מדרכות של תקווה – סקירת ההופעה של Walkways
צילום: גיא פירסט
הייתי רוצה לפתוח את הסקירה הזאת בווידוי, אפילו שניים. אני מתעב סקירות שמתחילות בווידויים. וחוץ מזה, אני מתוודה שלא יצא לי להאזין להרבה שירים של Walkways לפני ההופעה שלהם במועדון תיאטרון תמונע בערב שבת האחרון. לפעילות של הלהקה נחשפתי כשעמדתי בתור המשתרך לעבר הרידינג 3 לקראת הופעתו של Steven Wilson בנובמבר, 2013. לאורך התור הועברו כרטיסי ביקור שנשאו את לוגו הלהקה וברקוד לסריקה שאיתו אפשר היה להוריד EP חינמי עם קאבר ל-״Skyfall" של Adele מסרט ג׳יימס בונד החדש שנשא את אותו שם. נובמבר 2013 בהחלט היה החודש של השיר הזה.
כשחזרתי הביתה חיכתה לי הפתעה: Walkways הם לא להקת פרוגרסיב. למעשה, הם מנגנים מה שאפשר לכנות בפשטות מטאל אלטרנטיבי. תחשבו על Deftones או Incubus ותקבלו מושג לגבי הכיוון המוזיקלי של הצוות הזה. אין הרבה להקות בארץ שבאמת מעיזות לנגן את סוג המוזיקה הזה ועצם העובדה ש-Walkways קיימים משמחת.
תיאטרון תמונע היה בתפוסה מלאה לחלוטין באותו ערב. למלא מועדון ב-300 אנשים זה לא עניין של מה בכך עבור להקת מטאל ישראלית בימנו. ואף איש בצבא הזה לא שקט כשהאורות חשכו והלהקה עלתה לשיר הראשון- ״Endless I", בו רן ירושלמי הסולן זרח ושילב בין סקרימים מחרישי אוזניים ושירה נקייה מבוצעת היטב. הסאונד היה עוצמתי, חד, כבד והמלודיות של השיר לא פגעו בכובד שלו. ״Towards the Light" הגרובי וה-Korn-י סחף את הקהל ואיים לשבור את הצוואר של שלושת-רבעי ממנו, וזאת הערכה רשמית.
ב-״What Now?" חברי הלהקה נעו בין רוק אלטרנטיבי למטאל מרסק, והוכיחו שכל אחד מהם יכול לתת בראש, לקפץ על הבמה באנרגטיות ולעודד את הקהל להפוך את קדמת רחבת התמונע לחזית של קרב. ״Skin Deep" הוא עיבוד לאנגלית משירי הלהקה הישנים שהוקלטו בעברית, כשהם עוד ענו לשם "אסירי תודעה״, והוא נשמע נהדר. מדובר בשיר שקט וניסיוני יותר עם נגיעות אלקטרוניות, והאתנחתא היתה מוערכת גם בידי הקהל (בעיקר בכובד שנכנס ב-C part). לאחר מכן וידי דולב מ-Omb ו-Reign of the Architect עלה לבמה לחלוק את המיקרופון עם ירושלמי בקאבר לשיר "Skyfall" בביצוע נוטף גרוב ושבירות קצב. קאבר נוסף שנוגן היה ל-"Freak on a Leash" של Korn, ביצוע מדויק ומתבקש בו ירושלמי התבלט בחיקוי מרשים ל-Jonathan Davis.
Walkways לא פספסו את ההזדמנות לארח שני אורחים נוספים, לירי רפאלי מלהקת Dollie's Circus" ודרור גולדשטיין מ-Zoo Harmonics (בקאבר ל-The Pretender של Foo Fighters). הסגנון של שניהם התלבש על סגנון הלהקה ללא קושי. שני שירים חדשים נוגנו על הבמה: ״For Heaven's Sake" שהיה שיר מטאלקור מהיר וקצבי ושיר אחד שנשאר בגדר Untitled. אם השירים האלה מרמזים על הכיוון של האלבום הבא של הלהקה, קרוב לוודאי שזה יהיה אלבום ממש מוצלח.
זה גם המקום לציין את הנגינה של צמד הגיטריסטים בר כספי ויוני מנר, והבאסיסט אביחי לוי שמנגנים מעולה ונותנים מאה אחוז מעצמם על הבמה. גם המתופף פריאל חורש עושה עבודת קצב מצוינת ותורם לאנרגיות והעוצמה של המוזיקה.
הלהקה חזרה להדרן של שלושה שירים בכוחות מחודשים וסיימה את הערב בשבירה כמעט מוחלטת של המקום (והרחבה משמעותית של מעגל הפוגו). הסאונד בתיאטרון תמונע היה טוב בפעמים הקודמות שביקרתי בו ושמחתי לגלות שדבר לא השתנה- הסאונד היה עוצמתי והחמיא ללהקה והצליח לעשות זאת בלי להיות רועש מדי או לרצוח את האוזניים. ולאיש הסאונד של התמונע מגיעים על כך שבחים. חברי הלהקה עצמם אחראים לערב מטאל אלטרנטיבי מהסוג שלא רואים (או שומעים) כל יום, ועל זה מגיעים להם שבחים.
