מהקור הרוסי לחום הגאגרין – סקירת הופעתן של Desert ו Catharsis

Desert פתחו את הערב עם השיר "Assassin's Fate" מאלבומם החדש Never Regret שהושק לאחרונה. מדובר בשיר פאוור טוב לפי הספר. האזנתי לגרסתו המוקלטת וגם לביצוע קודם שלו במופע חי, אבל הפעם היה קשה להנות ממנו בגלל הסאונד הבעייתי שליווה את ההופעה. הסאונד היה רועש מדי, מעורבל ולא מאוזן. וזה לא בגלל שאני "זקן מדי לחרא הזה". אני אוכל את המוזיקה של Sunn O))) ושל Gnaw Their Tongues לארוחת בוקר (בימים שיש לי חשק). אני יודע מה זה רעש ואני יודע מה זה סאונד גרוע. למזלי הרב, הסאונד השתפר בהדרגה לאורך ההופעה אבל גם בשיא יכולתו של הסאונדמן זה לא היה מספיק.

ככל הנוגע ל-Desert עצמם- אי אפשר לקחת מהם את המופע הראוותני והכוחני שלהם ואת היכולת שלהם לתת לקהל את מה שהם רוצים. אלכסיי ריימר הסולן מנצח על המופע עם השואו התיאטרלי והשירה הבטוחה שלו. "Massada Will Never Fall" הוא הלהיט הגדול של Desert שהפך לחלק בלתי נפרד בסט-ליסט של הלהקה ובשיר הזה חברי ההרכב זורחים: סרגיי Metalheart ומרק שפרנסקי על הגיטרות מנגנים מעולה, וכמוהם גם סרגיי דמיטריק בעמדת הבאס, אולג אריוטקין על הקלידים ואסף מרקוביץ' על התופים. ברגעים כאלה זה תענוג לצפות בהם על הבמה, בין אם פאוור מטאל הוא כוס התה שלכם וגם אם הוא לא.

שיר נוסף ש-Desert בחרו להחזיר לסט הפעם הוא העיבוד שלהם ל-"The Phantom of the Opera" של המחזאי אנדרו לויד וובר. וגם הפעם הסולנית Infy Snow התארחה בתור קולה של כריסטין המתאהבת בפנטום. Infy Snow שרה לא רע רוב הזמן, אבל נופלת כשהיא מנסה להתרומם לטונים הגבוהים יותר שהשיר הזה דורש. חוסר הכימיה על הבמה בינה לבין אלכסיי ניכר, וזה נושא נוסף שכדאי למעורבים לעבוד עליו. בסופו של דבר, יצאתי עם תחושות מעורבות מההופעה. Desert תמיד היו להקה טובה ושום דבר לא השתנה לרעה אצל החבר'ה האלה אבל הסאונד הבעייתי מנע ממני לשקוע ולהנות כמו שאני רגיל בהופעה שלהם.

Catharsis

הסאונדמן התחלף לקראת ההופעה המרכזית של הערב והתוצאה היתה ניכרת. חברי Catharsis עלו לבמה לצלילי הפתיח "Silent Hill" שגולש לשיר " Кто ты?" מאלבומם החמישי "Крылья". זה גם המקום לציין שסולן הלהקה, Oleg Zhilyakov, שר את מילות השירים ברוסית, דבר שלא הפריע כלל לקהל שהיה דובר השפה ברובו. האבולוציה של Catharsis מאד חיונית להצלחה של ההופעה שלהם. Catharsis לא תמיד היתה להקה שניגנה פאוור מטאל ניאו-קלאסי. אלבום הבכורה שלהם מ-1998 היה אלבום דום מטאל מלודי, עד שהשירה של Oleg Zhilyakov החליפה את הגראולים המחוספסים של סולן הלהקה הקודם. ובאותו ערב התברר שהשינוי לא חולל רק פלאים מוזיקליים עבור ההרכב אלא גם תרם למופע שלהם כי Zhilyakov יודע לנוע על הבמה, לשיר טוב בלייב ולהצטיין בהפרחת נשיקות לקהל שלו.

אם כבר מזכירים את הקהל, יהיה ראוי לציין את העובדה שהיה לא מעט ממנו והגגארין היה בתפוסה כמעט מלאה. הקהל השתולל וצרח מהשיר הראשון ועד האחרון בסט שכיסה את רוב הקריירה של הלהקה. חבורה של אנשים אפילו השיגה דגל ענק עם לוגו הלהקה והניפו אותו בכל הזדמנות. חברי ההרכב היו מחויכים ונראו מרוצים מעצמם לאורך המופע. ההשקעה שלהם היתה ניכרת ולכל אחד מהם מגיעים שבחים. Oleg 'Mission' Mishin הגיטריסט תימרן בין נגינת גיטרה מהירה ומלודית והחליל שלו. למפגן הגיטרות הוירטואוזי מצטרף הגיטריסט ומקים הלהקה Igor 'Jeff' Polyakov (והשריד היחיד מהליין-אפ המקורי שלה). Anatoly Levitin המתופף ניגן במהירות האופיינית לז'אנר והבאסיסט Alexander Timonin נשמע טוב לאורך הערב. הקלידים והשירה המלווה של של Julia "Red" תרמו לא מעט לאווירה ברקע והוכיחו כמה טוב קלידנים נשמעים כשהם קצת יותר מאביזר במה.

לומר שבמת הגגארין היא קומפקטית תהיה בגדר לשון ההמעטה, ולמרות הכל חברי הלהקה הצליחו לתמרן בינם לבין עצמם ולהפיץ הרבה אנרגיה חיובית. גם השירים מאלבומם האחרון Индиго נשמעו טוב בלייב: "Оставь наше небо" ו-"Спарта" שילהבו את הקהל והתקבלו במחיאות כפיים. השיפור בסאונד תרם לא מעט, למרות שהאיזון בין הכלים לא היה מוצלח בחלקים מסוימים. לקראת אמצע ההופעה הלהקה ביצעה את "Дитя штормов", שיר שהוקלט בכמה מדינות עם סולניות אורחות שונות ובשפות שונות. הגרסא הישראלית כוללת את Infy Snow שעלתה לדואט יחד עם Zhilyakov. בדומה לשירה שלה לצד Desert, הטונים הגבוהים הם המקום בו השירה של Snow לא נשמעת במיטבה ומחסור הכימיה בדואט עם הסולנים הגברים הורגש פעם נוספת.

Catharsis סיימו את ההופעה עם שיר הנושא של האלבום Крылья וירדו מהבמה לצלילי מנגינת outro אווירתית. חברי הלהקה הגישו לקהל שלהם הופעת פאוור מוצלחת ואנרגטית שבאופן מובהק שימחה את שני הצדדים.