המוות מעולם לא נראה חי יותר – Dark Tranquillity

צילם: גיא פירסט

אני מנסה להריץ בראש מה הלך בסופ"ש ואני לא כל כך יודע במה להתחיל –הסאונד? הקפיצות מהבמה? יום העצמאות של מקסיקו? ציצים?ההופעה הסופר מתוקתקת? כולי מבולבל מההופעה שהייתה אמש של ענקית המלודיק דת' משוודיה, ואחת הלהקות הגדולות שזכינו לראות, הם הגיעו בסוף השבוע שעבר להופעה בלתי נשכחת בבארבי ונתנו שיעור לכל הלהקות המחרימות ולכל להקות המטאל שלא יודעות להזדקן בכבוד. עם פתיחה של הרכב העל המקומי Moonskin שחזר לחיים לאחר פגרה ארוכה ובסט ארוך מהרגיל עם בארבי עמוס בקהל, זכינו לאחת ההופעות הטובות שידענו בארץ, לחוויה של ממש, וצפיה באגדה חיה
Moonkskin

אז את הערב פתחה להקת Moonskin שהופיעה בפעם האחרונה תחת שם זה, ותקרא מעתה והלאה Tomorrow's Rain. את ישי שוורץ כולם מכירים בעיקר מהלייבל/חנות Raven Music ומההפקות שהוא מארגן, כולל ההופעה הנ"ל. המטאליסטים היותר ותיקים זוכרים את ישי מלהקות העבר שלו, Betrayer ו Nail Within ז"ל וגם ההרכב הזה, שלאחרונה לאחר שתיקה של כ6 שנים חזר לפעילות עם חברי העבר רפי מור מ Distorted ומתן שמואלי שכיום מנגן ב Orphaned Land בחיזוק אלכס קרלינסקי מ Acropolis גיטריסט חדש בשם אלעד ובסיסט בשם רומן. החבר'ה התחילו לנגן והדבר הראשון שבלט שם זה הקול של ישי שוורץ, שהפליא בגראולים גרוניים ועמוקים לצד צווחות גבוהות מרשימות לא פחות ובהחלט ברמה של להקות אחרות בז'אנר, השני שבלט בנגינה שלו זה מתן שמואלי שהרים את ההופעה בעזרת התיפוף האגרסיבי והדאבלים הרועמים שמזריקים סטרואידים לכל הרכב בהם הוא מנגן. קצת בלט הנתק על הבמה בין ישי, לגיטריסט והבסיסט החדש שעמדו יחדיו ורפי הגיטריסט שעמד מהצד השני כמעט לא נראה. המוזיקה שלעצמה הייתה מרשימה, מין Doom Metal שורשי, תיאטרלי וכואב שמושפע עמוקות מאבות הז'אנר בתחילת שנות ה-90',מי שמתחבר לז'אנר נהנה, ומי שקצת פחות נהנה לפרקים ובשאר הזמן השתעמם. הלהקה אומנם לא מביאה בשורה חדשה, אבל כן מביאה הרבה כבוד לז'אנר הזה שדי מת כרגע בארץ וכן זכה להרבה כבוד במהלך שנות ה-90'. השאלה היא האם הם ימשיכו הלאה או יחזרו לתרדמת נוספת עד לפעם הבאה.

Dark Tranquillity

לאחר בערך חצי שעה של סאונד צ'ק התחילו להתנגן במסך אנימציות מגניבות, מעשה ידי הגיטריסט Niklas Sundin המוכשר עד מאוד. ללא שהות מיותרת, Intro מפוצץ או שום בלבול מוח אחר, הלהקה עפה לשיר הראשון, שסחף את כל הקהל שצווח וקפץ ביחד עם Mikael הסולן הג'ינג'י והסופר כריזמטי שלא הפסיק להתלהב מהקהל הישראלי. בדר"כ הצהרות כלפי הקהל זה לא דבר חדש וכל להקה מחו"ל שבאה לפה דואגת לפרגן לנו, בצדק או שלא בצדק. אבל במקרה הזה הייתה הרגשה של אהבה אמיתית. הלהקה עצרה בין שיר לשיר, לשמוע שאגות עם שם הלהקה ו Mikael לא הפסיק לדבר בשבחנו, להצטער שלא הגיעו קודם, ולהבטיח שאחרי האלבום הבא הם יחזרו לפה שוב. אנחנו מצדנו השבנו אהבה, ולא זכורה לי הופעה שבה כל הקהל בצורה כזאת יוצאת דופן הגיב בכזאת התלהבות כלפי להקה כלשהי.

מהר מאוד מי שהיה בשורות הקדמיות זכה לחטוף פיצוצים של ממש משלושת המגודלים המתודלקים דוברי הרוסית שדואגים להגיע לכל הופעה של להקה גדולה בארץ, וגם של יותר קטנות לפעמים, בגדול אין לי שום בעיה אישית נגדם, חוץ מההרגשה שהם באים בעיקר בשביל לעשות אחד עם השני אחוות גבריות בפוגו ועל הדרך הורסים את ההופעה לכל מי שלא רוצה לקחת חלק בעניין ואין לו ממש ברירה ובעצם עסוק בלהישאר במקום ולא לקבל פיצוץ לפנים במקום לשמוע מוזיקה. לזכותם יאמר שהם גם שמרו על גחלת הפוגו בוערת במשך כל ההופעה בכל רגע נתון ועזרו לאנשים לעלות ולקפוץ מהבמה. שזה נושא הזוי בפני עצמו. מילא אם בהופעות Punk ברוגטקה או הופעת Death-Grind-Thrash שבה ישנה מוזיקה מהירה והדברים הללו מתבקשים, אבל דירבעלק קהל יקר. Stage Dive באמצע Therein?? או The Mundane and the Magic? מילא שהדברים האלה מתרחשים בהופעה, אבל אי אפשר לעשות את זה בתזמון מתאים? בשיר מהיר ולא באמצע בלדה או לפחות לא לעשות את זה כל 10 שניות? מי שלא היה שם לא מבין על מה אני נרגן, אבל רץ שם Stage Dive ו Crowd Surfing בקטע בלתי פוסק ודי מעיק. הדבר הפך לאטרקציה כל כך גדולה שבשלב מסוים Mikael Stanne עצמו כבר הבין שעדיף להיות עם זה מאשר נגד ודפק קפיצה לקהל. כשהתרגלתי זה עוד היה נסבל, הבעיה היא שאנשים לא ידעו מתי לעצור ולהציב לעצמם גבולות של מה לעשות ומה לא, ומה לא היה שם? בחור שפיזר את המים של הסולן על הקהל, אנשים שבאו ונתנו לMikael חיבוקים ובוסות כאילו הוא הדוד שלהם משוודיה, ילדון שמנמן אחד שממש התלבט אם לקפוץ או לא ומישהו שעלה ובשיא החוצפה לגם מהפחית בירה של הגיטריסט על הבמה. חבל שאני לא רואה את אותם אנשים בהופעות יותר קטנות וכאשר זה אשכרה מתאים ונדרש. מה שכן – אף אחד לא התלונן כשאיזו בחורה יפה עלתה לבמה וכשבחורה אחרת ניענעה את שדיה בהתלהבות.

למרות מה שציינתי, ובקוליות מוחלטת שום דבר לא הפריע ללהקה, שבניגוד ללהקות אחרות שהיו עוצרות את ההופעה או בוכות על כך בין השירים, הם רק אימצו את האהבה של הקהל, ותיעלו את האנרגיות האלה לביצועים מופלאים לחומר שלהם, שבוצע בדיוק שוודי מקסימלי ובאנרגיות בלתי פוסקות. במהלך ההופעה בוצעו שירים מכל אלבומי הלהקה פרט ל Skydancer ו Mind's I ולמרות שהדגש היה על החומרים היותר חדשים, נשמעו גם הפצצות מהעבר מהאלבומים The Gallery ו Projector ואף שירים מהEP האחרון של הלהקה Zero Distance. שלווה בקליפ עם אנימציה מדהימה כמו כל שיר אחר במהלך ההופעה. האוירה הכיפית המשיכה למרות הכל ולא היה אף שיר שהקהל לא זיהה או שר. לקראת הסוף Mikael הכריז שהם לא הולכים לעשות את הצגת ההדרן כי אין טעם לכך, אבל גם לאחר 17 שירים(!) כשירדו כבר, הלהקה לא יכלה לעמוד בפני דרישות ההדרן של הקהל ועלתה בכל זאת לביצוע לא מתוכנן של השיר The Treason Well כולם השתוללו גם בשיר האחרון ו Mikael הסולן האהוב התעצב להיפרד מאיתנו והודה לנו על ערב מדהים.

היה ערב של כיף, גם כי נחמד לראות להקות מחו"ל בבארבי, שעל אף תלונות הסאונד הכל נשמע בו בבירור, והאוירה האינטימית שבו קוסמת לי הרבה יותר מאשר מאולמות ענק כגון ההאנגר או הרידינג 3 שמרגיש טיפה יותר מרוחק ובעיקר כי גם אני הופתעתי מהאהבה שישנה ללהקה, שאומנם מגיע לה כל הכבוד שבעולם, אבל אצל אנשים רבים כולל עבדכם, הם תמיד תפסו מעמד שולי ליד ענקיות אחרות כגון In Flames, At The Gates ו Arch Enemy, גם אם בסופו של יום הם היחידים שנשארו נאמנים לסאונד של גוטנברג. אז אומנם איבדתי קצת את DT מאז שנכנסו הסינתיסייזרים לתמונה, ולמרות שהמשכתי לשמוע את האלבומים בקנאות אני לא מכיר אותם בבקיאות על, אבל אחרי ההופעה אתמול זכיתי בהזדמנות נדירה להתקרב אליהם מחדש, וכמו שניבא לנו Mikael על כך ששעתיים אחרי ההופעה הזאת הוא יתחרט שהיא הסתיימה לה, גם אני מצאתי את עצמי שעתיים אחרי עצוב על כך ורוצה שזה יקרה שוב. אני כבר מחכה להופעה הבאה ומודה על כך שסימני לעצמי עוד וי על להקה שגדלתי עליה וזכיתי לראות על במות ארצנו.