מניפים את דגל השנאה – סקירת הופעתה של להקת Kreator בישראל

השעה הייתה קצת לאחר עשר משחשכו האורות, והנעימה Choir of The Damned, שבמקור מהווה פתיח לאלבום Pleasure to Kill הברוטאלי, הושמעה ברקע. ללא כל מופע חימום ומבלי לבזבז רגע נוסף, צעדו חברי Kreator אל שדה הקרב והתמקמו חיש מהר בעמדות, מוכנים לפתוח את ההופעה עם השיר עמו נפתחה גם הופעתם הקודמת בישראל – Enemy of God. בעוד הלמות התופים של Ventor חוברות להן לדיסטורשן המנסר של Mille ו-Sami, החל מועדון הבארבי להתמלא עוד יותר, עד אשר היה ניתן לחוש בצפיפות קלה בשורות הקדמיות. לכל מי שהיה ספק עד כה כעת היה ברור – ה-Kreator חזר!

ההופעה החלה להעלות הילוך ככל שהתקדמה, והקהל המשולהב החל להתפרע. משהגיעה העת לביצועו של שיר הנושא מתוך אלבום הבכורה הקלאסי Endless Pain, שהתמזג הישר אל תוך השיר Warcurse – מתחם הפוגו געש. בניגוד לפעם הקודמת, הפעם התמקמתי לי באיזור הנוח שבשורה הראשונה מימין, למרגלותיו של Sami. הסאונד נשמע מצוין – חד וברור גם מהאיזור בו עמדתי שלרוב נוטה למחסור בבלאנס מפאת המוניטורים. חברי Kreator לא נשארו לרגע במצב סטאטי – Sami ו-Speesy, שעמדו משני קצוות הבמה הרבו להחליף ביניהם מקומות, כש-Mille עצמו, שבמרוצת השנים הספיק להשיל לא מעט קילוגרמים ממשקלו וכיום נראה קליל ואנרגטי יותר מזה שנים, נעמד לעתים לצדם ברגעים שבהם לא היה צמוד למיקרופון. לעתים הוא אף לקח מספר צעדים אחורה ונעמד מימין למערכת התופים עליה הופקד Ventor. במהלך ההופעה, בין צווחה פראית כזו לאחרת, הרבה Mille להרעיף אהבה על הקהל בדרכו הייחודית, כאילו היה מנהיג מחתרת אשר מוליך את המונים אל מרי אלים, תוך שהוא מציין כי ישראל היא ארץ מטאל של ממש (כן, הא? מה שתגיד).

בין הביצועים הנהדרים לשירים קלאסיים מהרפרטואר המכובד של Kreator, בהם בלטו Terrible Certainty, Awakening of The Gods ו-Extreme Aggression, צרם המחסור בשירים מתוך Coma of Souls, מאלבומיה הידועים ביותר של Kreator אם לא הידוע שביניהם. לא אשקר כי ההמנעות מביצוע כל שיר שהוא מהאלבום המדובר (על אחת כמה וכמה אחד מאלו הנמנים על חביבי הקהל – הלא הם שיר הנושא, People of The Lie ו-Terror Zone) היה המקור המרכזי לאכזבה, אך פרט לכך – Kreator סיפקו מנה אחת אפיים של שירים קלאסיים לצד שירים מאלבומיהם האחרונים, Hordes of Chaos ו-Phantom Antichrist, מבלי להפריז בהם יתר על המידה. אלו נשמעו נפלא כתמיד, ככל הנראה בשל היותם שירים שנרקמו לאחר שהרכב הנגנים הנוכחי של Kreator כבר התגבש. שיר הנושא מ-Phantom Antichrist בוצע לאחר חזרתם של Kreator לבמה על רקע נעימת הפתיחה Mars Mantra.

לאחר Suicide Terrorist (שלכשעצמו מהווה איזושהי תזכורת מצמררת לתקופה בה הוא שוחרר, עת בה מחבלים מתאבדים שמתפוצצים באוטובוסים היוו עניין של שגרה), הגיע אחד הרגעים הפחות צפויים של המאורע – שהוצג על ידי Mille כמעין אתנחתא מהאנדרלמוסיה שאפיינה את ההופעה עד כה – היה זה השיר Black Sunrise מתוך האלבום Outcast. בטרם הפך לחלק מהסטליסט בסיבוב ההופעות האחרון, השיר לא ראה במה מזה 13 שנה. למען האמת, האלבום ממנו הוא לקוח הינו דווקא המועדף עלי מבין האלבומים שאפיינו את התקופה האקספרימנטלית יותר של Kreator, אם כי במקרה הזה, בניגוד ל-Phobia הידוע לשמצה מתוך אותו אלבום, השיר הרגיש מעט מנותק מההווי האינטנסיבי של המופע בשל היותו איטי ורגוע יחסית, והותיר אותי אמביוולנטי לגבי התאמתו למופע. מאותה תקופת אמצע גם השיר המשעמם Renewal מתוך האלבום בעל אותו השם לא נעדר מההופעה, אך לשמחתי לא היה בה כל זכר לשירים מתוך האלבומים Cause for Conflict ו-Endorama המזוויעים למדי.

המופע כבר היה קרוב לסיומו כש-Kreator ניצבו בשלישית מחוץ לבמה, וברקע נשמע הפתיח The Patriarch שהבהיר לכולם שתורו של Violent Revolution, משיריה האהובים של Kreator (ובצדק, בהתחשב בכך שמדובר באלבום שהחזיר את הלהקה למגרש הת'ראש מטאל). הישר אחריו, ללא רחמים, הגיע Pleasure to Kill – השיר הכבד והברוטאלי ביותר שיצא תחת ידיהם של Kreator אי פעם. קצת לפני אקורד הסיום של המופע, פינו שוב חברי הלהקה את הבמה, שעליה ניצבה גיטרה אקוסטית עליה הפליא Sami בנגינתו בקטע האקוסטי היפייפה הפותח את השיר United in Hate, מהרגעים היפים והקסומים ביותר שנחרטו בזכרון מהמופע.

מי שיצא לו כבר להיות נוכח בהופעה של Kreator כבר ראה את זה מגיע: אחד מעובדי הבמה מושיט ל-Mille דגל ענקי עם לוגו הלהקה – Mille מעניק נאום סיום מעורר השראה, והלהקה עצמה נשאבת אל תוך הכאוס של השיר Flag of Hate המפורסם. לרוב נוטים Kreator לשלב את השיר עם Tormentor או Betrayer – כשבמסגרת סיבוב ההופעות הנוכחי היה זה Betrayer שנבחר למשימה.

בדומה להופעתם של Cannibal Corpse שניצלה בדקה התשעים בזכות רוכשי הכרטיסים בקופות, גם הפעם היו אלו הספונטניים שפקדו את המופע והעניקו לאגדת הת'ראש הגרמנית את הכבוד הראוי. כמובן שהתמורה הייתה משתלמת: ההופעה האינטנסיבית, הכואבת, הברוטאלית וחסרת הפשרות של Kreator מדברת בעד עצמה, ועל אף שהסטליסט לא היה הכי אידיאלי, הוא עדיין הצליח לשקף מאזן מכובד של ההיסטוריה המוזיקלית של הלהקה במשך מעל לשעה וחצי של הופעה, וכל זאת על רקע סאונד שנשמע מצוין. Kreator ללא ספק סיפקו פיצוי הולם על אותו ביטול כואב ועל תשע שנים של היעדרות. כל שנותר הוא לקוות שלא נאלץ לחכות תשע שנים עד ש-Mille ושותפיו יעלו שוב על במה בארץ הקודש, כשהוא מכריז שוב חגיגית "The Kreator has returned!".