מחלידים בישראל – הפעם הרביעית

פעם רביעית ש Megadeth מגיעה לארצנו הקטנה, עבור רבים מדובר בעוד הופעה של להקה חשובה, עבורי מדובר בחלום המתגשם בפעם הרביעית. עבורי הלהקה מהווה הרבה יותר.

בגלל האלבום Peace Sells… But Who's Buying התחלתי לשמוע מטאל. התחברתי מאוד בקלות לליריקה ויותר מזה לאגרסיות המתפרצות כל זה למרות שהייתי מאוד צעיר יחסית למטאליסט המתחיל הממוצע (גיל 8 בערך). לראשונה ראיתי אותם בהופעתם בסינרמה ב 1995, ההופעה שעמדה בסימן צאת האלבום Youthenesia, לאחר מכן ההופעה בפסטיבל מטאליסט שנפסקה לאחר מספר שירים בלבד, ואז את ההופעה בגני התערוכה ב 2007.

חשבתי לתומי שבזה נגמר רצונו של Dave Mustaine לבקר בארצנו הקטנה, אבל טעיתי, לפני מספר חודשים התבשרתי שהלהקה חוזרת להופעה והפעם עם Eleffson על עמדת הבס. שמחה והתלהבות של ילד קטן תפסה אותי וחיוך גדול נמרח על שפתי. יותר מזה, הפעם התמזל מזלי להגיע ולפגוש את הלהקה ואת המוח שמאחוריה ערב לפני ההופעה. אני ואיתן גפני פגשנו את הג'ינג'י המוכר כל כך, אני רק אוסיף שבחיים שלי לא נראיתי כל כך דביל, מגוחך ואבוד מרוב התרגשות, שהרי לא כל יום אדם פוגש את אחד מגיבורי הילדות שלו.

לגבי ההופעה. הפעם ההופעה התקיימה באולם בגני התערוכה, שלדעתי לא כל כך מתאים להופעה (כך גם חשבתי לאחר הופעתו של Dio במקום) אבל לא נורא. הגעתי עם אחי דקות ספורות לפני תחילת ההופעה, מסיבות טכניות לא הגענו להופעת החימום של בצפר. שקט, חושך ואז אינטרו, הקהל צועק ואני מתכונן… ההופעה נפתחה בשיר Trust מתוך Cryptic Writings, למרות שמדובר באלבום חביב, שאני באופן אישי מאוד נהניתי ממנו, עדיין מדובר באלבום שנוי במחלוקת שרבים מהמעריצים פחות מעריכים ומעבר לזה – השיר יחסית "חלש" להופעה שכזו. מבחינתי ההופעה באמת התחילה כאשר החלו את קטע הפריטה שפותח את In My Darkest Hour. שיר קלאסי של הלהקה, שמתחיל במקצב איטי ויציב אך בסופו מעלה את הדופק. ללא רגע מנוחה Hanger 18 מתחיל, ללא ספק, השיר האהוב עלי. Chris Broderick בהחלט נכנס לנעליו הענקיות של Marty Friedman, מי שהוא לדעתי הגיטריסט הטוב ביותר שניגן עם הלהקה. Mustaine ו Broderick העלו את הטמפו בשיר למהירות גבוהה הרבה יותר מהגרסא המקורית, דבר שרק הוסיף לטראומה לצוואר שלי. בהמשך הלהקה הוסיפה וניגנה שירים משלוש האלבומים המרכזיים Rust in Peace, Countdown to Extinction ו Youthenesia. יסלחו לי המהדרין, אבל לא זכרתי בדיוק את סדר הופעת השירים, לכן אתייחס אליהם ע"פ אלבומים. חשוב לציין שהלהקה לא זנחה את עברה, חוץ מ In My Darkest Hour, מוסטיין בחר לבצע גם את Wake up Dead וכמובן את Peace sells –שפחות או יותר חתם את ההופעה.

ברגע ש Ellefson עלה לבמה לבדו והחל לנגן על הבאס, ידעתי מה הולך לבוא. עבורי, זה היה רגע השיא של ההופעה, הרגע שאחריו יכולתי כבר לצאת החוצה לאוויר הצח. מ Rust in peace הלהקה בחרה לבצע את Tornado Of Souls ו Poison Was The Cure יחד עם Holy wars שחתם את ההופעה. 4 שירים מהאלבום הטוב ביותר של הלהקה, אכן ממחישים עובדה זו. כמובן שהשיא היה השילוב של Mechanics בתוך Holy wars. ביצוע מוכר, אבל עדיין הצליח להפתיע אותי. מתקופת Countdown to extinction, הלהקה הפתיעה שוב עם ביצוע לשיר Angry again (הלקוח מפסקול הסרט Last Action Hero), משום מה הסאונד בשלב זה היה קצת עמום, כך שלקח לי זמן לזהות את השיר, שלצערי היה הרושם שמרבית הקהל לא מגיב כלל לביצועו. בנוסף, היה ביצוע מבריק ל Sweating Bullet שהיה מדויק ומצוין, וגם הוביל לתגובה החזקה ביותר של הקהל ששר את כל הטקסט במקהלה, ואז ביצוע טוב ל Skin o' My Teeth וכמובן הלהיט הנצחי Symphony Of Destruction.

לשמחתי, למרות ש Endgame הוא אלבומה הטוב ביותר של הלהקה בשנים האחרונות, הם ביצעו רק שיר אחד מתוכו. אני שמח על כך, כיוון שכמו מרבית המעריצים, באתי לשמוע את החומר הישן ופחות את החדש. לסיכום, הייתה הופעה טובה מאוד, לא מצוינת, כיוון שהיו מספר דברים שלדעתי פגמו באיכותה: בעיות בסאונד כדוגמת חוסר איזון בין הנגנים, שנפתרו במהלכה והעובדה שההופעה הייתה קצרה יחסית להופעתם הקודמת.

ראוי לציין את יחסו החיובי של Mustaine לארצנו, לקהל ולעובדת הגעת הלהקה בפעם הרביעית. יחס חיובי שניכר במילים החמות שאמר במהלך ההופעה ובעובדה שהלהקה התמקדה בלנגן ולא לבלבל בשכל בשיחות נפש עם הקהל, או קטעי סולו וביניים כדי להעביר את הזמן, כמו שלעיתים קורה בהופעות.

כל שנותר לי זה לקוות לפעם החמישית…