חורכים את חיפה – Prey For Nothing, Ferium ו Projectile

הערב הזה התחיל איתי ברגל שמאל.

איזה מתחילים, ואיזה ב 20:30, הקהל שהמתין בחוץ ואני לא הורשינו להכנס עד השעה 21:00 בערך, על ידי מה שאני יכול לתאר לכם כבאונסר חסר שירותיות ונימוס שדיבר בצורה גסה ולא נעימה אלי, ואל כל שאר הח'ברה שביקשו להכנס. כאשר הכניסה אושרה, זכינו לבדיקה בטחונית שלא מביישת את מחסום ארז באיד אל פיטר, בדקו אותנו כאילו אנחנו עבריינים בכניסה לפלקה, לא כאילו אנחנו מטאליסטים חביבים בכניסה למופע מטאל, ראבק, מישהו חייב להסביר לאנשים האלה שמטאליסטים הם חביבים ונעימים, דקירה במופע מטאל זה משהו מאוד נדיר, הרבה יותר אנשים נדקרו במופע של אייל גולן בקיסריה מאשר במופע מטאל סטנדרטי.
Projectile

הרכב הגרוב מטאל הזה היה הראשון לעלות, הם עלו על הבמה והתחילו לנגן בלי ששמנו לב. הם פתחו את ההופעה בנגינה שקטה ומלודית שהמשיכה והתעצמה בסאונד באמת מגניב, מלודיה טובה ועוצמתית, ממש גרוב טוב. ההרכב הצעיר הזה הוא מגניב לאללה, בעיקר בלטו לי הסולן והבסיסט המדהים שלהם (שפירגן ועלה להופיע עם חולצה של Ferium) סטס הסולן הצליח להחזיק יפה את הקהל, תקשר כמו שצריך, ואפילו הצליח להעמיד לנו כמה מעגלי פוגו שמחים במיוחד. הבעיה היחידה הייתה בסאונד שלו, שכן לדעתי מדובר בסולן עוצמתי שלא שמעו אותו מספיק. הנגינה התגברה עליו לא מעט, שוב, כנראה משהו בסאונד. את השיר השלישי שלהם הייתי מאפיין יותר בסאונד ת'ראשי, הרבה דאבל בסים וריפים מהירים מאוד של גיטרה, כן, אני יודע שגרוב הוא קרוב משפחה של ת'ראש. במקרה הזה הנגינה זזה יותר לכיוון הזה.

לפני השיר החמישי סטס סיפר לנו שהשיר שהם עומדים לנגן עכשיו הוא שיר שהגיע לרדיו, אני חלילה לא מתכוון לזלזל, אבל איזה רדיו? אני לא מכיר רדיו בישראל שמנגן מטאל. בכל מקרה שלא יהיה זה היה קטע אדיר ששילב שירת קלין בניגוד לסקרים המרשים של סטס יחד עם ריפים כמעט מטאלקורים.
בקיצור, יופי של הופעה, בטח ללהקה יחסית צעירה, מקווה לשמוע מהם יותר בעתיד.

Ferium

זו לא ההופעה הראשונה של Ferium שיוצא לי לראות, אבל אני לא מפסיק להתרגש מהם כאילו זו הפעם הראשונה. יש להם משהו מיוחד ברמת האנרגיה, שהיא גבוהה ומשמחת, הם פשוט ח'ברה גדולים. במיוחד טירן, אני לא יודע אם יצא לכם לפגוש אותו, אבל הבחור נמוך ממני בחצי ראש בערך, ואני לא איזה ענק . אבל כשהוא עולה על במה ומתחיל לשיר הוא פשוט הופך לענק, דמיינו לכם את הסצינה מאליסה בארץ הפלאות, כשאליסה שותה תה ולאט לאט הופכת לענקית.כך גם טירן, הסאונד שלו מדהים ועוצמתי.

הלהקה עולה על הבמה בפול גז, הם לא מפסיקים לזוז ולקפוץ הבמה קטנה עליהם,הם לא מפסיקים לזוז ולקפוץ ואפילו נתקעים אחד בשני מדי פעם. אלרם, אחד הגיטריסטים נותן גיבוי קולי לטירן, לא רע בכלל. רון המתופף נראה כאילו הוא מחלק מנות על שולחן ענק במהירות שיא, מתופף מוכשר מאוד שעובד כמו שלא ראיתי אף מתופף עובד, מפזר את התופים שלו לכל כיוון. אחרי השיר הראשון טירן מקבל חבילת דפים ליד, זה כנראה היה הסט ליסט. אבל הוא פשוט מחלק את הדפים לקהל :" הנה, אנחנו מארגנים הקראה משותפת של השיר". בשלב מסויים בשיר, אני לא כל כך זוכר מה היה שמו, היה שילוב של שכרון חושים ובירה. טירן, תופים וגיטרה מתאחדים לקצב אחד ולקול משותף. לא נשאר לי שום דבר לעשות חוץ מלעמוד ולהזיל ריר.

השיר הבא, Side Effects פשוט פותח את הפוגו הגדול ביותר שהיה בערב הזה, כנראה שכמה מהח'ברה הבינו שאני זקן בן 90. כי לפחות 4 פעמים במהלך הערב הוציאו אותי בעדינות ממעגל הפוגו כדי שלא אפרוק את הירך או כדי שלא אשבור את עצם האגן.

משהו במחוות של טירן בשיר הזה, ובכלל, נראה כאילו הוא מסביר לך משהו בגראולים, לא תמיד אתה מבין אבל תמיד כדאי שתסתכל בעניין. השיר האחרון Reflections היה יופי של דרך לסגור את ההופעה. השיר הוא פשוט תחרות ריצה של תופים, רון הוא פשוט מכונת יריה לא אנושית. וכמובן שליוותה אותו גיטרה מייללת לאורך כל השיר, שלחו אותנו עם הרבה אנרגיות להופעה הבאה.

Prey For Nothing

ראשית, גילוי נאות, יותם אבני (שמעכשיו בכתבה יקרא דפיילר, זה פשוט קצר ומגניב יותר) הוא אחד מהכתבים באתר, ככה שיצא לי להכיר אותו אישית לפני ההופעה. וכשהוא ביקש ממני לכתוב את הסקירה להופעה המתקרבת הוחמאתי, אבל פחדתי, מה יקרה אם הוא או הלהקה שלו ממש מחורבנים? איך אני יכול לשמור על יושר מקצועי ועל יחסים טובים במקביל?

ואכן, בעיה, הלהקה שלו היא באמת להקה מחורבנת והוא פשוט סולן מצ'וקמק.

סתם, נו! היה הרבה מזל כי PFN הם יופי של להקה, באמת.
שנית, בעסה, ללא ספק PFN הם הלהקה הבוגרת והותיקה מבין השלוש, הם היו ההדליינרים והשיקו EP בהופעה, ההופעה הייתה לכבודם (בלי לפגוע בשתי הלהקות האחרות, כמובן). אבל יצא שFerium משכו הרבה מאוד קהל ביתי שלהם שכנראה מלווה אותם בכל מקום, והרבה מהם הלכו כשנגמרה ההופעה שלהם. ככה שיצא שהיו פחות אנשים בהופעה. אנשים, אם כבר יצאתם מהבית לראות הופעה, יאללה, תשקיעו עוד שעה מהחיים, תשמעו מוזיקה טובה ותחממו ללהקה את הלב.

הלהקה פתחה עם Chekhov's Gun והתחילו לנגן כשדפיילר עדיין לא על הבמה, כמו כוכב אמיתי הוא עלה קצת אחרי, פורץ בשירה, ותקשיבו, זה עסק מוזר מאוד, התפיסה שלי אותו השתנתה לגמרי כשראיתי אותו על הבמה, לא דומה בשום דבר לבחור שיצא לי לפגוש ולהכיר לפני כן, מבחור חביב ונחמד עם שלל אנקדוטות וידע נרחב מאוד מאוד מאוד על מטאל הוא הפך לפשוט כוכב. הנגינה של ההרכב היא נקיה מאוד, בטח בהשוואה ל Ferium שהופיעו לפניהם, אין פה אמירה על מה טוב יותר, אני אישית אוהב יותר את הסאונד נטול הלכלוך. דפיילר הוא סולן רבגוני מאוד. הוא צורח, שואג, נותן גראולים יפים ומאוד מעניין לשמוע ולהסתכל עליו, הוא מתקשר נהדר עם הקהל, שלטעמי זה משהו מאוד חשוב, אני שונא סולנים שרק עומדים ושרים, בלי לתקשר מדי פעם.

השיר השלישי, Bestowed Upon The Void, הוא שיר מסוג השירים שאני מת עליהם, בס דומיננטי וגס, כזה שמוציא ומערבב לך קצת את ארוחת הערב, גיטרה מנסרת לאורך כל השיר, באמת מצוין. כשהלהקה מתחילה לנגן את Sacred Evolution, הראש שלי עף מהמקום לגמרי, השילוב המנצח של בירה עם שיר מצויין, חיתוך קול די מגניב של דפיילר שפוגש גיטרה בסולו ארוך ומתמשך, השיר מקבל סאונד כמעט נורבגי. הלהקה ממשיכה אל My Final Relapse שיר עם קצב מגוון מאוד, עולה ויורד והסולן עובד עם הלהקה כמו מכונה משומנת ונע בין עמוק ואיטי לבין מהיר וחזק יותר, בול על הקצב.

ישנה הפסקה בין השירים וגרונו של דפיילר ניחר, הוא שותה מים ומציע הרפס בבקבוק למי שישתה אחריו. בלי להשתהות יותר מדי הוא ממשיך אל השיר הבא, שהשם שלו פה פחות מעניין, מה שכן מעניין היא העובדה שבשלב הזה דפיילר החליט שנמאס לו להיות על הבמה אז הוא יורד אל הקהל. הוא שר איתנו, ממשיך עד לדוכן החולצות ושר גם שם. כל זה כמובן עד שהמגבר של הבסיסט קרס ושיתק את ההופעה לזמן לא קצר אך דפיילר עשה כמיטב יכולתו ותיבל את ההמתנה בשלל הגיגים. שני שירים לאחר מכן PFN נותנים לנו גירסא מחודשת לקלאסיקת הת'ראש The Four Horseman של מטאליקה. ביצוע אדיר וזה המון כשזה מגיע ממני, חובב מטאליקה גדול שלא אוהב שנוגעים לו בקלאסיקות. הביצוע הוסיף לשיר הרבה מאוד כבוד, מהירות מכובדת ושילב גראולינג עצבני שלווה בשירה של כל הקהל. מבחינתי זה היה הקטע הכי טוב בהופעה, אין כמו סינכרון בין הקהל ללהקה.

השיר הסתיים וזה היה הסימן לכל החכמולוגים בקהל לעשות חיקויים של הטפילד, נורא מצחיק (לא!) מזל שהם לא ניגנו את Killing In The Name כדי שתוכלו לשיר בשמחה : "אבטיח בשקל". השיר האחרון נפתח בתופים מהירים ופוגו מיידי, דפיילר אפילו לא טורח לעלות שוב לבמה, הוא נשאר למטה ובשלב כלשהו גם הגיטריסט שלו מצטרף אליו בסולו מדהים,הם פשוט עומדים באמצע הרחבה והראשים שלהם מסתחררים בלי הכרה, הדבנגינד במיטבו תמיד נמצא במקום שבו הקהל . לסיכום, יופי של להקה, בוגרים יותר מהלהקות האחרות וזה בהחלט ניכר בסאונד המגובש והמהודק שלהם שיושב בול, צפוף, עמוס, נקי ומרשים.

כשההופעה נגמרה רכשתי לי חולצה של Ferium ואת ה EP החדש של PFN (שבתוכו יש את הקאבר למטאליקה, קאבר לu2 ועוד כמה פנינים, מומלץ בחום). מהר מאוד בעלי המקום הזדרזו לגרש אותנו החוצה כאילו היינו תלמידי בית ספר נזופים, סגירת מעגל מהגישה הלא ממש נעימה שלהם בכניסה. זה פשוט החזיר אותי 20 שנה אחורה. ראבאק, למה היחס הזה? אנחנו לקוחות שלכם, שילמנו מחיר מלא , לא יזיק לפתח גישה מנומסת ושירותית יותר. אולי כדאי היה להם לשמור את האגרסיות האלה לטיפול במעשנים שהסריחו לי את הערב במקום להגיד את זה רק פעם אחת ברמקול כדי לצאת ידי חובה. אבל עזבו את זה, כל הכבוד ל Projectile , Ferium ו Prey For Nothing על אחלה ערב מטאל צפוני שהצליח להביא לא מעט אנשים.