המקום שבו צועדות הבהמות – סיקור ההופעה של Behemoth בישראל
צילם: עמית ליבר
ונתחיל בחידה – מה הפאנץ' שמסתתר כאן בכותרת? בין הפותרים נכונה יוגרל קילו אוויר בתפזורת.
אבל ברצינות, אני יודע שזה ישמע מאוד מדוכא מצידי, אבל יש מעט מאוד דברים בעולם הזה שלא מאכזבים אותך לעולם. הופעה של בהמות' זה אחד מהדברים הבודדים האלה. השד (איזה שד שנרגל יבחר הפעם) יודע איך האנרגיה לא נגמרת לאנשים האלה, ואיך כל הופעה הם מצליחים להיות כל כך טובים, אבל זה בהמות' וזה המקצוע שלהם.
הערב הזה מראש היה אמור לאתגר, ואיכשהו הכל יצא בו נהדר. הכל. סיימתי לעבוד הרבה יותר מוקדם ממה שחשבתי, הספקתי אפילו לישון צהריים, אספתי חבר טוב, הנסיעה הייתה יותר קצרה ממה שחשבתי, מצאתי מקום חניה חינם, נכנסתי ראשון, ההפקה עשתה סולד-אאוט, נהנתי והעלמתי המבורגר עצום אחרי ההופעה. ערב מוצלח לכל הדעות'.
אז מה היה לנו כאן? נתחיל בהתחלה:
Arallu
בדרך כלל להקות חימום לא זוכות למועדון מלא, ולפעמים בהתחשב בשעות אפילו מקום די ריק בהתחלה, אך מי שלא ידע איזו להקה היא ההדליינרית של הערב הזה היה יכול לחשוב שזה אראלו. הרידינג עוד לא היה מלא, אבל אי שם בסביבות השיר השלישי שלהם כבר היו בפנים איזה 500 איש לפחות, ואדוני ישמור, הם כבר היו חמים.
עם סט תפאורה משלהם ולא מעט ציוד תפסו אראלו את הבמה והתחילו עם אינטרו בשם Evil Finest שללא ספק הצליח להכניס לאווירה. החיזוק של אראלו שלא נפוץ כל כך בארץ, בדמות דרבוקה, בגלמה וג'ינג'י בריטי שמתפעל את שתיהן נותן ללהקה חתימת סאונד ייחודית ללא ספק.
אראלו עצמם חמים מהרגע הראשון בעוד מוטי הסולן עושה הכל על מנת להזיז את הקהל לצלילי Victims of Despair, המלא בעבודת גיטרות מהודקת של גל כהן ועומרי יגן, בשילוב התיפוף החצי מזרחי של הצמד אסף קסימוב ואיילון בארט. בעוד האוזן שלי מנסה להבין אם יש גם בס שמחובר לאנשהו או שאני מדמיין שהוא חסר, קופצת הלהקה לשיר Oiled Machine of Hate. השיר נשמע קליט יותר מקודמו ונראה שהקהל מתחיל להתחבר ודי מהר מעגל פוגו נוצר שם.
ב"יהוה" הקהל כבר לגמרי בעניין, אנשים רבים נמצאים בפנים, הרבה ידיים באוויר ונראה שאראלו לא היו צריכים יותר מ-3 שירים כדי שהקהל יהיה חם באמת עבור בהמות'. בינתיים אני נודד מעמדת הסאונד מן לרחבה ומשם לצדדים ומקבל תחושה שהסאונד מן ממש הנמיך את הבס למורת רוחי כבסיסט לכאורה, אך נראה שהדבר לא עוצר את אראלו לרגע.
הלהקה מתקדמת עם From the Desert to the Ice וסוגרת עם Jewish Devil כשהמועדון כבר מלא לגמרי, הקהל רותח, אנשים התחילו להשיל מעליהם בגדים וכולם עומדים ומחכים לארבעת הפולנים הכי עצבניים שדרכו במדינה שלנו.
Behemoth
מסך שחור חצי שקוף שכזה כיסה את הבמה בסוף ההופעה של אראלו. בעוד הלהקה המקומית מפרקת את הציוד שלה, התנגן ברקע פלייבק מתוך האלבום החדש עם מקהלת הילדים שצועקת על אלוהים שהיא לא תסלח לו, השם יודע על מה (וסליחה על בדיחת הקרש המאולצת הזאת).
אחרי כחצי שעה של פריקת ציוד וניסויי סאונד אקראיים האור כבה. הדמויות של חברי הלהקה ביצבצו להן מאחורי המסך השחור לתרועות הקהל. הלהקה פותחת עם Wolves ov Siberia, לא השיר שהייתי אישית בוחר לפתוח איתו, אבל זה לא משנה. מהשנייה הראשונה הקהל כבר במעגל פוגו סוער, ואם ככה מתחילה ההופעה לכו תדעו איזה זה יגמר. בהמות' חובשים מסכות שחורות, לוק יחסית חדש של הלהקה, ותמיד נחמד לראות להקה שגם מבחינת השואו ממשיכה להתפתח ולא רק מבחינת המוזיקה.
בשיר Daimonoz אני רק מתחיל לעכל שאני שוב, בפעם הרביעית בהופעה של בהמות' ובעודי מעכל את זה הם כבר עוברים לעשות את Bartzabel, כאשר נרגל מחליף לכובע ענקי שכזה. שיר שלישי והבנאדם עבר ממסכה לקורפס פיינט ולכובע ואני קצת תוהה האם אני בהופעה של מדונה או משהו כזה, אבל תכלס? זה כיף. זה כיף שלכל שיר יש גם איזשהו שינוי ויזואלי שמכניס לאווירה.
בשלב הזה מתעורר לי חשד מוזר. ממרום הגובה הנמוך שלי אני בקושי רואה את המתופף, ולרגע אני רואה שם איזה יד מתנופפת מאחורי הסט והיד הזאת נראית לי דקיקה מדי. יכול להיות שאינפרנו, המתופף שאני הכי אוהב בעולם, לא נמצא איתנו הערב?
הלהקה ממשיכה עם Ora Pro Nobis Lucifer שמסמן לי שאני גם צריך לעבור למקום שבו רואים קצת יותר ועל הדרך לבדוק את החשד שלי. לאורך Ov fire and the void, אחד השירים האהובים עליי, ושיר שתמיד נשמע פגז בהופעה, אני הולך הצידה ומביט בעמדת התופים שוב ושוב והחשד שלי מתאשש, זהו לא אינפרנו שם, אלא אם הוא צבע את השיער לשחור והוריד 20 קילו. זהו ג'ון רייס, מתופף שעבד עם בהמות' בכמה הופעות לאור היעדרויות של אינפרנו. מבאס, אבל אם לא הייתי רואה את זה לא הייתי חושד לרגע שאינפרנו חסר, כי עבודת התופים של רייס מושלמת.
אחרי השיר הנ"ל נרגל עוצר ומאפשר לשאר הלהקה לנוח בעודו נואם ומספר על הפוליטיקה שמתערבת במוזיקה, על האנשים שעושים לו פרצופים כי הוא בא להופיע בישראל ועל כך שהמטאל הוא חסר גבולות והלהקה תופיע בכל מקום ביקום מבחינתה. הקהל הישראלי מאשר את האינפורמציה, ונרגל עובר לשיר שלדעתי נמצא אי שם בעשירייה הראשונה של שירי המטאל הכי טובים באותו יקום – Conquer all. הקהל מתפרע, פוגו בלתי פוסק, הגרון שלי כבר גמור לגמרי מלצרוח, ועד סוף השיר הזה אני חושב שכמות הסרוטנין שהופרש לי במוח תספיק לעשות אותי מאושר לעוד חודש לפחות.
הלהקה לא עוצרת, חילופי מקומות רבים בין הנגנים כאשר כל אחד מהם מקפיד להגיע לכל פינה של הבמה, 2 שירים מהאלבום החדש חולפים במהרה עד שמגיעים לשיר שבו גבי נותן בחצוצרה ומפלס החום ברידינג עולה משמעותית.
ב- Decade of Therionו-Chant for eschaton 2000 אתם מבינים כמה פסיכית הלהקה הזאת, כשהם לוקחים שירים כל כך מהירים ואגרסיביים, ומעלים אותם באיזה 15 BPM. בין לבין מתנגן השיר שהיה צריך לחכות איתו חודש וחצי לפחות עד פסח, Slaves shall serve. עכשיו, אני לא יודע מה לעזאזל עבר לאינפרנו בראש כשהוא כתב את התופים המוגזמים להחריד בשיר הזה, אבל בהיעדרו, ג'ון רייס עבר את המבחן. השיר מוציא מהקהל כל טיפת אנרגיה שנשארה להם ובשלב הזה הלהקה יורדת מהבמה.
לאחר כשתי דקות הפולנים חוזרים לעשות את Lucifer האווירתי ביותר, וכנראה השיר הכי קליל שלהם, נרגל מפגיז בסולואים, האווירה נרגעת (לא שיר שהייתי מסיים איתו הופעה באופן אישי..) ובדיוק כשאני בטוח שההופעה הסתיימה ומתקדם לכיוון היציאה כי ההמבורגר קורא לי, בהמות' נותנים שיר אחרון בדמות We Are the Next 1000 Years, כשאחריו הלהקה שוב יורדת מהבמה וחוזרת עם מסכות על הראש ותופים ביד, ומריצים יחד איזשהו מקצב תופים אווירתי.
לסיכום, ערב מוצלח בהחלט ברידינג. מעבר לסוגיית הבס בהופעה של אראלו לא היו שום בעיות סאונד, הערב רץ ותופעל היטב ואפשר להגיד ללא ספק 2 דברים: הראשון, הופעה של בהמות' היא value for money תמיד, והשני הוא שעם כל הכבוד והחיבה למסטודון ששמו את הערב הזה מול מכשול, הקהל הישראלי הוכיח שגם באמצע שבוע הוא יצא, הוא יפוצץ מועדון, הוא יתפרע והוא יצא מרוצה.