מכים במתכת – Holy Prison ואורחים במחווה לאלבום Master of Puppets של Metallica

צילם: אלכס ימפולסקי

נשבע לכם שאמרתי לעצמי שאני לא הולך יותר לשום מחווה, ושנושא המחוות הזה שרף את עצמו אצלי לגמרי, בחיי. אבל האהבה שלי לילדים המוכשרים ב Holy Prison והחיבה שלי לאחד האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים ב Thrash Metal גברה על העקרונות ובחמישי האחרון מצאתי את עצמי בשערי מועדון ה"גאגרין"ברחוב סלמה בערב חם, אלים, מיוזע עם המון טעם של פעם ו Old School באויר(מדי פעם כשהיה קצת אויר..) החשש העיקרי שלי היה שהחבר'ה ב Holy Prison עוד לא מוכנים להחזיק בצורה מכובדת מחווה שכזאת על כתפיהם הצעירות, בניגוד להרכבי המחוות עד כה שהיו מורכבים ברובן מנגנים ותיקים ומנוסים יותר. לשמחתי, התברר לי מהר מאוד שטעיתי ויונתן שטכל וחבורתו החזיקו בכבוד את הערב מגובים בכמה מהקולות והכשרונות הכבירים בסצנה הישראלית.

הבחירה במועדון ה"גאגרין" הייתה בחירה די תמוהה, וגם למצוא אותו לא היה פשוט. הגישה של "לעקוב אחר לובשי השחורים" עבדה לה די מהר, ועדיין לא ברור איך מישהו שלא הוכוון אמור היה להגיע למקום שנמצא מאחורי כמה סמטאות, בחצר צדדית עם פרחים מטפסים בצדדים. ההרגשה הייתה שאנחנו נוסעים לאיזה ביקור משפחתי אצל דודה תימניה בחצר. אסוציאטיבית המקום המפוקפק הזכיר קצת אירועי נקש ועורר אצלי זכרונות נוסלטגיים. נכנסו פנימה וגילינו מועדון שנבנה בתוך חלל שמזכיר אסם. לאחר בערך שעה וחצי שבה התכנס לו הקהל פנימה והורכב ברובו מילדים שגרמו לי להרגיש קצת קשיש אך גם מלאו אותי תקווה על כך שהצביעו ברגליים והצליחו למלא את חלל ה"גאגרין" יצאנו לדרך.

הלהקה התחממה עם Hit The Lights ומיד פתחה מעגל פוגו נכבד. כבר מהרגע הראשון בלט לרעה הסאונד במקום שהלך והעיב על האירוע לאורך כל הערב. שמחתי להיזכר שהחבר'ה של Holy Prison מחזיקים יפה את החומר ואף מוסיפים לו את הטאץ' הבוסרי מעט שלהם בהיותם להקת Thrash צעירה, טאץ' שהוסיף חן לביצועים שלהם וביחד עם המקום נתן הרגשת Old School של ממש, כאילו אנחנו צופים בלהקת ת'ראש אייטיז בראשית ימיה. המשכנו ל Battery ובעצם נכנסו לאלבום שלשמו התכנסנו. כשאת תפקיד הסולן מאייש יוחאי דוידוף בכשרון האופיינו לו. ביצועי Metallica הם לא דבר חדש ליוחאי שעשה מחווה או שניים בחייו והנסיון שלו בהחלט הוסיף לנוכחות הבימתית של ההרכב. המשכנו עם Welcome Home(Sanitarium) הנהדר שקצת ברח מזכרוני משום מה ועלה חזרה עם בדיקת הסטליסט לקראת הסקירה, גם שם כיכב לו דוידוף. משם חזרנו אחורה בזמן ל Ride the Lightning ול Fade to Black שם נשאר שטכל לשיר לבדו. הקול של שכטר, גם אם בוסרי לעתים התאים מאוד לחומר של מטאליקה וגם אם לא היה זהה כל הזמן ל Hatfield נשמע טוב בפני עצמו. האורח הבא לערב היה גיטריסט Matricide אוריה ספיר שעלה לביצוע של Blackned שגם בו שר שטכל והיה מלהיב ביותר. משם חזרנו ל Master אל השיר Disposable Heroesהמעולה. ולאחר מכן שוב זיגזגנו אחורה בזמן אל For Whom The Bell Tolls. בינתיים הספקתי לצאת מהמועדון לנשום אויר כי ריחות הזעה והסאונד הצורמני לא היו שילוב בריא עבורי, חזרתי אל Leper Massiah שנשמע מצוין ולאחריו עלה לבמה האורח יותם "דפיילר" אבני סולנה של Prey For Nothing שהזמין אותנו חזרה לשיר הנושא של האלבום Ride The Lightningשבעזרת הקול המתכתי של יותם קיבל אדג' מחודש וכיוון טיפה כבד יותר. בסיום השיר, יותם סיפר לנו על שיר שמבוסס על סיפור שנכתב לפני יותר מ85 שנה, הכוונה הייתה ל The Thing That Should Not Be הנהדר, שיר מספר 3 באלבום שלשמו התכנסנו.

Sad But Trueמהאלבום השחור היווה שינוי פאזה נוסף וכלל שוב את שטכל על הקולות, המקרופון שלו קרטע קצת אבל זה לא כל כך שינה עם כל הFading הנוראי של הסאונד שהאפיל על הכל בערך. לשיר הבא, הלהיט Enter Sandman עלה לעמדת השירה הסולן האורח דניאל, שאומנם איננו דמות מוכרת אבל ביצע את התפקיד בהצלחה(ממה שהצלחתי לשמוע) ואף המשיך עם הלהקה אל להיט הפסח Creeping Death. לאחר מכן הלהקה ביצעה ללא שום אורחים את שיר הנושא Master of Puppets, וזה המקום לציין לטובה את הצמד שטכל את נוי ואת אופיר נוי בפרט, שלא זכור לי שפיספס אפילו סולו אחד וניגן כל שיר בשלמות מטורפת. ואם מדברים על להטוטי גיטרה האורח הבא היה דניאל וורפולומייב, Shredder ידוע במחזותנו שהפליא בסולואים ב Wherever I May Roam אך כמו בפעמים הקודמות שראיתי אותו, משהו בו היה מתלהב קצת יותר מדי לטעמי. שטכל בשירה שלו נשמע סדוק בדיוק במידה הנכונה ולמרות שלא הגיע למלודיות של הטפילד הוא נשמע מצוין. בשלב הזה של הערב כבר הייתי ממש מותש, חסר אויר ועם אוזניים כאובות וקצת רציתי שיגמר. אבל כנראה זה רק אני שמזדקן כי רוב הקהל עדיין התפרע כאילו רק עכשיו התחלנו.

בכל זאת התקרבנו אל הסוף וטל הבסיסט הפליא בביצוע של Pulling Teeth שבוצע לקול תרועות הקהל ורעש איום של המוניטורים. לאחר מכן עלה לבמה הסולן האורח רן ירושלמי שפשוט שידרג את One בכמה רמות ובהשתגעויות שלו ב C-Part של השיר הוא פשוט עשה את הביצוע לבלתי נשכח. לאחר מכן עלה יותם נגור איש הגיטרה של Shredhead לביצוע משותף שלו ל Harvaster of Sorrow שהיה מוצלח אבל קצת הגיע בעיתוי בעייתי עבורי כי הייתי באפיסת כוחות די מוחלטת באותו שלב. יצאתי החוצה לנשום אויר ולאוורר את עור התוף וכשנכנסתי התברר לי שפיספסתי את Orion כמעט במלואו, אבל לצערי זה היה הכרחי כי החוסר באויר והסאונד הצורמני ביחד עם עייפות מצטברת עשו את שלהם .

ולמרות הכל עבור השיר האחרון אספתי כוחות ונכנסתי לפוגו, ו Damage Inc נתן בראש כמו שהוא אמור בעוד ביצוע מצוין של הלהקה, שהוכיחה שוב שהיא לא באמת צריכה את האורחים בשביל להחזיק את החומר בכבוד. הלהקה ירדה מהבמה, ועלתה כעבור מספר דקות להדרן שכלל את Seek and Destroy ולקאבר הידוע של Am I Evil? שכלל כמעט את כל הסולנים האורחים(פרט לדוידוף) והיה מוצלח מאוד.

אני מוריד את הכובע בפני ילדי Holy Prison שהחזיקו על כתפיהם הקטנות מחווה לא פשוטה, בצורה מכובדת וגם אם לא היה מדובר במחווה של נגני על מנוסים היה מדובר באירוע נהדר שבהחלט נחרט אצלי בזכרון כאחת המחוות המוצלחות שיצא לי לראות ועזר עוד קצת למקם את הלהקה הצעירה הזאת כאחת ההבטחות הגדולות של הסצנה הישראלית. הטענה העיקרית שלי היא שוב על המקום המאוד בעייתי, שאולי אם יעשה בו להבא סאונד נורמלי יותר אפשר יהיה להנות בו מהופעה, אך בתצורה הנוכחית היה מדובר במשימה בעייתית ביותר ובמועקה רצינית. שאפו לילדים, ובשנה הבאה באלבום הבכורה(אני מקווה)…