השטן לובשת חיפה – מחווה ל Dimmu Borgir

ראשית, גילוי נאות. אני לא חובב גדול של בלאק מטאל. הבעיה העיקרית שלי איתו היא הפוזה, התלבושות, האיפור והתיאטרליות. מבחינתי, בקטע הזה, הוא הבן דוד הרע והשטני של הגלאם רוק; יותר מדי דאווין לתפיסתי מאפיל מאוד על המוזיקה. פועל יוצא מזה הוא שאני לא מכיר הרבה דברים של דימו בורגיר, יוצא לי לשמוע פה ושם, אבל אני לא מטורף על הז'אנר. אחרי שאמרנו את כל זה, בוא נדבר על הערב ב d-music

אני יוצא מהבית שוב, לא אחרי שאני מסביר לאישתי מה זה בלאק מטאל. התגובה לא איחרה לבוא: "אתה בטוח שאתה רוצה ללכת? זה נשמע מפחיד". לך תסביר לה, שוב, שמטאליסטים לא באמת מפחידים, גם אם הם מתחפשים לבני שטן קטנים. חניתי והתחלתי ללכת באזור התעשיה המפחיד והאפל כשאני כבר שומע את המוזיקה. איחרתי, וזה מפתיע, בהתחשב בעובדה שבפעם הראשונה שהייתי שם ההופעה התחילה באיחור רב. אני רץ למעלה, מצפה להיות אחד מתוך 10 אנשים שבאו להופעה, והמקום מפוצץ. אי אפשר להכניס סיכה. אני משתחל פנימה, מקבל מרפק עוצמתי לצלעות. אינסטינקט פוגו קדום שלי משחרר דחיפה לכיוון המרפק, המרפק היה מחובר לאיש ענק. לפחות שני ראשים מעלי, עם קעקועים תוצרת בית, ולידו עוד חבר, לא הרבה יותר קטן ממנו, במעגל פוגו זוגי. פוגו בתחילת הערב זו תמיד התחלה טובה. שאר האנשים נדבקו לצדדים, מפחדים להכנס למעגל עם שני הח'ברה האלה. זה מה שיצר את האשליה שהמקום מפוצץ, אז המקום לא היה מפוצץ. אבל התמלא יפה.

Soul Torture

הלהקה על הבמה הייתה Soul Torture. כמובן, ברוח המחווה, עם איפור מלא. אני לא יודע אם זה שינוי קבוע או החלפה לאותו הערב, אבל את הקלידן שלהם החליפה קלידנית. בעייני זה ממש מרענן, לראות בחורות במטאל וללהקה יש סולנית וקלידנית. כל הכבוד. הקלידים משולבים מצויין בחלק מהשירים שהםניגנו, מוסיפים מאוד לסאונד המקאברי והאפל. לפעמים הקלידים עושים את הסאונד לקצת עמוס מדי, אבל במקרה שלהם- זה עבד יפה. סאשה הסולנית היא חיית במה אמיתית, המון אנרגיה ויכולת להזיז את הקהל. מתקשרת הרבה ומקבלת חיזוקים קוליים מטארס, הגיטריסט, גם הוא חיה רעה, גראולר מצויין. סאשה השתדלה לשמור על הקול השטני גם במעברים, לא תמיד היא זכרה לעשות את זה, וזה עשה אותה אנושית יותר ודמונית פחות, שלא לדבר על חיוך מרוצה שברח לה מדי פעם. אי אפשר לחייך כשמפיקים קולות כאלו, זה מחבל בתדמית. אני חייב להגיד שכשהם עלו לבמה עם האיפור, לא ידעתי אם לצחוק או לפחד מהאיפור, אבל בסופו של דבר, החבילה עבדה יפה מאוד ביחד, האמנתי להם לגמרי.

Kutna Hora

שם הלהקה נקרא על שם עיר עם המון מאפיינים גותיים אי שם בצ'כיה. כולל כנסיה שמקושטת בהמון גולגלות ועצמות אדם. הסולן שלהם הסתובב עם מקל סבא עתיק במשך הערב, כך שההצגה התחילה עוד לפני שעלו לבמה. ואז, איזו הצגה שהם העמידו שם. סט שלם, עם גדרות תייל על הבמה, נרות, קטורות, ושלט ענק מאחורי המתופף שנושא את הכתובת "אין אלוהים". כמובן שאחד הח'ברה בקהל ניסה קצת פילוספיה לשעת לילה מאוחרת וצעק להם "אם אין אלוהים, אז אין שטן גם". הח'ברה של Kutna Hora הסתכלו עליו ונראה שהיו שמחים להפוך אותו לחלק מהסט בצורת איזה קורבן אדם. איזה פחד. הלהקה עולה לאט לאט, ופה נשבע לכם, באמת פחדתי קצת. הבסיסט נראה כמו איזה זומבי שברח מסט של סרט אימה סוג ז'. שני הגיטריסטים (תאומים קרחים וגותיים) והסולן בגלימה שחורה מלאה, עם ברדס וצלב הפוך על הצוואר (כמובן). הסולן מדליק את הנרות בזמן שהלהקה מתחילה לנגן, זז לאט, נשען על המקל ומוציא קול גבוה, צורח כמו אשמדאי עצמו (מתחילים להיגמר לי השמות הנרדפים לשטן, תסלחו לי). הוא נראה כמו כהן אפל, נע בטקסיות ובכובד. ללא ספק, הצגה מעולה. כשראיתי לפני כן קצת סרטונים של הופעות שלהם, חשבתי שזה יהיה נלעג; אבל כשאתה נכנס לקטע, זה מצויין. הבעיה היחידה היא שברוב ההופעה שלהם הייתה אווירה מוזרה, כבדה וקצת מעיקה, הם יותר מפחידים מממרגשים ככה שתרצה לקפוץ ולהשתולל, אבל בנקודת מפנה מסויימת, כשהם ניגנו קטע שנקרא mass disgrace (אני מקווה שהבנתי את השם נכון) הסולן התחיל להשתולל, האנרגיה הקפיצה שם את כולם וסוף סוף קיבלתי מכות בפעם הראשונה בהופעה הזו. בקיצור, הח'ברה של Kutna Hura מגניבים לגמרי, אם רק ישכילו קצת להראות יותר אנרגיות על הבמה, הם יוכלו להזיז קהלים גדולים יותר.

DIMMU BORGIR TRIBUTE

הלהקה השלישית שהופיעה לא הופיעה בפרסומים מראש, והיא גם לא ממש להקה. מדובר בכמה ח'ברה חיפאים שמקליטים מדי פעם באולפן שם, והתאמנו ביחד לערב הקאברים. הח'ברה עלו לבמה בלי איפור או בגדים מיוחדים, אולי איזה צמיד ספייקים אחד או שניים, ואני די משוכנע שהמתופף היה הבאונסר שהכניס אותי בפעם הראשונה שהגעתי למועדון הזה. לשיר הראשון הם עלו עם זמרת ליווי שעשתה קצת קולות נשיים, ובכמה שירים הראשונים זה היה מקצועי ומדוייק, קצת טכני מדי ובלי הרבה קיק, אבל ברגע שהם התחממו- וואו, זה היה טוב. ב-Progenies of the great apocalypse הם התחילו לתת בראש וחזק. הם המשיכו עם Puritania עם תופים מדהימים ומהירים ועשו יופי של עבודה: בלי דאווין, בלי תלבושות מיוחדות, פשוט חזק וטוב. לשיר האחרון, הסולן עלה עם קלרינט (!), היה באמת מגניב לגמרי.

לסיכום, למרות החששות שלי, שנבעו בעיקר מחוסר היכרות עם הבלאק מטאל, היה ערב מצויין. להקות טובות, ובעיקר הופתעתי לטובה מכמות האנשים שהגיעה. זה לא הולך ברגל להביא כמות כזו של אנשים לערב מחווה שהוא קצת נישה, ולא לשכוח, שווה (שוב) לפרגן לדימיוזיק, כי כל מקום שבו בעל הבית נפרד ממך עם קרני שטן למעלה, הוא מקום מגניב.