השקת ה EP החדש של Hammercult
צילום: אביחי לוי
תקופה מאוד ארוכה לא יצא לי להגיע להופעות של להקות מקומיות, מהרבה סיבות. בסוף השבוע שעבר החלטתי להרים את עצמי מהספה ולהוציא את האצבע מהפופיק וללכת לספוג הרבה מטאל וקצת אלכוהול. Hammercult תצא לייצג אותנו בקרב הלהקות בוואקן, אך רגע לפני דאגה לתת הופעה אחת נוספת ברצף של הופעות ע"מ לקדם ולהשיק את ה EP הראשון והחדש שלה. חברי הלהקה הם זאבי קרבות וותיקים או יותר נכון כרישים טורפים בסצנה המקומית. הסולן יקיר שוחט, כבר לפני לא מעט שנים הפגיז בת'ראש אלים במיוחד עם ההרכב Hangman. הבסיסט אלעד מנור והגיטריסט אריה ארונוביץ' הם חברים פעילים ב The fading ומאחוריהם שלל להקות נוספות, הגיטריסט גיא בן-דוד יוצא Demented sanity והמתופף מעיין הניק. כמה שעות לפני ש Hammercult עלו לבמה הופיעו לפניהם והכינו את השטח מספר להקות:
Unleash The Pain
התקשיתי להגדיר את הסגנון שהלקה עושה: משהו על גבול המטאל קור למיניו ודת'. ההרכב (הצעיר בגילו, יחסית לשאר הלהקות) בו חברים ישראל (סולן), אוהד ורון (גיטריסטים) ויקי (באס) וגל יפה המתופף עלה לבמה עם שי משעלי כגיטריסט מחליף. מבחינת הסאונד – היה מעולה, סאונד ללא נפילות ושינויים חד וברור שליווה את כל ההופעות.
לגבי ההופעה עצמה: מדובר בחבורה שיודעת מה היא עושה ועם ביצועים שיושבים היטב. הקהל הצעיר התחבר וליווה את ההופעה בפוגו ונתן הרבה אהדה לחברה. העובדה שאחרי הלהקה עלו להקות בלאק, דת' טכני ובסוף ת'ראש, מצד אחד תרמה לגיוון בערב כולו ונתנה לכל סוג של קהל את מה שהוא רוצה אך מצד שני גרמה לפספוס במטרת הערב, לדעתי: ערב הצדעה לסגנון מסוים המבוצע ע"י להקה (בין הבודדות מסוגה בארץ) שיוצאת לייצג את ישראל בחו"ל וגם משיקה אלבום חשוב מבחינתה וכמובן מבחינת הסצינה המקומית. כך שריבוי סגנונות פגע בקו הכללי של הערב. כיוון שאינני מתחבר כל כך לסגנון, קשה לי לציין לחיוב או לשלילה את הופעתם, אך בהחלט ניתן לקבוע כי אם ימשיכו בדרך אותה הם התוו, Unleash the pain יגיעו רחוק.
Insight
למה הסולן, דור אבירם, עלה לבמה עם גופייה סגולה (לפחות כך הצבע היה נראה בתאורה בסבליים) ועלייה הסמל של גולני? בתור אחד שעובד עם חי"רניקים ואזרח ישראלי מן השורה זה נראה לי קצת סותר (סגול מציין גבעתי, שלא כל כך מסתדרים עם גולני), אבל לא נורא. באופן כללי הופעתם הייתה סוג של חידה, מעבר לעובדת השפמים התורכיים / עירקיים שאיתרו את פניהם, הפועל של מע"צ כגיטריסט והבסיסט עם הגלבייה המוסיקה הינה מורכבת ונעה בין דת' טכני ביותר למעיין אוונגרד. הלהקה בה חברים עוד טל ואיתמר (גיטריסטים), גל (בסיסט) ואלון (מתופף) והסולן דור, מהווים הרכב מקצועי ביותר (דבר הנדרש מהנגנים היוצרים סגנון מוסיקלי שכזה).
השירים ארוכים מאוד, כמובן שמורכבים מאוד אך עדיין משאירים מקום לאגרסיביות וליסודות הקלאסיים של הסגנון. הלהקה מעידה על עצמה שמושפעת מלהקות כמו Cynic מצליחה לעשות משהו ייחודי שיושב מצוין. השילוב של סגנון לא סטנדרטי ולעיתים לא כל כך קליט עובד היטב עם יכולת הופעה מצוינת מול הקהל הן מבחינת הביצוע והן מבחינת העמידה על הבמה מול הקהל. מעבר לזה, השיתוף של הקהל בהופעה, למרות שהיה הרושם כי לא כל כך התחבר לסגנון, עבד היטב בגלל הקטעים היותר מהירים שהעירו את הקהל לפוגו שמשום מה משך את הסולן להצטרף – דור פנה לקהל ואמר שיש להם הזדמנות לפוצץ אותו במכות, דבר שלא כל הצליח להם בגלל שרובם צעירים בגילם, בלשון המעטה וחצי ממסת הגוף שלו.
Dim aura
לאחר שכבר קיבלו חשיפה לא מועטה באתר ואחרי מספר הופעות בתקופה האחרונה Dim aura ניצלו את ההזדמנות להופעה נוספת לקידום הבלאק מטאל בארץ וכמובן את עצמם. ההרכב שרק לא מזמן רואיין ע"י טל זכאי עלה לבמה לאחר התאמות סאונד – חידוד הכלים ויצירת צליל מלוכלך ומחוספס יותר עלה לבמה וישר הפגיז. חברי הלהקה עטו על ראשיהם כיסויים של נידוני למוות (מה שקצת הפריע לסולן H לנשום ולשיר במקביל). חברי הלהקה כבר וותיקים בשטח ועובדים או עבדו עם מספר להקות בהווה ובעבר. להבנתי, תחילת הסט לא ישבה כל כך טוב, היה הרושם של חוסר חיבור אך כבר בשיר השני האנרגיות עלו והנושא השתפר.
הלהקה מספקת בלאק מטאל קלאסי על כל היבטיו מהשירים ותכניהם ועד ההופעה עצמה: corpse paint, תאורה מתאימה ודם (מבקבוק של ג'ק דניאל'ס).
Hammercult
עכשיו כשהקהל מחומם Hammercult עלו לבמה. אין ספק שכולם מכירים ויודעים את תפקידם. ההופעה בפן הטכני ומבחינת הביצוע מצוינת – ללא נפילות, מלהיבה את הקהל ובועטת. תחילה היה זה Black Horsemen כמדומני. צווחה של יקיר מכניסה את הלהקה בריף אולדסקול ודיפוף מהיר. באמצע השיר חברי הלהקה ובמיוחד אלעד מנור נכנסים ומגבים את יקיר. השימוש בשאר חברי הלהקה בשירה עובד היטב באלבום ואף יותר טוב בהופעה. אני חייב לציין שכשאני שומע אותם אני שומע את Destruction או Kreator, ת'ראש גרמני אוטנטי: השירה והאגרסיות. השיר הולך ונבנה כשלקראת הסוף נכנס סולו מלודי אשר מוביל חזרה ליקיר. בלי מנוחה, Hell's Unleashed הקצר. קטע של 2 דקות סה"כ אבל שובר לחלוטין – שוב שילוב מעולה של ת'ראש ישן וטוב עם נגיעות מלודיות הנתמכות ע"י אלעד בשירה.
Hammercult הזמינו שורה של חברים ואומנים בפני עצמם מלהקות חברות אחרות. ב Diabolic Overkill היה זה יותם דפיילר שתרם גראולינג עמוק ישר ממעמקי בטנו. כיוון שלא נשאר הרבה זמן להופעה (לפי מה שהבנתי הערב היה חייב להסתיים עד 12 בלילה) וכיוון שללהקה עדיין אין חומר להופעה מלאה של למעלה משעה, ההרכב בחר לבצע מספר קאברים את Arise שהתחבר ל Dead Embryonic Cells ובוצע ע"י אלעד מנור. מכל הביצועים ששמעתי עד כה ל Sepultura, זה היה הביצוע המדויק והטוב ביותר ללא צל של ספק. אלעד הוא זה שהוביל ומילא את תפקידו של מקס קבלרה ואני חושב שכדאי לו לפצוח בקרירה נוספת כסולן בגלל היכולת הווקאלית ובגלל אופן הביצוע והתפקוד על הבמה.
בדומה להרבה להקות שדואגות להנציח עצמם, השיר הבא We Are Hammercult הגיע ישר אחרי מספר מילים מפיו של יקיר. האורחת הבאה שעלתה ישר מהקהל לבמה – מיכל, סולנית Godwrath לשעבר שהובילה יחד עם יקיר את Devil's Chainsaw Fuck. בביצוע באלבום יקיר נשמע בשני ערוצים ובהופעה מיכל היוותה את הערוץ השני ועשתה זאת בצורה מצוינת. תיאום מושלם עם יקיר ועם הלהקה – ביצוע נוסף שיושב טוב מאוד. קאבר נוסף שכבר בוצע בעבר הינו ל Ace Of Spades הפעם עם יובל מלהקת Lehavoth. Hammercult עושים חסד גדול והרבה צדק עם השיר ונותנים לו את האדג' שחסר בביצוע המקורי. לסיום הערב, Stealer Of Souls ששמעתי לראשונה.
הערב היה מתיש, הלהקות הראשונות קצת עייפו את הברכיים הזקנות שלי אבל החזיקו את הקהל ער ומוכן לקראת הבאות. לגבי שילוב הסגנונות של הלהקות השונות כבר התייחסתי. לדעתי הערב היה נראה אחרת אם היו להקות ת'ראש נוספות וכך הערב היה הופך לערב ת'ראש קלאסי. הסאונד, כפי שציינתי היה מצוין וללא נפילות או בעיות מיוחדות. המקום עצמו, הסבליים קטן יחסית להופעות אך בערב הזה לא הייתה תחושה של צפיפות אלה אפילו ההפך, קצת ריק. למרות שזה החופש הגדול ויום חמישי כמות הקהל לא הייתה גדולה, דבר שלטעמי אכזב קצת – במיוחד כשמדובר בהופעת השקה של להקה ההולכת לייצג אותנו בוואקן ובתקווה גם לזכות. Hammercult נותנים שואו מצוין ולא מתפשר מכל הבחינות. זו להקה שחייבת את הפריצה הגדולה ויכולה גם לעשות אותה די בקלות לפחות בפן המוסיקלי. בתור אחד שגדל על הסגנון הזה הייתה זו הופעה שגרמה לי להבין כמה שחסרות להקות בתחום אצלנו בארץ.