המחווה ל-ABBA – כשמטאל ופופ שבדי נפגשים

המחווה לאבבא היא אולי רעיון גאוני, אבל הפעם הראשונה שהרעיון עלה, לא הייתה אצלנו, היו אלו חברת התקליטים הגרמנית Nuclear Blast שאספו לראשונה כמה גרסאות קיימות של להקות מטאל לשיריה של להקת הפופ השבדית והוסיפו להן עוד כמה שירים שנעשו במיוחד עבור אלבום מחווה שאיש לא ציפה לו. אולי הלהקה הראשונה שהתחילה את המסורת של ביצועים מטאלים לאבבא הייתה At Vance הגרמנית, להקת פאוור מטאל מלודית שכבר באלבומה הראשון ביצעה בצורה מופתית את "Money, Money, Money" כשסולן הלהקה לשעבר – אוליבר הארטמן תובע לעצמו מקום של כבוד ברשימת סולני המטאל הבין לאומית.

אין ספק שסולן המחווה הישראלית לאבבא, איש להקת Acropolis יוחאי דוידוף, מושפע מאד מהארטמן, כשגם יורן לאנד מהווה מופת עבורו. קולו של דוידוף ונגינת הגיטרה של דניאל, גיטריסט הלהקות Acropolis ו-Arafel הם שני המוטיבים העיקריים שהפכו את ביצוע הרעיון הפומפוזי הזה לחוויית הופעה מוצלחת, ששאר הנגנים שסביבם בהחלט תורמים לזרימת הופעה מקצועית ומהנה. הערב התחיל במועדון מלא, תמיד סימן טוב, כשאיש מטאליסט אופיר מסר [DJ Ashmedai] על התיקלוט שכלל הרבה פאוור מטאל ולא מעט ביצועים לא צפויים לשירי פופ, אולי הבולט מהם הוא הביצוע של להקת Twilight Guardians ל-La Isla Bonita של מדונה…

הראשונים שעלו לבמה היו להקת Splash, מצוידים בסולן וגיטריסט חדש, הם פתחו את הערב בנגינת הבי מטאל, מעט מלודית, אך לא רעה בכלל. החומר של הלהקה לא עבר בצורה טובה למען האמת ובמיוחד כשהקצב שלהם היה איטי מדי לערב שכזה והקלידנית בקושי נשמעה מבעד לנגינה של שאר חברי הלהקה. גם בעיות סאונד לא היו חסרות פה ושם, מה שגרע מההנאה בהופעה, אבל בהתחשב בזה שאין בארץ הרבה להקות שמנגנות הבי מטאל מהסוג הזה, Splash נתנו ספתח טוב לקראת המופע המרכזי.

לאחר סיום הופעת החימום ולאחר עוד סט תקלוט קצר שבסופו מאור אפלבוים עלה וסיפר על מהות הרעיון והערב הזה בכללי, חברי הרכב המחווה הסתערו על הבימה עם השיר "S.O.S" של אבבא, עוד אחד ברשימה ארוכה של להיטים של הלהקה, שגם בוצע ע"י At Vance באלבומם השני, וע"י להקת הט'ראש הגרמנית הוותיקה Paradox באלבום הקאברים. אין ספק שיש דמיון בין ההגשה של דוידוף לזו של הארטמן, אבל נראה כי הלהקה עשתה מהלך מכוון לא ליצור גרסאות דומות מידי, בכול מקרה, לאחר הבעיות הרגילות עם הסאונד, ביניהן העלמות הסאונד של הגיטרה של הגיטריסט השני, מקס מלהקת Archery, הלהקה נכנסת לשוונג. אין ספק שהקהל קיבל את זה טוב, הרבה רעש והרבה פרצופים מחייכים.

השיר השני, "Lay All Your Love On Me", בוצע ע"י Helloween באלבום הקאברים שלהם, הגרסא של החבר'ה הישראלים טובה יותר לדעתי, יש התפרעות, יש הפגנת נגינה מרשימה, הקהל מתחיל לזוז ופתאום כל הרעיון הזה, שנשמע כמו בדיחה בהתחלה, נראה כמו רעיון גאוני. השיר הבא, "Mama Mia", לא נכנס לאלבום הקאברים, אולי בגלל שזה שיר שיש לו פוטנציאל להישמע שמח ודראג קוויני מעבר למה שמרבית להקות המטאל היו מוכנות לנסות, אני חייב לומר שבזכות ההומור וההגשה זה עובר, שוב קצת בעיות סאונד אבל זה ממשיך טוב. עוד ציון לשבח לשאר חברי ההרכב, התיפוף [של שקד] והבס [אלעד רומנו] עשו עבודה מצוינת בתמיכה, בלי לפספס אפילו פעימה אחת, גם הקלידים [אסף מתיתיהו], כלי שבדה"כ שמור לרקע בלהקות מטאל – הפכו לכלי מוביל שזרם יפה.

"Super Trooper" הוא שיר שיכול לעבוד מצוין, ורוב הזמן הוא אכן תיפקד טוב, טעות קטנה הייתה להעביר את המיקרופון לקהל כבר בפזמון הראשון לצורך השורה הראשונה שלו, אבל דוידוף תיקן את זה במהירות כשראה שהקהל לא עומד במשימה והעביר את שאר השיר במקצועיות. הרגע החזק של ההופעה לדעתי הוא זה שבא אחרי, עם שיר שפוטנציאל הגאווה הורודה שלו הוא הגבוה ביותר, כמה פעמים יצא לכם לשמוע להקת מטאל שרה את "Gimme! Gimme! Gimme!"? לפחות הם עשו בשכל ושינו את המילה "גבר" ל-"אהבה" וגם כדי למנוע ספקות מיותרות, הם העלו את קיריל, סולן להקת Archery לתוספת גראולינג – וההתפרעות הגיעה לשיאה בשיר שהוא לדעתי המסמר העיקרי של הערב.

השיר "The Winner Takes It All" דומה יותר לביצוע של At Vance מזה הקודם לו, עליה טובה של הדיסטרושנים ולמרות מפלס הקיטש זה עובד יפה, עוד נקודות חיוביות לתאורה, פרי עבודתו של מאור אפלבוים. הנקודה היחסית חלשה של הערב הייתה דווקא ב-"Voule Vous", שיר בעל פוטנציאל טוב שהפך להיות קצת פרוגרסיבי מידי בגרסא הזאת (שהושפעה הרבה מ-Dream Theater כנראה), מה שהוריד את מפלס האדרנלין. הביצוע של Morgana La Fey עבד טוב ביותר בהשוואה אליו.

שתי יציאות חזקות לסיום, "Fernando", בגרסא שמבוססת על קלידים ושירה של דוידוף בלבד, שינוי מעניין בקצב שדווקא הלהיב את הקהל, זה לא היה מושלם, אבל זה היה טוב מאד. ולסיום "Money, Money, Money", אחד השירים היותר מתאימים לגרסא מטאלית שקיבל ביצוע מושלם בזמנו ע"י At Vance, השיר עובר ענק ודניאל מזכיר לכולם למה בעיני לא מעט אנשים הוא נחשב לאחד מהגיטריסטים הטובים בארץ. כדי לקנח הלהקה חוזרת ל-"Gimme!" האנרגטי ושמה חותמת של סיום על ערב שאני מאד מקווה שיחזור בתקופה הקרובה. בראיה מרחוק אין ספק שעצם ההישג של לשים כמה מאות מטאליסטים בחדר כשהם צורחים שירים של אבבא הוא משהו שיש להתגאות בו, ואני עושה שימוש בשורש "ג.א.ה" בזהירות רבה בהקשר הזה…