כמו טיפשים – Sinnery משיקים את האלבום החדש "A Feast Of Fools"

ההופעה נפתחה בסאונד קורע אזניים של הלהקה Talpa. מועדון האזור נראה מלא למדי, והחבורה השתגעה על הבמה מהצליל הראשון. המוזיקה שהם מנגנים מגניבה למדי, לא מסובכת אבל כן יש בה משהו מעניין. במיוחד כאשר שיר, הסולנית, הופכת לחייה והחלה לשאוג על הבמה. הקהל הריע והתרגש. השיר השני שניגנו, "The Enemy" נפתח בסולו באס מטורף של אלכס, הבאסיסט. אליו הצטרפה במהירות שיר, בשירה מעט סתמית, כמעט דיבור, עד שהחלה לשבור את כל הכלים ואותו דיבור הפך לצרחה של כאב.

אלכס ביקש מהקהל להשתגע, כי הם עוד מעט יורדים, מעט מפתיע בהתחשב העובדה שניגנו רק שלושה שירים. שיר קרעה את האזניים בצרחות שקשה להחשיב כשירה, אך עם זאת לא ניתן להתעלם מהיכולות הווקאליות המשוגעות שלה. אצל Talpa קל מאוד לשים לב מה החלקים החזקים – באס מושקע ותופים מטורפים. הגיטרות נותנות את הבמה לתופים ולבאס, והזמרת צורחת את נשמתה. כנראה שמה שהם מנסים לתת זה פשוט מאוד המון בלאגן, כאוס, גם רוצים פשוט להנות ופחות חשוב מה יוצא. לזכותם יאמר, שהקהל לוקח את זה. הרביעיה סיימה את ההופעה בשיר החמישי, "Borders (Happy) ,בו שיר הגיעה לצרחות בגבהים שקצת צרמו באזניים, יכול להיות, שיהיה עדיף אם תשקיע קצת יותר בעבודה על השירה שמבצבצת מדי פעם, ואולי עוד טיפה, כלהקה, להיות אחד עם השני.

Shredhead

מיד לאחר Talpa הצעירים עלו על הבמה Shredhead הותיקים לבדיקת כלים, שנשמעה למען האמת כמו הקשוח בשיריהם. את השיר הראשון, פתח הסולן אהרון רגוזה בשאגת "ליאור פלג בן זונה", המסמלת כמובן את הלהיט "LPBZ". רגוזה היה לבוש, כרגיל, בחולצת יום ההולדת האהובה שלו (לא, הוא לא לבש חולצה) ושאג את נשמתו אל הקהל. הידיים שלי הקהל היו מונפות באוויר בתחנונים לעוד, כשפתחו בשיר חדש ולא מוכר, כבר בשלב מוקדם בהופעה.

הגיטריסטים התרוצצו מאחורה, מקפצים ומפרקים את הבמה. אבל הכוכב האמיתי דווקא התחבא מאחורה, רועי כהנא על התופים ניגן כהרגלו מקצבים לא הגיוניים במקביל להשמדת מה שעוד נשאר מעורות התופים ומעור התוף של מי ששכח להביא אטמים. הסאונד השתפר פלאים מההופעה הקודמת, והאנרגיות בקהל ועל הבמה המשיכו לעלות. לפתע, הרגשתי שאהרון קצת כועס עלינו כשהתחיל לצרוח על הקהל שלא יביא סכין. הבטנו בו מבולבלים, לאן? לקרב אקדחים כמובן! צעק והחבורה המשיכה לשיר "Knife in a Gun Fight". מדובר בלהיט בקרב מעריצי הלהקה, אך בתור מישהי שלא מכירה אותם לעומק, כל שיר הוא בשבילי כמו פעם ראשונה. אז בתור האזנה ראשונה, זהו אחד השירים המעניינים ביותר שנתקלתי בהם, בין ריפים מרתקים בגיטרה למקצבי תופים מפתיעים. החלק הטוב ביותר הוא השילוב המושלם בין השניים, למרות שמדובר בשני ריפים שונים לחלוטין.

את ההופעה הערב, הקדישו Shredhead לאיש חשוב מאוד בסצנה היום. ארד אמיץ לב, בחור שמגיע לכל הופעה באשר היא ולו רק כדי לתמוך בלהקות המקומיות, וזה עוד לפני האהבה הענקית שלו למוזיקה. הערב הייתה זו הפעם ה30 בדיוק בה ארד ראה אותם בהופעה, והוא זכה לצרוח לקהל את שמו של השיר הבא "Death Row". תקלת חשמל מרגיזה דחתה את תחילת השיר בדקה או שתיים, בהם מילא את החלל כהנא בקצב התופים. האמת היא, שאין כל כך הרבה מה להרחיב על Shredhead. מדובר בחבר'ה מנוסים, מוזיקאים מעולים, הם יודעים מה הם עושים ומתבלים את כל זה בהופעה נהדרת. כיף לראות אותם באים לעשות כבוד לחבריהם, Sinnery, ומשקיעים את כל הכוח שלהם בלתת לקהל את החוויה שהם מכירים ואוהבים.

Sinnery

צלילי פסנתר מקרטע נבנו והתגברו. עד שהפכו לדיסוננס שלם של קלידים והד מרוחק שליווה את כניסתם של ארבעת פרשי האפוקליפסה המכנים את עצמם Sinnery לבמה. הם פתחו בשיר הנושא של האלבום החדש, "A Feast Of Fools". קרניאלי בקדמת הבמה דחף והנחה את החבורה בשירת דיסטורשן חייתית ובנגינת גיטרה שיצרה חומת מגן מאחורי הסולו הכיפי של עידן, על הגיטרה השניה. קרניאלי הזמין את הקהל לקריאות היי נמרצות, והם נענו בשמחה. האורות המרצדים מאחורה השאירו בולט לעין שלט מפלצתי עם שם הלהקה. חדי העין יכלו לראות מתחתיו את היצורים הסועדים שמעטרים את עטיפת האלבום הנהדר שהחבר'ה המקסימים האלו משיקים היום. הבמה נראתה כאילו עומדת לעלות בלהבות תחת הנגינה העצמתית של החבורה. אלון שאג מילים לקהל, מילים של התרגשות אדירה, שהזמינו את הקהל להשתגע יחד איתם. בעמדת הבאס נתן סער ריפים מהירים ומלודיות מופלאות שיחד עם הגיטרה נתנו לכל האנרגיה המבולגנת הזאת את התחושה של סדר, בסיס משותף שעליו עושים רעש. בסיום השיר השלישי, "Built To Kill" הקהל כבר הריע לSinnery בצרחות.

אלון הזמין לבמה שני אורחים חשובים מאוד ללהקה. הראשון, יותם 'דפיילר' אבני בעמדת ה"שירה" והשני, ניב זלצר על הגיטרות. הם הכפילו את הקצב המהיר בטירוף גם ככה לאחד משירי הדגל של להקה שהשפיעה מאוד על כל מי שעמד על הבמה הערב, במחווה לשיר "Disciple" של Slayer. דואט שהפך מהר מאוד לקרב צרחות וגיטרות אימתני. את הבלאגן האמיתי דחף לערימה המתופף חולה הנפש, ארי, שנתן תחושה כאילו עומד לפרק לחתיכות את סט התופים.

אהבת האחים על הבמה הגיעה לשיאה כשהחבר'ה אמרו תודה ללהקות הפותחות של הערב, Talpa וShredhead, חברים טובים של חברי הלהקה עוד מגיל צעיר. מיד לאחר מכן דילגו בקלילות לשיר הראשון שהוציאו אי פעם, "Mad Dog". הפוגו והבלאגן שהיו בקהל עוד מתחילת הערב, רק הלכו והתגברו לצד צעקות התלהבות מהחבורה המוכשרת הזאת על הבמה. כדי ללבות את הצעקות, רגוזה עלה לבמה, ובירך את Sinneryבברכת בר מצווה שכללה גם אזכור חשוב לביקיני מסרטון הפרומו להופעה. יחד איתו, ביצעו את השיר "Magic Bullet" בביצוע רצחני במיוחד.

שקט השתרר על הבמה, ומקהלות ממעמקי הגהנום בישרו רעות. מהר מאוד הן הוחלפו ברעש וכעס על אהבה נכזבת בשיר "Black Widow" הבלגן המוזיקלי כובש, והבעות הפנים של קרניאלי עוד יותר. לא רק ידיים התעופפו באוויר, בשלב מסוים, היו גם בחורות מתעופפות כראוי לארבעת הגברברים. רשימת התודות המשיכה והיא עוד ארוכה, וכל מי שמופיע בה הוא חבר שלהם, כולל הקהל. כי Sinnery, הם חבורה אדירה. כולם חברים שלהם, ואיך אפשר שלא?

את השיר הבא, השיר האהוב עליהם באלבום, כתב אלון על אביו שנפטר לפני ארבע שנים. אלון מספר שזה מה שמוביל אותו לאורך כל הדרך, להקים ללהקה, לכתוב ולעשות מוזיקה, להוציא אלבום ולנגן אותו לכל כך הרבה אנשים ששרים יחד איתו את המילים. "Symphony of Sorrow" הוא שיר עצוב, יפהפה ומרגש עד דמעות. מצתים נדלקו בקהל בקצב הגיטרות, והעיניים של אלון נדלקו כך שיכולת לראות אותם גם מהקצה השני של המועדון. לרגע קט, בית פזמון, אלון ויתר על הדיסטורשן והגראולים לטובת שירה נקייה, יפה ומצמררת שלחלוטין עשתה את העבודה. גם הסולו שלו, היה מרגש עד אין קץ. באופן אישי, וכנראה שלפחות חברי הלהקה מסכימים איתי, השיר הטוב והיפה ביותר שניגנו הערב.

ההופעה הגיעה לסיומה, ובכדי לסגור את הערב עם טעם מתוק, ביצעו את הלהיט "Showing Teeth" למען האמת, אחרי השיר הקודם, קשה היה להתעלות. זה לא שהאנרגיות צנחו, להפך, זה פשוט שקצת קשה לעניין מחדש קהל מיד אחרי שריגשת אותו למות. ועדיין, הם הצליחו. הקהל קפץ, הריע, הרים ידיים וצעק. כמובן שכולם נענו לבקשתו שלך אלון והתפצלו לשניים. אפילו ארד נקרא לסדר, הפעם לא תורו, אלא בן סעדה צריך להיות באמצע. השיגעון היה בשיאו. רעש, בלאגן, וכיף מטורף לסיום ערב נהדר. מחיאות הכפיים הגיעו לשיאם, קוראים בשמם, ולמען האמת, מגיע להם.

אבל הם לא עצרו פה, אלא עשו משהו שלא עשו בארץ מזמן – הדרן אמיתי. את השיר "Hanged From The Sun" שבאמת לא תכננו לבצע, מהאלבום החדש שנכתב בימים אלו. רגעי רעש אין סופי לצד נקודות שקטות של באס – תופים ושירה נקייה, מזכיר במעט את Pantera שהחבורה אוהבת כל כך. חוק לא כתוב אומר שחדש הוא תמיד טוב יותר. לא תמיד זה נכון, במיוחד בעולם המוזיקה, אבל לפי השיר הזה, לפעמים זה עובד. למרות שלא התאמנו עליו, Sinnery נשמעו מצויין והשיר החדש הראה שיש סיכויים גבוהים לעוד אלבום מעולה. אין ספק שהחברה האלה לא מתכוונים לוותר, הם נמצאים בפול גז כלפי מעלה, והשמיים כבר לא נראים כמו גבול. יש להם הכל – מוזיקה טובה, אנשים טובים, נגנים מצוינים, מוטיבציה, וחוסר יכולת משווע לקבל לא. בקצב הזה, הם יגיעו רחוק מאוד, ובהחלט מגיע להם.