המבול סחף את שוני – אורפנד לנד בהופעת השקת האלבום
צילם: עמית ליבר
אחרי ביטול ההופעה המקורית בשל סופה שהחליטה להשתולל ולהטיח מבול דווקא ביום ההופעה של הלהקה שאחד מאלבומיה נקרא ״מבול״, נראה היה שגורל ההופעה במועדה החדש עומד אף הוא בסכנת ביטול. שאריות של מים בין האבנים המרצפות את אמפי שוני העתיק הראו עד כמה היה הדבר קרוב אבל את הקהל כל זה לא עניין. הם באו לראות את אורפנדלנד ולחגוג עם הלהקה את האלבום החדש (וכמה שירים ישנים) במקום העתיק שבו הלהקה מרגישה כמו בבית שני.
כשחברי הלהקה עולים לבמה, נשמעת מנגינת הפתיחה של האלבום החדש, הנעימה שפותחת את השיר הראשון של האלבום וההופעה – The Cave. חברי הלהקה כבר ממוקמים ומאחוריהם חברי הלסקור, להקת המטאל-א קאפלה הישראלית בהנהגת נועה גרומן. הקהל שר את כל המילים, כאילו לא היתה זו הופעת השקה של אלבום חדש כי אם אלבום שהם שומעים כבר שנים, מתנועעים באדיקות מעלה ומטה כשקובי שר את מילות השיר. הלהקה הניחה מאחוריה 50 הופעות השנה, לא מזמן הם נחתו (ובעוד יום וחצי הם ממריאים שוב) אבל ההתרגשות של ההופעה מול הקהל הביתי, במגרש הביתי, לא נסתרת.
השיר הראשון נגמר והקהל צורח כאילו זה סיום המופע ולא תחילתו, באנרגיות מטורפות.קובי פונה אל הקהל ואומר ״ יש לי הרגשה שאנחנו הולכים לעשות חתיכת חגיגה הלילה. יאללה בואו נעשה את זה״.
All is one הוא השיר הבא להתנגן והקהל, כמו פוגש חבר ישן, רוקע ברגליים ומוחא כפיים עם פתיחת השיר (שתכלס, די מבקשת מחיאות כפיים). האמפי מהדהד את הפזמון עם הקהל בזמן שיותר אנשים יורדים ממושבי האבן אל הרחבה שמול הבמה ורוקדים אל המוזיקה.
הלהקה ממשיכה עם Ocean Land והקהל קופץ. המקום מלא ובכל מקום ניתן לראות אנשים קופצים ושרים עם הלהקה. חן נותן סולו הדוק ומדוייק וחברי הלסקור ממלאים את החלל בצלילי המקהלה, משלימים עיבוד ייחודי לשיר. הקולות שלהם ילוו את כל השירים ויחברו אותנו לחוויה מעט שונה, חוויה שרק הקהל הישראלי זכה לה (עד כה. אני לא רומז על משהו, פשוט מציין עובדה). הורים על טפם בידיהם מסתובבים ומחווים ללהקה, חן (בלבוס, גיטריסט הלהקה) מנופף לאחיינים שלו שהגיעו לראות את הדוד מופיע והתמקמו באופן אסטרטגי מולו, והלהקה מפעילה את הקהל כמו תמיד.
״בפעם האחרונה שהיינו בשוני חגגנו את ׳מבול׳, ואז וגם בפעמים אחרות נתנו שיר מסויים שתמיד חתכנו ממנו. קבלו אותו קומפלט״- קורא קובי. הקהל שמכיר את הסטוריית ההופעות יודע כבר על מה מדובר, ומי שלא יודע – מגלה מיד שמדובר ב Kiss Of Babylon, אחד השירים הכבדים של הלהקה מתוך ״מבול״ עצמו. נועה גרומן מצטרפת לקטע של שלומית כהן במקור ונותנת סלסולים בטעם מעט שונה. לנועה יש קול ״קלין״ מצויין והגראולים שלה לא רעים (אני מניח שזה עניין של טעם, יש מי שלא אוהבים גראולים של נשים, אני אוהב את אלו של אנג׳לה גוסואו וגם את של נועה) אבל משהו במעוולים שבאים כל כך טבעי לשלומית נשמעים מעט אחרת כשבאים מנועה. הקהל משוכנע קצת יותר ממני ויוצא בחצי צעד תימני וחצי הדבנג עד סוף השיר.
קובי לוקח נשימה עמוקה ופונה לקהל, מספר להם על התהליכים שהם עברו באלבום האחרון. ״לאחרונה יצא לנו לארח אגדה, באמת אדם ומוסיקאי משכמו ומעלה, את סטיב האקט מלהקת ג'נסיס. עבדנו קצת על דברים והוא מנגן סולו באלבום החדש. טוב, עכשיו נוריד הילוך וננגן בלדה״, והלהקה עוברת לנגן את Chains Fall To Gravity. את מקום הקור של יום האתמול תפסו חום ולחות של יולי-אוגוסט, כאילו לא ירדו פה משקעים זה אך אתמול. הדבר לא מטריד את הקהל שנותר דרוך במהלך השיר וגם בסולו של עידן וחן, כשניגנו זה מול זה את הסולו של השיר. בסיום השיר אני שם לב לדבר מה שיטריד אותי בהמשך ההופעה ויחזק את הרגשתי. אולי זה ריבוי ההופעות, אולי זה החום הכבד שנחת עלינו פתאום בשעה כל כך מאוחרת והשרה אווירה טרופית במישור החוף ואולי זו פשוט העייפות המצטברת אבל נראה שהיום חברי הלהקה פחות אנרגטיים ממה שאני רגיל לראות. זו לא ההופעה הראשונה של אורפנדלנד שאני פוקד והיא בטוח לא תהיה האחרונה, אבל ההרגשה היא שיש מעט פחות קפיצות ותנועות באופן כללי על הבמה. אני לא יודע אם כל מי שהיה שם הרגיש את זה, אולי אפילו סביר שלא כי רוב הקהל הגיע פשוט כדי ליהנות מהופעה טובה (פה באה התבכיינות קטנה על ״העומס על כתפי הכתבים״, על זה שאנחנו צריכים להתרכז באיכות ההופעה, הנגינה, השירה וכו׳ במקום פשוט להנות מההופעה כמו כולם, אבל זה בסדר, אנחנו מצליחים גם ליהנות תוך כדי ההופעות) ואני פה ״בכובע״ מסויים. ואולי זה סתם נדמה לי.
״השיר הבא הוא הסינגל הראשון שהוצאנו מהאלבום, והוצאנו לו קליפ שמועמד לפרס במגזין פרוג. אז אל תצביעו עכשיו לשיר, תכנסו מחר לפייסבוק שלי, כשאעלה סטטוס מעצבן על משהו, ואז תצביעו לו. קבלו את Like Orpheus״. השיר הראשון שיצא מהאלבום הוא אולי השיר המוכר של האלבום (בין היתר תודות לקליפ המוצלח שלו) והקהל מקבל אותו בהתלהבות.
באופן כללי ניתן בהחלט לומר שהאלבום החדש, Unsung Prophets and Dead Messiahs כבד יותר משני קודמיו והוא מראה שינוי מסויים בקו של הלהקה. השיר הבא הוא We Do Not Resist וגם הוא בין השירים הכבדים שבאלבום, אבל באותה נשימה הוא גם (לדעתי) שיר המחאה החזק ביותר באלבום. כמו ביתר ההופעה ברקע מופיע הוידאו עם המילים לשיר. כשבד״כ המתופפים (ובכלל זה לרוב בהופעות הלהקה – מתן) נמצאים על במה מוגבהת במרכז הבמה, הפעם מתן נדחק הצידה לטובת הוידאו-ארט וקשה היה לראות אותו.
חברי הלהקה מנגבים זיעה ושותים מעט, בזמן שקובי מציג את החלק הבא בהופעה. ״יש משפט שאומר Never meet your idol אבל כשפגשנו בפעם הראשונה את אורית (שחף) ותום (פטרובר) גילינו פשטות שאתם לא יכולים לדמיין לעצמכם, פשטות שיש רק לאנשים נדירים. תעשו רעש וקבלו אותם – ׳היהודים׳!״
המקהלה מתחילה עם Agnus Dei בא-קפלה והגיטרות מצטרפות, כשאורית נכנסת לשיר הבא – What About You, מתוך האלבום ״יותר לא״ של היהודים. אורית ותום שרים את השיר וקובי מצטרף, כשכולם נשמעים מהוקצעים אחרי חזרות רבות. ישנם שירים ״גדולים״ הרבה יותר של היהודים ומוכרים וגם לי, כמי שקנה (פעמיים!) את האלבום ״מציאות נפרדת״, לא זכור השיר הזה כאחד היותר ידועים ולא ברור לי למה דווקא זה השיר שנבחר להופעה אבל אני מניח שהיתה לשתי הלהקות את הסיבות לבחור דווקא בשיר הזה.
השיר הבא הוא ״מחפש תשובה״ מהאלבום הראשון של היהודים, אחד השירים הידועים ביותר שלהם. פתאום מתחילים לעוף חפצים שחורים אל עבר הבמה ואני מבין שאלו חולצות שעפות להן לכיוון הבמה בזמן השיר. תום שואג וקובי מצטרף בשאגות המתאימות לשיר, ואני מנסה להבין אם מה שאני שומע תואם את מה שציפיתי לשמוע מאיחוד כוחות שכזה. אני חייב להודות שהיו לי חששות מסויימים אבל אלו התבדו כששמעתי את השירה והפזמון. השיר מבוצע היטב, כל האמונים על הצלילים והקולות מדייקים אבל איפשהו היה חסר לי משהו קטן, איזה ״זץ״ קטן, איזו ״בעיטה בתחת״ שקובי יכול להביא לשיר כזה. היה חסר לי.
״שמעו, אני חייב לספר לכם סיפור. רק שתבינו כמה החבר׳ה האלה צנועים. הם חיממו את מטאליקה, מגיע לחדר האמנים שוקי וויס ואומר להם ׳חבר'ה מטאליקה פה, בואו להגיד שלום׳. פאקינג מטאליקה. ומה שני אלה אומרים לו? ׳נה, עזוב׳״. ״לא נעים…״ אומר תום בשקט בצד, בחצי מבוכה מתנצלת. ״אנחנו, רק אמרו לנו ׳ב׳ כבר היינו שם. אגב, גם לא סיפרתי לכם שאורית תימניה. אני יודע שלא רואים וזה, אבל תאמינו לי. אז בגלל שהסוד התגלה היא תשיר שיר שמתאים לתימניה שבה״.
Sapari מתחיל ואורית מצטרפת, לוקחת על כתפיה את התפקיד של שלומית כהן (תימניה אמיתית) שפותחת עם קובי את השיר. תום משתולל עם חן על הריפים, הם קופצים מצד לצד ומנגנים אחד כלפי השני וכלפי הקהל. אורית לוקחת את השיר למקום שלה, היא לא מנסה לעשות את המעוולים או להגיע לטונים של שלומית אלא משנה למקטעים של שלומית את הפאזה לכיוון הרוקיסטי לחלוטין, ומשנה בכך את המשקל של השיר. האם שינוי הפאזה הזה עשה טוב לשיר? קשה לומר. היו בקהל לחשושים על כך ש״זה לא בסדר, השיר לא הולך ככה״ אבל היו גם אחרים שאמרו שמרענן לשמוע אותו שונה אחרי כל הפעמים שכבר שמענו אותו מבוצע ״כהלכתו״.
פה אני חייב לומר משהו על הקהל. נכון, לא כולם צעירים כבר. נכון, חלק מהקהל היה צעיר במיוחד. אבל בואו, זו לא היתה הופעה של קריאייטור ופרט למבחר מצומצם של שירים לא היה פוגו מטורף שלא אפשר למבוגרים ולילדים לעמוד בסביבת הרחבה התחתונה של האמפי. עם זאת נדמה שחלק מהקהל התבלבל וחשב שהגיע להופעה של שלמה ארצי, לא מעט אנשים ישבו מתחילת ההופעה ועד לסופה על מושבי האבן ולא משו ממקומם. לי זה היה נראה תמוה במקצת, וגם אחרי שקובי קורא להם לקום מהמושבים ולהצטרף לרחבה רובם נשארים לשבת.
קובי מזמין את את'ל (סולנית להקת Magen), ששיחקה גם בקליפ של השיר Like Orpheus לעלות לבמה. היא עולה אל הבמה עם השיר הבא, Let The Truce Be Known מתוך אלבומה הקודם של הלהקה. זו לא ההופעה הראשונה של את'ל עם אורפנדלנד על הבמה, היא מתארחת ברוב ההופעות הגדולות של הלהקה בארץ, ונראה שמערכת היחסים והשירה בינה לבין הלהקה מצויינת. את'ל יורדת מהבמה והלהקה ממשיכה עם Birth Of The Three. מעגל פוגו קטן, הראשון שאני שמתי לב אליו בערב זה, מתחיל במרכז הרחבה אבל נגמר מהר. במהלך השיר אורי ניגש לחן, אומר לו כמה מילים ומדביק לו נשיקה, יעני בוסה על הלחי, ואז עם הפזמון הם משתוללים יחד, מעיפים שיער לכל מקום, ומעגל הפוגו מתחדש ומתגבר בקהל. הקהל קופץ ושואג, ואחרי ההשתוללות ממשיכים לשיר הבא מתוך All Is One, ומתחילים עם הריפים המוכרים של Brother. עם סיום השיר קובי חוזר למנהג (אחד מהמנהגים של ההופעות הגדולות בארץ) ומברך את הילדים הקטנים שבקהל ליום ההולדת שלהם, ומשם ממשיך לשיר הבא – ״יאללה בלגאן״ הוא אומר.
רצף השירים הבא מתחיל עם השיר Propaganda, גם הוא מהאלבום החדש וגם אותו הקהל מכיר היטב, ומי שפחות מכיר מצטרף לפזמון . קובי מתיישב לנוח קמעה, חן ואורי לידו, ועידן נותן את הסולו של השיר. הרצף ממשיך עם שני שירים נוספים מהאלבום החדש, All Knowing Eye ואחריו Take My Hand. את סיום הרצף ורגע לפני ההדרן קובי מעלה את מי שכבר בערך הקמע של הלהקה, אורי שוהם (אחד מילדי יום ההולדת) כדי שישתולל איתם על הבמה ואורי עושה אייר גיטר והדבנג כמו גדול לכל אורך השיר In Thy Never Ending Way. גם האחיינית של חן עולה לבמה לחגוג איתו, נועה גרומן מרימה אותה על הידיים והלהקה שרה. חן ניגש אל קובי שעוטף אותו ביד אחת ואז ״פורט״ על הגיטרה של חן, האחיינית השניה של חן עולה לבמה והשיר הופך לחגיגת השקה משפחתית. "ליי ליי ליי" שר הקהל עם קובי, שמסיים עם "אתם יפים, האור שלכם כל כך יפה".
הלהקה יורדת לנוח קמעה, וחוזרת להדרן כשחן כבר בלי חולצה (מובן בהחלט,בהתחשב בחום ובלחות של הערב), והשיר שפותח את ההדרן הוא Only The Dead Have Seen The End Of War. הקהל מניף ידיים ואגרופים באוויר, החום עושה את שלו וכמות המקפצים פוחתת, אבל מעגל הפוגו באמצע הרחבה עדיין גורר אליו את הצעירים בקהל לקרבות כתפיים ומרפקים. הלהקה מסיימת את ההופעה ״בנוהל״ עם Norra El Norra, מקפיצה את הקהל עד הסוף וכולם מסיימים את הערב הזה סחוטים, מיוזעים (בין אם רקדו, קפצו או ישבו) ורוצים עוד.