טל פרידמן והחתולים השמנים בהשקת האלבום

צילם: אביחי לוי

שום דבר לא היה שגרתי בהופעת ההשקה של טל פרידמן. כמו האיש עצמו, גם השקת הEP החדש של טל פרידמן והחתולים השמנים הייתה חגיגה של טירוף ומוזיקה טובה. מהדוכנים שמכרו תרנגולים מצפצפים, ירון ברלד שהגיח לעשות כבוד כמעריץ מן השורה ועשה הרבה רעש ביחד עם הרבה אורחים מכובדים ופרידמן עצמו שניצח על הופעה סוערת עם שירים מקוריים, קאברים, סטנדאפ לא תקין בעליל אך קורע על הקהל ואיתו. על תרנגולים חתולים וחיות אחרות בהמשך.

בשכונתיות אופיינית יצא פרידמן לקרוא לקהל להיכנס לבארבי לשם התחלת ההופעה. מול קהל מעורב של ילדים, מעריצים, מבוגרים, חברים מהברנז'ה מטאליסטים וסתם סקרנים, פתח פרידמן את המופע בזריקת מפרט לקהל ונגינה של השיר הפותח באלבום– קאבר Surf מקפיץ להמנון הלאומי, שבעיקר הותיר את הקהל המום. ההופעה של פרידמן הייתה לא פחות ממרשימה. הבחירה בפאואר טריו מצומצם רק תרמה לאינטנסיביות של החומר ואם היה חשש שפרידמן לא יתמודד עם שירה ונגינה בצורה מכובדת – החשש התבדה מהר מאוד. הוא הצליח לא רק לנגן ולשיר – אלא גם לשמור על הנוכחות הבימתית המרשימה שלו וההיפראקטיביות המהפנטת והוכיח שהוא הולך ומשתפר בתור נגן גיטרה. הוא המשיך עם "נהייתי משוגע", "גן חיות" ו "אני ישן", שירים של ההרכב שלא מצאו את דרכם ל EP חלקם בצדק וחלקם שלא. הוא שמר על הופעה טעונה, שאותה תיבל בין השירים בסטנדאפ שזרם על תושבי הדרום, אנשים מציקים בקהל, ירון ברלד וצלמת שהתעקשה שיש לה שמיעה אבסולוטית ופרידמן התעקש שיש לה משהו אחר…

ההופעה המשיכה ופרידמן פתח בכמה קאברים מעניינים. תחילה לשיר שלו "דע אותי" מהסרט "זוהי סדום" שאותו הקדיש לחבריו "מהעבודה השניה שלו" ואח"כ לקול הקהל המצחקק אחרי שאלות של פרידמן על פורנו גרמני, הוא ביצע קאבר לשיר "99 Red Baloons" בגרמנית משובשת (לקראת הפזמון נגמרו לו האילתורים והוא פשוט שר "שייזה שייזה שייזה שייזה….") והפכה באמצע ללהיט אייטיז אחר – Take on Me של A-HA, האילתור והשינוי בשירים היה קטע מבורך שנהנתי ממנו לאורך כל ההופעה וחזר לאחר מכן גם בשירים הבאים. פרידמן הזמין את האורח הראשון להערב, שאותו הציג לאחר ציון העובדה שג'ימי הנדריקס ז"ל היה אמור לחגוג הערב 70 הוא כינה את האורח "אגדה חיה", כזו שלדעתו יכלה ללמד את כל אגדות הבלוז שהוזכרו בשירו של Eric Clapton "Crossroads" כיצד לנגן. אל הבמה עלה Lazer Loyd, שהפליא עם פרידמן בביצוע אנרגטי לשיר White Room של אגדת הרוק-בלוז Cream שהפך ללהיט הסבנטיז "אני אצבע את השלכת בירוק" של יורם ארבל והתפוחים. טל ביקש מ Lazer להשאר והוא אכן נשאר לעשות כבוד לאותו הנדריקס בשיר, "Hey Joe" . אני חייב להגיד שמכל האורחים שהתארחו אותו ערב, אותו Lazer באמת הכי הרשים אותי, בנגינה מלאה בנשמה, אופי והגשה כיפית ווירטואוזית שבאמת הזכירה אגדות בלוז של פעם.

הקאבר הבא בתור היה ל " Ai Se Eu Te Pego" והוקדש לכל הבנות בקהל שחגגו יום הולדת, והפעם הטוויסט שהעניקה הלהקה לשיר כלל התפתחות ל Let it Be של הביטלס ו No Women No Cry של בוב מארלי החיבור ממש זרם וההפיכה של השיר מהמנון לטיני לקטע רגאיי היה די מגניב. האורח הבא היה מתן כהן מ Betzefer שעלה לבצע עם הלהקה את השירים "ליין סטיילי" – שאותו פרידמן הקדיש לבנו דניאל שהתגייס ובו זכו כהן ופרידמן לעשות דואט סולוים די מרשים. "מהנהיה" המהורהר והלהיט בהתהוות "כלבה טובה" שאותו החליט לבצע לאחר הצבעה עם הקהל ביחד עם הגיטרת SG שלו במקום עם גיטרת הלס פול שאיתה ניגן לאורך כל הערב. החומר המקורי של ההרכב אומנם די רזה, אך ההומור, ההופעה של פרידמן והנגינה המהודקת של הלהקה גרמו לו להישמע כיפי ביותר גם אם אין שם בשורה מוזיקלית חדשה. לאחר מכן ירד כהן מהבמה ופרידמן הזמין לבמה "אגדת גיטרה" מקומית נוספת, הגיטריסט ארז נץ, שהפליא בסולואים ונגינה חלקלקה בקאבר ל "Highway Star" של Deep Purple ואחר כך גם באיזה קטע גיטרה שאולי הרשים את חלק מהקהל אבל מבחינתי היה מיותר לחלוטין, שואו אוף חסר טעם ולבסוף גם לביצוע חביב ל Whole Lotta Love של Led Zeppelin . האורחים האחרונים להערב היו במאי הקליפים/מעצב העטיפה של האלבום שחר חמו, שהתגלה כגיטריסט לא רע וניגן עם הלהקה את השיר המוכר מארץ נהדרת "זז כמו נחמה" שצוחק על זאב נחמה, סולנה של להקת אתניקס, שבניגוד לסלבז שנוטים להעלב מהחיקוים שלהם לקח את הדאחקה בהומור והגיע להופעה לביצוע משותף ביחד עם פרידמן הנרגש. הביצוע גרר תשואות רבות מהקהל וקאבר לא צפוי לשיר של אתניקס "ציפור מדבר" שבוצע בגרסה עמוסת גיטרות וסולוים מזרחיים מתפרעים מעשה ידי שחר חמו. לאחר הדרן מזויף של פרידמן והלהקה הם עלו חזרה והרביצו ביצוע פ'אנקי ואנרגטי ללהיט הראשון מהאלבום – השיר "פחיד אותי" שגם לביצוע שלו הצטרף מתן כהן והתבלט בו לטובה הבסיסט אלעד קרן שהרביץ סלאפים עצבניים ונגינה מעולה שהסטו את תשומת הלב לכיוונו – ובצדק כי הליווי שלו היה מעולה לאורך כל הערב והמשקל שלו הורגש במלואו בהרכב. פרידמן הודה לכולם והכריז שזהו השיר האחרון בהחלט לערב, שיר שיראה לנו ששירי מזרחית דווקא נשמעים טוב כשמתרגמים אותם לאנגלית, ואכן Mono Mono כבלדה נוגה היה מצחיק להחריד, ביחוד כשהוא התחיל לצעוק אותו בצעקות Hatfield, שגררו התפתחות של השיר אל "בסבובה די" ומשם להתפתחות המתבקשת ל Metallica ול Enter Sandman – שהלהיב מן הסתם את כל המטאליסטים בקהל(ומסתבר שהיו שם לא מעט). הלהקה ירדה לתשואות הקהל – שחלקו סירב להתפזר במהירות.

טל פרידמן הוכיח למי שהיה לו ספק שהקריירה המוזיקלית שלו היא מעבר ל"גימיק" חד פעמי ומדובר באמן הופעות מצוין ובגיטריסט משכמו ומעלה שעושה כבוד לרוק קלאסי, להשפעות שלו, להומור שמהווה חלק בלתי נפרד ממנו ובעזרת ההרכב הצמוד, שלו הודה במהלך הערב כמה פעמים, הרים הופעה מרשימה מלאה בחומר מקורי מהנה, קאברים מגניבים וגישה נלהבת למוזיקה לרוק ולמטאל. מאחל לו להמשיך ולעשות את מה שהוא אוהב עוד הרבה שנים – ולנו כקהל להיות שם ולקח חלק בטירוף שמתרחש סביבו.