יוסי סאסי בצוללת הצהובה

ההופעה נפתחת עם השיר הפותח של Desert Butterflies והוא "Orient Sun". ההשפעות היפניות העממיות מפנות את המקום להשפעות המזרחיות והשיר השקט מתחיל להמריא. הסאונד של הצוללת הצהובה מתברר כמוצלח מתחילת המופע ומעניק נפח מטאלי לעומת הגרסא המוקלטת. חסרונו של גיטריסט העל Marty Friedman שהתארח ברצועה במהלך הקלטות האלבום בקושי מורגש. מפגן הסולואים ב- "Drive" שלקוח מ- Melting Clocks מרשים לשמיעה חיה וכשסאסי וחבריו מגיעים לבצע את "Ain't Good Enough" מבינים לפתע שההרכב מגובש ונשמע כמו להקה חיה אמיתית ולא רק כליווי לאמן סולו.

סאסי מתקשר עם חברי ההרכב ועושה פרצופים לבן עזר בעמדת הגיטרה ולאור לוביאניקר על עמדת הבאס. מעבר לעליצות אי אפשר להתכחש לעובדה שהם מנגנים טוב ביחד. השירה של סאסי משוחררת ובטוחה והוא מרשה לעצמו להיות רועש יותר בניגוד לאיפוק שאפשר לשמוע באלבומים עצמם. האורח הראשון של הערב הוא שי ברוך שמתארח ב- "Fata Morgana" וביחד עם סאסי ועזר השלושה מצליחים למלא את הביצוע של איש Guns N' Roses, Ron "Bumblefoot" Thal שתרם מכישרונו לגרסא המוקלטת של השיר. אבל בינינו, מי שגונב באמת את ההצגה הוא רועי פרידמן ששולף תוף מרים ונותן קצב יחד עם שי יפרח המתופף.

העשן ממלא את הבמה ומספיק להתפזר כשסאסי מארח את סולנית Pie Q לשעבר, ספיר פוקס שמבצעת קאבר אקוסטי ל-"Shesmovedon" של Porcupine Tree. בתור מישהו ש- Steven Wilson הוא המוזיקאי האהוב עליו אני חייב לומר ששום קאבר לא יכול לעשות צדק לכל שיר שהוא כתב. אבל פוקס שרה כל כך טוב ומעניקה גוון ייחודי לשיר שאי אפשר שלא להתרשם. היא סולנית טובה יותר מ- Steven Wilson ויודעת מה היא עושה על הגיטרה. אבל שום דבר לא ישתווה למקור, כן? לקראת סוף השיר שאר הלהקה מצטרפת במפגן קקפוני שהפך לאחד משיאי הערב מבחינתי, למרות שאני עדיין תוהה אם לא היה כדאי לתת לפוקס לסיים את השיר בשקט כמו שהיא התחילה. היא נשארת לבצע גם את "Believe" מהאלבום החדש לביצוע נוסף שמתעלה על המקור.

ב- "Melting Time" סאסי קורא לאורין לעלות על הבמה לשיר פיוז'ן שמכניס מעט אווירה ג'אזית לערב הרוק והגיטרות הזה. הקול הרך של אורין משתלב טוב עם הנגינה של כל חברי ההרכב. בשיר הנושא של Desert Butterflies יוסי סאסי מזכיר לכולם שבסופו של דבר הוא הכוכב של הערב. הוא נותן את כולו בביצוע האנרגטי בקטע הפרוגרסיבי והאוריינטלי הזה, שסוחף את הקהל בזמן שסאסי מקפץ תוך כדי נגינה.

מורן מגל, האורחת האחרונה לערב, עולה לעמדת הקלידים ועוזרת להרכב להתמודד עם "Fields of Sunrise" מהאלבום הראשון, שהוא הגרסא המזרחית של Porcupine Tree. אחרי סולו דרבוקה של פרידמן השיר האחרון (כן, בטח) להערב הוא קאבר ל- "High Hopes". מדובר בשיר נהדר מהתקופה בה Pink Floyd היתה נטולת Roger Waters וההרכב מבצע אותו בנאמנות בעוד מגל לוקחת את תפקיד השירה.

חברי הלהקה יורדים מהבמה ורק בן עזר נשאר כדי להרביץ סולו גיטרה שעובר ישר להדרן כשסאסי ושאר ההרכב חוזרים לנגן עוד שיר מהאלבום החדש, והפעם "Neo Quest". לאחר שסאסי מסביר לקהל את הקונספט שעומד מאחורי האלבום הוא מבצע שיר נוסף ממנו- "Cocoon". הבלדה המעט אוריינטלית/פרוגרסיבית הזאת היא אחד השירים ותפקידי השירה היותר טובים שסאסי כתב מאז שפצח בקריירת הסולו שלו והביצוע מעולה ומצליח לרגש. אורין ושי ברוך חוזרים לשיר האחרון (והפעם באמת) והלהקה מבצעת את "Simple Things". הערב נגמר בשרדינג מטורף כמו שהופעת סולו של אמן שהוא קודם כל גיטריסט אמורה להיגמר.