הנוקמים מכים שנית – מחווה ל Avenged Sevenfold

יום חמישי ה-21 ביוני. הגעתי למועדון הבארבי לצלם את הופעת המחווה ללהקת Avenged Sevenfold, אחת מלהקת המטאל הפופולאריות בעולם כיום. מייד עם כניסתי למועדון הבחנתי שאני ככל הנראה אחד האנשים המבוגרים ביותר בקהל, רובו מורכב מתיכוניסטים– האוכלוסייה שבקרבה להקת A7X היא הפופולארית ביותר. לצידי הבמה תולים שלטים בצורת מצבה, ועליהם כתוב RIP Forever (כמחווה למתופף הלהקה "The Rev" שמת בשנת 2009). לטובת המופע רוכזה קבוצה איכותית ביותר של מוזיקאים מהסצנה המקומית :

בעמדת הסולנים: אהרון רגוזה (Shredhead), צ'ני אלביליה (Through Bleeding Eyes), יניר תירוש (Demented Sanity), עידו אוזן (MIA, Acropolis), נטלי ביסמוט (A Day After The Zombies Came), רועי ויטו פלג (קואקס), ודניאל טובול,
בגיטרות: עמרי באגר (Bloodshot Eyes), אוריה ספיר (Matricide, Eternal Gray), שי משעלי (Through Bleeding Eyes), חן בלבוס (Orphaned Land), תמיר פרידמן (Negative Projection), יותם נגור (Shredhead), אייל בן שושן (BEEF),
בבס: אסף לסרי (הקרקס של דולי), דוד בנימיני (Through Bleeding Eyes), אייל בן שושן, ומייקל בנסון (משינה).
העמדה היחידה שלא התחלפה היא התופים, אותה החזיק אסף רוזנברג במשך שעתיים של הופעה בהצלחה רבה, עם כוחות מטורפים שלא ברור מאיפה השיג (אם מישהו יודע מה הסוד שלו, אשמח לשמוע).

בסביבות השעה 22:00 עולה ההרכב הראשון לבמה – אהרון, לסרי, באגר ופרידמן. הקהל כבר משולהב ומחכה לשמוע שירים שהוא אוהב. עם צלילי העוגב הראשונים של Critical Acclaim, הקהל התחיל לעשות רעש, ולא הפסיק עד סוף ההופעה. ההתרשמות הראשונית שלי מהקהל, זה שמורכב בעיקר מבני נוער מיד השתנתה. מדובר בעוצמה שלא רואים ביותר מידי הופעות מטאל מקומיות לצערי. קהל שצורח כל מילה בכל שיר עד שאין לו קול יותר, קהל שמחזיק פוגו במשך כל שיר בהופעה ונותן לי וואחד אתגר בצילום ההופעה מקדמת הבמה. בין כל הביצועים המעולים, בלטו כמה שירים במיוחד בעיניי:

Scream – זהו שיר של A7X שאני באמת לא אוהב, אבל עדיין היה לי כיף כל כך לראות את מייקל בנסון, איש משינה ובסיסט אגדי שלא ממש נמצא בסצנת המטאל, מנגן את השיר הזה. היה נראה שגם הוא נהנה מהשיר.
Second Heartbeat – אני הרגשתי שהקהל הצעיר יותר של ההופעה מכיר בעיקר את האלבומים החדשים, היותר מיינסטרימים של הלהקה, ופחות את שני האלבומים הראשונים שלה. הביצוע של השיר הזה תפס אותי במיוחד מבין השירים הישנים שבוצעו, בעיקר על ידי יניר תירוש.
Reminissions – עוד שיר ישן יותר של הלהקה, שבביצוע משותף של אהרון רגוזה ונטלי ביסמוט נשמע מעולה.
Nightmare – השיר שלכאורה סגר את ההופעה (לפני ההדרן כמובן). ביצוע עוצמתי של עידו אוזן, שכמעט ולא נשמע מרוב שהקהל השתגע וצרח כל כך חזק בשיר הזה.
A Little Piece Of Heaven – השיר הראשון מבין שלושה בהדרן – יצירת מופת תיאטראלית באורך 8 דקות, שכתב "Rev", בוצע בצורה מצוינת על ידי אהרון, כשאת חלקי השירה של Rev עושה אייל בן שושן.
Unholy Confessions – לדעתי שיר זה היה צריך לחתום את הערב במקום "Not Ready To Die". צ'ני אלביליה ויניר תירוש נתנו ביצוע חזק, שלא אפשר אפילו לבנאדם אחד בקהל להשאיר אדיש.

אין ספק ש-Avenged Sevenfold היא אחת מלהקות המטאל הגדולות בעולם היום, והשפעתה על הדור הצעיר של אוהבי המוזיקה ניכרת. הופעת מחווה זו הוכיחה לדעתי שיש ללהקה קהל מעריצים ענק בישראל, ואני מקווה שהמאמצים של מארגני ההופעה להביא את הלהקה האמיתית ארצה יתממשו. עד אז, מופעי המחווה ל-A7X מוכיחים את עצמם כמקום שבו יכולים המעריצים בישראל לבוא לראות קבוצה מקצועית בהחלט מבצעת את השירים האהובים עליהם.