, ב- Despair רן לימד אותנו את הפזמון וכל המועדון שר ביחד איתו, ובשיר האחרון, Actions, צעקנו עם הלהקה This is breaking me down!! עד שכל דרום תל אביב רעדה.

הסגנון המוזיקלי של Walkways הוא לא סגנון שאני מאזין לו בדרך כלל, אבל אחרי כמה האזנות לאלבום לא הפסקתי לזמזם שירים ממנו. וזו בהחלט הייתה הופעה שונה מההופעות שאני רגיל אליהן, עם קהל שונה וזרימה שונה, אבל האנרגיות היו שם, וגם הכיף והטירוף. האמת, ממש נהניתי.

Matricide

להקת Matricide נעלמה לפני כשנה מבמות ישראל כדי לעבוד על אלבום חדש וכעת חזרו לפפאיתו להופעת בכורה (סוג של), כנראה שהם רצו להשתפשף קצת לפני הופעת החימום לפיר פקטורי. לי עוד לא יצא לראות אותם בלייב וההכרות היחידה שלי היא דרך אלבום הבכורה שלהם, אבל כל מי שראה אותם הילל את ההופעות המפרקות שלהם ובמיוחד את האנרגיה של הסולן, רן אליהו, ולכן כשראיתי שהם מופיעים ידעתי שאני חייב להגיע לאירוע.

אחרי שצחקנו, נחזור לדברים שלשמם התכנסנו. הלהקה עלתה לבמה עם חולצות ספוגות דם וקרניים קטנות צמודות למצחיהם. גם כאן הסולן היה עם עדשות (זה בא עם השם רן?) שיצרו אשליה שכל העין שלו שחורה. ההופעה התחילה ואיתה גם התחילו בעיות הסאונד (חייבות להופיע מתישהו כל הופעה, הפעם מטריסייד "זכו" בכבוד) אשר בשילוב עם החלודה שהיתה ללהקה יצרו שיר ראשון שלא הותיר רושם רב ולא גרם לקהל לפרק את המקום. בשיר השני הקהל התחיל לזרום וגם הלהקה התחילה להשתחרר אך עדיין היו פה ושם פספוסים של אוריה הגיטריסט. לפני השיר השלישי ירד רן מהבמה וסידר את הקהל לקיר המוות (גם את מי שלא רצה) בשלב זה כבר הייתי חייב להפקיד את הטלפון החדש שלי בידיו הנאמנות של הצלם שהיה איתי. השיר התחיל ואיתו הטירוף, משם ההופעה זרמה עם הרבה אנרגיות, הדבנגינג ופוגו. גם הלהקה השתפרה ככל שהמופע התקדם, בשני השירים האחרונים When Random Turns to Faith ו- My Escape הלהקה כבר נתנה הופעה רצחנית ומפרקת. המעבר בין שירים היוה את נקודת התורפה שלהם לאורך כל הערב, הוא לא היה חלק ופגע בזרימה של ההופעה.

השואו של Matricide היה מעולה אבל לא ברמה שציפיתי מלהקה עם פז"מ כמו שלהם, אני מרגיש שקיבלתי 80% ממה שהם יכולים לתת. בנוסף, ההופעה שלהם כללה סה"כ שישה שירים, שלושה מאלבום הבכורה ושלושה מה – EP ובתור אחד שמכיר רק את אלבום הבכורה זה יצר לי הרגשה של חוסר מיצוי, היו חסרים כל כך הרבה שירים מעולים שהייתי רוצה לשמוע בלייב.

קצת לפני תחילת ההופעה ביקשו חברי מטריסייד מצלם מטאליסט שיצלם תמונה של הלהקה עם הקהל בסוף ההופעה, רק חבל שהם שכחו להודיע לקהל. בסוף ההופעה שניה אחרי שהשיר האחרון נגמר, המיקרופון נותק, הלהקה ניסתה לקרוא לקהל אבל הקהל כבר הסתלק החוצה לסיגריה שבין ההופעות, והשאר היסטוריה.

אני מאוד נהנתי בהופעה אבל יצאתי עם הרגשה של החמצה, אני רוצה לראות אותם שוב כי אני מאוד אוהב את החומר שלהם ומאמין שלא לשווא הם נחשבים לאחת הלהקות הטובות בארץ, הפעם לא ראיתי את זה.

Shredhead

אחרונים עלו הזומבים הירוקים שפשוט באו לפרק אותנו בפעם האחרונה לפני יציאתם לסיבוב הופעות באירופה. אולי זה רק אני, אבל נראה ששרדהד היא בין הלהקות הפעילות בישראל וכל חודש שמם מתנוסס על איזה פלאייר כזה או אחר, והמאמץ משתלם כי הן אחת הלהקות המקצועיות ביותר שיש בארץ עם שואו מאוד אינטנסיבי והדוק מצד כל חברי הלהקה ועם יכולת להלהיב את הקהל לאורך הופעה שלמה.

ההופעה החלה עם קטע שנשמע כמו סוג של תפילה ואחריו יריות. בקטע הזה נתקלתי בעבר בשיר "1958" של A Day To remember. לאחר בדיקה קטנה (אין משהו שדוקטור גוגל לא יודע) גיליתי שהקטע נלקח מהסרט "The Boondock Saints", שממנו גם נלקחה ההתחלה של "Love Lost In a Hail of Gunfire" של Bleeding through. נראה לי שיש לי סרט להשלים.

בכל מקרה, נחזור להופעה. לאחר הפתיחה המגניבה, התחיל השיר Devil’s Race, ולמרות שהקהל כבר הספיק להשתולל בהופעות הקודמות, האנרגיה של שרדהד לא יכלה להשאיר אותם אדישים והרחבה הפכה לכאוס והמשיכה להראות ככה לאורך כל ההופעה. ההופעה המשיכה וקיבלנו סטליסט מטורף והלהקה פשוט נתנה עבודה מטורפת ולא התעייפה.

השיר השביעי היה לא אחר מאשר Zombie Attack, הרי אין שיר יותר מתאים לאירוע כזה כאשר על הבמה יש חמישה זומבים משתוללים (למרות שבשלב הזה איפור הזומבים היה לא יותר משלולית ירוקה על הריצפה). מיד אחריו קיבלנו טעימה מהאלבום החדש עם שיר שממשיך את הקו הת'ראש-גרוב המאפיין את האלבום האחרון שלהם. לפני תחילת השיר, קיבלנו הרצאה מאהרון הסולן (בצעקות כמובן) על כך שאנחנו לא מיוחדים, שהוא לא מיוחד, שאף אחד לא אוהב אותנו, שלאף אחד לא איכפת מהבעיות שלנו ושעל זה מדבר השיר. האמת, קצת נעלבתי, כי אמא שלי תמיד אומרת שאני מיוחד. (מצד שני היא גם אומרת שאני הכי יפה…)

אחרי השיר החדש, ברוח הערב, היתה תחרות תחפושות עם חולצה של האירוע בתור פרס. הבחירה במנצחת היתה קלה כי היו בערך ארבעה וחצי אנשים שהתחפשו. בתכל'ס התחפושות הכי מושקעות היו של הלהקות. מיד אחרי התחרות, הודו שרדהד ללהקות, לאנשי הסאונד לקהל ולליאור פלג (הבן זונה). ואחריו התחיל כצפוי השיר LPBZ -Lior Peleg Ben Zona (האמת שבליריקה זה קיצור למשהו אחר), יום אחד אני אגלה מי זה ליאור הזה ולמה הוא בן זונה. Walk with the dead סגר את המופע, בחירה צפויה, אבל תכל'ס, אין שיר יותר טוב ממנו לסגירת ההופעה.

לסיכום: יצאתי מההופעה מפוצץ באדרנלין ועמוס במרצ'נדייז, אפילו הצלם שלא נוהג לקנות חולצות של להקות יצא עם שתי חולצות (לא אספר לכם אילו), בדרכנו לרכב דיברנו על ההופעה בכזו התרגשות שנשמענו כמו ילדות בנות 12 שיצאו כרגע מהופעה של… ובכן, תוסיפו לבד, אני לא מסוגל לרשום שמות כאלה בסקירת מטאל. אבל ההתרגשות היתה מוצדקת, לא כל יום רואים כזו הופעה. הלוואי וכל האירועים בארץ יהיו ברמה כזו, ברור לי שזה לא אפשרי בגלל עניינים כספיים, אבל תמיד אפשר לחלום.