חוזרים לנבוח – סיקור הופעתה של להקת Canine

בחודשים האחרונים שמענו לא מעט על להקות ש"חזרו מהמתים", אבל ישנם מקרים בהם לא מדובר בחזרה מהמתים. יש להקות שעוברות תקופות של שקט, כל אחת מהסיבה שלה. אנחנו במטאל אוהבים רעש, ולכן מאוד שמחים לשמוע על להקה שחוזרת להרעיש. במוצ"ש ה- 20 במאי, בגגרין תל אביב, חברי להקת המטאלקור Canine חזרו בהרכב מעט שונה אבל עם אש בעיניים, בהופעה מלאה וחגיגית, והוכיחו שהשנים האחרונים היו פשוט Silence before chaos.

בשעה 21:00 עולים לבמה חברי להקת Silentcut, רביעיית ה Beatdown Hardcore. לדעתי צריך לפתוח כל אירוע (הופעה/מסיבה/בת מצווש) בהופעת הארדקור. יש משהו בהארדקור שגורם לדם בגוף לשנות את קצב הזרימה שלו, לכזה שגורם לכל האגרסיות, כולל אלו שלא ידעתם שקיימות אצלכם לצאת החוצה. כל ברייקדאון עושה לכם חשק להשמיד את כל מה שמסבבכם ולרצות מיד ללכת למקום אחר כדי למצוא דברים חדשים שאפשר להשמיד. את כל התחושות האלו חברי להקת Silentcut מעבירים בצורה מושלמת, יחד עם ריפים עצבניים וברייקים איטיים שגורמים לתהות אם הבמה שהוקמה במיוחד לאירוע תישאר עומדת עד המופע המרכזי. תום רחמן, הסולן מצטרף למוש פיט המשוגע שקורה בקהל, שמניף את הידיים שלו לכל מקום, עובר מצד לצד בתוך הגגרין ושואג אל תוך הפנים של כולם. הם נותנים סט שמשאיר את הקהל רותח לקראת המשך הערב.

באופן מפתיע, על הבמה היו שתי מערכות תופים שונות, אחת להופעה הפותחת ואחת למופע המרכזי. אני לא יודעת אם זה השפיע או לא, אבל הייתה הפסקה של חצי שעה לפני המופע המרכזי. מזל שבקהל נכחו הרבה חובבי מוזיקה שהיה אפשר לנהל איתם שיחות על הופעות ועל האלבום החדש של Sleep Token שיצא יום לפני ההופעה.

זמן ההמתנה עבר מהר, ולקראת השעה 22:00 עלה לבמה עמית קפטה מ Rocking IL שהפיקו (בצורה מדהימה!) את האירוע, והכריז "אחרי 4 שנים הם חוזרים!". על המסך מאחורי הבמה החלה ספירה לאחורה וברקע הושמעה מחרוזת קטעים משירים שכללו מוטיבים של חזרה, כמו back in black, וגם קטע משיר מזרחי שלשמחתי לא זיהיתי.

חברי הלהקה מתחילים לעלות לבמה, בן סעדה הסולן שואג למקרופון מכל הלב, והם מתחילים לבצע את I.U.T.B.F (It used to be fun), הסינגל הראשון ששוחרר שסימן את חזרתם לפעילות. כיף מאוד לצפות בלהקות שחוזרות לתת בראש אחרי הפסקה ארוכה. על הבמה יש מחזה של פיצוץ אנרגיה והתרגשות שיוצר הדף כל כך חזק שאי אפשר להיות אדישים אליו. השיר אמנם נוגע בקשיים שמגיעים עם החלום ללהקה ויצירת מוזיקה מקורית, אבל נראה שעכשיו, ברגע הזה בהופעה, עולות כל הסיבות בגללן הם ממשיכים לעשות מוזיקה, כי אין ספק שכיף להם.

לאורך ההופעה הם מבצעים שירים מהאלבום הראשון שלהם The Uprising, וגם מה- EP הראשון. לא כל השירים בהופעה קיבלו הקדמה, אבל השיר Man For The Road מסתמן כשיר חדש (הגיע אליי מידע פנימי). בשיר הזה מתארח יורה סולן של להקת Deface, שגם מנגן בגיטרה בלהקה Last To Die, ומחריב במות בכל הזדמנות שניתנת לו. כיאה להופעה חגיגית, גם בהופעה הזו היו מספר אורחים. אורחת נוספת שעלתה לבמה היא יעל שטיינברג. "היא עוד לא בת 16 וכשאני שמעתי אותה התביישתי בעצמי" הציג אותה סעדה ויורד מהבמה לתת לה לבצע בשיא הכוח ובשאגות אימתניות את השיר Reflection. בפתיח הארוך והיפה של השיר Silence Before Chaos ירד חושך על הבמה ועלתה דמות לבושה שחור עם חרב אור, ובשיר עצמו התארח ים יפה, שללא ספק עזר לתחושת הכאוס בדואט צרחות עם סעדה.

השירים הישנים קיבלו עיבודים חדשים בהופעה והם נשמעים מדהים. כל ההופעה הזו נותנת הרגשה שהיא צריכה להיות מוקלטת כדי שנוכל להאזין לשירים האלו בגרסאות המשופרות שהם קיבלו, וגם בשביל הביצועים המעולים עם האורחים. אורחים נוספים שעלו לבמה הם Danny D Maloy ו- Eddie Flipa Mel מלהקת HotBox שעלו לבצע גם שיר של Canine וגם החזירו אותנו הרבה שנים אחורה עם קאבר לשיר האייקוני Break Stuff של Limp Bizkit. השיר גרם לקהל, לבקשת דני, לקחת את כל ה Bad Vibes ולשפוך אותם למושפיט. אורחים נוספים מפתיעים במיוחד שהגיעו לאחר מכן הם סרטוני כלבלבים חמודים ומתוקים שהוקרנו מאחורי הלהקה בזמן השיר Betrayal. אין כמו מוש פיט על רקע סרטוני כלבלבים חמודים.

האורח האחרון שעלה הוא אורן שטיין, שדיבר בהתרגשות גדולה על הברונזפסט בו Canine לקחו חלק, והוקדש לזכרו של ארד אמיץ לב שהיה אהוב מאוד בסצנה ונפטר לאחר מאבק במהלך הסרטן, וביצע לזכרו שיר מתוך האנימה Naruto. לאחר הביצוע הזה עלו לבמה רק סעדה ואליאב טורג'מן, גיטריסט הלהקה, עם גיטרה אקוסטית. סעדה הזכיר שההופעה מוקדשת לארד אמיץ לב ואמר שהרוח שלו נמצאת פה איתנו. הם ביצעו קאבר אקוסטי לשיר המרגש So Far Away של אחת הלהקות האהובות, Avenged Sevenfold, וכל הקהל הצטרף לביצוע המרגש. בשלב הזה הבנתי שההופעה היא כמו רכבת הרים של רגשות, שאחרי עוד ביצוע אקוסטי ומרגש הם חוזרים לתת בראש. חוזרים לריפים בעלי הגרוב המדהים שמשלבים איליה קיסליצין הבסיסט יחד עם אליאב שאחראי גם על הסולואים המעולים, וסולואי התופים מידיו של ניר לברשטיין שהגיעו לגיחות קצרות וגרמו לי לחשוב שהם צריכים להיות ארוכים יותר. בן סעדה רץ בלי הפסקה על הבמה בזמן שהוא שואג למיקרופון, מכניס לפעמים לשירה אלמנטיים מזרחיים כמו שהוא אוהב ומעודד את הקהל לשבור את המקום. הורגש שהושקעה הרבה מחשבה בבמה, בזיקוקים ובתאורה, כדי שכל ההופעה הזו תהיה אחת שיהיה קשה לשכוח.

הם מסיימים את ההופעה, כמו בעבר, עם השיר Last Words Live Forever, יחד עם כל הקהל שמצטרף לשירה, ועם משפט הסיום "אנחנו היינו Canine, ואנחנו מבטיחים לכם שזו רק ההתחלה".