צילם: אלון לוין
גדוד המטאליסטים אשר ניצב מול דלתות מועדון "התמונע" הבהיר לי כמה דברים מבלי שידע. ראשית, שהגעתי ביום הנכון למקום הנכון, כמובן. שנית, בעודם לבושים בחולצות של להקות כמו Benediction, Chelsea Grin, Sepultura ועוד, שהערב לא צפוי להיות ערב רגוע של בוסה נובה מול האח. הם הבהירו לי במיעוט החולצות של להקה מסוימת אחת ובריבוי חולצות הלהקה האחרת שהערב צפויות לעלות להקה ותיקה אחת ולהקה צעירה אחת. הם הבהירו לי בשרווליהם הקצרים שעליי להכין את עצמי כי הולך להיות חם ומיוזע ממש עוד מעט. מעבר להכל, הם הבהירו לי ששעת פתיחת הדלתות נדחתה אל שעה מאוחרת מן המובטח בפירסומי האירוע.

לבסוף, לאחר שנפתחו השערים, לאחר שעשיתי את דרכי אל תוך המועדון ולאחר שבירכתי לשלום את הפנים המוכרות, מצאתי לעצמי פינה חמה בצד הבמה וחיכיתי. בעוד רגע קל יחלו חגיגות שחרור EP הבכורה של להקת ה-Death Metal הצעירה Psynthesis, כשלשמחה הצטרפה ותיקת ה-Death Metal המוכרת, Prey for Nothing. בתור אדם שכבר חווה את הופעותיה של Prey for Nothing לא פעם ושחווה זמן איכות עם חומריה, נראה היה לי הולם שתיפתח ההופעה בחימום מוכר לפני צלילה אל תוך להקה חדשה שעוד טרם הטביעה בי חותמה. עוד על זאת, התרשמתי מהרעיון שוותיקה בסצנה מפגינה מספיק ענווה כדי להיות היא האקט אשר פותח את אירוע שמחתה של להקה צעירה אחרת, למרות הנורמה הצבאית ההפוכה.

מעט אחרי 22:00 עלתה Prey for Nothing לבמה, בירכה את הקהל לשלום ומבלי להמתין החלה להרביץ בנו את משנתה באלימות עם Breach הנהדר. למרות שמדובר על להקת מטאל קיצונית, מהר מאוד חברי הלהקה שלחו אלה לאלה חיוכים ולא הותירו אותנו באשליה שמדובר בלהקה קשוחה ומיזנתרופית. מה שהלהקה ויתרה עליו בקשיחות התווסף לה בחזרה ביכולות טכניות נהדרות: יפתח לוי מתופף הלהקה התחיל הכי מהיר ומדויק שלו ואפילו לרגע לא הוריד את רף הסטנדרטים. לאורך כל הערב התופים נשמעו ממש כאילו שמדובר בהקלטה, הן בעוצמה, הן בשמירת הקצב והן במעברים. ליפתח הצטרף גם מיכאיל רוטן גיטריסט הלהקה שאמנם ניכר עליו שהוא מתחבר לחומרי הלהקה, אך רוב הזמן הנגינה הטכנית שלו לא איפשרה לו לזוז יותר מדי או להכניס יותר מדי שואו. עם זאת, עדיין היה מרהיב לראות כיצד הבנאדם שולט בכלי בכזה דיוק ולהנאתנו. גם הרכש החדש בהרכב, גיל גרוס הבסיסט, הפגין מהר מאוד כמה שנכונה נוכחותו באותו ערב עם אותם הנגנים. אצבעותיו ריחפו על גבי הכלי בחינניות, נוגעות בקושי אבל מוציאות את מירב הצליל המתכתי הנדרש. ניתן היה לראות אותו אפילו מהלך מעט על הבמה, מתנדנד וחולק מהנאתו עם שותפיו. אל מול חברי הלהקה שניכר היה שחזקים בטכניקה ובדיוק, הגיע גיטריסט הלהקה דימה קוגן שהפגין פרפורמריות מעולה. ייתכן שמדובר בעבודת הסוואה מעולה, אך נראה שאצל דימה הכל קורה הרבה יותר בקלות, מה שמותיר לו זמן להביט בקהל, לטפס על ההגבהות שבבמה ולהראות כיצד הבמה היא מקומו הטבעי.

את התמונה הזאת משלים יותם "דפיילר" אבני, סולן הלהקה, שקופץ לו בין הקצוות הללו הלוך ושוב ומוסיף עליהם. אנא הרשו לי לזרוק אתכם שנייה לנושא מנותק לחלוטין ולשאול האם אתם מכירים את המתיחה הקלאסית שנעשית במקלחות ציבוריות בה ישנם אנשים אשר חופפים את שיערם ובעוד עיניהם עצומות, אחרים מחדשים בכל פעם את מנת השמפו שעל ראשם? הקורבנות התמימים ימשיכו עוד ועוד לשפשף את ראשם בניסיון להסיר את הנוזל הקוסמטי עד אשר תפקע סבלנותם בחוסר אונים אל מול חוסר יכולתם לסלקו כליל. ובכן, אם נקביל את המתיחה לסיטואציה נגלה שאנחנו הקורבנות התמימים ושדפיילר הוא השמפו. עדיין מבולבלים? אני אסביר. לאורך כל הסט דפיילר שר בורסטיליות ובקיצוניות, בין סקרימים גבוהים ביותר וגראולים ביוביים, אפילו שירה נקייה(!!!!) הציגה את עצמה בשירים חדשים. הוא ניצח על הכלים בידיו והניף את שיערו עוד ועוד, פלירטט עם אלון לוין הצלם, עבר בכל הבמה וטיפס וירד מבמת ההגבהה. הבחור מוציא מעצמו כל כך הרבה אנרגיה שאנחנו מצליחים לתפוס אותו מעויף לא פעם ואומרים לעצמנו שהנה רגע המפנה בו השואו הולך להתחיל לדעוך. אז, כמו מנת שמפו מחודשת שמצאה את עצמה עלינו, דפיילר מוצא את האדם הזה שלוחץ שוב ושוב על בקבוק השמפו – אותו אדם נסתר שאנחנו לא יכולים לראות בעקבות עינינו העצומות, ונראה שכוחותיו מתחדשים כדי שיחזיק את השיר הבא בדיוק באותה רמת אנרגטיות ושואו. אין לי שום מושג איך הוא עושה את זה, אבל זה עובד מעולה וככה ראוי שימשיך.

בין השירים ניתן היה לראות את צדו הקשקשני החביב של יותם בו הוא פונה לקהל במיטב ההומור הידידותי ("השיר הבא מהאלבום הראשון שלנו Violence Divine. מי שמעו אותו ב-Spotify?….. אתם שקרנים! אין אותו ב-Spotify!"), כשהפעם חלק נכבד מהקשקשת הוקדשה לנושאים פחות יומיומיים: ראשית, לאלבום הרביעי שסיים הקלטות ושצפוי לראות אור ממש בקרוב. רוב שירי הסטליסט מהערב עוד צפויים להתגלות לאוזנינו באלבום זה ועם שינוי הקו חזרה לשורשים של Violence Divine ולאיזורים מלודיים יותר, נראה שצפוי לנו אלבום מסקרן ומהנה. שנית, המטרה לשמה נתכנסנו, חגיגות שחרור ה-EP של להקת Psynthesis. בריבוי הזדמנויות ניתן היה לשמוע את דפיילר שולח מילות פירגון ללהקה, לפועלה, להתקדמותה ונראה היה שבכנות רבה הוא שמח לקחת חלק פעיל בערב הזה, בין היתר כשאת קריאות "Prey for Nothing!" אשר עלו מהקהל הסב לקריאות "Psynthesis!" משל עצמו.

בתוך כל הסטליסט החדש, התבלט כהרגלו השיר Cowerdice הפותח את אלבום הבכורה של הלהקה. השיר מתמיד היה להיט היסטרי וכמו בכל פעם, גם הפעם הוא לא איפשר לשקוע באדישות. זה בדיוק מה שגרם לפיספוס באמצע במהלכו נראה שחברי להקה מעט איבדו את עצמם להיות כל כך כואב. למרות כל השירים הטכניים והלא מוכרים שהתנגנו באופן מושלם, דווקא ה-שיר של ההופעה שחייב להתנגן בזהירות מירבית פי כמה וכמה הוא זה שנתקע. הלהקה הצליחה די מהר להתגבר על הפיספוס ולחזור לתלם, אך התחושה קצת פוספסה והגענו לסוף מולהבים הרבה פחות מן הצפוי. כדי לפצות על כך, בהמלצת ליאור פלג מהתוכנית "מת על מטאל", החלו חברי הלהקה לנגן את Ashes in your Mouth של Megadeth. לא מדובר בגרסת הכיסוי הראשונה שהלהקה מעלה וניכר שהם יודעים כיצד לקחת שירים של אחרים ולאמץ אותם לסאונד ולכיוון האישי שלהם. הביצוע שילהב את הקהל, שהחל בפוגו קל, אך זה לא היה קרוב למידת ההתלהבות שהביע אותו ליאור פלג אגדי בעודו עומד על המדרגות שבצד החדר ב-power stand מופתי, פרט על פני גיטרת אוויר ודיקלם את מילות השיר בעיניים נחושות. עם התמונה הזאת לנגד עיניי, מובן שהלהקה עשתה את שלה והוציאה את כולנו חמים ורעבים למנה העיקרית – Psynthesis.

הסאונדצ'ק שבין הופעות הלהקות הותיר מקום רחב לדמיון בנושא היכולת הטכנית של חברי הלהקה אשר צפויים לעלות תוך רגע קל. הפריטות לא הסגירו פסיק של יכולת ורק נתנו רמז קל לגבי הסאונד החריף של ההגברה עבור הגיטרות והבס. רוב חברי הלהקה אפילו לא נדרשו לעשות את הבדיקה הזריזה בעצמם והיו פנויים להיערך נפשית לעלייה על הבמה. הדבר היחיד שלא באמת נשאר עבור הדמיון היה הצפוי לנו מאיזור מערכת התופים היות ומתופף הלהקה רובי מורלס הרביץ מעבר טכני, מהיר ורועש שהשאיר קהל לא ערוך בהתלהבות לקראת תחילת הופעתו.

כשגבם לקהל וחושך שורר בבמה ניתן היה לשמוע קול גברי נושא נאום לא מובן. מרגע שנכנסה התאורה והלהקה הסתובבה, התגלה בפנינו Charlie, שיר Melodic Death Metal אלים שהשתלב מעולה עם מה שלהקת החימום כבר התחילה להציג בפנינו. טיפה אל תוך השיר ואנחנו נתקלים בבסיסט וזמר הלהקה איתי ניב מילנבך שואג אל תוך המיקרופון רק כדי שהגיטריסט אוהד לוי יענה לו בשאגות משל עצמו. זה היה הרגע בו נכון היה לשפשף עיניים ולהביט טוב טוב בבמה. אנו רואים בסיסט-סולן זועם בעל שיער כהה, ארוך וגלי ועיניים מאיימות ולצידו גיטריסט לבן, גלוח-ראש ומזוקן. קשה מאוד מהרגע הזה שלא לעשות את ההשוואה ל-Tom Araya ו-Kerry King מלהקת Slayer.

האמת שגם מוזיקלית יש מקום לעשות את ההשוואה הזאת. בעוד מרגישים על Prey for Nothing שהם מושפעים מאוד מלהקות old-school Death Metal, התחושה שליוותה אותי בהופעתם של Psynthesis שהם בעצמם להקת old-school שבוצעו לה התאמות סאונד לעידן המודרני. המעורבות של תת-סוגות כמו ה-Thrash Metal או ה-Hardcore הורגשו, לפעמים כמעט עד רמת ה-Brutal Death Metal וה-Grindcore. המלודיה לא ברחה הרבה יותר מדי רחוק, אבל הקשר ל-Morbid Angel או ל-Possessed מורגש, בעיקר כשבניגוד לשירתו הוורסטילית של דפיילר, איתי נצמד בעיקר לשאגות הנמוכות, הביוביות והמטלטלות.

אם כבר בשירתו של איתי עסקינן, התרשמתי מאוד ממידת הכוונה שלו בעודו זורק לכיווננו את מילותיו (או שמא המילים של אלי שזכה לסבב מחיאות כפיים בסוף ההופעה?). אפילו כשנראה היה שישנה בעיה עם הכיוון של המיקרופון אשר עמד מולו, בעוד חבר צוות ההפקה מיישר ארוכות את הסטנד ואת המיקרופון כשהוא עומד קרוב מאוד לפניו של איתי, לרגע לא נראה היה שהסיטואציה מטרידה את איתי מספיק כדי שיאבד את הריכוז במסר שהוא מעביר לנו, פניו נשארו מכווצות וכואבות והקול נשאר יציב וחזק. למרות שמדובר בלהקה צעירה, מדובר על אחד מהאירועים הלא מתוכננים שיכולים בקלות לשבור אשלייה. כשהיא מסרבת להישבר, מובן שלא מדובר באשלייה אלא בכוונה אמיתית.

כשהערב עומד בסימן EP הבכורה הנושא חמישה שירים, מובן שחומרים מקוריים הם לא כל מה שנשמע הערב ושגירסאות כיסוי כלשהן נחוצות על מנת למלא את החלל בכדי ההופעה לא תסתיים בטרם עת. ככה יצא לנו לשמוע כמה גירסאות כיסוי כשבשלוש מתוכן הצטרפו שלושה אורחים:

הראשון, רועי דגני מלהקת Reemot, שבגישתו ל-Punk ול-Grindcore הכניס הרבה מאוד טירוף אל תוך Inner Self של Sepultura. דגני התזזיתי והקופצני, פתח את הקטע בזינוק מבמת ההגבהה ובהמשך אף הצטרף לאוהד לזינוק ומעבר בקהל עצמו. רוב הזמן יכולנו לתפוס את דגני בגראול עצבני עד שקטע דיקלום נקי ומפתיע הופיע באמצע השיר. הגישה ה-Grindcore-ית הזאת העצימה עוד יותר את תחושתנו שמדובר בלהקת old school אמיתית.

האורח השני כצפוי היה דפיילר, שקפץ לבמה לבצע עם חברי Psynthesis את השיר Crystal Mountain של להקת Death. שיתוף הפעולה הזה הציף בפניי את מה שהורגש לי עוד קודם – הקשר בין הסאונד של Prey for Nothing ושל Psynthesis הוא דבר שאכן קיים, היות וברגע ההוא אני לא משוכנע שבעיניים עצומות יכולתי לקבוע חד וחלק שלא מיכאיל ודימה על הבמה במקום אוהד ודולב נירן. הכימיה בין הנגנים הורגשה מיידית והביצוע היה חד וללא רבב.

האורח האחרון לערב זה היה אהרון רגוזה מ-Betzefer/Shredhead. את האורח הזה אין באמת סיבה להציג היות והשירה האייקונית שלו כבר מוכרת למטאליסטים הממוצעים אשר מתעניינים בסצינה הישראלית, אלא שלא צורת השירה הזאת היא מה שיכולנו לשמוע הערב. במקום זאת, את Hammer Smashed Face של Cannibal Corpse עיטרו גראולים נמוכים ביותר, ממש כמו במקור, באופן שהופתעתי מאוד שהצליח לצאת מגרונו של אהרון. בעודו מתחבא תחת קפוצ'ון וחובק את המיקרופון בכף ידו, נראה היה שהוא עוזר ללהקה לממש את כל פוטנציאל הביוב החבוי בה בעודם צועדים בגיא הצלמוות של ה-Brutal Death Metal.

בקטעים שבין השירים ניתן היה לראות את איתי עומד בקדמת הבא ועושה את תפקידו בתקשורת עם הקהל. בין התודות על הקהל שעשה מאמץ להגיע למרות איום הקורונה, ניתן היה גם לראות מצד אחד את ניסיונותיו לשלהב את הקהל כשמיעוט צעקותיו לא השביעו את רצונו ומצד שני את מידת התרגשותו נוכח האווירה המטורפת שהייתה במקום. גם הקריאה לקהל ללכת לשולחן המרץ' ולקנות דיסק וחולצה לא איחרה לבוא. כל אלה צורות תקשורת textbook והביאו תחושה מעט רובוטית לעניין. הלהקה עוד לא הספיקה לשרוף במות ולכן, למרות שהאינטרקציה עם הקהל לא הייתה שלילית או מגוחכת, ניכר שעוד דרושה השתפשפות בתקשורתיות לפני שהקהל יוכל להישאר שבוי של הלהקה גם בין השירים.

השיר האחרון של ההופעה הביא איתו נימה של "תם ולא נשלם" כשהחליטה הלהקה לנגן לראשונה בהופעה חיה את השיר Bloodmoon אשר צפוי ללוות את המשך הופעותיה ואף את הוצאתה הבאה. הרעב של הקהל למנה אחת אחרונה של Death Metal קיבל אותו מעט יותר איטי מבשאר הערב אבל נראה היה שהוא ערב לחכם. אלון לוין אשר נקרא לבמה תפס תמונת קהל זריזה לפני שהלהקה איחלה לילה טוב לקהל, שלחה אותו הביתה וירדה מהבמה. את הערב הזה Psynthesis לא צפויים לשכוח. מדובר בערב רצוף אנרגיות של כסאח וקהל Death Metal דורשני. זאת אמנם לא הופעתם הראשונה, אך זאת הופעה שמסמלת את ההתחלה של ההמשך ונקודת ייחוס לשמם אשר ללא ספק הולך לגדול ככל שהזמן עובר, בטח כשלצידם חברי אמת ואחים גדולים כמו Prey for Nothing. אנחנו, קהל המטאל הישראלי, יכולים להיות רגועים כשעתיד ה-Death Metal המקומי בכאלה ידיים טובות.