מצפון תפתח הרעה – או שלא…

כל מי שגר צפונית לאיזור קיסריה יודע שערבי מטאל שלא מערבים נסיעה למרכז הינם נדירים עד מאוד, וערבי מטאל טובים שלא מערבים נסיעה למרכז, נדירים אף יותר. ומה שאפילו יותר נדיר מזה אלו שני ערבי מטאל איכותיים ברצף. אחרי שבתחילת החודש Prey For Nothing, Betzefer ו-Salem הרעידו את מועדון הסיטי-הול שבחיפה בערב מטאל מעולה ושובר עצמות, היה לי קשה להאמין ששבועיים אחר כך יגיע עוד ערב מטאל איכותי לא פחות – ובתחומים מסוימים, אפילו יותר.

אז אחרי שבועיים של מנוחה ואיחוי שברים מההופעה המשולשת, הגיעו למועדון הסיטי-הול שלוש להקות מ-"בירת המטאל של הצפון", הלוא היא נהרייה, לתת בראש לקהל החיפאי, בהפקה שאני לפחות עוד לא ראיתי בארצנו הקטנטונת. נראה כי כל פרט ופרט בערב היה מתוכנן בקפידה ובוצע בדיוק מרשים. הערב עצמו היה בסימן צבא ומלחמה, עד כמה שהצלחתי להבין, וההפקה עשתה הכל כדי שהוא ייראה בהתאם: בתוך המועדון שלטים מודפסים הקוראים לחברי המחתרת להתייצב לקבלת נשקים. חברי ההפקה שלבשו מדי ב' וזרקו קפצונים מתפוצצים על העולים במדרגות, בניסיון (אמנם כושל מעט) להנחיל עליהם אווירת קרב.

על הבמה תפאורה צבאית: רשתות הסוואה מכסות את המגברים, דמויות קרטון של חיילים המכוונים את נשקיהם על הקהל, ואפילו טנק מקרטון שעמד לו בפינת הבמה. גם כל הקשור מסביב להופעות עצמן תקתק כמו שעון: אני התכוננתי לאיחור ישראלי אופנתי והגעתי למקום רק בשמונה וחצי, אך כבר אז כל הקהל היה בתוך המועדון, מחכה ללהקה הראשונה שתופיע.

Epidemic

ההופעה של להקת Epidemic החלה בשעה 21:00 על השעון, לאחר שבמערכת הכריזה שודר קטע חדשות קצר בעל אופי מלחמתי, ארבעת חברי הלהקה עלו לבמה והחלו לנגן בלי הקדמות ושטויות מיותרות. את החבר'ה הצעירים האלה ראיתי בהופעה בנמלה לפני מספר חודשים, שם גם קניתי את הסינגל האחרון שלהם "The Man That Kills Himself" ובעוד שהתרשמתי הן מההופעה והן מן הסינגל, סיקרן אותי לראות אם אפידמיק והחומר שלהם מסוגלים להרים מועדון גדול ומקצועי יחסית כמו הסיטי-הול.

ההפתעה הראשונה מבחינתי הייתה הסאונד – הוא היה כמעט מושלם! מניסיון עבר עם המועדון, הסאונד בו לא עובר לעיתים קרובות את גבול הבינוניות, והפתיע אותי מאוד לשמוע סאונד מאוזן וטוב כל כך החל מהשנייה הראשונה של הלהקה הראשונה. גם מבחינת החומר הלהקה הפתיעה ובגדול, כשהמוזיקה הייתה הרבה יותר מורכבת וקשה לעיכול משזכרתי. ההופעה הייתה רווית שבירות קצב, החומר נע מקטעים מלודיים נקיים ושקטים ועד לבלאסט ביטס וריפים מהירים וכבדים וכל אחד מחברי הלהקה עשה עבודה לא רעה בכלל, כאשר מי שהלהיב אותי במיוחד היה ארז המתופף, שניגן מעולה הן בקטעים הרגועים והן בגריינדים המהירים ביותר ואפילו תרם את קולו בחלק מקטעי השירה הנקייה, כשהוא מלווה את גיטריסט הליווי בהרמוניות קוליות נקיות.

דווקא מבחינת השואו חוויתי אכזבה חלקית – אמנם שניים משלושת חברי הלהקה שלא היו מרותקים לכיסא (שני הגיטריסטים) התחלקו ביניהם בעבודה הווקאלית, מה שמגביל משמעותית את יכולת התזוזה שלהם, אבל גם בחלקים האינסטרומנטליים יותר של השירים נראה היה כאילו שני הגיטריסטים והבאסיסט עומדים במקומות מסומנים על הבמה, כמו בהצגות תאטרון, ומסרבים לזוז מהם. במהלך ההופעה עלה לבמה הקולגה יותם "דפיילר" אבני (שגם תיקלט באירוע), לבוש בחליפת עסקים מלאה מלווה במזוודה, ו-"שיחק" מעט עם חברי הלהקה במבטים ובשפת גוף בעיקר לפני שתרם כשתי שורות של שירה נקייה לאחד השירים. לאחר כחצי שעה של דת' מטאל מהול באלמנטים שונים ומשונים ירדה הלהקה מהבמה בליווי עוד קטע חדשות מלחמתי.

Kna'an

גם את הלהקה השנייה באירוע, Kna'an, זכיתי לראות בהופעה בנמלה ביחד עם Epidemic, וגם מהם התרשמתי ביותר. דת' מטאל מלודי עם טאץ' אוריינטלי משהו, מוזיקה טכנית ומורכבת והופעה אנרגטית ונלהבת תפסו אותי והפכו את Kna'an לאחת האטרקציות המרכזיות בערב הזה, והם בהחלט לא אכזבו. הלהקה עלתה לאחר הפסקה קלה של כרבע שעה (זמן שהספיק לכמה חבר'ה מהקהל לפתוח בקטטה עם כמה מהמקומיים הגרים בסמוך למועדון) עם אינטרו סימפוני בומבסטי ביותר, וגם בהופעה זו נמשך הסאונד המעולה שאפיין את האירוע. אמנם לא יצא לי לשמוע הקלטות של הלהקה, אבל החומר נשמע לי טוב בצורה יוצאת מן הכלל, יושב טוב ובוצע אפילו יותר טוב.

מבחינת השואו, רואים שהחבר'ה עבדו קשה מאוד בשביל שההופעה תזרום חלק ויפה. כל הלהקה זזה והתרוצצה על הבמה בהדבאנגינג בלתי-פוסק, כשהסולן אדיר רון מנצח על הכל בקולו הצרחני המעולה ובהופעה אנרגטית על גבול ההיפר-אקטיביות. גם במהלך ההופעה הזו עלה לבמה "דפיילר", שוב בחליפה, עניבה ומזוודה, ושוב עשה את אותו השטיק של לבהות בקהל ובחברי ההופעה, רק שהפעם הוא סיים במה שהוא יודע לעשות הכי טוב – צרחות וגראולים ארוכים וכבדים, כשלסיום פתח את המזוודה וחילק לקהל הנלהב סטיקרים.

לפני השיר האחרון של Kna'an, עצרו חברי הלהקה את ההופעה בשביל להודיע הודעה לקהל: נגן הבאס בלהקה, רם בולטניקוב, הודיע כי הוא עוזב אותה לאחר שלוש שנים ושזוהי ההופעה האחרונה שלו עם הלהקה. ההודעה אמנם קטעה קצת את הרצף של ההופעה, אך נראה היה שחשוב להם מאוד להודות לרם על הזמן שלו עם הלהקה ולהקדיש לו את הכבוד הראוי לו, ואכן הוא ראוי להרבה כבוד, שכן אמנם ראיתי אותו רק בשתי הופעות בלבד, אך בשתיהן הוא הצליח להרשים אותי (בתור נגן באס בעצמי) ביכולותיו ובתרומתו הרבה למוזיקה ולסאונד של Kna'an. ואני חושב שזוהי הזדמנות טובה לאחל לו בהצלחה בכל מה שיעשה בהמשך.

Winterhorde

אחרונים אך לא מאוד חביבים הגיעו אלינו Winterhorde, אחת מלהקות הבלאק מטאל היותר מצליחות בארץ. עם אלבום מלא באמתחתם, Winterhorde מציגים בלאק חורפי מרושע ובועט, עם נגיעות סימפוניות בכמות מכובדת, חומר לא רע בכלל שמזכיר קצת להקות נורבגיות כמו Emperor, Dimmu Borgir ו-Keep Of Kalessin (בתקופות המוקדמות יותר של שלושתן כמובן). הסאונד בהופעה שלהם התדרדר מעט, ונשמע כאילו התוספת של הקלידים סיבכה מעט את המיקס, שכן בחלקים מסויימים בהופעה היה קשה להבין מה הם מנגנים בכלל. חברי Winterhorde ניגנו את שירי הבלאק מטאל שלהם מכל התקופות (8 שנים), הן מהחומר המוקדם יותר שהיה יותר ישיר, מהיר ורועש, דרך מספר שירים מאלבומם Nebula שהם יותר מוכרים וגם טיפה יותר מעודנים, ואפילו שיר חדש אחד ("The Tenth Wave") שנשמע טוב במיוחד.

במהלך ההופעה אמנם לא זכינו לביקור נוסף מדפיילר המחויט, אבל גם הפעם הופסקה ההופעה לטובת הודעה מיוחדת מהלהקה: מסתבר שהמתופף, ליאור (Hesperus), חגג יום הולדת ביום ההופעה וכל חברי הלהקה וההפקה, כולל חברי Kna'an ו-Epidemic, עלו עם זיקוקים ושמפניה לבמה וחגגו לו בקאבר בלאק-מטאל מיוחד לשיר המוכר "היום יום הולדת". שוב, אמנם העצירה פגמה קצת ברצף של ההופעה, אבל הייתה זו הפוגה משעשעת ביותר ונראה כי גם חברי הלהקה וגם הקהל נהנו ממנה לא מעט. לאחר מכן חזרה הלהקה להופעה וסיימה אותה עם השיר "War Of One", הסוגר גם את אלבומם Nebula, שהיווה סיום מרשים ומתאים לערב המלחמתי הזה.

בסיכומו של דבר, היה זה אחד הערבים היותר מוצלחים שהייתי בהם, ערב שהופק היטב מכל בחינה אפשרית (למרות שההפקה קצת הגזימה בתחום התאטרלי והיה אפשר לוותר על קטעי הקראה ומשחק שונים ומשונים שליוו את הערב). הסאונד היה מעולה, האווירה הייתה מהנה וההופעות היו טובות, אז למה להכביד במילים מיותרות, כשאפשר פשוט לסיים ב-"כן יירבו".