השרץ מכה בפעם החמישית – פסטישרץ 5 בגגרין

צילום: דני אחירון, טל צבר וגיא פירסט

בראשית ברא השד את השרץ, וירא השרץ כי טוב ויעשה פסטיבל לחגוג את יום הולדתו המשוקץ. וירא כי טוב ויחזור על כך כל שנה ארורה. אז לאחר השנה שעברה, שבה מוטי והחבר'ה חגגו את סוף העולם ואירגנו פסטיבל של מטאל ישראלי משובח שנמשך יומיים, השנה הוחלט על מתכונת טיפה יותר צנועה. עם"סה"כ" 8 להקות, במקום טיפה יותר צנוע הפסטישרץ 5 יצא לדרך ביום שישי האחרון והיווה תוספת מבורכת לאירוע השנתי הנהדר הזה, אחד היחידים שמתקרב להגדרה של "פסטיבל מטאל" מקומי. עם המון אנרגיות טובות להקות שעוד לא יצא לי לראות וחמוש בחברתי התומכת יחד עם המצלמה שלי, גררתי עצמי מהעבודה אל המועדון וליקטתי עבורכם רשמים נבחרים מהאירוע.
Eyes Sawn Shut

עברו שנה וחודש בדיוק מאז שראיתי את החבר'ה הללו, אחת הנציגות הבולטות של המטאלקור בארצנו ולהקה די מוכשרת.עקב איחור לא מתוכנן הגעתי באמצע השיר השני, אבל מהרגע שהגעתי כבר התרשמתי מכמות הקהל. נכון הגגרין יכול להכיל במקסימום 200 איש בערך וזה לא חוכמה גדולה, אבל בכל זאת לראות להקה שפותחת אירוע שכזה בשעה 17 אחה"צ עם 20-30 איש שעומדים באדיקות, חלקם הגדול מעריצים של ממש זה משהו שמחמם את הלב. מוזיקלית ההרכב השתפר ונשמע יותר הדוק ממה שיצא לי להתרשם מהם בפעם שעברה, בן הסולן המשיך לתת שואו מצוין ומפגן ווקאלי לא רע בכלל וגם הלהקה שלצדו לא נחו והחומר של הלהקה נשמע חד מתמיד. הבעיה היחידה שלי הייתה ברגעי הקלין של השירים, בהם בן נשמע במקרה הטוב סביר ובמקרה הרע כמו זמר מזרחית סוג ג'.

על הפן הבידורי של ההופעה היה אמון אחד הגיטריסטים, שהוציא משום מקום אקורדיון והשתמש בו עבור הברייקים, קטע לא רע בכלל. הלהקה חתמה את ההופעה עם ביצוע לסינגל Infidelity כשבן מארח במיקרופון מעריצים נבחרים מהקהל. מוטי סימן לבן שיש להם זמן לשיר נוסף בסט והם ניצלו את הזמן על מנת לעשות קאבר לאיזה שיר מבוב ספוג, שלא זיהיתי לצערי אבל רוב הקהל כנראה שכן הכיר כי מהר מאוד נוצר פוגו של ממש והשיר התקבל בהתלהבות. לסיכום ניתן לומר ש ESS היו תוספת מבורכת לפסטיבל ונתנו יצוג מכובד לז'אנר, הלהקה משתפרת מהופעה להופעה אצלי ובהחלט הם מהנציגות היותר טובות של ז'אנר המטאלקור בארץ, וגם אם יש להם עדיין עבודה לפניהם – הם בכיוון הנכון.

Verminn

פעם שניה שאני נתקל בורמין ומדובר באחד ההרכבים הכי כיפים שפועלים כרגע. מה זה בעצם ורמין? מדובר ברועי חן, אחד המתופפים הכי מבריקים ואלימים בהיסטוריה של המטאל הישראלי שלצדו גיל בן-יעקב, כשרון לא קטן כשלעצמו ובסיסט מוכשר מאוד. מי שקצת מכיר את הנפשות הפועלות יודע כבר שהשניים ניגנו בעברם ב Breorn וכיום מנגנים בהרכב בשם Megason שכולל גם גיטריסט והם אחלה הרכב כשלעצמם. השאלה הראשונה שנשאלת כאשר שנתקלים בבמה שעליה בסיסט ומתופף בלבד היא איך ההרכב הסתדר ללא גיטריסט? לדעתי הצנועה מדובר במפלצת שונה לגמרי. כבר במגהסון הבס המדבקת והיד המהירה של רועי נשמעים בבירור ומרכיבים חלק ענק מהמוזיקה, אבל כשהם עומדים לבדם מדובר בחוויה עוצמתית הרבה יותר. הסאונד של הבס נשמע מלוכלך ורשע יותר, התופים נשמעו מרביצים יותר וכשהזרקור מופנה לשניהם בלבד ישנה הרגשה באויר כאילו שאם כל הלהקות בעולם היו מנגנות ככה כל הגיטריסטים היו מובטלים ממזמן. גם השירה – שמתחלקת בין שניהם מקבלת טיפול הולם, כשהמוזיקה הרזה והאלימה שלהם מחוזקת בצעקות נבחרות שרק מוסיפות עוד שמן למדורה והופכות את ההופעה הזאת למהפנטת עוד יותר.

לא יודע להסביר איך, אבל הסט שלהם נגמר מהר מדי ואני נותרתי להצטער שאני לא יכול לשמוע עוד מזה כי זה היה נהדר. ברור לי שלא כל אחד יתחבר – זה לא ממש מטאל ומצד שני זה גם לא מוזיקה שקל להתחבר אליה. מדובר פה במפגן של קצב כוחני ויש אנשים שהמלודיה שנעדרת פה לעתים תחסר להם אבל בשביל היפרקטיבי שכמוני מדובר בממתק לאוזניים. אני מחכה לפעם הבאה ומחכה לשמוע חומר מוקלט.

Katastroff

ירון הורינג כבר דיבר איתי על Katastroff ולמעשה די קשה להתעלם מהם – הם עובדים קשה בשנה האחרונה ולקראת אלבום חדש הם מנסים לדחוף את עצמם איפה שרק אפשר. מוזיקאלית מדובר בלהקה הראשונה בארץ שיצא לי לראות שמנגנת פרופר Melodeath כמו שיש מעבר לים וזה דבר מבורך.
הריפים של הגיטרות עובדים כמו שעון ומשלימים אחד את השני, התופים מספקים חומה מוצקת מספיק בשביל לתת לעסק לעבוד ואנדריי הסולן צועק את נשמתו בגראולים מרשימים ביחד עם נוכחות במה מכובדת ששמורה לרוב לגדולים ממנו ושלא משאירה צל של ספק על כך שמדובר בחבורת ילדים שעובדים קשה. בכל זאת למרות השואו המוצלח ועבודת הגיטרות והשירה הנהדרים הבניה של השירים לעתים לקתה בחסר, והבוסריות של להקה חדשה עדיין נשמעת היטב אצלהם. מעבר לזה המתופף שלהם, שנראה בחור מאוד מאוד נחמד נשמע רע. היה שם שימוש מרובה בדאבלים, אבל בצורה לא מושכלת וניכר שהוא עדיין לא יושב טוב עם שאר הלהקה וקצת מחזיק את החומר לאחור.

לקראת סוף ההופעה אנדריי הסולן הזמין את כולם להקרע לגזרים והלהקה עברה לעשות סלייר עם Raining Blood בקאבר שהוא רעיון מעולה לכל להקה שרוצה לגרור את הקהל שלה לפוגו מכאיב או סתם למשוך תשומת לב. הבעיה היא שגם פה המתופף התבלט לרעה והפך את כל המהלכים בשיר לסלט מתובל מדי של דאבלים ללא קשר לשיר המקורי. התרשמתי לטובה מההרכב וברור לי על מה המהומה. בהחלט יש פה פוטנציאל להפוך לאחת הלהקות הגדולות הבאות ובחבורה מוכשרת אבל באותה נשימה אני חושב שיש להם עוד עבודה לפניהם אם הם רוצים לצאת מהשלולית של הלהקות המתחילות ולעלות לליגה של הגדולים.

Dark Serpent

והנה הנחשים תקפו שוב, שנה שניה ברצף בפסטישרץ והופעה מי יודע כמה שאני רואה שלהם. הסט נפתח ובין הדבאנג אחד לשני שמתי לב שהסאונד בגגרין, שמתחילת הערב לא היה טוב כל כך הפך לממש בלתי נסבל. ניסיתי לחשוב איך לסמן לסאונדמן שיעלה את הווליום של הקולות של אורי הסולן ובולבול המתופף אבל לא מצאתי את תנועות הידיים. חלק מהאנשים ממש סבלו ויצאו החוצה, אבל מי שנשאר בפנים היה הליבה של ותיקי הקהל והסצנה שפקדו את האירוע ואיך שלא בעצם? קשה שלא להתחבר למה שעושים הנחשים, מדובר בת'ראש מטאל הכי מלוטש שישנו בארץ שעושה כבוד לתקופת הזוהר של הז'אנר בסוף שנות ה-80' של המאה הקודמת, כשהתוספת של הרכש האחרון הגיטריסט יובל קריימר רק מוסיפה להם כשהוא מוסיף לסולואים שלהם טאץ' וירטואוזי ושואו שהיה חסר קצת עם ג'יארדלו הגיטריסט הקודם. לצערי הסאונד לא השתפר במהלך הערב והגיטרות הצורמות פשוט עשו לי רע.

ההופעה המשיכה ולמרות מגבלות הסאונד נראה היה שכל מי שבאזור נהנה מאוד, הקאבר הקבוע, שהיה שוב Terror Zone הנהדר של Kreator שלמרות ששונה קלות ונוגן נמוך יותר מהמקור עדיין נשמע נהדר תפס בהפתעה את מי שלא מכיר את הנחשים והיה בחירה נהדרת שבהחלט העירה את מי שקצת נרדם לו במקום. ההופעה הסתיימה ישר לאחר מכן ונותרתי מצד אחד עם תחושה של עוד ומצד שני עם צלצולים באוזניים עקב הסאונד הממש נוראי, חבל שהתנאים לא היו מיטביים כי הלהקה הזאת עושה משהו טוב וצריכים להכיר אותם יותר אנשים כי הם באמת אחד ההרכבים היותר מוכשרים שפועלים פה כרגע.

Sintax

סינטקס למי שלא מכיר הוא הרכב שעבר הרבה גלגולים כשבגלגול האחרון שלו ההרכב התחבר עם יחי זקן בשירה, שניגן עם חלק מחברי ההרכב בעבר בהרכב הת'ראש הירושלמי המיתולוגי "שוורצחעיה" ואולי מוכר לחלקכם מהרכב הסטונר Caveman King. הגגרין התמלא לקראת ההופעה באנשים מסקאלה נרחבת של גילאים (היה ילדון בן 10 שהיה בשורה הראשונה ולא הפסיק לדפוק את הראש) והבלאגן החל. Sintax מנגנים אומנם Thrash טיפה יותר מודרני ולא טכני או נאמן לז'אנר כמו של Dark Serpent ומבחינת החומר עוד יש להם עוד מה ללטש , אבל יא חביבי איזו הופעה! אף אחד לא יכל להישאר אדיש ליחי שצעק, צרח, ועשה עוויתות מול הקהל כשהוא מתפתל כמו חיה רעבה, קבן הבסיסט שמוכר לחובבי הפאנק קפץ גם הוא, ביחד איתו גם רועי הגיטריסט ליד השתולל והמתופף שהיה חיה בפני עצמו הריץ את העסק קדימה. זהו נסיון במה בשבילכם ולהרכב את זה יש ממנו לא מעט ואפילו הרבה. כל אחד מביא משהו לצלחת והמנה חריפה מאוד.

חושבים ששכחתי את טאז? אה סליחה למי? אתם טועים. מבחינתי לפחות 50% מהשואו של ההרכב הזה הוא בדמות למי הגיטריסט, שלא הפסיק לקפוץ לדפוק את הראש ולזוז כמו אחוז טירוף. קטע בלתי נשכח מההופעה היה באחד השירים כאשר למי ירד לנגן מול הקהל וכשהוא הרים את ידו וסימן את הDevil Sign כולם בצייתנות הרימו את הידיים שלהם גם כן, כאילו הוא מצווה על צבא של גרופים ממש כמו ב Brutal Legand. לסיכום מדובר בההרכבים הכי תזוזתיים בארץ ומכונה של מטאל לפרצוף, יש הרכבים טובים מהם בארץ, אך האנרגיות הבלתי נדלות וההגשה המקצועית הופכים אותם ללהקה שקשה מאוד לשכוח.

Spawn of Evil

כשאנחנו עדיין הלומי קרב מ Sintax עלו להם אט אט מוטי ספון, חזי החייל, נירו וחקון להתניע את ספינת השרצים ואחרי כמה מילים של מוטי נכנסו עמוק אל תוך הקרב. מי שכבר היה פעם בהופעות של ההרכב יודע שאין כאן שבוים; השרצים הם אחת הלהקות הותיקות בארץ ובניגוד להמון אופנות במטאל שהיו עם השנים וז'אנרים שונים הם עושים דבר אחד בלבד – Death Metal פשטני, חורני וכואב מאוד. החל מ Jeruslaem The Only City Without Mercy ו It's Contiguous הותיקים ועד לשירים היותר חדשים כדוגמת Flames of History מהאלבום ההולך וקרב מוטי נוהם ושואג כשחזי עוזר לו מדי פעם. הם זועקים מטאל אלים, לא כזה שאונס לך את המוח, אלא כזה שמפרק לך את הגוף. מוטי מככב מעל לכל ומצדיק את התואר שלו כאחד הפרונטמנים המרשימים והמפחידים בארץ. לא יודע מי מכם פגש את הבן אדם בחייו או לא, אבל מדובר בחתיכת דמות, מהאנשים שפוגשים ותוהים אם הבן אדם נולד להיות מטאליסט או שזה סתם נראה ככה. כך או כך, ההגשה הכריזמטית שלו גורמת לכל העניין להיות הרבה הרבה יותר מלהיב.

בהמשך ההופעה חברי ההרכב עשו כבוד לליאור פלג ובן סעדה, הסולן של Eyes Sawn Shut והזמינו אותם לקאבר משותף של "את באה לבקר" שגם בוצע בתוכנית המיוחדת של מתעלמטאל לכבוד הפסטיבל ולמרות בקשות הקהל לא ביצעו הפעם את "צבי צב" שכיכב בפסטישרץ הקודם. פעם הבאה שמישהו מתבכיין לידכם שאין בארץ דת' מטאל תזכירו לו שלא צריך להרחיק לכת לאלבום של Master או Pestilence, השרצים שומרים על הגחלת, בצד החורני שלה לפחות וממשיכים לשאת בדגל השנאה לאורך כל השנים.

Prey For Nothing

זו הייתה ההופעה השניה או השלישית שאני רואה של PFN לאחרונה והופעה שניה שיצא לי לראות שלהם עם הגיטריסט החדש והמוכשר חן, שבהחלט מביא המון לשולחן של הלהקה עמוסת הכשרון הזאת. PFN למעשה הינם הנציגים היחידים בארץ ובין הבודדים בעולם של הדבר שנקרא פרוגרסיב דת' מטאל מלודי, מוטציה שהיא ברכה וקללה בו זמנית כי היא נעה בין שני העולמות הללו שלא לכולם הם מתחברים לכדי מקשה אחת. דווקא מכל ההופעות שיצא לי לראות לאחרונה ההופעה בפסטישרץ הייתה טיפה פחות מוצלחת אבל זה לא אשמת הלהקה – יותם דפיילר הסולן נתן מלוא גרונו המתכתי ואף בתחילת הערב ניסה לגרור את האנשים שהתייאשו מהמשבצת המאוחרת יחסית להכנס פנימה בהצלחה חלקית. אבל עם כל הרצון הטוב הסאונד של הגגרין בשלב הזה של הערב היה בלתי נסבל וצרם ברמות, זה הגיע למצב שישבתי בצד עם כאבי ראש והריכוז שלי בהופעה היה חלקי ביותר. ממה שכן תפסתי הקהל שהיה שם זרם והכיר היטב את החומר וגם מי שלא וששרד את הסאונד לא יכל שלא להתרשם מהיכולות הטכניות העילאיות של חברי ההרכב.

לקראת סיום ההופעה הגיעה הפתעה נעימה בדמות השיר Treachery שלא נוגן הרבה זמן והוא אחד השירים האהובים עלי של ההרכב מאלבום האחרון ובכלל. 7 דקות ומשהו לא פשוטות בכלל אבל עמוסות במטאל מלודי נהדר ששואב המון מ Death, Carcass ו Symphony-X ועוד. אסיים באותה נימה שפתחתי – לראות את ההרכב הזה זה ברכה וקללה יחדיו – ברכה על כך שמדובר בחבורת הנגנים הכי מוכשרת בארץ לדעתי, קללה על כך שלעתים המוזיקה המורכבת שלהם גדולה עלי בכמה מידות.

Winterhorde

בשלב הזה של הערב כבר ממש רציתי הביתה. הכוחות שלי די הגיעו לסיומם ולמרות שהפיתוי לתפוס את המצלמה והחברה ולברוח היה גדול,ידעתי שזו הופעה שאני רוצה לראות. ואכן הסבלנות השתלמה, למרות שהיה צריך לא מעט ממנה. כי גם כשהלהקה עלתה לבמה הם התעכבו עוד איזה 20 דקות תוך כדי שהם צועקים "חושך!" לקולות צחקוקים מהקהל. לפתע נשמעו צלילים חלליים מוזרים שנוגנו בטרמין(כלי ממש מגניב) וההופעה החלה. הנה נזכרתי לי כמה הלהקה הזאת טובה במה שהיא עושה וכמה שכיף לראות אותם בהופעה. Horeph הסולן הוא פצצה של אנרגיה וכריזמה מכשפת, גם בקלין, גם בגראולים ועל כמה וכמה כשהוא קופץ אל עבר הקהל הוא הצליח להוביל את ההופעה בכשרון רב ולמרות שהמוזיקה שלהם עשירה בהמון רבדים התזוזתיות והנוכחות שלו בולטים אל מול השאר.

בהמשך התארח הסולן הראשון של ההרכב Z. Winter למספר שירים ונתן הופעה בלתי נשכחת. שמעתי רבות על הבחור אבל לראות אותו היה חוויה אחרת. ללא ספק אחד מסולני הבלאק מטאל הטובים שראיתי בחיי וכל צרחה דקיקה ואיומה שלו העמידה לי ולשאר הגגרין את השערות בעורף. שלא נדבר על השיר שעשה ביחד עם Horeph שהיה בכלל רגע מטורף. בסופו של דבר לא הסאונד, לא המשבצת האחרונה והשעה היחסית מאוחרת או האיחור בהופעה השפיעו על כמות האנשים בהופעה ועל העובדה שגם אחרי שנתיים של העדרות מהבמה ההרכב הזה היה נשמע טוב מתמיד ומלא באנרגיות מטורפות. אני אומנם לא מכיר אותם לעומק אבל כשיצאתי מההופעה הזאת לא היה לי ספק שאני חייב להכיר, כי הם פשוט מעולים.

והנה תם לו עוד פסטישרץ שהמשיך את המסורת והציג ערב של להקות מגוונות, ותמונת מצב מעניינת של הסצנה הישראלית ועל שלל ההרכבים שלה. תודה למוטי ולכל העוסקים במלאכה סביבו שהרימו עוד ערב נהדר, תודה לקהל שמצביע ברגליים וגורם לי לפרץ זעיר של אופטימיות בנוגע להופעות המקומיות ומקווה לשוב ולהתראות בפסטישרץ 666.
לגלרית התמונות הראשונה
לגלרית התמונות השניה