והפטישים ממשיכים לדפוק

צילם: גיא פירסט

כשנסעתי אתמול בדרך להופעת ההשקה של Hammercult פתאום קלטתי שאשכרה עברה כמעט שנה מהופעת השקת הEP של הלהקה. ולמרות ששנה בין EP לאלבום מלא זה משהו די נורמטיבי, כל מה שהיה בין לבין לא ברור מאליו בשום צורה. בשנה הזאת מלהקת על מקומית, מועמדת פוטנציאלית לזכייה ב Wacken Metal Battle הם הפכו לזוכים באותה תחרות, ללהקה חתומה באחד הלייבלים היותר מבטיחים במטאל העולמי וללהקה שחולקת במות עם להקות על כגון D.R.I, Malevolent Creation ואף Sepultura, כששנה לפני כן הם עוד ניגנו להם קאברים בישראל. עם אלבום בכורה באמתחתם, וחימום מכובד של כמה מהלהקות היותר מבטיחות בארץ, השיקו הפטישים את אלבום הבכורה שלהם ב Sublime.
Design Flaw

ושוב כהרגלי זילזלתי בטיפשות באילון צפון ובפקקיו בערב יום חמישי, והגעתי ב 2-3 דקות איחור להופעה של הלהקה הפותחת להערב ונכנסתי ממש בשיר הראשון. פעם אחרונה שראיתי את החבר'ה האלה הייתה בפסטיבל Black Horizons לפני כחצי שנה, מאז עבר ההרכב עוד כמה הופעות, שיחרר לאחרונה סינגל מרשים והספיק להתמקצע בבמות ארצנו. אז אם להמשיך את הסקירה הקודמת, הפעם היה שיפור ניכר באזור הסאונד, עודד עשה פלאים כהרגלו ושמעו טוב את הלהקה – למעט הסולן שנבלע לעתים בין שאר הכלים. אותו סולן צרח נהדר רוב הזמן ועשה את העבודה, גם אם היה קצת מונוטוני לפרקים. הציק לי נורא בעין שבין סולו אחד למשנהו של חבריו ללהקה הוא פשוט שקע לו במקום ולא זז בכלל, זה בלט במיוחד לאור האנרגטיות של שאר חברי הלהקה וביחוד חן הבסיסט. הלהקה מנגנת מטאל מודרני, אפשר בגסות לקטלג את זה כמטאלקור טכני אבל יש בסלט הזה גם Thrash, Death, Groove ועוד. הנגינה של ההרכב והדינמיקה שלו רק הולכת ומשתפרת כשהם מנגנים באופן טכני ומדויק ומהדאבלים הרוצחים ועד לפליקים על הבס והלידים על הגיטרה הכל נשמע מתוזמר היטב והם יושבים מצוין. התרכובת הזו ממש מגניבה לפרקים אבל גם מגבילה אותם קצת כי בסופו של דבר הטכניות הזאת מורגשת בכל תו ותו ויש מקומות שזה קצת פחות מתאים. אני עדיין משוכנע שהחבר'ה האלה עוד יגיעו רחוק בתור אחת מלהקות המטאל היותר טובות בארץ ובמטאל היותר מודרני בפרט, עם עבודה ורצון הם יגיעו למקומות אפילו יותר מדהימים.

Through Bleeding Eyes

גם עם הלהקה השנייה בערב הייתה לי הכרות מוקדמת. זכיתי לראות אותם בלייב לראשונה ב Wacken Metal Battle שהתרחש לפני כחודשיים, אירוע שבו אומנם הם לא זכו, אבל השאירו רושם טוב מאוד על כל מי שראה אותם. הלהקה מורכבת מיוצאי להקת "הפרצופים" בתוספת שי משעלי הגיטריסט של ההרכב Godwrath, מהרגע הראשון של ההופעה נכנס קצב הברייקים, שהם דבר יפה כשנעשה במידה, אבל מטאל שהברייקים בו מובילים וכל השאר נסחב מאחור לא היה ולא יהיה כוס התה שלי. במהלך כל ההופעה נדהמתי בכל רגע מחדש מכמות האנרגיות והזעם שכל אחד מהלהקה מעיף – המתופף שנראה שקוע לגמרי בהרבצות, צמד הגיטריסטים שי וערן ניסרו, האנרגיה של דויד הבסיסט וצ'ני הסולן שלא הפסיק לקפץ באויר, ללכת מכות דמיוניות בנוסח רקדני הcore ולהתפרע, אך עדיין המוזיקה של הלהקה ממש לא עושה לי את זה. בניגוד למשל ל DF שניגנו לפניהם, שאצלם יש אלמנטים נוספים שיותר קל לי להתחבר אליהם, TBE ממש ממש נצמדים לנוסחתיות של הנישה המטאלקורית ואו שאתה אוהב את זה או שאתה ממש לא מתחבר לזה. מדי פעם התלהבתי כשצ'ני הסולן עשה תנועות הזויות על הבמה, כשנכנס איזה ריף גיטרה מעניין או מהלך תופים וכו' – אבל גם זה לא הצליח לעורר אצלי עניין בלהקה. אבל, וזה אבל רציני – בסופו של דבר, מעבר לחיבור האישי, אי אפשר להתכחש למקצועיות ולאנרגיות שיש ללהקה הזאת, שעבור מי שכן מתחבר לז'אנר – הם עושים את זה ברמה של חו"ל. אגב, הסולן של DF הפליא בפוגו בריקודים וסיבובי טאז השד הטזמני במהלך כל ההופעה של TBE, וקצת גרם לי לתהות למה הוא לא השקיע את האנרגיות הללו בהופעה של עצמו.

Dark Serpent

לא משנה מהן הנסיבות, תמיד כיף לי לראות הופעה של הנחשים.
בניגוד לשתי הלהקות הראשונות בערב DS לא דופקים ברייקים, לא זזים הרבה על הבמה ולא מנגנים מוזיקה ששומעים הרבה היום. הם הלהקה הראשונה והאחרונה בארץ שמנגנת Thrash Metal פרופר, מהסוג שרץ כמו לחמניות בסאן פרנסיסקו של שנות ה-80'. כתוצאה ומכך ומהיותי חובב Thrash מורעל הלהקה הזאת לא יכולה לעשות שום דבר לא בסדר. ההופעה נפתחה בשיר Siatha Dishmaia שזכה לקליפ לא מזמן לקראת הופעת ההשקה של ההרכב. כמו שאמרתי, Serpent מנגנים כמו פעם – זה נשמע בסולואים, בשירה הלא מתייפיפת, בתיפוף המתכסח הכמעט ערום ובבס הבולט לטובה. לא היה מדובר בהופעה הטובה ביותר שלהם – שכן לאורך כל הערב שררה לה סוג של אווירת נכאים שנבעה בין השאר מהעובדה שלא היתה נוכחות גדולה של קהל. לנחשים זה לא שינה הרבה והם שידרו עסקים כרגיל – עם הגשות מצחיקות של אורי בין השירים, פוגו שהורכב אומנם מ 3-4 אנשים אבל סיפק את האפקט וקהל שדפק את הראש בהנאה עם ההרכב לאורך כל ההופעה. למי שטרח ובא הייתה גם הפתעה בדמות שיר חדש, הנושא את שם הלהקה ומתהדר בקצב מכונת יריה קרוסאוברי שהזכיר לי קצת את ההפגזות של D.R.I והיה חידוש מרענן – גם אם על חשבון הקאבר הקבוע שנעדר מההופעה. בסופו של דבר לא היה ואין שום דבר שיפגום לי בהנאה מהלהקה הזאת שיושבת על נישה מאוד ספציפית ועושה אותה בכיף אדיר. ואולי זה גם העקב אכילס שלהם – כי מי שלא מגיע ממקום אוהב ומורעל אל הז'אנר – מראש קצת מפספס אותם.

Hammercult

והנה הגיעו מסמר הערב והלהקה שלשמה התכנסנו. כשחשבתי על זה, הבניה של להקות החימום הייתה די מוצלחת שכן המוזיקה של הלהקה סוג של מסכמת את כולם – הבניה הטכנית, הברייקים היותר מודרנים, הגישה המכסחת ב Thrash של פעם – כולם עמודי תווך שבונים מוזיקלית את הלהקה. ההופעה נפתחה קצת ברגל שמאל, כשהלהקה מנגנת את הפצצה Black Horseman אך המיקרופון של יקיר הסולן עובד לזמן ממש קצר ואז מתפגר טוטאלית. לאחר ששמענו את השיר עם שירה של אלעד בלבד בפזמונים, יקיר שאל את הקהל אם בא להם שוב – והשיר נוגן מהתחלה – הפעם פרופר עם יקיר. בהמשך נוגנו עוד שירים מהאלבום החדש – שפחות הלהיבו את הקהל שככל הנראה הכיר יותר את ה EP. בלט לטובה הגיטריסט החדש יותם נגור, בניגוד למה שהוא עושה בלהקת האם שלו Shredhead פה הוא נראה יותר משוחרר כגיטריסט ליווי, ולא הפסיק להתנועע על הבמה. ההופעה המשיכה עם שירים חדשים וישנים, ללא אורחים הפעם לשם שינוי. חלק מהשירים החדשים נשמעו מדהים בהופעה – כדוגמת Hellbent שהקהל הגיב טוב לקצב הרוקאנדרולי שלו, ולחלק מהשירים דוגמת Into The Death Gate המאוד שוודי הקהל הגיב בקצת פחות עניין. בכל מקרה לא היה אחד שנשאר סטטי בהמנון We Are Hammercult שהוא Headbanger מקפיץ ואחד השירים היותר מהנים של הלהקה. בסוף לבקשת הקהל בוצע כהדרן שיר הבונוס מהאלבום – Santa Satan שנשמע בהופעה אפילו יותר מגניב. התקלות הטכניות והקהל הדל השרו אוירה עגומה במקצת – אבל בסופו של דבר הלהקה נתנה מעצמה 110% כהרגלה, המטאל ניסר, הפטישים דפקו, ומי שבא לשמוע מטאל טוב אכן קיבל אותם בראש.