מחווה לצ'אק שולדינר וללהקת Death

צילום: רקפת בן שבתאי
10 שנים חלפו מאז שמת אחד מהאבות המייסדים של המטאל הקיצוני – Chuck Schuldiner ז"ל. עולם המטאל לא שכח את אחד הבנים היותר מוצלחים שלו ודמות שתרומתה למטאל היא ללא עוררין. המוזיקה של Death הייתה לז'אנר ה Death Metal מה שה Beatles היו לעולם הפופ – היא עיצבה כמעט לבדה פנים שלמות של ז'אנר שאף נקרא על שמה, ובהמשך אף עזרה ליצור את תת הז'אנר .Progressive Death Metal השנה התאספו להם כמות מכובדת של נגני צמרת מהארץ בראשות יותם אבני, שאירגן את אחת המחוות היותר ארוכות ומושקעות שנעשו פה אי פעם, ערב זיכרון מכובד ומהנה שבטוח גרם לצ'אק איפשהו לקפץ לו בשמחה והוכיח שהמוזיקה של Death נצחית ומעבר למגבלות של גיל או קהל יעד. הערב התבסס על נגנים שמתחלפים כמעט כל שיר, ללא להקה קבועה, קונספט שאני אישית מאוד אוהב .
הערב נפתח עם Cosmic Sea האינסטרומנטלי, שעל התופים מככב לו אסף רוזנברג מלהקת Xenolith שהחזיק את השירים בצורה מעוררת השתאות לאורך כל הערב, על הגיטרת ליווי דור מידלש ועל הבס אנדריי אפרמוב שניהם מ Phantom Pain ובגיטרה המובילה יניב מ Prey For Nothing ששירים של Death היא טריטוריה שלא זרה לו, בין השאר כי לקח חלק במחווה הקודמת יחד עם שאר חברי PFN לפני כ 6 שנים. השיר התנגן לו, הקהל והמנחה/מארגן/סולן מזדמן יותם "דפיילר" אבני שהגיע חמוש בחולצת death לבנה(!) פתח בהצגה כללית של האירוע, ומשם זינק לשיר העל Symbolic, ביצוע שלא הותיר אף אחד מהנוכחים במקום אדיש ויצר גם פוגו קטן.
אחריו עלה נתיב קדם, איש Dissonant ז"ל בגיטרה בס ואלירן ארגמן מ Viperess על הגיטרה המובילה לביצוע מוחץ של Spirit Crusher, ביצוע שבו הדגים נחי שיעור בבס מכאיב ומדויק והפוגו רק גדל לו והתעצם. ראוי לציין לשבח גם את יותם, שהפך תלמיד מצטיין בעקבות המחווה הקודמת ולמרות זאת הוסיף להשתבח וביצע את כל השירים שעליהם היה אמון בדיוק מירבי על כל הניואנסים של השונים ואף הוסיף משלו.
Overactive Imagination התחיל להתנגן והפעם עלו להופיע טל בכר בגיטרה, ואמיר סלומון על הבס, שניהם מPFN ולראשונה בערב התחלף גם הסולן לאורן בלבוס – סולנה של Eternal Gray. כמו שכבר ציינתי חברי PFN מכירים טוב את החומר הנלמד, ואורן – למרות שלא שר בדיוק כמו צ'אק, נתן את הנגיעה שלו בשיר וביצע אותו בגראולים הקצת יותר נמוכים שלו, מה שהוסיף עניין לשיר.

לסט של שלושה שירים, שהכיל את החומרים משני האלבומים הראשונים של Death עלו לבמה הרכב מגוון מ 3 דורות של מטאל ישראלי – המתופף יואב ויינברג מ Viperess,בגיטרות אורי שלו מ- Dark Serpent, ברק קביליו לשעבר מ – Phantom Pain ויותם נגור מ-Shredhead, על הבס ניגן מיכאל גולדשטיין מ-Salem ועל השאגות הופקד מוטי "השרץ" רוקח מ- Spawn Of Evil. הם החלו עם Open Casket, ומהרגע שמוטי שאג למיקרופון כל ה Sublime רעד, האלימות התגברה עם הביצוע של Zombie Ritual שבעיני היה השיא של סט האולדסקול.
הבא עלה יקיר שוחט מ Hammercult לצרוח את Evil Dead בביצוע שישב בול על הגראולים הגבוהים של יקיר. בכלל מבחינתי הסט הזה היה שיא הערב ולמרות שהנוכחות הבימתית של יותם ואורי מרשימה, והם אלו שבדרך כלל בולטים יותר – היא נבלעה כליל עד נעלמה ליד מוטי הענק .
לאחר מכן עלו לבמה חזרה אסף על התופים, טל ואלירן בגיטרות , אנדריי על הבס ודפיילר שוב על השירה כדי לבצע את ההתחלה של האלבום Human. בלי להתעכב, שכן הערב עוד ארוך פצחו ב Flattering of Emotions כשבשיר השני Suicide Machine מחליפים טל ויניב בגיטרות, אמיר על הבס ואורן על השירה. הביצוע הזה קצת אכזב אותי שכן פה הקול של אורן היה פחות מתאים, כנראה שלי בעיקר כמעריץ פנאט של האלבום שרגיל לצווחות הקצת יותר גבוהות. הקהל סביבי התפרע ונראה שזה היה משהו שהפריע רק לי.

הבאים עלו דור וברק בגיטרות, ואנדריי בבס וגולי מלהקת Immaterial ז"ל לשיר את Bite The Pain, השיר שפותח את האלבום האחרון של הלהקה. כמו שאמרתי – אני אישית הכי פחות מתחבר לחומר האחרון אבל גולי הפליא בביצועים קוליים ובכלל שמעו שהנגנים עבדו שעות נוספות, הביצועים על החומרים היותר מורכבים נשמעו כמעט חלקים לגמרי, גם בשיר הזה וגם בשיר שלאחר מכן Flesh and The Power it Holds שאדיר רון מ -Knaan ז"ל(לצערי) צווח בו את מלוא גרונו.
את שני השירים הבאים ביצע הרכב שמורכב מדור, ברק ואנדריי על הגיטרות והבס בהתאמה. תחילה את Without Judgment שבו החיה ששמה יובל "מולך" טלמור עלתה לבמה להוציא את כל הרעל שיש בתוכה בצורת שאגות על קורבנות תמימים. שאגות שהורגשו קצת יותר טוב אחרי זה מפני שבשיר הזה ההרכב לא ישב במאה אחוז מבחינת נגינה, מה שכמעט ולא הורגש אך עדיין העיק קצת. למרות זאת השקט ששרר בקהל בעת שההרכב עצר את השיר לקראת הBridge באמצעו, אותו ביצע ברק בצורה מדויקת – היה מרגש ויפהפה והפך את השיר לבלתי נשכח.
בהמשך לשירי האלבום Symbolic נוגן Sacred Serenity שבו החליף אוריה ספיר מ Eternal Gray את ברק על הגיטרה המובילה והפליא בנגינה הסופר מדויקת שלו, מה שכן הבחירה להשאיר את השירה בידיים של דור לא באה לי כל כך בטוב. הוא ניגן מעולה את השירים, אבל אין מה לעשות שהוא לא יושב קולית עם Death בצורה מספקת, וזה הורגש היטב בשיר הבא, In Human Form. טל ויפתח עלו אל עמדת הגיטרות ואמיר על הבס. יפתח שבדרך כלל מאחורי התופים עלה וניגן גיטרה מובילה על הגיטרה של יניב והפליא בנגינה מדויקת, מלאה בטכניקה לעיל.

על עמדת התופים החליף האגדה המקומית דרור גולדשטיין את אסף רוזנברג – שלא ברור לי איך שרד כמעט חצי סט. על הגיטרות התייצבו יניב ויובל קרמר מ- Amseffer ביחד עם אנדריי על הבס, ואביטל תמיר סולנה של Betzefer שעלה בחליפת איומים נסוך שלווה קיומית וסיפר על כך שהוא למד לשיר מהשיר Scavengers of Human Sorrow. תמיר המשיך בביצוע אותו שיר שהתחבר לביצוע ל Zero Tolerance ביחד עם אותו הרכב. שניהם בביצוע מכאיב והגשה קולעת של אביטל כשהתיפוף של דרור והנגינה מלאת הטכניקה של יובל רק מוסיפים להנאה. לקראת Trapped in A Corner חזרו לבמה יובל ואוריה, ועלה לנגן בבס גיל בן-יעקב מ Eternal Gray. בשבילי זה היה רגע השיא של הערב, בביצוע שלטעמי לפחות היה הכי מדהים ומיוחד תודות לטאץ' הקטן של כל אחד מהמשתתפים בו. אם זה השאגות השורפות של מולך, הבס המדויק של גיל או הBridge טאפינג המגניב שניגן אוריה.
טל ואלירן עלו להחליף בגיטרות, אמיר עלה והחליף בבס ועל תפקיד השירה הופקד הפעם אלירן דופין מלהקת Absent Mourn שביצעו את ה"להיט" Lack of Comprehension גם פה השירה קצת לא ישבה לי במאה אחוז, אולי כי היה חסר לי סולן עם גראול יותר גבוה קצת. לאחר מכן עלה לו יפתח חזרה אל התופים ביחד עם דור ויניב בגיטרה ואופיר נקר מלהקת Dim Aura ביצעו את אחד השירים היותר מצופים של הערב, Crystal Mountain שגם בו לצערי שר דור מידלש שחלילה אינו סולן רע, אבל בשירים שכאלו שהם מבחינתי קודש הקודשים של הלהקה צריך לטפל בעדינות ולא לחסוך במשתתפים. גם אופיר לא התבלט מספיק עם הבס שלו בשיר הזה למרות שניגן מעולה, אבל לטעמי הצריך דווקא נגן בס וירטואוזי יותר.
לביצוע של Empty Words עלו חזרה יותם, אמיר ואוריה בביצוע מדויק ומרגש שעשה עם השיר רק צדק. השיר שלאחר מכן Together as One הוקדש לי מסתבר, ואכן זה השיר הכי אהוב עלי של הלהקה. על הגיטרות השתלטו אלירן ואיתמר רביד מ Insight ועל השירה המשיך יותם בביצוע שפחות התרכזתי בו כי הייתי עסוק בפוגו, אבל ממה שכן שמעתי היה נאמן מאוד למקור.

אח"כ יותם סיפר לנו ש ל- Chuck הייתה עוד להקה ושהוא הביא את הסולן עם הקול הכי טוב בארץ בשביל לשיר אותו וקרא לבמה לסולן שאני אישית לא הכרתי קודם לכן, בחור בשם וידי דולב ששר גם בלהקת Marble’s black . יחד איתו עלו חזרה יניב, טל ואמיר מPFN. יחדיו הם ביצעו את השיר Breaking the Broken של Control Denied. מעולם לא התחברתי לפרויקט הזה אבל השירה של וידי הדהימה אותי ואת כל מי שנכח במקום והבן אדם הוכיח את עצמו כעילוי קולי בביצוע מרגש ויפהפה.
יובל חזר לבמה, ואמר שהם הולכים לבצע עוד "להיט" ביחד עם דפיילר הם ביצעו את השיר The Philosopher לא לפני שטל הגיטריסט ניגן בטעות את ההתחלה של השיר שלאחר מכן בסט פעמיים, אבל זה הגיוני שכן לא ברור איך הבן אדם שרד את הסט הארוך הזה. יובל נשאר על הבמה, והצטרף אליו אורן לשיר נוסף מהארסנל הישן של הלהקה Pull The Plug שסחף את כל הקהל. לסיום הערב יובל קרמר התחלף עם יניב ויותם עלה לשיר, וסיפר לנו בצער שזהו השיר האחרון להערב, הלהקה עשתה קאבר ל Death ל Painkiller הנצחי של להקת Judas Priest, בו יותם קרע את הגרון בצווחות שונות ומגוונות על מנת לעמוד ברמה הווקלית של המקור ואף להתעלות עליה בקטעים מסוימים, ויובל וטל ניגנו בצורה מושלמת את כל הסולואים הלא פשוטים בכלל.
לסיום ירדו כולם מהבמה, ואז התאספו יחדיו כל משתתפי המחווה לשירת "הוא מת! הוא מת! הוא מת! הוא מת!" קבוצתית, כמחווה לדאחקה הקומדי-סטורית של תוכנית הרדיו מת על מטאל שעשתה ספיישל למחווה שבוע שלפני. כל הקהל הצטרף בשירה וזכינו לראות על במה אחת את המספר המטורף של האנשים שלקחו חלק במחווה המורכבת והלא פשוטה הזאת. חשוב לי לציין שגם אם בסקירה פה הערתי על דברים שהפריעו לי מדובר בערב מחווה מהיותר מקצועיים שראיתי פה, ולמרות שהיו פערים בין נגנים, והיו שירים שלא נוגנו בצורה מושלמת לחלוטין היה כיף לא נורמלי. מעולם לא הרגשתי גאה כל כך להיות שייך לסצנת המטאל הישראלית שבעיני ראתה את אחד מההופעות וערבי המחווה היותר יפים והמוצלחים שלה אי פעם. תודה לכל מי שלקח חלק באירוע, ותודה ל- Chuck Schuldiner שלולא הוא המוזיקה לא הייתה מה שהיא.