מי שונא מטאלקור? Suicidel Core Mindfuck 6
צילום: סער דויטש
מטאלקור הוא אהבה חדשה שלי. מכיוון שאני חובב מטאל קלאסי ות'ראשי, אני יודע איך חובבי מטאל מתייחסים לקור. זה לא מטאל בעינייהם, זה מלא פוזה ומלא התבכיינות, הברייקים מעצבנים, שירת הקלין מעצבנת, בקיצור, המטאל קור הוא משהו שמטאליסטים אוהבים לשנוא.אנחנו נקרא להם אימו ובכיינים נגיד שהם פוזרים, נצחק על התסרוקות המפגרות שלהם ועל הלבוש המפגר שלהם. נגיד שהם מלוקקים ושהמוזיקה שלהם היא פשוט לא מטאל. אנחנו יכולים להגיד מה שבא לנו, חובבי המטאלקור לא צריכים את האישורים שלנו כדי להשמע ולהראות כמו שהם רוצים.
הגעתי לאירוע והתחלתי לטפס במדרגות, הדבר הבולט הראשון הייתה העובדה שלא היו חסרים מקומות חניה. קהל גדול של ילדים וילדות חיכה על המדרגות, ואחת מהם כמובן בישרה לי ש: "היי, הערב הזה זה רק לילדים". התגובה האינסטינקטיבית שלי הייתה להרים את מקל הסבא ולהכות אותה על זה שהיא גרמה לי להרגיש בן 89. אבל אני איש מנומס, אז חייכתי אליה והמשכתי פנימה בעוד אני אומר לעצמי שאמנם אני זקן, אבל זה טוב, כי זקנים יכולים להנות מבירה ומכיוון שהולך להיות ערב ארוך של 7 להקות (!) אני יכול לשתות בתחילת הערב. שמח וטוב לב אני מתקרב לבר רק כדי שהברמנית תספר לי שהערב לא מגישים בירה, בגלל שמדובר בליין צעיר, אין בירות,שניה אח"כ הפרצוף שלי פוגש ביד מונפת של איזה ילד שעשה שם איזשהו פרפור גופני גרוטסקי באמצע הרחבה, שני האירועים האלה לבדם איימו להפוך אותי לזקן מקטר ונרגן, אבל שמרתי על קור. ההודעה הראשונה שקיבלנו מהמארגנים הייתה ש3 מתוך 7 להקות שהיו אמורות להופיע ביטלו, התנצלו יפה והביאו עוד להקה אחת בדקה התשעים.
Menorah
מנורה היו הלהקה הראשונה שעלו. בהגדרה הטכנית מנורה הם להקת מטאל, גם במראה (סליחה על השטחיות) הם נראים יותר מהז'אנר המטאלי ופחות מהקור והח'ברה פתחו טוב. השיר השני שניגנו fight for a life התחיל מצויין ונשמע טראשי כמעט לגמרי, גיטרות מלוכלכות ותופים מהירים, שירת הקלין או כמו שאני מכנה אותה – מעברי קור,לי אישית צרמו ממש ולא מבטאים לדעתי את היכולת האמיתית של הסולן שמצטיין בגראולינג ושירה חזקה יותר.
בשלב הזה של ההופעה קרה משהו, וכל ה 50 אנשים שהיו בפתיחת הערב התנדפו להם ליציעים או יצאו החוצה, ונשארו בערך 5 אנשים מול הבמה, מבאס לגמרי ללהקה שהמשיכה ל The sixth name, שיר טוב שלהם שמזכיר מאוד במקומות מסויימים את harvester of sorrow של מטליקה.לקראת סוף ההופעה הסולן מנסה קצת לשלהב את הקהל ולארגן שני קירות של פוגו, מכיוון שהיו שם בערך שישה אנשים, הבסיסט של let us be spoken, איש ענק, התנדב להיות צד אחד של החומה והשאר בצד השני, אני אחסוך לכם את התיאורים אבל זה נמשך 5 שניות והענק נשאר לעמוד. הגיטריסט של מנורה הוא מצויין ומאוד דומיננטי הסולן מצויין וגם הבס שלהם עובד טוב. פשוט הקטע המטאלקורי שלהם קצת לא יושב טוב לדעתי. אם הם היו שואלים אותי (ואני בטוח שהם לא) הייתי מציע להם להתמקד במטאל נקי, הם יהיו טובים בזה.
Made By Past
הלהקה השניה לעלות עם צבא שלם, להקה צעירה של שישה אנשים על הבמה שמתוכם שני סולנים שהם הפכים מושלמים. דור הוא איש גדול עם קול מטורף שטני וחודר. טל הוא ההפך המושלם, שר קלין מצויין ונראה כאילו הרגע יצא מה herman's hermits . ואם אתם לא יודעים מי הם, זה לא כי אני זקן אלא כי אתם בורים. הלהקה הזו קמה בסך הכל בשנה שעברה, אבל הם עובדים יפה ביחד, יש להם אנרגיות מצויינות. הם לא מפסיקים לקפוץ ולהשתולל, הבס שלהם מצויין והשילוב של של שני הסולנים הוא מצויין לדעתי. זה אחד הדברים שאני יותר אוהב במטאלקור, אני מעדיף את זה על סולן שעושה גם שירת קלין וגם סקרים כי בד"כ זה פחות טוב, כאן כל אחד מתמחה במה שהוא טוב בו. הלהקה החזיקה טוב את הקהל. הדואליות הזו בין הסולנים שהיו ממש שחור ולבן עבדה מעולה, הלהקה סגרה את ההופעה עם man eating fest , שיר מצויין עם ריף גיטרה טוב מאוד ותופים פסיכיים. יופי של להקה, בטח בשביל ח'ברה שלא עובדים הרבה מאוד זמן יחד.
Let Us Be Spoken
הלהקה השלישית והטובה ביותר מקודמותיה לדעתי עלתה לבמה עם אנרגיות מקסימום על ההתחלה, זה הזיז את הקהל מהר מאוד. ניצן הסולן מאוד דומיננטי ונשמע חזק יחסית לשאר הכלים והוא יושב גם על הקלין וגם על הגראולינג והסקרים ומקבל גיבוי קולי מהבסיסט המפלצתי שלהם. בהרבה מאוד קטעים בערב ניצן הזכיר לי את מיץ' מSuicide Silence משהו בעמידה בבטחון ובהתנהלות כולה מאוד הזכיר לי אותו. אחרי השיר הרביעי הוא מזכיר לקהל שזה מופיע מטאל ולא מופע בלט והגיע זמן לזוז. אני לא יודע אם זה היה הסאונד שהיה בעייתי או נפילות קטנות של הלהקה אבל בהתחלה הסאונד של הסולן היה חזק. מה שהבליט מאוד זיופים קלים והתופים בקושי נשמעו. וכשהגענו לשיר שלא קלטתי את שמו (חוץ מזה שיש שם את המילה (I.D הכל פתאום הפך לכמעט מושלם, חיתוך גיטרות טוב, קצב נכון, גראול טוב וסקרים מעולה ורק הקלין היה קצת חלש מדי. בשיר הלפני אחרון הכל כבר היה מטורף לגמרי, השיר פשוט היה בנוי נכון – התחיל מהיר מאוד, הפך לכבד ואיטי באמצע וחוזר למהיר, חצי מהקהל היה בתוך הפוגו. הלהקה סיימה את ההופעה בפיצוץ עם שיר ממש טוב, בסים מדהימים ומערבליי בטן, אנרגיות מטורפות לגמרי.באמת שזו הדרך לסיים הופעה, בבום חזק כמו שאתה פותח אותה ולהשאיר את הקהל עם טעם של עוד.
Demented Sanity
זו הלהקה היחידה מבין הלהקות בערב שיצא לי לשמוע עוד לפני כן, למרות שזו הפעם הראשונה שראיתי אותם בלייב. להקה בוגרת ונטולת פוזות (יחסית לערב המטאלקור, כמובן) מטאליסטים טובים שעובדים כמו מכונה משומנת, כל צליל במקום ושום סאונד לא חלש מדי או חזק מדי, הבס שלהם מדהים, התופים שלהם עוצמתיים,הם פשוט טרפו את הבמה והשאירו הרבה אבק לאנשי הdmusic. השיר השני shell מתחיל בתופים ווגיטרות ת'ראשיים לחלוטין, בחיים שלי לא שמעתי כל כך הרבה מצילות, והעוצמה שם הייתה משב רוח רענן, אני אישית פחדתי שמשהו רע יקרה לתופים, הח'ברה עברו ל Truesalvation (או שרגא, בשבילכם) השיר מהיר בטרוף. הריפים של הגיטרות פשוט מעולים, ופתאום באמצע השיר המצילה נופלת. המתופף קם להרים אותה ויניר הסולן קורא: "מטאל בלי תופים". והם ממשיכים לנגן עד שהמתופף מתיישב לקריאת: "מטאל עם תופים!" והתופים חוזרים. יניר יורד אל הקהל ואז הכל הפך שחור, האנרגיות שם העיפו את הבר (ללא אלכוהול), אין לי שום דרך לתאר לכם את מה שהיה שם, זה היה מדהים. Indifference נתן לנו טירוף של גיטרות מיללות הבס והתופים שיתפו פעולה להפלת הקירות, שכבר התרסקו מאירועי תופים קודמים, כמעט ולא נשארה עצם שלמה בקהל. בתור אבא לשניים אני אחסוך לכם את הבדיחה על התינוקות ששמענו לפני תחילת Chains of gold, ואספר לכם שלא ממש משנה לי איך נקרא השיר האחרון שDemented ניגנו, הוא פשוט היה אורגיה המונית של מטאל, הכל שם היה כל כך נכון! נקי, מלוכלך, מסודר וכאוטי, הם גמרו אותי, פיזית. עוד משהו שחשוב לי ממש להגיד, אחד הדברים היפים ב Demented sanity היא העובדה שיניר הוא לא סולן סטנדרטי, השירה שלו היא פשוט עוד כלי נגינה של הלהקה, מכתיב קצב כמו בס או תוף, מיילל או צורח כמו גיטרה . כשרון גדול וכריזמטי שמזכיר לי אישית כמה סולנים ענקיים בתחום כמו יקיר מ Hammercult ואביטל מ Betzefer
Purgatorium
הלהקה שהגיע בדקה התשעים על לבמה אחרי demented sanity, שזה קצת בעייתי. לעלות אחרי להקה ותיקה שללא ספק הייתה ההיילייט של הערב. להקה צעירה וחביבה מאוד, לסולן יש קול שנשמע כאילו הוא בוקע מסרעפת שקבורה 30 מטר מתחת לאדמה, בהחלט לא רע. הסאונד הכללי שלהם היה בלוק חזק ומלוכלך של רעש, קצת מונטוני וחסר עומק לטעמי.השיר השלישי שלהם התחיל לא רע בגיטרות טובות ומגוונות, אבל מהר מאוד הסאונד חזר להיות רעש רקע מטאלי. הלהקה היא להקה צעירה ואני מקווה שתתגבש עם הזמן למשהו יותר מסודר, לא הצלחתי להנות מהם.
לסיכום הערב, נזיפה מטאלית. מטאל קור הוא מטאל, נקודה.
נכון שהוא שונה קצת מבחינת הסאונד, ושהלהקות והמעריצים נראים אחרת ממטאליסטים "רגילים" אבל אישית חושב שזה מגוחך לצחוק על אופנת הקור, על הגופיות פסים שלהם ועל התסרוקות שלהם שמסתירות חצי מהפנים שלהם, על הפוגו האישי שלהם שכולל עמידה באמצע הרחבה וכולל נפנוף גפיים לכל כיוון אפשרי כמו איזו בובת סמרטוטים מטורפת, זה מטופש לצחוק על הקעקועים שמכסים את כל הגוף שלהם ועל הפירסינג שלהם. זה מגוחך כי מטאליסט ממוצע עם שיער ארוך וזקן מחודד,או עם קרחת וזקן פיראט או לבוש שחור וקעקועים פה ושם שמתעצבן שהחברה לא מקבלת אותו כמו שהוא, לא יכול להרשות לעצמו לצחוק על מראה כזה או אחר של ז'אנר אחר במטאל, פשוט לא. שאפו גדול להפקה שהצליחה להעמיד כל כך הרבה להקות בערב אחד, והצליחו לארגן יופי של ערב למרות הביטולים.