עוד לא התאוששנו מההופעה של להקת Opeth לפני כשבועיים וכבר להקה נוספת נחתה בישראל. Nightmare אמנם פחות מוכרת, אבל עד שלהקת הבי מטאל אמיתית מגיעה לארץ, אין סיבה שלא נבוא לראות במה מדובר. אז נכון ש-2 הלהקות הפותחות לא בדיוק היו קשורות ללהקה המרכזית, אבל גיוון לא מזיק, לפחות בשבילי. אני לא יודע עד כמה הקהל שהגיע, שבהחלט לא נראה כמו הקהל שבדרך כלל מגיע להופעות, הצליח להתחבר אליהן – אבל לפחות רובם ניסו…

Dissonant

לא נראה לי שבשלב הזה מישהו לא היה לפחות פעם אחת בהופעה של להקת הדת'-הפרוגרסיבית Dissonant – הם מופיעים כמעט בכל מקום ואת זה ניתן להרגיש כבר מהרגע שהם עלו על הבמה. נראה כי הביטחון העצמי של חברי הלהקה גדל מהופעה להופעה, או שאולי אני טועה והם הרשו לעצמם להיות קצת "חצופים" מול קהל שלא בדיוק מתאים להם – מה שלא יהיה, הם הצליחו לגרום לכולם לקפוץ ולשבור את המקום, פחות או יותר. סנוף הסולן לא הפסיק לגעור בקהל לזוז, נחי הבסיסט הראה לכולם מה-זה טאפינג, שקד פוצץ את המקום על המערכת התופים המושקעת שהכניסו למקום (תודה לסיילם!) וכולם בקיצור, עשו בלאגן.

החומר של Dissonant נע בין מספר שירים ישנים – כמו הלהיטים "Lust" ו-"In The Name Of God" – לבין חומר חדש, שנשמע לא רע בכלל ואף הרבה יותר כבד. הסאונד לעומת זאת, קצת אכזב בהתחשב שבהופעות אחרות שהתקיימו במועדון הוציאו סאונד מעולה, כנראה בגלל שהלהקה המרכזית של הערב צריכה לקבל את רוב התמיכה. אבל למרות שראיתי הופעות יותר טובות, הלהקה הצליחה להרים את הקהל וזה מה שהיה חשוב.

Solitary

את Solitary לא ראיתי כבר המון זמן, הלהקה לקחה חופשה מהופעות לעבוד על עצמה ועל החומר שלה, וכנראה עכשיו היא מוכנה לחזור, בערך. בעיות הסאונד שהיו ל-Dissonant היו קצת יותר קשות במקרה הזה, מה שבהחלט הפריע להופעה לזרום כמו שצריך. מלבד זאת, נראה כי להקת הדת' מהוד-השרון צריכה לחזור ולהשתפשף בכל הנוגע להופעות וזה במיוחד הכרחי בהתחשב בקהל השונה שהגיע למקום. הלהקה ניגנה חומר חדש לצד שירים מהאלבום הראשון שלה Trail Of Omission שלצערי בקושי הצלחתי לזהות אותם מבעד לעשן.

הקהל לא הבין בדיוק מה קורה על הבמה ולכן גם פחות שיתף פעולה… ופוגואים, בקושי היו. לעיתים חברי הלהקה לא נשמעו במקום, אבל עדיין נראה כי הם יודעים מה הם עושים. לירי המתופף נהנה ממערכת התופים ויוגב הגיטריסט ליווה בהתאם על השירה את רועי הסולן\גיטריסט. הבסיסט שחר, היחיד עם שיער מלא בין כולם, דפק ונתן בראש כמו שצריך – ובסה"כ, Solitary לא איבדו את הקצב שלהם ואני מאמין שהם עוד יחזרו לעצמם בהקדם, ככל שימשיכו להופיע יותר.

Nightmare

חששות רבים ליוו את הקהל הלא גדול שהחל למלא את מועדון הקולטורה ככל שהערב התקדם, חששות שנבעו מהסאונד הבעייתי, בלשון המעטה, של שתי להקות החימום המקומיות Dissonant ו-Solitary. אך מעט אחרי 1 בלילה כל החששות התבדו – החמישייה העונה לשם Nightmare, נשמעה ברור כפי שלהקת הבי מטאל אמורה להישמע, היא נתנה שאוו יוצא מהכלל והקהל פרגן לחבורה שנדמה שלא זכתה לכזו אהדה, אפילו באירופה.

צודק מי שאומר שהלהקה סובלת מחוסר מקוריות, ההשפעות המוזיקליות והחזותיות מושפעות לעיתים יותר מדי מ-Iron Maiden ,Dio ו-Judas Priest. תקנו אותי אם אני טועה – אבל הגיטריסט Alex Gilbert לא נראה כמו אחיו האבוד של Dimebag זצ"ל…?! למרות זאת ולמרות הפרש הגילאים בלהקה (הסולן Jo Amore בן 44 והגיטריסט Franck Milleliri בן 24) הורגשה הכימיה הגדולה שלהם על הבמה. במשך קרוב לשעתיים הפגיזה Nightmare בלהיטים מכל אלבומיה, החל מאלבומה הראשון Waiting For The Twilight ועד ל-The Dominion Gate שיצא לאחרונה. ספק אם הקהל שהגיע הכיר את כל החומר של הלהקה, אבל 300 הגרונות שהיו במקום צרחו ללא הפסקה ולמדו את השירים הקליטים בזמן אמת.

הסולן Jo Amore לא הפסיק מלשתף את הקהל בשירה והגיטריסט Alex Gilbert אף שיתף את הקהל בנגינה משותפת על הגיטרה שלו. בין הלהיטים שבלטו, היו: "Messenger Of Faith" ו-"Mind Matrix Schizophrenia". לא פחות מ-4 הדרנים נתנה הלהקה לפני שירדה סופית מהבמה כשהמפתיע ביניהם היה "Hallowed Be Thy Name" של Iron Maiden שבוצע יחד עם ישי שוורץ, מפיק האירוע וסולן לשעבר ב-Moonskin ו-Nail Within בתפקיד סולן אורח. גם לאחר סיום ההופעה נשארה הלהקה להודות לקהל החם, לחלק חתימות, צילומים ו… נשיקות. אין ספק עוד אבן דרך בהופעות ההבי מטאל בארץ.

רשימת השירים:
Paranormal Magnitude Part 2
Trust a Crowd
Silent Room
Secret Rules
Cosmovision
Circle of the Dark
Temple of Tears
Messenger of Faith
Invisible World
Heretic
Mind Matrix Schizophrenia
Spirit of the Sunset
Power of the Universe
Prisoner of the System
Watchtower

Taste of Armageddon
Hallowed Be Thy Name (Iron Maiden Cover)
Howlers of Insanity
Spiral of Madness