הפיראט השביעי של הפיראט השביעי – סקירת הופעתה של להקת Alestorm במועדון הרידינג בת"א

כמו התור הארוך לפני הכניסה למתקן "שודדי הקאריביים" בדיסנילנד, כך השתרך לו תור ארוך גם בכניסה לרידינג 3 בתל אביב בערב ה- 5 ליולי, לקראת ההופעה של להקת Alestorm. אבל במקרה הזה חוויית השייט פחות מומלצת לילדים, ואם היו בקהל אנשים שאינם חובבי אלכוהול, אני בטוחה שהם "תפסו ראש" רק מהניסיון של הלהקה לשבור שיא במספר שירי האלכוהול שאפשר לבצע בערב אחד. ללא סיפורי פיראטים קשוחים ומלאי דם כמו סיפורי המקור, או סיפורים רומנטיים קיטשיים כמו שמציגים לנו בסרטים שוברי קופות, ההופעה של להקת Alestorm היא מסיבת מטאל ענקית, וכמו שהם הציגו את עצמם לפני השיר Treasure Chest Party Quest- "We are Alestorm and we are here to have fun", זה בדיוק מה שהם באו לעשות.

כבר בכניסה לאולם ברור שזו הופעת מטאל שונה מאוד מהופעות המטאל שאנחנו רגילים אליהן. במקום לוגו אפל מאחורי הבמה מופיע לוגו צבעוני במיוחד ובמקום תפאורה שחורה וקודרת, OH WOW! מחכה במרכז הבמה ברווז צהוב ענק. במקום אווירת הזעם או האפלה שאליה אנחנו לרוב נכנסים הייתה אווירת התרגשות מלווה בהומור, ובנוסף לחולצות השחורות של קהל המטאליסטים, הצטרפו הפעם גם תחפושות פיראטים, וכך עוד לפני שההופעה התחילה, הורגשה אווירת הכיף הפיראטית במקום. ראיתי את אורן בלבוס על עמדת ה DJ שניגן שירים של להקת Queen וגרם לכל הקהל לשיר בקול ולידו הסאונדמן של הלהקה לבוש בבגדי רב חובל.

בשעה 22:00 בדיוק התחיל המסע בספינת הפיראטים. חברי הלהקה עולים לבמה לצעקות הקהל, כריסטופר, סולן הלהקה לבוש חצאית סקוטית נותן נשיקה לברווז הענק (“I love duck, duck is life!”) והם פותחים את השואו בשיר Keelhauled שמלווה במהרה במוש פיט פיראטים בקהל. לפני השיר הרביעי מספר כריסטופר במבטא פיראטי על האלבום החדש של הלהקה שיצא שבוע וחצי לפני ההופעה, ונקרא בשם הגאוני Seventh Rum of a Seventh Rum, והם מבצעים את השיר האהוב עליי מתוכו- Magellan's Expedition. בסוף השיר עולה לבמה להקת Hellscore בניצוחה של נועה גרומן, לשירת קולות המקהלה בשיר.

מרכיב מרכזי בכיף של ההופעה הוא ה- show שקורה על הבמה. בפרונט נמצאים Christopher Bowes (שירה וקיטאר), Máté Bodor (גיטרה וקולות) ו- Gareth Murdock (בס וקולות). השלושה, שלבושים לגמרי שונה מלהקות מטאל רגילות, מתרוצצים על הבמה, רוקדים, עושים פרצופים אחד לשני, נותנים הרבה יחס לקהל ובין לבין נצמדים קצת למאווררים שעל הבמה בניסיון להירגע מהלחות התל אביבית. למרות שדי ברור שמטרת הלהקה היא להכניס את הקהל למסיבת מטאל פיראטים, יש להם סולואים מעולים, ו- Máté מבצע אותם בעמידת "סולו צוקים", רק שבמקרה הזה מדובר יותר ב"סולו חרטומים" (הכוונה לחרטום של ספינה. טוב נו, זה נשמע פחות מוצלח).

מאחוריהם על הבמה נמצאים Elliot Vernon (קלידים וגראולים), שמוסיף הרבה לסאונד הפיראטי של הלהקה, והקולות שלו מאוד משדרגים את השירים בהם הוא צורח, וכמובן Peter Alcorn (תופים). פיטר הוא היחיד שנראה רציני על הבמה, אבל מחזיק בעוצמה את תפקיד התופים שלא נחים לרגע בתוך מסיבת המטאל הזו, והסאונד שלהם נע בין תיפוף מטאל לפולק פיראטים.

בשיר Tortuga (שנשמע כמו שיר ראפ פיראטים) עולה לבמה פיראט גדול ומאיים עם מסכת סקי לשירת הראפ בשיר, תוך כדי שהוא מפחיד את כריסטופר. שחקן החיזוק, Phil Philp, חוזר מספר פעמים בזמן ההופעה, ביניהן רגע לפני ביצוע הקאבר לשיר Hangover שם הוא עולה לבמה עם 3 בירות וגומע אותן בשניות בודדות, ובשיר בו הלהקה מתלוננת על הזומבים שאכלו את ספינת הפיראטים שלהם, הוא עולה עם פאה בלונדינית ולבוש שמלה לשירת הקול הנשי שבשיר.

לפני השיר Nancy the Tavern Wench, שמוריד קצת את קצב המסיבה, אומר כריסטופר לקהל "אם אתם מכירים את המילים – תשירו אותן, ואם לא – אז תחתרו", וכך כמעט חצי מהקהל ברחבה מתיישב ביחד על הרצפה ומתחיל לחתור. היה כל כך חם ולח בהופעה, שלא ברור איך הקהל לא טבע, אבל כריסטופר גם דואג במהלך ההופעה שכולם שותים (וויסקי/רום/בירה/מיד), ולפני השיר Drink מודה שהם באו לפה כשלנגד עיניהם מטרה אחת ויחידה: לשתות את הבירה שלנו.

רגע לפני השיר האחרון כריסטופר נותן וידוי אחרון, ובו הוא אומר בטון דרמטי שהם חיכו כל הערב לומר לנו משהו. לרגע היה חשש להצהרה דרמטית (אולי חברי הלהקה מתכננים גמילה מאלכוהול?), אבל אז הם חותמים את ההופעה עם השיר Fucked with an Anchor, תוך כדי שהקהל צורח את מילות השיר עם אצבעות משולשות באוויר. חברי הלהקה שמרו על אנרגיות גבוהות במיוחד לאורך כל ההופעה. הסטליסט היה מצויין, הביצועים של השירים היו מעולים והיה כיף לצפות בהם. בנוסף לזה, הם כל כך נחמדים ובסוף ההופעה הם לא ממהרים לרדת מהבמה, נותנים מלא יחס ואהבה לקהל ומחלקים כל מה שיש על הבמה שהוא לא ציוד יקר ערך של ההופעה (כולל הבירות שנשארו). כנראה שלא הייתי סומכת עליהם בהשטת ספינה (זכרו: אם שותים – לא משיטים!), אבל לגמרי הייתי רוצה שיארגנו לי עוד P.A.R.T.Y.

ההופעה נגמרה, האוויר מהברווז הענק מתחיל לצאת, אבל חברי הלהקה לא מסתגרים מאחורי הקלעים. הם יוצאים החוצה, ולמרות שהם נראים עייפים ומזיעים מהמסיבה הסופר אנרגטית שהם העבירו לנו, הם מצטלמים עם המעריצים, חותמים להם, ושולחים את כולנו הבייתה עם האנגאובר, רגליים כואבות, חיוך ענק וחוויית הופעה שונה ומיוחדת, שיהיה קשה לשכוח.