החרק שנשך – Onoma בהופעת השקה

צילום: טל צבר

להקת Onoma נמצאת בשטח כבר כמה שנים, הולכת ומשביחה את הנישה המעולה של מטאל אלטרנטיבי ישראלי ורק לאחרונה זכו להשיק בחגיגיות את אלבום הבכורה החדש והמרשים שלהם. באו לעשות להם כבוד Walkways – הרכב ותיק שזכה לשם חדש ומתיחת פנים מוזיקלית ו Demented Sanity, שכבר זכו להוכיח את עצמם לא פעם כאחד השמות המובילים בסצנת המטאלקור הישראלית. אני ומורן שתינו שם בירה וכתבנו מילה או שניים על מה שהתחולל לו שם.
Walkways

כמו הפוקימונים אשר בשלב מסויים הופכים ליצור קצת יותר גדול ומרושע- כך גם Walkways המקומיים. הלהקה, אשר הייתה ידועה עד לא מזמן כ"אסירי תודעה", מתחה פניה, מעברית לאנגלית , כתבה חומר חדש, הוסיפה באסיסט חדש לשורותיה (שהוא במקרה גם צלם וחבר מערכת במגזין מטאל מסויים) וחזרה לבמה מחודשת ורעננה. בהופעה מלאת התלהבות ומגובה בסולן מוכשר במיוחד הלהקה הציגה את סך ההשפעות המוזיקליות מעשרים השנים האחרונות: מרוק אלטרנטיבי אווירתי ומלודי שמובל על-ידי צמד הגיטרות בסאונדים וצבעים שונים ועם נטייה להתפוצץ בפזמון א-לה Muse ו- Oceansize (" "Blood into waterו- "Sweet Madicine") ועד שירים המנוניים-מטאליים ומבוססי גרוב, כמו בימים היפים של Incubus ו- S.O.A.D "Pause")ו- "All lies"). נדמה שהנגינה ההדוקה, ההתלהבות האמיתית מהיצירה המשותפת והורסטיליות הסגנונית שהלהקה מציגה אינם התגבשו עדיין לכדי יצירת סגנון מגובש אחד וייחודי להם. בעוד שבחלק מהקטעים שבירות המקצבים והצרחות של רן ירושלמי המחשמל מביאים טוויסט חיובי לעלילה המוסיקלית, בקטעים אחרים הם נשמעים כאילו הדביקו אותם לבתים, לפזמון או לקטעי המעבר- מה שגורם להם להשמע לא-אורגניים לשאר החומר. כל אלה, כאמור, הם מאפיינים כמעט צפויים להרכב שאפתני עם חומרים שאפתניים בהופעת בכורה. עם סינרגיה בימתית שכזו ועם יכולות טכניות שכאלה אין ספק שכבר בעתיד הקרוב Walkways יוכלו לעשות פחות או יותר כל מה שרק יחליטו.

לעמוד הפייסבוק של הלהקה
Demented Sanity

עוד להקה מקומית ששמעתי עליה ורק בהופעה הזאת זכיתי לסמן וי במשבצת המיוחלת של לראות אותם בלייב אלו דמנטד, שחזרו מפגרה והקלטה של אלבום חדש ומבטיח. החבר'ה הללו התבלטו מאז ומעולם בסצנת המטאלקור המקומית בתור אחת הלהקות היותר אלימות ואם להקות אחרות בז'אנר נותנות בראש אך גם קורצות בחן להארדקור המלודי ולשירה הנקיה, אצל Demented הדבר קורה לעתים נדירות. הם נשמעים הרבה יותר כמו LOG מאשר כמו Parkway Drive, ולמעשה כל מה שציפיתי מהם להיות בהופעה פחות או יותר התגשם. אומנם אני לא שולט ברפרטואר שלהם היטב, אבל החומר מהנה לחלוטין ולא הרגשתי שחוסר ההכרות עם החומר הפריע לי בצורה כלשהי .כשהם מובלים בזעם ע"י יניר תירוש ששואג את נפשו למיקרופון מלווה בגיא בן דוד ואריאל פאפא שמפזזים מאחוריו וזורקים ריף חותך אחרי ריף עם סולואים מלהיבים. הלהקה פשוט ניראת ונשמעת מצוין, רעננה מתמיד ועמוסה בנסיון ותובנות שרק משחקים לטובתם. הקהל הכיר יותר ממני את החומר וליווה אותם באדיקות במהלך ההופעה בשירים הישנים ואף בחדשים. עקב האכילס היחידי של הלהקה הוא בעצם החיבור למטאלקור – ברייקים שלא תמיד נחוצים, מבנה שירים פשטני ולעתים מעייף והשירה הנקיה שלעתים מרגישה תקועה קצת – גם אם היא לא באה לעתים קרובות מדי. אבל, עקב האכילס הזה הוא גם היחוד שלהם – כי בין ים של להקות שנשמעות אותו דבר ומשחקות לפי הספר בצורה די עיוורת, הם מצליחים להישמע מספיק מגניבים ומושכים בשביל שאמשיך ואתעניין בהם הלאה. עם אלבום מושקע באמתחתם וגישה חיובית – העתיד שלהם נראה די מבטיח.

לעמוד הפייסבוק של הלהקה
Onoma

והסיבה שלשמה התכנסנו הערב – להקת Onoma. אם את Walkways לא הכרתי בכלל ואת DS הכרתי משירים באינטרנט, הציפיה העיקרית שלי הייתה לקראת ההופעה של הלהקה שכן יצא לי לשמוע את האלבום החדש פעמים רבות ויצא לי להיות נוכח בהופעה חיה שלהם – ולהיווכח שמדובר בלהקת הופעות די מטורפת. ההופעה נפתחה עם שלושת השירים הראשונים באלבום החדש והמצוין שלהם All Things Change ומהר מאוד מי שלא הכיר את הלהקה זכה לשמוע את הגיטרה המאסיבית והנושכת של אסף קידן, את הבס הפ'אנקית של אנדריי(שכרגע מנגן בלהקה השניה שלו, להקה עלומת שם בשם System Divide) התופים של שגיא ומעליהם מנצח בטירוף מוחלט המאסטרו אלעד קורן, שבהחלט מרוויח את מקומו בתור אחד מהסולנים המרשימים בארץ. הוא לא מפסיק לקפץ, לפרכס, להתרסק – פיזית, נפשית וקולית. הדבר הכי יפה בלהקה לטעמי זו העובדה שהשירה המרגשת של אלעד ביחד עם החומר הבועט של הלהקה נותנים לחומר אמינות רגשית גדולה והכאב שבמוזיקה אינו גימיק מוזיקלי, אלא משהו שמגיע ממקום אמיתי וכועס. מי שבכל זאת לא התחבר/הכיר למוזיקה המקורית של Onoma זכה לטעום שני קאברים מצוינים שעשו כבוד למי שהיוו השפעה מוזיקליות גדולה על הלהקה. ראשית קאבר טעון לשיר המעולה Divine של להקת Korn מאלבום הבכורה שלהם ושני, קאבר ללהקה הענקית Deftones בשיר Elite ביחד עם הופעת אורח של הפוקימון רן ירושלמי, סולן להקת Walkways שבא לתת טעימה למי שאולי פיספס את הלהקה שלו בתחילת הערב ורק הוסיף לחגיגה. Onoma נשמעים נהדר, מהלהקות הבודדות שאפשר להגיד עליהם שהקלטת אולפן לא תופסת ב100% את האנרגיות שבמוזיקה שלהם, והם זכו להוכיח את זה בצורה די חד משמעית בהופעת השקה מוצלחת, אל מול קהל ביתי ואוהב. שגם אם חלקו התמסר למטאל קשוח, כבד ומהיר יותר – הוא לא יכל להישאר אדיש להופעה המצוינת שלהם.

לעמוד הפייסבוק של הלהקה
לגלרית התמונות הראשונה
לגלרית התמונות השניה