כנס החזרה בתשובה של מורס
צילם: עמית ליבר
ניל מורס בנד חוזרים לתל אביב לנגן לנו את האלבום האחרון של הלהקה, עליו אמר מייק פורטנוי שהוא האלבום הכי טוב שהוא היה שותף לו. נגיד. האלבום הוא אלבום קונספט כפול, המבוסס על סיפור נוצרי ישן של מסע לגאולה. הללויה! סך הכל מתאספת כמות יפה של קהל. חלקם בטוח באו בעיקר בגלל הנוכחות של פורטנוי בלהקה. וחלק מחיבה כללית לפרוגרסיב רוק ולעבודה של הניל מורס בנד בפרט. ב 21:48 מתחילה ההופעה. מסירים את הכיסוי של התופים והווידאו ארט מכניס לאווירה.
ניל עולה עם ברדס ופנס שמעיר את הפנים ושר על רקע שיר הפתיחה של האלבום Long Day. תוך כדי הנגנים עולים והולכים לכלים, מוכנים לכניסה. כשהכניסה מגיעה היא לא מאכזבת, פרוג רוק מודרני קצבי. איפשהו בין דרים ת'יאטר ליס. ניל מלא אנרגיה מקדימה ומייק, כרגיל, נראה שעושה כיף חיים. ומדרבן את הקהל מהעמדה שלו לשיר The Dream, ניל עובר לגיטרה אקוסטית. זו תהיה החלפת כלים ראשונה מבין רבות לניל. חוץ מהשירה הראשית הוא ינגן על גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית וכמובן קלידים.
City of Destruction נכנס בבום כשמייק מרכיב משקפי שמש. השיר הוא המנון רוקנרולי וניל מנגן גיטרה חשמלית בזמן הסולו של הגיטריסט הצעיר שמנגן בלהקה. הוא גיטריסט נפלא, מאלה שגורמים לכל תו להיות חשוב. זה הבחור שילווה את מייק בהופעת ה Shattered Fortress, ואם מישהו שאל את עצמו איך הבחור יסתדר עם התפקידים של פטרוצ'י, התשובה היא, עם חיוך. בשירים מסוימים ניל עובר מהר בין האקוסטית לקלידים והחשמלית.הוא ממלא מקום של 4 חברי להקה. הלהקה מרכיבה ומורידה משקפי סטימפאמנק כליווי ויזואלי לסיפור. בשלב מסוים מייק מתחיל לזרוק מקלות באוויר, תוך כדי אחד הקטעים האינסטרומנטלים.
ב Draw the Line מייק מקבל את השירה הראשית. באותו שיר ניל נותן סולו גיטרה שמראה שבעצמו גיטריסט טוב מאוד. השירים רצים ברצף, לפי הסדר באלבום ובלי דיבורים בין השירים. לכמעט כל הנגנים יש תפקידי שירה ראשית אבל לאט לאט נראה שלגיטריסט יש הכי הרבה תפקידי שירה מלבד לניל. לפני Breath of Angels, ניל יורד מהבמה בשביל לחזור עם ברדס לבן. הוא מבקש לכבות את האורות ושר על רקע מסך הווידאו. בתחילתו, השיר נשמע כמעט כמו גוספל. במיוחד על רקע תמונות הנוף הפסטורליות שמוקרנות על המסך. השיר הזה מסמן את סוף החלק הראשון ויוצאים להפסקה קצרה.
כשההופעה ממשיכה, היא ממשיכה עם Slave to Your Mind. עדיין לפי הסדר באלבום שינוגן הערב בשלמותו. פתיחת פרוג מעולה לחלק השני. אחר כך הקלידן מקבל הזדמנות להדגים כישורים בסולו חזק מטורף על רקע ליווי מטורף במיוחד. בשיר הבא, Shortcut To Salvation, הקלידן גם נותן סולו סקסופון יפה מאוד. רק בסוף השיר הזה, ניל פונה לקהל הישראלי בפעם הראשונה הערב. הוא מחמיא לו שהוא מכיר את המילים לשירים ומספר על השיר הבא, The Man In The Iron Cage, שהוא ממש בלט להם מכל השירים שנכתבו, והיה חייב להיכנס לאלבום. ובאמת לשיר יש ריף קטלני לאורכו וגרוב רוקנרול חזק מאוד. שיר שכיף לשמוע וכיף לנגן.
השיר הבא The Road Called Home, נשמע כמו משהו שנלקח Scenes של דרים. בזמן שהגיטריסט שר את הבית הראשון, ניל יורד וחוזר עם ברדס ומסיכה. נצמד לגיטריסט וכמעט גורם לו להתבלבל. רק כמעט. מבחינת השואו בהופעה, הרוב תלוי על התזזיתיות והתיאטרליות של ניל עצמו. הוא מחליף תלבושות ואביזרים, זז הרבה וממלא את הבמה. פורטנוי עושה את מה שפורטנוי עושה תמיד, בעיקר נראה שנהנה מהחיים תוך כדי נגינה אבל גם מאוד מחובר לבמה ולקהל. שאר הנגנים דיי סטטיים.
בסוף השיר מייק מגיע לקדמת הבמה לפטפט. שואל מה נשתנה (ההופעה הייתה בחול המועד). ואומר שזה כבוד לבוא לנגן את האלבום הזה שמאוד מיוחד ללהקה. בשיר הבא Freedom Song, כולם מגיעים לקדמת הבמה כשמייק מנגן על טמבורין והקלידן על מנדולינה. החלק השני של ההופעה מסתיים כמו האלבום ב Broken Sky/ Long Day (Reprise), שיר שנשמע קצת כמו שיר של דיסני עם סולו גיטרה חוצב להבות וקצת פרוג משולב בסוף. בסופו הלהקה מודה לקהל ויורדת מהבמה.
לקול התשואות הרמות מהקהל הלהקה חוזרה להדרן של שלושה שירים מהרפרטואר היותר רחב של ניל. הראשון Author of Confusion, פרוג כבד ומצוין. בשיר יש קטע אקפלה פוליריתמי מטורף שממשיך לתוך השיר. אחריו מנוגן Agenda מהאלבום הקודם שבסופו מייק מתכבד בסולו קצרצר ועושה את כולם בקהל מבסוטים. ההופעה מסתיימת בעוד שיר מהאלבום הקודם, The Call.
הניל מורס בנד נתנה לנו כשעתיים של פרוג רוק משובח ביותר. גם אם אתם לא מהמעריצים הכי גדולים של האלבום, לראות אותו מבוצע על הבמה עם חבורת מוזיקאים כלכך טובים, הייתה חוויה. היה שם כל מה שחובב פרוג יכול לצפות לו, מלא סגנונות שמשתלבים נהדר יחד. מפולק דרך רוק ועד מטאל. נגינה מופלאה עם סולואים קורעים, מלודיות נפלאות וגרובים סוחפים. וכמובן, מייק פורטנוי אחד, שלא משנה באיזו סיטואציה, לראות אותו מנגן זה תמיד תענוג.