כולנו כאחד – סקירת הופעת השקה לאלבום All Is One של Orphaned Land ברידינג 3

צילום: אלכס ימפולסקי
קצת קשה לי להאמין שיצא כבר האלבום החדש של אחת
הלהקות האהובות עלי, יותר קשה לי להאמין היא שהפעם הדבר חלף לידי בשקט יחסי ולא מצאתי את עצמי חורש עליו יומם וליל כמו במקרים הקודמים. מה שכן כששמעתי היה ברור לי שמדובר באחד האלבומים הטובים של ההרכב וגם אם הם הולכים ומתקרבים אל המיינסטרים ועושים צעדים שנוים במחלוקת עדיין מדובר באחת מלהקות המטאל הטובות בישראל. אז חמוש באלכס הצלמת, ירון הורינג ועוד חברים ועם המון ציפיה לקראת הביצועים של האלבום בלייב התייצבנו בערב לח ברידינג 3 – הבית הנוכחי של הלהקה לערב חגיגי ארוך ועמוס אורחים ושירים.
Khalas

נכנסו אל הרידינג והחבר'ה מחלאס היו כבר בשיר השני, והרידינג – כמעט ומלא לחלוטין. מה אוסיף ומה אומר על החפלה שלהם? בניגוד לסקירה הקודמת שלי שבה הם חיממו ולא ממש הכרתי אותם, הפעם כבר ידעתי במי מדובר ובמידת ההתאמה שלהם לעסק. והרשו לי להגיד לכם – אורפנד לנד לא ימצאו בעולם ולו להקה אחת שמתאימה יותר מהם לחמם אותם. אומנם המוזיקה של חלאס נושקת יותר למקומות של להקות כמו System of A Down או אפילו אפילו El Nino אבל הניו מטאל הערבי שלהם מקפיץ ומרענן והוא החימום הכי טוב שלהקה כמו אורפנד יכולה לבקש לעצמה.

לאחר קאבר לאום קולתום, הלהקה הזמינה אותנו לשמוע שיר חדש ופתחו בעוד המנון מקפיץ שקצת גרם לי להצטער שאני לא מבין ערבית ולאחר מכן הודו לנו וירדו מהבמה. חימום מוצלח לקראת ההופעה שלאחריהם.

מה שכן צורם לי הוא השימוש שלהם בפוליטיקה לקידום המוזיקה מחוץ לבמה, ולמרות שגם Chaos of Nazareth רואים בזה אמצעי קידום לגיטימי, לי אישית זה טיפה מוריד ונראה כמו צורת קידום זולה שרק פוגעת בהם. למרות הכל מפציר באנשי אורפנד להמשיך ולתמוך בחבר'ה האלה, שכן שיתוף הפעולה הזה תמיד מבורך וזהו דו קיום אמיתי בהוויתו על הצד המוזיקלי היפה ביותר שבו וללא שום פוליטיקה מאוסה.

Orphaned Land
ירון הורינג

האמת היא שהגעתי להופעה הזו עם כמה נקודות ביקורת מוכנות מראש, האלבום החדש הוא אלבום מורכב ועמוס והנחתי שכדי להעביר את העוצמה שלו במלואה היתומים ישתמשו בלא מעט קטעים מוקלטים וסימפולי מחשב, מה שלא עושה לי טוב באופן כללי. ובכלל, עם כל האורחים המכובדים וההכנות למופע ההשקה חשבתי שאראה מופע פומפוזי מאוד עם המון זיקוקים, וידיוארטים, העמדות ושאר ציורים וקשקושים מסביב. אבל המציאות הייתה שונה לגמרי, נכון שנעשה שימושי בוידאו ארט וקטעים מוקלטים פה ושם, אבל האוירה הייתה קרובה וחמה, וחוץ ממאבטחים קשוחים ומוגזמים לא היה שום ריחוק בין הלהקה לקהל. מופע מטאל כמו שצריך להיות. ההופעה התחילה בקטע מוקלט של קובי מדקלם טקסט, האמת שזה היה מקסים למרות העובדה שמדובר במשהו מוכן מראש.

אחד אחד עלו היתומים לבמה, כמו רוק סטארים אמיתיים, כל אחד זכה לתשואות מהקהל הרעב, והכי כיף היה לראות את חן, הגיטרה המלווה החדשה עולה לבמה. הוא קיפץ משמחה וסחף המון תשואות מהקהל, נראה כאילו שהוא קצת לא מאמין שהוא על הבמה עם הלהקה הזו כחלק אינטגרלי ממנה, למרות שזו לא הפעם הראשונה שלו איתם על הבמה,ההתלהבות הזו נשמרה. הח'ברה עלו על הבמה ופתחו עם All is one שיר הנושא מהאלבום הראשון. קצב התופים של השיר הזה הוא קצב דרבוקה שכזה, הקהל הגיע מוכן, כולם היו מסונכרנים להפליא על הקצב של השיר והאלפים פשוט מחאו כפיים בחפלה מסונכרת ומתואמת.

השיר השני והשלישי היו הפתעה עבורי, היתומים ביצעו את The birth of the three ואת Olat hatamid מיד לאחריו, אני הייתי בטוח שנשמע את כל האלבום החדש (הופעת השקה, אחרי הכל) ואולי לקראת הסוף קצת דברים ישנים יותר, אבל היתומים, בחוכמה רבה, אם יורשה לי, החליטו לשלב ישן וחדש ולשמור את כל מעריצי "למה אין פה גראולים?" מרוצים.

הבעיה היחידה עד כה היא ששמעו את קובי לא ממש טוב, הוא היה חלש על המוזיקה, וגם כשהוא כן ניצח את הסאונד החזק של הלהקה, הסאונד שלו לא היה טוב, צורם ומטריד. אני מניח שזה יותר קשור לסאונד של המקום מאשר לקול של קובי, שנשמע מצויין בהמשך הערב. (כנראה אחרי שתוקנה התקלה שגרמה לבעיות בסאונד שלו) השיר הרביעי : Our own messaiah או "משיח שלנו" (בתרגום חופשי שלי, כמובן) הוא השיר הראשון ששוחרר לפני היציאה הרשמית של האלבום, וללא ספק שיר שאותי מרגש מאוד. אני לא איש דתי בכלל אבל בעקבות נדר קטן שנדרתי. אני מבקר בבית הכנסת בימי כיפור כבר קרוב ל 8 שנים, אני מת על הניגון של "אבינו מלכנו" שהוא קטע התפילה שמלווה את השיר הזה. ואני פשוט נכנס לאקסטזה מהחיבור שלו לשיר. מי שעמד לידי בהופעה היה יכול לראות אותי עומד עם עיניים עצומות, ראש פונה למעלה ופשוט צועק את מילות התפילה.עבורי זו הייתה אחת מנקודות השיא של הערב. אני חייב לציין שכשהעיניים שלי היו פתוחות הייתי מהופנט מהיכולת של יוסי ללהטט על הבוזוקיטרה שלו בסולואים מדהימים, האיש וירטואוז אמיתי.

היתומים המשיכו עם Halo dies, עוד יצירה עוצמתית שלהם שאני לא יכול להשאר אדיש אליה, הביצוע היה הדוק, מדוייק בלי שמינית של טעות, הסולואים ישבו במקום, הריפים היו מולחמים לסאונד כולו, עורר בי געגוע עמוק לשמוע את Mabool מתחילתו ועד סופו שוב. אחרי השיר המטורף הזה התחילו היתומים להוריד קצת את הקצב עם Never ending way, אפל וקודר כתמיד,פה התחלתי להרגיש בחסרון של שלומית. אני יודע שהיא לא חלק מהביצוע המקורי, אבל השיר הזה תמיד מזכיר לי את השירה הנפלאה שלה.

כאן התחלנו עם המצעד המרשים של האורחים שעלו לנגן עם היתומים, גבע אלון היה ראשון האורחים והח'ברה ביצעו את שירו של גבע “I can see the stars”, עכשיו, תמיד הייתה לי הערכה לגבע אלון, אני יודע שהוא בחור מוכשר ושהוא מאוד מצליח בחו"ל, אבל הביצוע של אורפנד לנד לשיר שלו היה פשוט לא טוב, לא כי מישהו שם לא מוכשר, או כי העיבוד לא מוצלח, אלא פשוט כי זה היה לא קשור בכלום לתופעה הזו שנקראת אורפנד לנד. גם השיר Brother, בלדה שמאוד אהבתי מהאלבום החדש הייתה חיוורת וקצת משעממת בביצוע המשותף עם גבע אלון.

היתומים הגבירו קצת את הקצב עם Simple man, גם הוא, מהאלבום החדש, שהוקדש לבחור בשם אהרון קפלן שחגג יומולדת. אהרון, אם אנחנו כבר בשוונג, יש לי חבילה בשבילך שאמא שלחה, יש שם קצף גילוח, סבון ואפילו קצת גרעינים שחורים, תכבד לח'ברה, בסדר? לאחר מכן, צחי וונטורה, שהוא אחד משלושה נגני ליווי שיושבים מאחורי הלהקה, נתן קטע מקסים על חליל, יוסי וקובי עלו ונתנו ביצוע מינימליסטי ומקסים לBerefet in the abyss מלווים בדבורקיסט חביב, שאני לא זוכר את שמו, מתנצל. גם כאן הבוזוקיטרה של יוסי עבדה יפה מאוד. דבר אחד חשוב לי לספר לכם : בכל פעם שאני שומע את קובי שר “Rise and wake up my son”, אני פשוט נזכר בלידה של הבן הבכור שלי, איתמר, בשניה שהוא פתח את העניניים והסתכל עלי,וצמרמורת נעימה עוטפת אותי.

התרגשתם? מצויין, מצעד האורחים ממשיך ומייקל בנסון ממשינה עולה לבמה, שוב, אני לא מבין את הקישור בין בנסון לאורפנד לנד, אבל התוצאה הייתה טובה יותר מהשידוך עם גבע אלון, בנסון תופס את הבס בזמן שאורי תופס תופי בונגו קטנים בצד והיתומים נותנים ביצוע מטאלי ל "שלח לי מלאך" של משינה. זה התחיל מוזר. מוזר מאוד, ונשמע קצת כאילו היתומים מכריחים את המטאל על השיר הזה, אבל די מהר זה השתפר ככה שאפילו נהניתי מזה.

בנסון נשאר על הבס וקובי מזמן את האחים עמרם, למי שלא מכיר, מדובר בבנים של אהרון עמרם, אחד מגדולי הפייטנים של יהדות תימן, אני לא יודע מה הם עשו מאחורי הקלעים, אבל קובי היה צריך להכנס אל מאחורי הקלעים להביא אחד מהם. אין לי מושג איך זה עובד גנטית, אבל הקולות שלהם פשוט מדהימים, הח'ברה הפליאו במאוולים (מעין סלסולים תימניים שכאלה) של Sapari, בקטעים ארוכים יותר ופחות מוכרים לי עד שהצטרפו לשיר עצמו, והחליפו את שלומית בשירה. השיר הזה החזיר אלי שוב את האנרגיות המטורפות, ולא רק לי, הקהל כולו היה באקסטזה. ואם זה לא הספיק, היתומים המשיכו ב From Broken Vessels שפשוט ניסר בטונים גבוהים, ריסק שם חצי מהזכוכיות ושפך לי את המוח דרך האוזניים. מצויין, אין לי דרך אחרת לתאר את זה. האוירה המכסחת תפסה תאוצה והמשיכה עם Barakah המצויין, ממנו עברו אל Kiss of Babylon. ומיד אחריו האחים עמרם שוב עלו לבמה ונתנו עבודה מדהימה עם Ya Benaye . שיר של אביהם בגירסא המעולה של היתומים, אגב, בעיניי זה אחד הקטעים הטובים ביותר באלבום הזה, משום מה, אני לא יודע למה, למרות הביצוע הבאמת באמת טוב, זה לא הצליח להרים את הקהל כמו קטעים קלאסיים שבד"כ מעיפים אותנו בחפלה, יכול להיות שזה פשוט כי מדובר בקטע חדש ופחות מוכר. מיד עם סיום השיר נחת זוג של תחתוני חוטיני אדומים על קובי שאשכרה היה קצת נבוך מהסיטואציה, הלהקה עדיין מחפשת אחר הגברת שאיבדה אותן.

אחרי ביצוע מצויין של Ocean Land קובי סיפר את הסיפור של Shama’im. זה באמת מרגש שפוליקר כתב שיר במיוחד בשבילם, ואכן כבוד גדול, אבל אני מצטער, זה פשוט שיר נורא בעיני. הוא הרבה יותר מדי מזרחי והרבה פחות מדי מטאלי, הוא צורם לי ולא במובן הטוב של המילה, ואם אורפנד לנד יופיעו איתו באיזה פסטיבל מטאל, הקהל יכעס, אני אישית כעסתי גם.

האורחת הלפני אחרונה עלתה על הבמה ופיצתה על מה שקרה קודם, מירה עוואד. קודם כל, הבחורה הזו הייתה הדבר הכי יפה שראיתי על הבמה באותו הערב (חוץ מאורי, כמובן) באמת באמת שרציתי לשאול אותה מה פרח יפה כמוה עושה במקום כזה, שמלת נשף, קעקוע של פניקס על חצי גב, וביצוע מדהים ל Children, השיר האחרון מהאלבום החדש, שיר שלא כל כך אהבתי עד שראיתי את הביצוע החי עם הזמרת המדהימה הזו.

מירה המשיכה איתם לעוד שיר מדהים מהאלבום החדש Through fire and water . היא פשוט זמרת מטורפת, ביצועים של זמרת ערביה קלאסית עם נשמה ענקית. אם עוצמים את העיניים בקטעי שירה מסויימים, אפשר לחשוב שאום כולתום שרה איתם על הבמה. (כן,תתפלאו, אני יודע איך אום כולתום נשמעת), מלבד השירה של מירה, הבסים והתופים בשיר הזה פשוט הפכו לי את הבטן, שיר מרשים שעושה לדעתי את השילוב המושלם בין המזרחי למטאלי. מיד לאחר מכן המשיכו היתומים עם El meod na’ala בחפלה אמיתית כתמיד, הקהל כמעט טיפס על הבמה מרוב שמחה.

אני מדלג קדימה ברשותכם אל הסוף. קובי אפללו עלה להדרן עם השיר שהוא נתן לאורפנד לנד. מדובר בשיר שאפללו הלחין והיתומים לקחו למיקום אחר לגמרי. אנחנו מדברים על Let the truce be known, גם הוא מהאלבום החדש, השיר המקורי של אפללו נקרא דמעת שתיקה, והוא נתן קטע ממנו, חייב להגיד שאהבתי יותר את הגירסא שלו, נקיה וטהורה יותר,אבל מגניב לגמרי לראות איך אותו הלחן נשמע שונה כשמישהו מז'אנר שונה מטפל בו.

ההופעה נסגרה ב Norra El Norra המטורף ובסיומת של Ornaments of gold, שהפכה כבר מזמן להמנון הנפת הידיים האולטימטבי,הדבר היחיד שחסר לי זה שינגנו קצת יותר את השיר כולו, הוא יופי של שיר בפני עצמו, לא רק בזכות הסיומות ההימנונית.

לסיכום, למרות הביקורת שלי על חלק מהקטעים ההופעה הייתה טובה מאוד, ונהניתי מהכל כמעט, גם מהקטעים שקצת ביאסו אותי, הסיבה היא פשוטה, האיזון בין קטעים מפרקים ואגרסיביים לקטעים מלודיים ופחות מפרקים משתנה כל הזמן אל הכיוון המלודי יותר. מה שמוציא לי קצת מהעוקץ שאני מחפש בהופעות מטאל, העוקץ שלי אגב הוא פורקן ושחרור.

אורפנד לנד הם להקה שהתפתחה וממשיכה להתפתח, והם צריכים לעשות מה שנכון להם ומה שהם רואים לנכון עבורם, גם אם ירון ימצא את עצמו דופק קצת פחות את הראש בהופעות. כי בסופו של דבר אני לא חושב שמתקפת "ההתמסחרות" על הלהקה היא מוצדקת, מדובר בקהל מעריצים שכועס על הלהקה על זה שהזיזו לו את הגבינה ושגנבו לו הגראולים. אל תכעסו, להפך, תשמחו, כי ככל שהז'אנר הנידח שלנו ישפיע על המיינסטרים יותר, נזכה לשמוע יותר ויותר מטאל. וככל שמסרי השלום והאחווה של היתומים יחלחלו יותר ויותר, יש אפילו סיכוי שנסתדר עם שכנינו, חס וחלילה.