לא שומם במדבר – Desert משיקים אלבום שני

תמיד מרגש אותי להיות במעמד הזה של הופעת השקה, ממש כמו שבאים לראות את הבייבי החדש של חבר טוב, רק שמעולם לא התחברתי לתינוקות יותר מדי ולמוזיקה דווקא כן. המעמד מתעצם אף יותר כשמדובר באלבום שני והלהקה מצפה לשאוב קצת נחת מקהל המעריצים שהצליחה לאסוף סביבה עם הזמן. Desert אכן עבדו קשה בשביל להגיע לזה. שמעתי את הסיפורים לאורך הדרך ועל הקשיים שהם עברו, דחיה אחרי דחיה של לו"ז, החלפת אולפן והקלטה מחדש, והאלבום הזה, העונה לשם "Never Regret", אכן עמד מספיק זמן על האש כך שההתרגשות היתה ניכרת.

על הנייר זה כבר היה נראה מבטיח: Desert הידועים ביכולת שלהם ליצור קשרים טובים ברחבי העולם ניצלו את הקשרים האלה כדי להזמין שני אורחים מוכרים מחו"ל – Chris Boltendahl סולן להקת Grave Digger ו- Ralf Scheepers סולן להקת Primal Fear, שתי להקות מיתולוגיות שגידלו להקות אחרות על ברכי הז'אנר. לצד ערימה של אורחים מהסצנה ציפיתי לראות את הגאגרין מלא, ואכן כך היה. הדבר היחיד שהעיב על המאורע היתה העובדה שהתאריך הנבחר היה יום חמישי בשמונה וחצי בערב, אמנם מאוד נוח למצב רוח המסיבתי של סוף השבוע ואפילו משאיר מספיק זמן לצנוח למיטה בשעה סבירה, יחד עם העייפות המצטברת, אבל ממש לא נוח לנתיבי איילון העמוסים. וכך מצאתי את עצמי מטילה קללה על ראשו של כל חבר אפשרי ב- Desert, מאז ועד היום, כולל רשימת האורחים הארוכה, בזמן שאני מזדחלת לי כמעט שעתיים בנסיעה האינסופית מעבודתי בהרצליה לתל אביב עיר הנצח הפקוקה רצח. בכל זאת, היה לי הרבה זמן לשרוף.

Terrapain ,שהציגו הכלאה מעניינת של ז'אנרים – בגדול זה היה נשמע לי כאילו Metallica החליטו לעשות פאוור מטאל. זאת אומרת, מדובר בלהקת הבי מטאל "לפי הספר" ששואבת את ההשראה שלה מלהקות סטייל Megadeth, Iron Maiden, Testament ושות', אבל הקול הספק-צלול ספק-מחוספס של הסולן נותן לזה גוון די מיוחד ומלודי לעיתים, כך שזה לא היה לגמרי תלוש לחמם להקה בסגנון של Desert. עושה רושם שמדובר בחבר'ה עם לא מעט אמביציה – אחרי הכל הלהקה קיימת כבר מ-2009 ועובדת על אלבום ראשון. אמנם משהו בשואו לא כל כך עבד לי, הלהקה היתה נראית קצת "עייפה" (אולי גם הם נתקעו על איילון?), וגם קצת גיוון בלחנים של תפקידי השירה לא היה מזיק, אך הנגנים הפגינו פוטנציאל וגרוב די מגניב שהוביל בגאון רועי "רוקו" כהן מלהקת הבלאק Magor, נציגתנו בוואקן בשנה שעברה.

בזכות העמידה המוקפדת על לוחות הזמנים לא רק ש- Terrapain עלו בשעה הנקובה, אלא גם לא היינו צריכים להתייבש הרבה בהמתנה להופעה הבאה. הקהל קיבל באהבה את Desert, ושר יחד איתם את השיר הפותח "Assassin’s Fate", שיר ששאב השראה מהמשחק המפורסם והנוסטלגי Assassin’s Creed, אותו גם שחררו כסינגל. הסטליסט הורכב רובו משירי האלבום החדש וכבר אחרי שלושה שירים התחיל מצעד האורחים המכובד: אלכס זבולון (גיטריסט להקת The Fading ומי שהקליט ומיקסס את האלבום) הצטרף ב- “Son of a Star”, יוסי סאסי והבוזוקיטרה שלו נתנו פרשנות מעניינת ל- "Massada Will Never Fall" – אחד הטראקים המלחמתיים והטובים מהאלבום הראשון, ויחד עם יוחאי דווידוף (Prowlers לשעבר) בדואט עם אלכסיי ריימאר הזמר, הם הביאו ביצוע סוחף שגרם גם לסקפטיים כמוני להמהם "מצדה לעולם לא תפול!" בתחושת שליחות שלא ידעתי שקיימת בי. בהחלט אחד העיבודים המעניינים בערב הזה, וזו היתה רק ההתחלה! ליאור שטיין (Switchblade) הצטרף ב- "Never Regret" – הסינגל שצולם לו קליפ חצי-משעשע חצי-רציני בו Desert שוברים את המשרד האפרורי בו הם "עובדים", עוד שיר שהקהל התגייס אליו בשמחה ונכון לכתיבת שורות אלה גם מתנגן לי בראש נון-סטופ. אמנם המניירות של ליאור, זמר שמנוסה יותר בצווחות הבי-מטאל גבוהות, עשו אותו למעניין יותר אך לא נראה לי שבשיר הזה, שהוא שיר הנושא מאלבום החדש, זה היה נדרש – מה גם שחוסר הדיוק בשירה היה ניכר וצורם.

<p align=justify