כשהיתומים כבשו את עכו – סקירת ההופעה האקוסטית
לא ראיתי את היתומים כבר הרבה זמן, בפעם האחרונה שראיתי אותם זה היה במופע העשור למבול בשוני, היה טוב מאוד מבחינתי, כרגיל, אבל באותו הערב באתי כשאני חמוש באישתי (כפרה עליה) ולא חבשתי את כובע המבקר. גם למופע בעכו הגעתי חמוש בזוג חברים שמעולם לא ראו או שמעו את היתומים, אבל הפעם באתי לא רק עם כובע של מבקר, באתי עם כובע, שכפ"צ ואפילו מצלמה. הג'אם הוא מקום חביב לגמרי, ממוקם במרתף של מרכז מסחרי גדול (יחסית לעכו, כמובן) ומופעל על ידי חברי קיבוץ מתנועת "דרור ישראל". הקיבוץ העירוני שלהם שוכן לו בתוך עכו עצמה חברי הקיבוץ הקימו ומפעילים את המקום הזה כבית שמשמש את כל חברי הקהילה ונותן להם במה להצגת היצירות שלהם. ובנוסף מתקיימים שם מופעים של כל מני אמנים. המקום די מגניב, המחירים של האוכל והשתיה ממש נמוכים ואם לא דמיינתי, אז רק מכונת העשן הפיקה עשן באותו הערב, לא ראיתי סיגריות באויר, כל הכבוד. כסאות מתקפלים סודרו בשורות ארוכות, מחזה נדיר מאוד במופע מטאל, אבל אנחנו לא מדברים פה על מופע מטאל רגיל, אלא על מופע אקוסטי.
הקהל שהתאסף היה מגוון, תופעה רגילה אמנם כשמדובר ביתומים, אבל שווה תמיד איזכור מחודש: מבוגרים וצעירים, דתיים וחילוניים, מטאליסטים יהודים וערבים ולפחות מצביע ליכוד אחד. היתומים עלו בדיוק בזמן, כולם אקוסטיים חוץ מהבס של אורי, שנשארה חשמלית. המועדון היה חשוך מהרגיל ונורות הלד הצבעוניות עשו למצלמה שלי ולי עצוב עמוק בתוך הנשמה.
היתומים עלו עם All is one, השיר הזה פותח את ההופעות שלהם מאז יציאת האלבום האחרון, הגירסא האקוסטית שלו עובדת נהדר בזכות הקצב שלה. Simple man היה הבא בתור, השיר שבו איש מזוקן, ארוך שיער, יחף ולבוש בגלביה שר שהוא לא ישו. יופי, מאוד משכנע. פה כבר התחלתי להרגיש מוזר עם עניין הכסאות, כי שמענו ביצועים אקוסטיים, אבל אצלי בראש התנגן השיר המקורי ובלי קשר, מדובר בשיר עם קצב שלא ממש מאפשר ישיבה. הקהל בכל זאת התמודד עם הישיבה, וכמה יחידי סגולה עמדו וזזו.
Brother היה השיר הבא, השיר היחיד של אורפנדלנד שנכנס לפלייליסט של גלגל"צ, פה כבר הסאונד התחיל להשתבש, היה נראה שקובי צריך קצת לצעוק כדי להתגבר על הכלים. מה שהוביל לקצת זיופים ולעיוותים בשיר. Building the ark היה הבא בתור, שיר שעובד נהדר באקוסטי, זה ברור, שכן הוא אקוסטי גם במקור. המלודיות שלו נהדרות וקסומות והיכולת של קובי לשיר קטעים בלטינית היא מרשימה גם כן.
פה ניכר שאנשי הסאונד ניסו לתקן ולהרים את קובי ואת העוצמות שלו, הם הצליחו אבל מכאן ועד לסוף ההופעה זה היה קצת יותר מדי, הכל היה חזק מדי וצרם לעיתים, גם קובי וגם הכלים. היתומים המשיכו עם מיטב הרפרטואר שלהם: Olat hatamid הישן והטוב ואחריו Let the truce be known שאני אישית פחות אוהב. Freedom, הקטע האקוסטי המשכר מהאלבום האחרון עבד יפה גם בלי הנוכחות הדומיננטית והמכשפת של יוסי סאסי.
El meod na'ala, אחד השירים האהובים עלי מ El norra alilaחזר לשורשים התפילתיים שלו בזכות הביצוע האקוסטי שלו, הקצב שלו מדהים והכלים האקוסטים היו מחזירים אותי לזכרונות ילדות של בית הכנסת של ילדותי אם היו לי זכרונות כאלה. אבל בגלל שאין לי, נאלצתי להשתמש בדמיון המפותח שלי.
Shama’im זכה להקדמה מכובדת. קובי סיפר את סיפור הקשר בין הלהקה ליהודה פוליקר שכתב עבורם את השיר הזה. גם מהשיר הזה אני פחות מצליח להתרגש, ביצוע אקוסטי או לא. אבל המחווה שפוליקר עשה אכן מרגשת.
כרגיל, Norra el norra סגר את ההופעה ומסתבר שאפשר להשתולל גם לצלילי הגירסא האקוסטית שלו, הקהל כולו היה על הרגליים וקפץ כאחד, גם קטע הסיום של Ornaments of gold לא נשכח, ולצליליו ההימנוניים נסגרה ההופעה. לא צריך לדאוג, לכל הכסאות המתקפלים שלום, הקהל אמנם קפץ ורקד אבל שום מעגל פוגו לא נפתח.
לסיכום, נשבע לכם שבאתי עם סכינים מושחזות, ציפיתי למופע נמוך באנרגיה ועם קצת פחות נשמה מבד"כ, ואיך אומר חבר שעבד איתי פעם? "שום, כלום, בום!" התבדיתי לגמרי, הנשמה של היתומים נשמרה, האנרגיה עוברת גם במופע אקוסטי ונטול (כמעט) כלים חשמליים. זה לא היה סתם ערב של מוזיקת "כפיים" השירים שלהם עובדים גם בגירסא האקוסטית ומשמרים כמעט לגמרי את המשמעות המכסחת והחשמלית שלהם.
נכון, היו קצת אתגרים בסאונד ורציתי לרצוח את התאורן שליהטט לי עם כל מני מנורות לד צבעוניות שתפקידן אחד- להרוס תמונות. אבל עדיין, שני החברים שבאו איתי, אנשים שלא ממש שומעים מטאל ביום יום שלהם ביקשו שאקרא להם להופעה "הרגילה" הבאה של היתומים שאלך אליה.
