הייקן בהאוונה קלאב

הייחוד של "Affinity" טמון בעיקר בעובדה שמדובר באלבום מחווה לשנות השמונים אבל לא נעדר לחלוטין מהתחכום, הוירטואוזיות והכובד ש-Haken פיתחו לאורך הקריירה שלהם שכוללת כבר ארבעה אלבומי אולפן. כבר מהרגע שחברי הלהקה ניגנו את "Initiate" הבנתי כמה המופע הזה הולך להיות מוצלח. Haken היא בדיוק מהלהקות האלה שמקבלות שדרוג על הבמה בעיקר בזכות הסאונד הכבד יותר שמחמיא למוזיקה שהם עושים. השיר "1985" הוא כנראה שיא המחווה לסגנון הפרוגרסיב "של פעם". זה שיר שלא היה מבייש את Yes ביום הטוב ביותר שלהם והמשקפיים הזרחניות והירוקות של הסולן Ross Jennings היו במקום לפחות כמו היכולות הווקאליות המרשימות שלו. צמד הגיטריסטים Richard Henshall ו-Charles Griffiths עשו עבודה נהדרת גם הם ושרפו את מיתרי הגיטרות לכל הרוחות במהלך ביצוע השיר.

למופע הגיע אורח מיוחד – אשף הגיטרה יוסי סאסי. לומר שסאסי הוא המוזיקאי הכי מוכשר בישראל לא יהיה אנדרסטייטמנט. הנגינה של סאסי פרוגרסיבית, כייפית לשמיעה ומשלבת בצורה מתוחכמת ואלגנטית בין רוק, מטאל וניחוחות אוריינטליים. והנוכחות של סאסי (והגיטרה הדו-ראשית שלו) במופע היוותה את אחד משיאי הערב הזה. השיר שסאסי ביצע יחד עם Haken היה "Pareidolia" – אחד מהשירים היותר מוצלחים של הלהקה מהאלבום The Mountain (ובכלל). הטוויסט של סאסי על השיר מענג לשמיעה והוא עובד בסנכרון מושלם עם חברי הלהקה.

לאחר מכן הקהל חזה בביצוע יוצא דופן של "Cockroach King", מהשירים הביזאריים והמפתיעים ביותר שנכתבו במסגרת הז'אנר בשנים האחרונות. התוצאה היא טריפ פסיכודלי, מפחיד לעיתים ומלא בטכניקה מאופקת ומשתלחת בו זמנית. לאחר סולו קלידים וירטואוזי גם "Deathless" נוגן והיה השריד היחיד לחצי הראשון של קריירת הלהקה במהלך הערב הזה.

הסאונד והתאורה בהאוונה קלאב היו ראויים ובכלל – ככל שאני פוקד את המקום יותר ויותר אני גם לומד להעריך אותו. מפיקים יקרים: כדאי לשקול את המקום הזה ליותר אירועים עתידיים. דבר נוסף שתרם לאווירה הוא הקהל עצמו. אין מה לעשות, אבל בישראל אוהבים את Haken והאהבה הזאת הושלכה על רחבת הבמה בכל שיר ושיר. חברי הלהקה היו בטריפ של גאווה ופליאה וזה כיף. כיף להם, כיף לנו, כיף לכולם. תמיד טוב לחזות בלהקה שנהנית ככה.

הדבר הרע היחיד שאוכל לומר על המופע הוא הסיום שלו. השיר שנבחר להדרן הוא "Crystallised" מה-EP שהם שחררו בין שני אלבומי האולפן האחרונים שלהם. ה-EP היה חיה משונה שהציגה את הצד חסר ההשראה ומקטין הראש של Haken והשיר הזה הוא דוגמא טובה ללא מעט דברים שליליים שמתרחשים בסצינת הפרוגרסיב כמו אורך מוגזם שלא משרת את השיר ונגינה לפי הספר שמתעלמת מהעובדה שהפרוגרסיב הכי טוב נכתב דווקא כשהספר נזרק מהחלון. אבל ניחא, עם כזה מופע מהודק ומקצועי אפילו אקורד הסיום הצורם ביותר לא יכול לגרוע מהחוויה.