מביאים את הקרב לוואקן – Wacken Metal Battle 2014

צילום: טל צבר

מזה מספר שנים מתנהל בישראל המטאל באטל – הגרסה המקומית של התחרות המתנהלת במספר מקומות בעולם ואשר הזוכה בה בכל מדינה מייצגת אותה בקרב בין מדינות במסגרת פסטיבל המטאל הגדול בעולם – Wacken Open Air, שגם חוגג השנה 25 שנות פעילות במהדורה מיוחדת של הפסטיבל האגדי.

לאחר בשנים שעברו זכו כבר שתי נציגות מישראל – The Fading ולאחריה Hammercult, ולאחר שבשנה שעברה התחרות לא התקיימה כלל – הרימו מגזין מטאליסט וחברת הנסיעות און-טור, המארגנת את חבילות הטיסה והכניסה לפסטיבל מידי שנה – את מהדורת 2014 של התחרות. לראשונה בתולדות התחרות הייתה ההופעה המסכמת סולד-אאוט, כשמאות אנשים ממלאים את מועדון הגאגרין ומצביעים ללהקה המועדפת עליהם לצד צוות שופטים שהורכב מחברי צוות מטאליסט, האחים פלג ממת על מטאל, צוות שופטים מטעם On Tour ואלעד מנור בסיסט להקת Hammercult לשעבר The Fading שזכה בתחרות פעמיים.

לאחר שנבחרה הזוכה של השנה – להקת הבלאק מטאל הסימפוני Magor, ישבו השופטים מטעם מטאליסט לסכם את התחרות השנה – בתקווה לזכייה שלישית של ישראל בתחרות הנחשבת.

שגב רום

פסטיבל וואקן של השנה שעברה היה סוג של משבר עבור המטאל הישראלי. אחרי זכייה שנייה שלנו ושליחת להקה איכותית בשנה שאחריה, נפקדנו מרשימת המשתתפים בתחרות המטאל באטל העולמית. לא כל כך היה ברור מדוע. האם אין מספיק להקות טובות? האם פשוט לא הצלחנו לארגן זאת? מה שלא תהיה התשובה, השנה כל הנוגעים בדבר לקחו את האתגר בשתי ידיים והצלחת האירוע הייתה מסחררת. כבר משעת ערב מוקדמת התחילו הלהקות, חבריהן ומעריצים רבים לנהור אל מועדון הגגרין התל-אביבי ולחכות בקוצר רוח. חלק יודעים מה הם יצביעו, הרוב – כנראה שלא.

Magor כתשה את הבמה כרגיל והסולן אביב הדרי גיוון בקצת אנגלית, Shiver הפציצו בקרוס-אובר מטורף בין Meshuggah לכמה דברים אחרים מהתחום ולהופעת במה היסטרית, Matricide נתנו בראש עם חומר חדש ואפילו עם "My Escape" הוותיק, Chugun המשיכו להפגין נוכחות מרשימה כרגיל והיו הסמן הימני והכבד של הערב כש-Mechanigod סגרו את החלק העיקרי בוירטואוזיות מעוררת הערכה. לאחר שהסתיימה ההצבעה חזרה המנצחת האחרונה Shredhead לתצוגה של העתיד לבוא ולמעשה של פועלה מאז הזכייה המקומית ב-2012, ראיה לכך שלמטאל הישראלי היה ויהיה הרבה מה להציע. לאורך כל הערב המועדון היה הומה אדם, נתון לא טריוויאלי ובמיוחד לא במוצאי שבת. אחרי כמה שעות של אחווה אמיתית, תחרות בריאה, פרגון הדדי ומקצועיות שלא תתואר במילים, לקחה Magor את המקום הראשון (והיחיד) בהצבעה צמודה מאין כמוה – הכל יכול היה להשתנות ברגע האחרון. מי ייתן ונוכל לשחזר את המחזה גם בשנים הבאות ואף להרחיב את קהל היעד עם תמיכה שרק תלך ותגבר.

דני אחירון

כשיותם דיבר איתי מוקדם יותר השנה וביקש ממני לעזור בשיפוט בתחרות התרגשתי מהכבוד שנפל בחלקי. מהר מאוד אחרי שעברתי על הלהקות הבנתי שהתחרות הולכת להיות צמודה וגם לאחר שבסופו של דבר אני ושאר השופטים בחרנו אחרי התלבטויות רבות את מי שישתתף בתחרות היה ברור לנו שהשנה הולך להיות קשה מאוד להחליט. כבר בקליפים שצילמנו של חמשת הלהקות שעלו לגמר התחלתי להבין את גודל האתגר. כל הלהקות היו מעולות ובסופו של דבר עמדה בפנינו החלטה קשה מאוד. ביום התחרות עצמו בגגרין התפלאתי והתרשמתי מכמות האנשים שהגיעה, וביחד עם יותם ושגב עזרנו להריץ את האירוע חלק ככל האפשר.

Magor פתחו את הערב מול גגרין מלא ובסוף ההופעה שלהם הדבר היחידי שיכולתי להגיד זה וואו. הלהקה עבדה קשה ואי אפשר היה להגיד ולו מילה רעה אחת על שום אספקט שהיה בהופעה שלהם. התחלתי קצת להילחץ מהאתגר שיעמוד בפני בתור שופט בסוף הערב וההופעה של Shiver לא תרמה. הם שברו את הקהל לחתיכות קטנות כאשר אור הסולן הכריזמטי ממילא הנהיג את הלהקה במתקפה משולבת על הפרצופים של כולנו שגרמה גם למטאליסט הכי טרו בקהל לנוע בחוסר נחת נוכח הכריזמה הנוטפת של ההרכב הזה. אחריהם עלו Matricide למודי הקרבות, שלמרות הופעה סופר הדוקה, מוזיקה מחושבת והמון המון נסיון קצת פחות קנו אותי. Chugun שהיו אחד השמות המעניינים יותר השנה קצת איכזבו בהופעה בימתית קצת חיוורת, בין השאר כי דניס הסולנית נבלעה בבליל הגיטרות המלוכלכות והטרמולואים הבלתי פוסקים של טימור הגיטריסט, אבל אני השתדלתי לא לשים לב לזה ולהתפרע בפוגו לצלילי המטאל הסופר מהיר והאכזרי שלהם. אחרונים חביבים עלו משוחים בצבעי מלחמה להקת Mechanigod שלמרות מוזיקה נהדרת וסופר טכנית בימתית הרגשתי שמשהו שם לא תיקתק כמו שצריך. Shredhead הזוכים בתחרות הקודמת עלו להפעיל את הקהל בעוד מטאל משובח, שלצערי עלי היה לפספס כי הלכתי עם שאר השופטים להצביע. מהר מאוד התברר שמגור זכו במירב קולות הקהל וגם בקרב השופטים הייתה סוג של הסכמה שמבין כולם הם הבחירה המיטבית. לאחר מחשבות רבות בחרתי בMagor שאומנם היו נהדרים אבל היו הבחירה השניה שלי. חזרנו לאחר שספרנו והבנו מי הזוכה ולאחר התמהמהות מכוונת יותם הכריז על המנצחים והקהל התפרע, היה ברור באותו ערב שהמנצחים היו בחירת הקהל ולמרות הרגשות המעורבים שלי, ידעתי שהגיע להם מכל הסיבות האפשריות. תודה ללהקות הנהדרות שהכרתי ולאנשים הנהדרים שהיו בערב הזה מקווה לראות את Wacken נצבע שוב בשחור כחול ולבן.

יותם Defiler אבני

למרות הרושם הקצת מובן מאליו, תמיד קשה לי עם סיכומים. החלטתי להמשיך לשאת את לפיד המטאל-באטל למרות הסלידה שלי מתחרויות בגלל הרעיון הבסיסי ביותר העומד מאחוריו, והוא לעזור ללהקות מעולות להופיע בבמה המפלצתית של פסטיבל וואקן. בתור אומן מטאל בעצמי, אני מנוע מלהשתתף בתחרות כי אני אומן חתום, אך זה לא מונע ממני לעזור ללהקות שאני מאמין בהם להגיע להישגים המטורפים הללו. אני יכול להסתכל על להקות הענק שהוצאנו מהארץ כמו The Fading, Hammercult וגם Shredhead ו-Ferium שאמנם לא זכו בתחרות העולמית אך הכו שם גלים שמהדהדים עד היום – רק בהערצה של מעריץ מטאל אמיתי. להמשיך ולקחת חלק ביוזמה הזו שמגשימה את העניין הזה נשמע כמו הרעיון הכי פלצני והכי מתנשא שאפשר לעשות עם סצינת המטאל הישראלית – אבל, וזה אבל אחושרמוטה, זה בדיוק ההפך מכל הריאלטי שבו אנחנו מוקפים במדיה הפופולארית. תחשבו על זה, אין כאן איזה רווח אישי לאף אחד ממארגני התחרות.

מה יצא למטאליסט או לאון-טור או למת-על-מטאל מלהירתם ולשלוח להקה משלנו להתמודד על תואר מול 40 להקות אחרות – שאמורות להיות לפחות ברמה שלה, ועל הדרך להגשים לה איזה חלום קטן? מה? עוד אייטמים לחדשות? עוד טפיחת "אחלה-גבר" על השכם? אפילו האגו שמוחמא כאן אינם של המארגנים אלא של הלהקה המנצחת, ובחיי שהשנה התחרות הייתה קשה, ובתור חבר השופטים אנחנו הזענו, בכינו, צעקנו ומיררנו על כל נקודה קטנה ועל כל דעה שעלתה. אני אפסוק בו את דעתי במהרה – אני אמנם דאגתי שהאירוע יתקתק מבחינת ההפקה שלו, מה שהיה הופך למסכת בלתי אפשרית בלי ידי הקסם של עודד גזית, הסאונדמן הכי טוב בחצי הזה של הגלקסיה, וחן נאור אשר דאגה לכל פיפס הכי קטן שלנו כמו מלאכית שומרת, והיחס הממש מדהים באופן ממש בלתי צפוי של מועדון הגגרין. אבל כשהגיע העניין להכרעה, התחלתי להזיע. התחרות הייתה מעולה. הייתי שבור, בכנות, לחמישה חלקים. רציתי לומר לדני ולשגב מרעיי "עזבו אתכם מהקול שלי, אני לא מסוגל להכריע. אני נחשפתי פה לכל כך הרבה דברים טובים שאני פשוט אתן את כל הנקודות לכל הלהקות וזה כמו לא לתת אף נקודה לאף להקה." וזה באמת מה שהרגשתי.

Magor כבשו אותי עם אחד מהז'אנרים הכי שנואים עלי בעולם, הבלאק מטאל, ועוד בגרסה מלודית – כי הם הצליחו לצלוח את כל מה שאני הכרתי כ"גבולות הז'אנר". העובדה שהם מוגדרים כבלאק מטאל זו אנקדוטה נחמדת – אבל בגדול, הם עשו מטאל מלודי משובח ומשלהב, שמי שמטה אליו אוזן ואוהב מטאל, נכנע לקסם שלו. Shiver הביאו לשולחן את אחד מההופעות הטובות עם מוסיקת מטאל גרובית ומעולה, ואור גרינברג הצטרף מבחינתי להיכל התהילה של זמרי המטאל הישראלי באשר הם. Matricide הוכיחו שהארסנל המוסיקלי שלהם הוא מפלצתי לא פחות, והדינמיקה והאנרגיה שהשתחררה מהם על הבמה הייתה מקצועית, טהורה ומוחצת, וחסרונו של יוגב כותב הלהקה המרכזי עד כה נשכח ממני במהלך ההופעה המדהימה הזו. Chugun הצליחו להתגבר על אלף מכשולים, כאשר הם פמפמו את המטאל המנסר שלהם מבעד לשכבה אחר שכבה של פידבקים, והביאו את התרכיז של כל מה שנכון במטאל מסורתי וקיצוני – אלימות מוסיקלית מפוארת. Mechanigod הביאו לי עם שירים שכבר למדתי להכיר מהאלבום שהוציאו בשנה החולפת, והוכיחו שיש להם נוכחות במה ששנייה אך ורק לגדולים ביותר בתחום, בלי שום קשר לז'אנר ולסוגה, ושירם האחרון היה מטח מטאלי של כיף טהור שהיווה עבורי את אחד מהפסגות של מטאל בישראל בשנים האחרונות.

את Shredhead, שמאז המטאל-באטל האחרון ב-2012 הפכו לסוג של משפחה עבורי, לא הספקתי לראות. הייתי צריך לחשב את הקולות של הקהל, לשקול את הצעות השופטים, להתווכח ולהסביר למה כדאי לנו להיות תמימי דעה בנושא הנציגה הנבחרת – וזה לא היה פשוט. ולא יצאנו תמימי-דעה כפי שקיוויתי, כי המאבק השנה היה קשה, וכול אחד הרגיש כאילו הוא מוותר על משהו חשוב שאסור לו לוותר עליו. אם רק יכולתי לקחת כמה אלמנטים מכל אחת מהלהקות הללו ולערבב ללהקה אחת, לרובוטריק אחד שינצח את כולם, הייתי עושה את זה. אבל להקות הם חברות אורגאנית, ואנחנו שולחים אותם עם כל היתרונות והחסרונות שלהם לחו"ל – וזה בדיוק מה שנועדתי לעשות גם השנה, אז הצבענו ובחרנו והגענו למסקנה. Magor תכבוש את וואקן כמו שהיא כבשה אותי, ואם מבחינתי היא באה כאנדרדוג בגלל הז'אנר שלא כל מטאליסט יכול להתחבר אליו, אז אני סומך ובוטח שהם ישכנעו גם את הגויים בגרמניה. אני יודע שהם זכו להמון אהדה מהקהל, אבל גם האהדה הזאת לא הייתה אבסולוטית, גם לפי ההצבעות, ואנחנו כולנו יודעים שלא יעזור להם שיש להם כמה חבר'ה בבית שמאד אוהבים אותם – למעשה העובדה הזו עומדת בעוכריהם, משום שהחברים הללו לא יוכלו להשפיע על דעת 40 השופטים בוואקן, וכעת חובת ההוכחה עליהם. אבל אם אני מאמין בהם, ואני מאמין בהם, אני מקווה שגם הם יאמינו. בינתיים חבר השופטים האירופאי לומד להתרשם מהם, חלקם חושבים שהם הראשונים שעלו על הבדיחה שלהקת בלאק מטאל ישראלית מגיעה מ-Hell Aviv – אבל התגובות עד כה מאד חיוביות. עשינו את הבחירה הנכונה, וגם אתם. נתראה במטאל באטל הבא, וכנראה הרבה לפניו.

כל מי שרק יכול – מוזמן לרכוש לו בהקדם כרטיס לפסטיבל, ולא לשכוח להגיע לתחרות עצמה – לעודד את Magor ואולי להטות את הכף אפילו יותר לטובתה.