כשהקניבלים שחטו את הבארבי – סקירת הופעתה של Cannibal Corpse בישראל

אך לא כך היו הדברים; קצב מכירת הכרטיסים היה דליל במיוחד, ועשה רושם כי הידיעה על הופעתם של Cannibal Corpse לוותה באדישות משהו. בכל זאת – הפייסבוק הינו עדיין פלטפורמה מוגבלת למדי לפרסום הופעות. במעין צעד נואש, עלה לרשת קמפיין דיי מטופש, שהיווה סוג של פרפראזה על הקמפיין שניהלה מפלגת הליכוד במערכת הבחירות האחרונה, שנועד ליצור הייפ מחודש סביב ההופעה. פתטי ככל שזה נראה בשעתו, זה ככל הנראה עבד: לא מעט כרטיסים נקנו ברגע האחרון, ועל אף שסולד אאוט עדיין היה רחוק אי שם באופק, ההופעה ניצלה מהפיכה לכישלון חרוץ – לפחות בהיבט הכלכלי. ערב קיומה של ההופעה כלל כמה כרטיסים שנקנו במקום, וקהל שייתכן שחלקו בחר להגיע באופן ספונטני לחלוטין.
Eternal Gray

בעמדת החימום נכחה להקה משמעותית בפני עצמה, לפחות בנוף המטאל המקומי – להקת הדת' מטאל Eternal Gray, שנעלמה לה אל תהומות השכחה וצפה מחדש לקראת ההופעה באירוע המדובר. Eternal Gray – בגלגול מוקדם ושונה כמעט לחלוטין של חברי ההרכב – משכה את תשומת לב קהל המטאל המקומי, בין השאר, בזכות אלבום הבכורה המעולה Kindless משנת 2002. מעבר לפרט הטריוויה אודות היותו אלבום המטאל הישראלי הראשון שהוקלט מעבר לים, Kindless שילב דת' מטאל כבד וחסר מעצורים, ביחד עם טכניקה מהוקצעת ואווירה אפלה וקודרת. ההופעה עם Cannibal Corpse לא הייתה הפעם הראשונה (וכנראה גם לא האחרונה) בה Eternal Gray שבה מן המתים – חזרתה הקודמת הביאה עמה את האלבום Your Gods, My Enemies, ששוחרר כ-8 שנים אחרי קודמו ולא היה קרוב כלל לגירוד הרף הגבוה שהציב Kindless, והרגיש אף מעט יבש ומשעמם, זאת על אף שהיווה מצג משכנע ליכולותיהם של חברי ההרכב, שעבר תהפוכות משמעותיות החל משנת 2005, והותיר את הגיטריסט, הכותב העיקרי ומנהיג הלהקה, דורי בר-אור, החבר הנותר היחיד מההרכב המקורי.

האטרקציה שהציבה Eternal Gray לכבוד האירוע, מעבר לעצם איחודם המחודש לצורך הופעה זו – היא ביצוע מלא של Kindless מתחילתו ועד סופו (מינוס קטע ה-Outro שסוגר את האלבום). מהרגע בו Sins in the Process of Creation החל להדהד בין קירות הבארבי, לרתק את המעטים שבין השאר ציפו להופעה הזו לא פחות מזו של הופעת ההדליין, וגם כמה מהמאחרים למיניהם, שהגיעו בעיקר בשבילה.

למרות שקצת לפני היעלמותה האחרונה דובר על שינויים נוספים בהרכב, Eternal Gray הופיעו שוב עם אותם חברי להקה שפקדו אותה טרם דעיכתה האחרונה – הכוללים בין השאר את שחר גיא הבסיסט ואוריה ספיר הגיטריסט – שניהם בין השאר חברי להקת Matricide, ואת דרור גולדשטיין על התופים, שלצד היותו הפרונטמן של להקת הפאנק Zoo Harmonics (לשעבר Nipple Twist) – מדובר במתופף פנומנאלי ונדיר בפני עצמו. בין אם אתם נמנים על מעריצי Eternal Gray ובין אם לא, קשה היה שלא להתרשם מהסאונד המצוין שאפיין את הופעתם, מהנגינה המהודקת של חברי הלהקה, מהביצוע שלא היה מבייש כלל את הגרסה המוקלטת, ומקולו הבשרני והעמוק של סולן הלהקה אורן בלבוס.

הלהקה המשיכה להריץ את שירי האלבום קדימה, עד שאורן הציג את War of Chaos בתור השיר הבא – ופספס בטעות את אחד משיריה המוכרים ביותר של הלהקה, Inflicting Pain, שבו כבר נראה כי חלק מהנוכחים בקדמת הבמה מדקלמים את המילים יחד עם אורן. ב-War of Chaos עצמו, העסק התפתח לכדי אגרסיות מתפרצות שיצרו מעגל פוגו. אורן בתורו, בין השירים, שלח חיוכים ומילים חמות לקהל, וקצת לפני השיר האחרון – World of Ice, דקלם מעט מאוסף הקלישאות הלעוסות אודות גדולתה לכאורה של סצינת המטאל הישראלית.

המקום בו הרגשתי כי הגיע שיאה של ההופעה, היה בעת שהתנגן השיר The Unbelievers Die – בו נראה כי התלהבותו של הקהל מהלהקה שניצבה לפניו על הבמה הייתה בשיאה. ההופעה של Eternal Gray שיקפה נאמנה את מהותה של הופעת חימום, והותירה את הקרקע מוכנה לכאב המתכתי של Cannibal Corpse.

Cannibal Corpse

לאחר סאונד צ'ק זריז יחסית וללא דרמות מיותרות, חברי Cannibal Corpse כבר היו על הבמה, הקהל הדרוך כבר היה מוכן למנת הדת' מטאל שלו, בפעם השנייה מזה ארבע וחצי שנים. ילדים צעירים התקבצו לצד שועלי מטאל ותיקים לחזות במאורע. באותן הדקות היה אפשר לחתוך את המתח בסכין.

ההופעה של Cannibal Corpse ב-2010 נחרטה בזכרוני בתור אחת ההופעות המטורפות ביותר שהבארבי ראה מימיו, כולל פוגו עצום מימדים שכמעט והרעיד את כותלי המועדון, סאונד נפלא, וסטליסט שלא הותיר אף אלבום מאחור. ההופעה המדוברת הציבה סטנדרט מאוד גבוה להופעות מטאל, ודת' מטאל בפרט – Cannibal Corpse חפים מאלמנטים אסתטיים כלשהם, אך עדיין, כיחידה אחת, נראו פשוט נהדר באותו לילה קיצי בלתי נשכח. הזכרון המתוק ההוא הביא את רף הציפיות מההופעה לנסוק כלפיי מעלה, מאותו רגע בו ישי שוורץ הכריז על חזרתם לארץ.

הלהקה בחרה לפתוח את המופע דווקא בצמד שירים מהאלבום הקודם – Torture, ולא מזה החדש. בתחילה הסאונד לא נשמע מאוזן במיוחד, בעיקר בהשוואה ל-Eternal Gray, שנהנו מסאונד מצוין – רק גיטרה אחת נשמעה, אך לאחר זמן מה הסאונד התאזן, והיה ניתן לשמוע את כלל חברי הלהקה היטב בבאלנס ראוי, וגם הצליל הביצתי של הבס של מנהיג הלהקה, Alex Webster, החל מזדחל בהדרגה הישר אל עבר תעלת האוזן.

בניגוד לסיבוב ההופעות במסגרתו הגיעו Cannibal Corpse לישראל ב-2010, הפעם השיר Stripped, Raped and Strangled הפציע כבר בתור השיר השלישי, ולא במסגרת ההדרן – והצליח להביא את רמת ההתלהבות בקהל לכדי שיא, כששאגותיהם של אחדים נשמעו כשהחלו מדקלמים את מילות השיר העוינות ביחד עם סולן הלהקה עב-הצוואר, George "Corpsegrinder" Fischer. הפוגואים האלימים, גם הם לא איחרו לבוא, ועל אף שכמות הקהל שהצטברה עדיין הייתה דלילה יחסית להופעה בסדר הגודל המדובר, הורגש כי המועדון מלא יותר משהיה עד כחצי שעה לפני כן. השנים הרבות בדרכים ועל הבמות לא שחקו את חברי הלהקה כלל, מאז ועד היום הם נראים ונשמעים מצוין על הבמה. הזוועות בשיריהם כמעט וקמו לתחייה מתוך האווירה הכואבת והמרושעת בה היה שרוי מועדון הבארבי באותם הרגעים.

Fischer עצמו לא הפסיק לתקשר עם הקהל שהרעיף עליו אהבה בחזרה, מהסוג שרק מי שחלק מאחוות דת' מטאל אמתית יוכל להבין. הקליימקס ככל הנראה היה מש-Fischer הבחין כי הסטליסט המודפס שהוצמד לבמה בסמוך לרגליו נעקץ על ידי מעריץ חמקמק, ונהם אל עבר הקהל במעין קול מאיים כשל ביגפוט שהופרע בעת מנוחתו, תוך שהוא מזהיר את הבא שיעז להתגרות בגורלו ולקלף את הדף מהבמה. הקהל עצמו נראה משועשע מתגובתו.

Cannibal Corpse לא הלאו את הקהל עם עודף שירים מהאלבום החדש במסגרת קידומו – נהפוך הוא, שלושה שירים בלבד בוצעו מתוכו (כולל ה"להיט" התורן, הלא הוא Kill or Become, עבורו הופק קליפ), כך שנותר המון מקום לשאר האלבומים. במרבית המקרים הקפידו Cannibal Corpse לבצע שירים מאותו אלבום בזה אחר זה, ולא לפזר אותם במקומות שונים בסטליסט. שירים מתבקשים כמו Unleashing the Bloodthirsty ו-Sentenced to Burn מתקופת האמצע של הלהקה עשו גיחה, ואפילו Addicted to Vaginal Skin קפץ לביקור, כשבסך הכל הספיקו Cannibal Corpse להקיף כמעט את מלוא את הדיסקוגרפיה שלהם – כאשר דווקא האלבום המופתי, Butchered at Birth, איכשהו נשאר בחוץ.

אחד האלמנטים שבאמת קוסמים לי ב-Cannibal Corpse בהופעה הוא שלא משנה עד כמה האלבומים המאוחרים שלהם ישמעו מופקים ומלוטשים – על הבמה הם תמיד נשארים אותה להקת דת' מטאל מלוכלכת ואנדרדוגית שהיו ב-27 השנים האחרונות. למרות הפרובוקציות שנקשרו בשמם, אין עליהם קמצוץ מהדאווין בו חוטאים לא מעט מהצאצאים המוזיקליים שלהם, וזה פשוט מורגש בכל דקה של הופעה. על הבמה, הלמות התופים של Paul Mazurkiewicz, המתופף הוותיק, נשמעות טוב יותר מתמיד.

המשכנו לעמוד שם, מיוזעים, והלומי כאב מגל ההפרעות שפקד את השורות הראשונות (ושלא תבינו אותי לא נכון – כשאתה מגיע למצב הזה בעודך נמצא במתחם הקרוב לבמה בהופעת דת' מטאל – זה פשוט מצביע על כך שהכל מתקתק כשורה) כש- Fischer הציג את שיר האהבה הידוע לשמצה, I Cum Blood. הריף הכאוטי המפורסם של השיר שהתנגן לו ברגע שפישר שאג את מילות השיר כבר אותת אל עבר ההדרן שסוגר את ההופעה. הנקודה הזו כבר בישרה על מטח אינטנסיבי של קלאסיקות, מהסוג שאף הופעה אינה שלמה בלעדיהן – ואלו, איך לא, A Skull Full of Maggots, שמלווה את הלהקה משחר קיומה, וכמובן אחד משירי הדת' מטאל המוכרים ביותר אי פעם – Hammer Smashed Face. נו, כן. ההוא שהתפרסם בין השאר בגלל הופעת האורח הקצרה של הלהקה לצדו של Jim Carrey בסרט Ace Ventura: Pet Detective. למרות שאיכשהו נדמה כי דווקא השיר הזה, בהיותו המוכר ביותר של הלהקה, יהיה זה שיסגור את המופע – Cannibal Corpse החליטו שלא להיות אובר-קלישאתיים, והשיר שהיווה את אקורד הסיום היה דווקא Devoured by Vermin. למזלי, הייתי חלק מאותם בודדים שנשאר ממיתרי הקול שלהם מספיק בכדי לשאוג יחדיו את הפזמון הברוטאלי של השיר, בטרם חברי Cannibal Corpse פינו את מקומם על הבמה, בעודם מחלקים כיפים ולחיצות ידיים לעומדים בשורות הראשונות, מנופפים להם בשלום וכובשים אותם בחיוך שכמעט ומשכיח את העובדה שמדובר בלהקה ששיריה עוסקים במוטיבים גרוטסקיים של מוות.

קשה לי להעמיד את ההופעה הזו לצד זו שפקדה את הבארבי קרוב לחמש שנים קודם לכן. אולי זה האימפאקט המשמעותי יותר שהיה לה אז בתור הפעם הראשונה של Cannibal Corpse בארץ הקודש, אולי הסטליסט שכלל שיר אחד יותר ועם יותר דגש על קלאסיקות, אולי דווקא העובדה שהקהל שנהר להופעה השתולל עד כדי כך שכמעט וטלטל את כותלי המועדון. אך בסופו של דבר – עזבו שטויות. מי שלא היה שם הפסיד את החוויה המעצימה הזו, שמהווה תזכורת ליכולת הבלתי נדלית של Cannibal Corpse לספק את הסחורה. תוסיפו לזה חימום עשוי היטב של Eternal Gray, שהורכב נטו מהחומר המוצלח באמת שלהם – וקיבלתם ערב בלתי נשכח. כשמסתכלים על זה כך – כבר לא באמת אכפת עד כמה מטופשים היו הסלוגנים שגררו את אחרוני קוני הכרטיסים להופעה.